לקח אולימפי

[shohat]

לקח אולימפי

שלום לכולם. לא הכרתי את הפורום הזה, אני נוהג לכתוב בנושאי אתלטיקה קלה (גם סביב האולימפיאדה) בפורום ריצה וטריאתלון בתפוז ובאתר "מועדון ארוחת הבוקר".
היות שהנושא רלוונטי במיוחד לפורום הזה, התבקשתי להעלות אותו גם כאן. אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב.

"מדינת ישראל בזמן המשחקים האולימפיים היא כמו אדם שהופך את החצר שלו למגרש גרוטאות, וכשבאורח נס צומחים בה כמה פרחים, הוא לא מפסיק להתלונן שהם לא יפים כמו הגינה המושקעת של השכן".

http://www.bc-running.com/wp/?p=2740

 

[trilliane]

אהבתי את המשל ואת הטור כולו

כל כך נכון ומדויק להכאיב.

 

[הפסימיסט1]

אבל לדעתך חוסר השגים הם סתם עניין של חוסר מזל

 

[trilliane]

לא זכור לי שמינית אותך לדובר שלי; זו לא דעתי

נתחיל בכך שמבחינתי "הישגים" אינה מילה נרדפת ל"מדליות" (פתחתי מילון רק כדי לוודא

) ולכן "חוסר הישגים" אינם "חוסר מדליות". למשלחת הישראלית יש בהחלט הישגים אף שאין לה מדליות, למרבה הצער.

לגבי מזל – בשום שלב לא טענתי ש"חוסר הישגים הם סתם עניין של חוסר מזל". המזל הוא גורם, אבל הוא בפירוש לא חזות הכול ובשום שלב לא טענתי אחרת. כשספורטאי מגיע לצמרת, למשל לגמר עם עוד ספורטאים ברמה דומה לשלו, פעמים רבות זה אכן עניין של מזל; מי מצליח להגיע לשיא ברגע התחרות, מי מצליח להיות מושלם. כולנו בני אדם וכולנו טועים לפעמים, גם ספורטאים ואפילו האולימפיים שבהם. מי שעוקב מקרוב אחרי האולימפיאדה הזו ודאי ראה אין ספור ספורטאים שהפתיעו לכאן ולכאן. תותחים, אלופים, מדליסטים, שיאני עולם ומועמדים לזהב שלא הגיעו לזהב ו/או לפודיום ולפעמים אפילו לא לגמר. לפעמים כי הם נפלו (מילולית או מטאפורית) ולפעמים כי אחרים הפתיעו והיו טובים מהם.

אגב, לא מדליה אבל עליית שלב – דונלד סנפורד, שרץ בנעליים לא שלו, השיג תוצאה גבוהה יותר מאחד מהרצים שעלה לגמר במקצה אחר. היו מקצים עם שישה אצנים, במקצה שלו היו שמונה. אז עם מזל קצת אחר, הוא אמנם לא היה מגיע למדליה, אבל היה עולה לחצי הגמר. גם הגרלה בטורניר היא עניין של מזל. גם מצב הרוחות בים. גם המתעמלת ההמומה שזכתה בזהב בסוס הקפיצות אף שהיא אינה הקופצת הטובה בעולם כי הטובה בעולם נפלה (באופן לא צפוי שהשאיר את כולם המומים). גם כשנבחרת ישראל בשחייה עלתה לגמר שליחים ב-1996 זה היה מזל כי הבריטים פסלו (וזה לא שאלמלא הפסילה היינו משיגים אותם).

נכון, זה חלק מהספורט; אבל זה נכון לשני הכיוונים. ספורטאי משלם על כל טעות קטנה שלו אבל מרוויח מטעויות של אחרים.

 

[הפסימיסט1]

מי שמצליח להגיע לשיא ברגע התחרות זה לא מזל

זו יכולת או כשרון. טעות ברגע האמת גם היא לא קשורה למזל אלא ליכולת וכשרון לתפקד במצבי לחץ. אין ספור ספורטאים שהפתיעו לכאן או לכאן? אז למה הספורטאים שלנו תמיד מפתיעים לשם ואף פעם לא לכאן (למעט אורן סמדג'ה)? לדבר על חוסר מזל בספורט זה תירוץ של לוזרים. גל פרידמן אף פעם לא טען לחוסר מזל, יעל ארד אף פעם לא דיברה על חוסר מזל (והאמת שגם אף אחד מספורטאנו האחרים כולל אלו שלא הצליחו - הם יודעים כנראה שאין לזה שום קשר למזל). מכל מקום מזל וחוסר מזל אמורים להתקזז לאורך זמן ואמורים להתקזז גם בין אנשים. גם לשטילוב וגם לקורזיץ היה חוסר מזל? וגם לאריק זאבי וגם לשלזינגר? מכל מקום איפה בדיוק חוסר המזל במקרה של קורזיץ לא הבנתי. רוב ימי התחרות הייתה רוח חזקה שמתאימה לה. היא קודם לכן לקחה מדלייה בחמש תחרויות רצופות כולל שתי אליפויות עולם - לא יכול להיות שהיו רק רוחות חזקות כל הזמן.

כבר הזכרתי כאן קודם את התפקוד של ג'סיקה אניס הבריטית שמבין חמש מאות חברי המשלחת הבריטית לא היה אף אחד שלא היה עליו יותר לחץ והיא הגיעה לקרב שבע ובמקצוע אחר מקצוע כולל המקצועות החלשים שלה היא שיפרה את השיא האישי שלה או סצם נתנה ביצועים יוצאים מן הכלל כדי לשבור את השיא הבריטי ולקחת זהב בקלילות.

 

[trilliane]

שוב, כן ולא. יש כאלה שכן ויש כאלה שלא

מייקל פלפס לא הגיע בשיאו אבל הוא עדיין מייקל פלפס. ילנה איסינבייבה כבר מזמן לא בשיאה ועדיין, היא אגדה. ויש הרבה ספורטאים שאכן הצליחו להגיע בדיוק לשיא בזכות עבודה קשה וודאי שזה לא רק מזל ובשום שלב לא טענתי. אבל טעות ברגע האמת לא אומרת שהאדם לא מתמודד טוב בלחץ. אין בני אדם שלא טועים, אפילו ספורטאים.

"אז למה הספורטאים שלנו תמיד מפתיעים לשם ואף פעם לא לכאן" – כי יש לנו מלכתחילה מעט מאוד ספורטאים עם יכולת להגיע למדליה גם אם יפתיעו. אבל יש לנו גם ספורטאים שהיו מצוינים ברגע האמת אף שלא זכו במדליה – טומרקין או אנדיוני למשל.

מזל זה לא תירוץ, זה גורם אחד מני רבים ושוב, לא טענתי שהמשלחת הישראלית חזרה בלי מדליות כי "אין לנו מזל" אז תפסיק בבקשה לעוות את דבריי. לקורזיץ היה זינוק לא טוב והיא אמרה את זה מפורשות. האחריות על הזינוק היא שלה ורק שלה, אבל היה כאן גם גורם של מזל מכיוון שבשיוט המכריע היו תנאים שאינם מתאימים לה (והם הסיבה שהיא זינקה שונה ובדיעבד הייתה מזנקת כמו האוקראינית) ולכן היא יצאה מנקודת פתיחה פחות טובה ולא היה מאיפה לקזז כי זה שיוט ששווה כפול והוא קצר מאוד אז גם לא ניתן לתקן בו. היא אמרה מפורשות שהספרדייה גולשת רב-גונית ממנה והיא לא. אז הספרדייה באמת הייתה מוכנה יותר וטובה יותר והיא זכתה בזהב. לי גולשת פחות טוב ברוחות חלשות (זה מה יש, היא לא מושלמת) ולכן כדי לזכות בשיוט המדליות היא הייתה זקוקה גם למזל (בטח ובטח שלא רק). האם המדליה שלה הייתה בטוחה לו היו רוחות חזקות? גם לא. המדליה שלה לא הייתה בטוחה, זה בכל מקרה היה מאבק לא פשוט.

 

[מזמר הצודקים2]

בד"כ "המזל" הולך עם הטובים, רק במיעוט לא

לא בדקתי את זה מחקרית, אבל כמי שצפה וגם נתקל בסטטיסטיקות רבות על הישגים האולימפיאדות
אפשר פחות או לבחון את המינון.
באולימפיאדות, הייתי אומר שהתמהיל הוא בערך80 אחוזים לאלה שלוקחים מדליות כי הם ידעו להיות בשיא הכושר בעיתוי הנכון+
אינססטינקט קילריות= נכונות לסבול כאב פיסי.

כ- 20 אחוזים נהנים מחוסר הצלחת מימוש של המעולים ביותר בזמן הקובע, לעומת מיקסום יחסי של יכולתם האישית.

 

[trilliane]

זה כבר לא מזל... הטובים באמת לא זקוקים למזל

אם כי לפעמים אכן יש להם נאחס... אבל כפי שציינתי, פעמים רבות הם מתחילים מנק' מוצא כ"כ גבוהה מעל כולם שיש להם קצת מרווח טעות (זה כבר תלוי בענף, בתחרות הספציפית ובמתחרים, כמובן) מרווח שלא קיים אצל ספורטאים שלא נמצאים בסביבות שיא העולם או בשפיץ של השפיץ והם חייבים להיות מושלמים ולהגיע לשיאם האישי או קרוב מאוד לכך כדי לזכות במדליה (וגם זה לא תמיד מספיק).

 

[מזמר הצודקים2]

אין דבר כזה באמת "נאחס" ו"מזל" בהקשר המדובר

אני כמובן משתמש בקלישאות מוכרות מתוך השפה המדוברת של אנשים להסביר סיטואציות שקשה להם להסביר אותם.
"מזל" - כלומר מאורעות שמתרחשים באופן רנדומלי, בביטוי מציאותי הוא שאחרים (טובים יותר) לא ימקסמו את יכולתם.
מאידך, אם אתה בעל פוטנציאל של טופ, זה לא "מזל" ו"נאחס", אי ההצלחה שלך (שבהחלט יכולה להתרחש) קשורה בחוסר היכולת שלך להציג את השיא בעיתוי הנכון .

כמובן שיש נתונים שאפשר לסווג אותם כ"מזל", שלא קשורים להיבט האנושי, למשל בשייט עוצמת הרוחות.

 

[trilliane]

אני חושבת שיש, נישאר באי הסכמה.

 

[BentzWatchJudo]

אין כמוך.

מקווה שתמשיכי לכתוב פה, מדי פעם לפחות, גם כשהמשחקים האולימפים יסתיימו.

 

[aaa123]

מזל יכול להיות ממספר סוגים

בנוסף לעוצמת רוחות בשייט.
דוגמאות:
1)אחרים טובים יותר לא מיקסמו את יכולתם(למשל אם רץ שהיה מועמד לזהב נפסל ובזכות זה רץ אחר זכה בארד)
2)שספורטאי מקבל הגרלה נוחה(למשל בג'ודו שספורטאי אחר שהיה טוב יותר פשוט הפסיד בקרב הראשון לזוכה בזהב וכך זוכה בארד או בכסף בכלל לא התמודד איתו או לחילופין שספורטאי נפצע בקרב בגלל שקיבל יריב מסויים כמו שקרה לאליס שלזינגר ואילו היתה מקבלת יריבה אחרת יכול להיות שלא היתה נפצעת וזוכה במדליה ולא ברור לי שהיא לא היתה מספיק טובה כדי לזכות במדליה).

לא ברור לי איך הגעת להערכה ש80 אחוז מהזוכים במדליות הם הטובים ביותר ,ולא ספורטאים שנהנו ממזל(אם אני מבין אותך נכון).

לי נראה שאילו היו עושים באולימפיאדה 2 תחרויות שונות בכל ענף ספורט אז פחות מ80% מהזוכים במדליה הראשונה היו זוכים גם בשניה.

 

[מזמר הצודקים2]

הזכרת ג'ודו והגרלות

הגרלה נוחה יכולה תיאורטית להעניק אופציה להתקדם בסולם עד מה שקרוי בעגה "לגנוב מדליה", אבל מי שמגיע בכושר שיא ליום התחרות האולימפי לא משנה איזו הגרלה תהיה לו.
כזכור מראש ההגרלה איננה עוורת, ויש דירוג.
למשל זולניר שלקחה את הזהב מהמשקל של שלזינגר , באה ביום ההוא עם נחישות ויכולת שבוא היא ניצחה כל אחת.
בסופו של דבר ההגרלה הנוחה יכולה לעזור בשלבים המוקדמים, אבל כשמתקרבים לאיזור הקרבות על המדליה, ממילא הברירה הטבעית מבוצעת כשהפחות טובים עפים החוצה והחזקים נמצאים שם.

 

[aaa123]

לגבי מי שזוכה בזהב אתה צודק

אבל שמדברים על מדליה יש גם מדלית כסף ומדלית ארד ושם בהחלט יש ענין של מזל כי גם אם ההגרלה אינה עיוורת לא בהכרח מי שמדורגת גבוה יותר טובה יותר(שהרי אילו מי שמדורגת גבוה יותר היתה תמיד טובה יותר לא היה צריך בכלל להתחרות ,ואפשר היה ישר לתת מדליה למדורגת גבוה יותר).

 

[trilliane]

והוא היחיד שהגיע בכושר שיא?

 

[BentzWatchJudo]

+ הערה בקשר לאליס שלזינגר

הערה בקשר לאליס שלזינגר:
גם מול אותה יריבה זה היה יכול להראות אחרת (ונראה אחרת לפחות פעמיים בשנה וחצי האחרונה).
תסריט אפשרי 1: במקרה שההטלה של הוואזרי מול זולניר היתה איפון אליס לא היתה נפצעת בהמשך הקרב ולא ניתן לדעת איך היה נגמר יום הקרבות במקרה זה. אולי, אולי זה היה מסתיים על הפודיום.
תסריט אפשרי 2: אליס מנהלת את הקרב מול זולניר אחרת, פחות טקטי ויותר אגרסיבי והתקפי, אולי אפילו מנצחת וממשיכה לחצי הגמר.
(ולא זה לא משהוא לא אפשרי, ב- 2 מתוך 3 הקרבות האחרונים של אליס מול זולניר לפני לונדון אליס ניצחה בצורה מרשימה).
זה שזה לא קרה הפעם לא אומר שאליס ופבל מוסין לא התכוננו היטב או לא היו מוכנים. לתפסתי פשוט זולניר התעלתה וניצחה הפעם בקרב המוחות.
כל מי שאומר שהיה ניתן לעשות אחרת אומר זאת מתוך חוכמת הבדיעבד וזאת חוכמה קטנה מאד.

 

[BentzWatchJudo]

במיוחד הזדהתי עם הציטוט הזה מהטור שלך:
"ההתייחסות אל הספורטאים "שלנו" במשחקים האולימפיים כנושאי מטען לאומי היא לכן אבסורדית, במיוחד מצד התקשורת והציבור שבזמנים רגילים מגלים בהם עניין אפסי. מדינת ישראל היא בסיפור הזה כמו אדם שהופך את החצר שלו למגרש גרוטאות, וכשבאורח נס צומחים בחצר כמה פרחים, הוא מתלונן שהם לא יפים כמו הגינה המושקעת של השכן."

 

[trilliane]

אני תוהה אם זו לא ביצה ותרנגולת

כשאני מנסה לדוג ידיעות על ענפי ספורט אחרים בתוך ים של כדורגל וכדורסל אני תוהה – האם העיתונאים באמת לא כותבים כי אנשים לא קוראים, או שאנשים לא קוראים כי העיתונאים לא כותבים?

 

[JonJon9]

בסופו של דבר,

גם הכתבים הם אנשים שלא קוראים (בדרך כלל) כתבות על ספורט אולימפי.
כלומר, אני לא בטוח שיש כאן ביצה ותרנגולת- יותר משהסיקור בעייתי כי הוא לוקה בחסר, הוא בעייתי כי לא פרופורציונלי- 4 שנים של דממה, ואז- שבועיים של מלחמת עולם (במקרה של אכזבות) או של אופוריה (אם אנחנו מקוששים איזו מדליית ארד מהים).
מה זה בעצם מעביר לציבור?
שהספורטאים שלנו הם "לוזרים", כי במשך ארבע שנים הם לא עושים כלום, כביכול, וכשהם כבר עושים- הם לא מצליחים. ככה נוצרת משוואה של "ספורט אולימפי=כשלון",
והציבור, מה לעשות, לא אוהב "לוזרים".

 

[trilliane]

זה גם כי יש אנשים שמבחינתם הצלחה = רק מדליה

ותו לא... ובסה"כ רוב ספורטאי המשלחת עמדו בציפיות. רוב אלה שציפו מהם להגיע לגמר הגיעו אליו (או קרוב לכך) וגם אם מדליה לא יצאה מזה, זה עדיין מכובד מאוד. צריך לזכור שלרוב מדובר בהפרשים זעירים; לא פעם זה עניין של מזל, או טעות קטנה שהורסת הכול... אז נכון שלא כולם הצליחו להגיע לשיאם בתחרות הנתונה, אבל ככה זה בספורט וזה לא קורה רק לישראלים אלא לכולם – גם לאלופי עולם, גם לאלופים אולימפיים, לשיאני עולם ולמועמדים לזהב והאולימפיאדה סיפקה שלל דוגמאות כאלה. אף אחד לא חסין ובלתי מנוצח, אפילו לא מייקל פלפס.

אני חושבת שזה מגוחך שכל דיבורי הכישלון התחילו אחרי לי קורזיץ, כאילו שכל ההבדל בין "הצלחה" של משלחת או מדינה תלויה באיכות הזינוק של גולשת אחת... פשוט פתאטי. אבל אני שמחה שהנושא עולה לתודעה, אם כי הכרזות על "צוות מיוחד לבדיקת הכשלים" (ברשות שופט בדימוס?

) ו"הפקת לקחים" נשמעות כאילו קרה איזה אסון או אנחנו במלחמה... מישהו מת ולא סיפרו לי? אהבתי את דבריה של קורזיץ אתמול שהצליחה להחניק את הדמעות ואמרה שהיא קיוותה ורצתה נורא, אבל זה לא סוף העולם וצריך לקחת דברים בפרופורציות (לצערי לא הצלחתי למצוא את הניסוח המדויק; אולי זה היה בדברים שהיא אמרה לנציגת ערוץ הספורט בנפרד ולא כשכולם דחפו לה מיקרופון לפרצוף).

אני רוצה לקוות שתהיה חשיבה אמיתית לעומק על שינוי גישה כללי לרוחב ושלא יבחרו כמה ענפים אזוטריים ויחליטו שמתמקדים רק בהם...