אני אשאל כאן. יש תקן לרוחב שול שצריך להשאר לאחר החריצה?
יש רוכבים שאוהבים לרכב מהר.
וככל שרוכבים מהר יותר, כך קשה יותר להשאר בתוך מסלול צר.
ככל שהשיפוע גדול יותר בירידה, כך גם מהירות הרכיבה היא גדולה יותר, וצריך להשאר שול רחב יותר לאחר החריצה.
יש מקומות בהם עיני החתול + חריצה עבה בתוך השול לוקחים בערך חצי מהשול, ונהיה קשה לרכב בתוך המסלול הצר שנשאר.
סיבה נוספת לתקן לרוחב שול לאחר החריצה, היא כדי שהחריצה תפסק לקראת הגעה לצמת, עוד לפני שהשול נהיה צר מכדי לרכב בו.
מקרה שבו חריצה כזו מסכנת את חיי הרוכבים: צמת הכניסה לכרמי יוסף בהגעה מכיוון צמת נחשון. מגיעים אל צמת הכניסה לכרמי יוסף במהירות גבוהה, לאחר ירידה, ואז השול מצטמצם לקראת הצמת, אבל החריצה הרחבה בתוך השול נמשכת עד שהיא תופסת את רוב השול. התוצאה היא שרוכב שמגיע במהירות גבוהה בירידה, נאלץ למהר ולפנות בזווית חדה אל תוך הכביש כדי לעבור לצד השני של החריצה. מה יקרה אם בדיוק באותו הזמן רכב יעבור קרוב לקו הצהוב?
בירידה מנס הרים למחסיה, המצב אבסורדי עוד יותר. החריצה בירידה מנס הרים הפכה את השול ללחלוטין לא שמיש לרוכבים. לפני החריצה היה אפשר להאט ולרכב על הקו הצהוב כדי לאפשר לרכבים לעקוף. עכשיו חייבים להשאר כל הזמן בתוך הנתיב. חלם.