"הימינו" - דיפתונג

[msimpason]

"הימינו" - דיפתונג

המילה "הימינו" (פנו ימינה) נאמרת כ hayminu בניגוד למילים אחרות מאותה קבוצת דיפתונג (hay -> hey כמו חיפה hayfa -> heyfa) כלומר למה היא לא נאמרת כ heyminu?

 

[איליה קוגן]

הניחוש שלי הוא שצורת הציווי היא די חדשה

(כנראה מהעברית המודרנית?) ולכן לא הספיקה לעבור תהליך כזה. הצורה הַיְמִינוּ נוצרה באנלוגיה לצורות כמו הַקשיבו.
לו היה הפועל נוצר ברובד עתיק יותר של העברית, הצורה היתה צריכה להיות *הוֹמִינוּ כמו הוריקו או הותירו.
אגב, מה צורת הציווי של "הֵישִיר"?

 

[sailor]

הצווי של הישיר

הַיְשֵׁר
הֵימִין זה עבר של מֵימין והצווי הַימֵן

 

[trilliane]

בעיקרון גזרת פ"י/ו בהפעיל מתחילה בחולם מלא:

הוריד, הוריש, הושיב, הוביל, הוליך, הועיד, הועיל, הואיל, הופיע, הודיע, הותיר וכו'.
יש רק חמישה שורשים יוצאי דופן שבהם צירי מלא (כלומר היו"ד נחה):
הֵיניק(ה)*, הֵישיר, הֵיטיב*, הֵיליל והֵימין.

* היניק והיטיב נוטים גם על דרך ע"ו/י, כלומר בצירי חסר. ר' החלטת האקדמיה (סעיף 9):
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/netiyyat-hapoal/Pages/Ch3D049.aspx

ברקלי מציין שצורת הציווי היא הֵימֵן (כלומר בצירה מלא) אך מציין לצדה גם את צורות הבינוני מַיְמִין, מַיְמִינָה, מַיְמִינִים.

ב"תורת ההגה והצורות של לשון המקרא" (עמ' 260-1) כתב בלאו [הוא ניקד את כל הדוגמאות, אני לא, סלחו לי]:
"מבחינה היסטורית יש להבדיל בגזרה זו בין שני סוגי פעלים: מכאן גזרת פ"ו ומכאן גזרת פ"י. פועלי פ"ו הזדהו בצורות רבות עם פועלי פ"י בגלל המעתק (השמי הצפוני־מערבי) w תחילית > y [...] ואף פעולת היקש רחבה טשטשה את ההבדלים בין שתי הגזרות האלה. מאחר שפועלי פ"ו היו בולטים יותר, עברו הרבה פועלי פ"י מקוריים אל גזרת פ"ו, כגון יָדַע (ב־י מקורית), דע, אדע, נודע, הודיע, ומן הצד השני, מאחר שבצורות פיעל ופועל ללא תחיליות נעתקה ה־ו ל־י (*וִלֵּד > יִלֵּד), נעתקה ה־ו ל־י על ידי היקש אף בצורות עם תחיליות (תיילד). בעקבות צורות אלה חדרה ה־י אף לבניין התפעל: וַיִּתְיַלְדוּ. אולם ה־ו המקורית נשתמרה בפעלים התוודה, התווכח וכן ב-התוודע אף על פי שפועל זה הוא מפועלי פ"י המקוריים.

ה־ו המקורית נשתמרה בבניינים נפעל, הפעיל והָפעל. בנפעל ובהפעיל קטל מתגלים עקבות תחילית מוּנעת בפתח: *נַוְשַׁב > נוֹשַׁב (ובדומה בבינוני), *הַוְשִׁיב > הוֹשִׁיב; [...]. הָפעל מתאפיין בשורוק *הֻוְשַׁב > הוּשַׁב. [...] לעומת זאת נשתמרה ה־י בהפעיל בקבוצה שלמה (אף כי קטנה): הֵילִיל, הֵימִין, הֵישִׁיר[4], וכן הֵיטִיב. פועל אחרון זה מתנהג כאילו נגזר מן השורש יט"ב [...]."

---------------------------------------------
[4] פועל זה שמר על הדו־תנועה, וכן הצורות מַיְמִינִים, אַיְסִירֵם.

 

[יאקים2]

ראשית, הֵימינו ולא הַיְמינו. בדומה ל-הֵיטיבו

את דרכיכם! מדובר בדיפתונד AY שהתכווץ ל-E (ויש גורסים EY .
מכל מקום משפחת פועלי נפ"י (כסימן לזיכרון נמ"ל ש"ט- אילו אותיות המייצגות את עה"פ:
י-נ-ק י-מ-נ, י-ל-ל, י-ש-ר, י-ט-ב. בבניין הפעיל ישנו בדרך כלל כיווץ דיפתונג AY>EY ,
אבל לעתים נמר הדיפתונג, לדוגמה מַיְמִינִים.

 

[איתי שלר]

ראה

החלטת האקדמיה ללשון (שמתירה גם את הַיְמֵן בפתח):
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/netiyyat-hapoal/Pages/Ch3D029.aspx
ונדמה לי שאיליה צודק שהצורה בפתח היא חדשה.
בתנ"ך, על כל פנים, הצורה בצירי בלבד:
הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי הָשִׂימִי הַשְׂמִילִי אָנָה פָּנַיִךְ מֻעָדוֹת (יחזקאל כא, כא).