הפוך: גרעין הוא הרכיב המהותי שאליו מצטרפים המשלימים
גרעין נשואי יהיה הנשוא. אין לזה קשר למושא ישיר או עקיף, בלאו הכי שניהם מוצרכים וזו הפרדה טכנית (למושא ישיר אין מילת יחס, כלומר בעברית "את" אם הוא מיודע). המאפיין העיקרי של מושא ישיר הוא היכולת להפוך להיות הנושא במשפט סביל (הרופא בדק את החולה >> החולה נבדק ע"י הרופא) אבל יש מקרים שגם מושא עקיף יכול לעשות זאת וזה אחד מהם (הנשיא הכריז על הפגישה >> הפגישה הוכרזה).
גישה מקובלת מחלקת את המשפט הפועלי לשתי יחידות עיקריות, שמנית ופועלית: יחידת הנושא – הנושא ומשלימיו (ש"ע עיקרי [= גרעין הנושא, הנושא] ולוואים) + הנשוא ומשלימיו (הפועל + מושאים ותיאורים) אבל אני לא אוהבת לנתח כך.
ראשית, כי בעברית סדר ה"יחידות" במשפט הפועלי גמיש ולכן משלימי הפועל לא בהכרח צמודים אליו או באים אחריו (כלומר הסדר אינו בהכרח נושא + משלימים + נשוא + משלימים; זה אמנם הסדר ה"טבעי" בעברית, אבל משפטים רבים לא נוהגים כך).
שנית, כי רוב משלימי הפועל הם שמות עצם בעצמם (עם מילת יחס לפניהם שמחברת אותם לנשוא) ולכן גם הם מקבלים לוואים, לכן אני לא רואה סיבה שהלוואים לנושא יקבלו יחס שונה. אני מעדיפה להסתכל על המשפט הפועלי כמורכב מ"יחידות גדולות", עצמאיות, שיכולות להחליף ביניהן מקום (יחידת הנושא, הנשוא [שלפעמים הוא מורחב], המושאים והתיאורים).
למשל [כל יחידה בקו תחתי, הגרעינים בבולד]
התלמיד החדש בביה"ס סיפר לכל הכיתה שלי על חוויותיו באפריקה בזמן שיעור חברה.
בזמן שיעור חברה סיפר לכל הכיתה שלי התלמיד החדש בביה"ס על חוויותיו באפריקה.
בזמן שיעור חברה סיפר התלמיד החדש בביה"ס לכל הכיתה שלי על חוויותיו באפריקה.
על חוויותיו באפריקה סיפר התלמיד החדש בביה"ס לכל הכיתה שלי בזמן שיעור חברה.
על חוויותיו באפריקה סיפר בזמן שיעור חברה התלמיד החדש בביה"ס לכל הכיתה שלי.
וכן הלאה וכן הלאה... באנגלית, לעומת זאת, סדר המילים קצת פחות גמיש.
