אז ככה:
א. אני לא מתפלאת שאתה לפעמים מסכים איתי. פשוט הדברים שלך היו מנוסחים באופן שגרם לי לחשוב שאתה לא מסכים איתי, כלומר לא משהו כמו: "נכון, אני גם חושב ש..." אלא יותר כחידוש, הבעת דעה חדשה השונה ממה שנכתב קודם. אבל זה לא מהותי, כל עוד בסופו של דבר הובהר שהבנת נכון את כוונתי ולא כתבת כך משום שחשבת שטענתי משהו השונה ממה שבאמת טענתי.
ב. לא ביקשתי שתכתוב משהו אובייקטיבי או תכריע בוויכוח. הדיון מבחינתי הוא אישי ולא מדעי. בסך הכל ביקשתי להבין את עמדתך העקרונית בעניין, כי קשה לדון עם אדם שלא ברור מה הוא עצמו חושב על נושא הדיון. גם לא ביקשתי בשום שלב חשיפה של פרטים אישיים או אינטימיים או תיאורי מקרים ספציפיים, ואם כך זה הובן זה לא משום שלכך כיוונתי. בסך הכל ביקשתי את דעתך, ברמה הכללית מאוד, על השאלה האם היית אומר מניסיונך שישראלים נוהגים לעקוף בתור. לא הרגשתי שיש בכך איזושהי חדירה לא מנומסת לחייך האישיים או בקשה לחשיפה, יתר על כן, גם סייגתי זאת והדגשתי שאם אינך רוצה להביע את דעתך, אתה כמובן לא חייב, ורק הסברתי שלי, מהצד שלי, קשה לנהל דיון בצורה כזו, כשאין לי מושג מה דעתו של הצד השני לדיון על הנושא המדובר, ולכן אני מעדיפה לא להמשיך בדיון במתכונת זו.
לסיכום, לא שאלתי שאלות אישיות, לא ביקשתי שתפרט על עצמך, אלא רק ביקשתי להבין את עמדתך הכללית, שגם עליה לא התעקשתי, אלא בסך הכל הסברתי מדוע אני מעדיפה לא להמשיך בנושא. בכל אופן, בטח לא הייתה לי שום כוונה לנהוג כלפיך בחוסר נימוס ואם זו תחושתך, אני מצרה על כך.
