את לא צריכה לכתוב כל מה שאת יודעת
אלא כל מה שרלבנטי לנקודה שעוסקים בה. וזה לא הרבה אפילו מעט מאוד.
אני ציטטתי מרצה שהסביר את העיקרון הבסיסי של האבולוציה. גם הוא לא אמר את כל מה שהוא יודע אלא את כל מה שלדעתו רלבנטי להסבר הבסיסי הזה שזה בערך שתי פסקאות קצרות.
מרצה למשל לא צריך לומר את כל מה שהוא יודע אבל אם הוא יסביר רק באופן חלקי וידלג על דבר בסיסי להסביר אותו אז זה לא יהיה תרוץ טוב אם הוא יגיד "אני לא יכול לומר את כל מה שאני יודע"
יש גם דבר כזה להגיד פחות ממה שצריך ולא רק להגיד יותר ממה שצריך
המרצה פירט שתי הנחות בסיסיות של האבולוציה. אם הוא היה מפרט רק את הראשונה ולא את השנייה בנימוק "אני לא יכול להסביר את כל מה שאני יודע" זה היה אבסורד.
מעבר לכך, גם אם אני לוקח בחשבון את הקשר דברייך בכלל לא ברור שאת מבינה או מסכימה להנחה [2] לגבי המשברים.
כתבת שאני צריך להשוות את מספר הפרטים של בני האדם ומספר הפרטים של חיות אחרות. אבל כפי שאני מבין, אם לא היה משבר שגרם לבני אדם להתרבות יותר מחיות אחרות אין סיבה שבני אדם יהיו רבים יותר מחיות אחרות ולכן לא ברור למה את חושבת שצריך להשוות. מהדברים האלה נראה שהמשברים לא נמצאים בשיקול שלך.
כתבת שהאבולוציה עיצבה אותנו להתרבות באופן מיטבי. אם מיטבי פירושו מירבי או מקסימאלי אז על מנת שנתרבה באופן מקסימאלי צריך להיות משבר שיגרום לכך. ללא משבר אין סיבה שנתרבה באופן מקסימאלי אבל העובדה שאת מצפה שנתרבה באופן מקסימאלי מראה שמשברים לא נמצאים אצלך בשיקול.
לכן, גם הקונטקסט של דברייך מחזק את הפרשנות שאו שאת לא מודעת לחשיבות המשברים באבולוציה או שיש עיקרון נוסף שאת מכירה ושהמרצה לא הסביר.
יהיה מועיל יותר אם את חושבת שאני לא מבין משהו שפשוט תתקני את חוסר ההבנה ולא תעסקי בספקולציות לגבי הסיבות שלא הבנתי. אני מזכיר שאני לא הנושא כאן אלא הסוגיה.
זו אכן תהיה בעיה אם תצפי שאני אבין את כל מה שאת כותבת או אבין את הכוונה מאחורי הדברים. אני לא יכול לספק תעודת ביטוח להבנה כזאת וגם לא ערבות.
להיפך, הערכה סבירה מאוד היא שגם בעתיד יהיו מקרים שלא אבין אותך או את כוונתך.
למעשה תמוה אם את לא מבינה לבד שקוראים עלולים לא להבין אותך לפעמים. אני כבר לא מדבר שתקחי בחשבון את האפשרות שאת תתנסחי לא ברור שמא את חושבת שבהירות הניסוחים שלך מושלמת ושטעויות ניסוח זה דבר שיכול לקרות רק לאחרים אבל אף פעם לא לך.
ב- "צריכה להיות יותר או לפחות לא פחות מאשר מינים אחרים" התכוונתי שלפי דעתך יש עיקרון באבולוציה שכל מין מתרבה באופן מקסימאלי ומתרבה פחות או יותר באותם מספרים וכאשר מין מתרבה פחות ממין אחר אז האבולוציה מתקנת את הדבר הזה. למשל אם בלי כמיהה להורות האדם מתרבה פחות ממינים אחרים אז האבולוציה מסדרת לו כמיהה להורות כדי שהאדם לא יהיה נחות ברביה שלו. וכל זה קורה ללא תלות במשברים.
עכשיו אני מבין שאת לא מתכוונת ב- "צריכה" שהתהליכים האבולוציונים תלויים בכך אלא שתהיה הצלחה אבולוציונית. אבל אם את מסכימה שלא "צריכה" להיות הצלחה אבולוציונית אז למה רלבנטי להשוות? למה להזכיר בכלל הצלחה כזאת?
מהקטע שציטטת אני יכולה להבין שאתה מבין שמה שיוצר תכונות חדשות שעשויות להתאים יותר לסביבות חדשות אלו שינויים גנטיים שנוצרים בתהליך השכפול והרביה?
על זה עניתי לך. ציטטתי מהמרצה שני דברים ובשאלה שלך יש רק את הראשון ואין את השני [משברים] כך ששוב המשברים זה דבר שמשום מה את לא אוהבת לפרט אותו.
כתבתי שיש שני דברים שיוצרים תכונות חדשות: [1] שכפול לא מדויק [2] אין מקורות מחיה לכולם [משברים[
למה זה לא נקרא לענות על השאלה שלך?
האנלוגיה לכוכבים מראה שאת לא מבינה עד עכשיו את מה שאני טוען. כרגע אני לא אכנס לספקולציות מאיזו סיבה את לא מבינה מה שאני טוען.
אני לא טוען שכמיהה להורות אינה גנטית וזה אנלוגי לטענה שלא טוענים שאין כוכבים מעבר למה שאנו קולטים במכשור
אני טוען שיש הסבר מספיק לרביה בלי כמיהה להורות כך שלא צריך את הכמיהה להורות לצורך הסבר הרביה
זה אנלוגי לטענה שמספר הכוכבים שאנו רואים מסביר משהו ואין צורך בכוכבים נוספים כדי להסביר את זה. מספיק להסביר במספר הכוכבים שאנו רואים.
מדובר ברלבנטיות קיומית לצורך הסבר. האם לצורך ההסבר אפשר להסתפק במה שיש או לא מספיק וצריך להניח עוד דברים.
לא מדובר כאן במחזה "חיי גליליאו" של ברתולד ברכט ששם האינקויזיטור אמר שהוא לא צריך להסתכל בטלסקופ על מנת לראות שיש שם כוכבים כי גם אם נניח שהם שם, לשם מה הם שם? כלומר אין תכלית לקיומם לכן אין טעם לצפות בטלסקופ על מנת לדעת האם הם שם. לכן, ברור שהם לא שם והצפיה בטלסקופ מיותרת.
מהטיעונים שלך נראה שאת לא מקבלת את עיקרון החסכנות או את התער של אוקהם כקריטריון בכלל ולא שאת מקבלת אותו ורק חושבת שהוא לא חל כאן.
