אז תנסי להחליף פסיכולוגית כי לא נראה לי שהיא עושה
את עבודתה. לא כל איש מקצוע הוא טוב או מתאים למטופל. וזה גם לא נכון לפטור אותך בזה שכולן עוברות זאת, כי מה שתיארת הוא מאוד קיצוני וממש לא כל אחת מרגישה כמוך, בטח לא לאורך זמן. בנוסף אולי כדאי לך לחפש קבוצת תמיכה בקרב אמהות כמוך. יש סיכוי שיש בפייסבוק, למשל, כי יש שם קבוצות בכל נושא שבעולם בערך. אולי כדאי גם להיכנס לפורומי הורים כאן ולשאול אם מישהו מכיר.
ואם זה עוזר לך באיזושהי צורה, אז הנה אני חוזרת ומדגישה - התלות המוחלטת שאת מתארת של הילדה בך והצורך בטיפול פיזי ואינטנסיבי בה נמשכים זמן מוגבל בלבד. אני לא יודעת בת כמה הילדה עכשיו, אבל תראי שעם כל שנה שעוברת היא תהפוך לעצמאית יותר ויותר, ובדיעבד הזמן שהילד היה קטן ונזקק לטיפול פיזי צמוד חולף מאוד מהר ונראה כמו תקופה מאוד קצרה בחיים. לי היו 4 תקופות כאלה, והקטנה שלי עוד לא בת 14, ולמען האמת אני כבר בקושי זוכרת איך זה היה להחליף חיתולים או לקלח אותם או להרגיע אותם כשבכו או להשגיח עליהם בגינה הציבורית. ברור שיש עדיין דברים שאני עושה בשבילכם, כמו לבשל פעמים-שלוש בשבוע או להסיע אותם לחוגים וכד' (רק את שלושת הקטנים, הבכור כבר כמה שנים לא גר איתנו), אך גם זה הולך ופוחת במהרה, ובהרבה מהדברים האלה הם גם משתתפים, כמו להכין חלק מהאוכל, לפנות מהשולחן, לסדר דברים בבית, לטייל עם הכלב וכו'. בגיל כזה הם גם הולכים ברגל או נוסעים בקורקינט למקומות שהם לא רחוקים, או שהחברים שלהם באים אליהם, כך שגם יש פחות צורך בהסעות. הם כבר כל כך שקועים בענינים שלהם, בלימודים, בחברים ובבילויים שלהם, שבאופן טבעי הם נמצאים פחות בחברתנו והרבה פחות זקוקים לנו.