חותך בבשר החי
New member
צר לי. אבל נשמע שאת כמו ילדה מתבגרת. מפונקת ומרוכזת בעצמך
והכי גרוע - לא לוקחת אחריות.
במקום לחשוב איך את פותרת את המצב ולהתייעץ מה לעשות, השאלה שלך היא איפה את יכולה להתנתק ולנוח. כלומר (לא מפתיע) - בורחת. בדיוק כמו הפוסט שלך.
מה זה 'התבשרתי על הריון לא צפוי שנפל עלי פתאום'? זה כמו מישהו שמבזבז כסף בלי אבחנה ואומר 'התבשרתי על מינוס גדול בבנק שנפל עלי פתאום'. לא ידעת שיחסי מין לא מוגנים יכולים 'להפיל' עלייך הריון 'ממש לא צפוי'? לא צפוי? באמת לא ציפית שלא יקרה כלום?
מעבר לזה, את מתייחסת לכל דבר בצורה שלילית. הבת שלך עם בעיות ויסות ריגשי. במקום שנשמע כמה כואב לך שקשה לה וכמה את רוצה מישהו שיעזור לה, אז לא. את מתבכיינת על כמה היא מקשה עלייך. מה עשית (או עושה) כדי לעזור לה חוץ מלהתלונן עליה? חשבת שאולי הקושי בויסות הרגשי מגיע מהאמא המפונקת שלה שחושבת רק על עצמה ומתייחסת אל הבת שלה כאל מטרד דבר שמקשה עליה עוד יותר? חשבת אולי לקחת אותה לטיפול שיעזור לה? (לצד טיפול הורי לך ולבעלך). את ממשיכה להתלונן על הילד השני (גם הוא נפל עלייך?) שנמצא לפני גיל שנתיים הנורא. כל העולם נגדך.
זה שיש לך קושי באוכל-מקלחת-שינה מראה רק על הכשלון שלך בתור אמא ושל בעלך בתור אבא. כי אני מתאר לעצמי שהכל נעשה בעצבים ולחץ ובלי טיפת סבלנות. איך את רוצה שהילדים שלך יהיו רגועים כשהם רואים אמא כמוך? נכון שלא תמיד זה אמור ללכת בקלות, אבל בטח ובטח לא להיות 'מלחמה קיומית' (זה שאת מתייחסת לזה ככה נותן תמונה של בדיוק מה מתרחש שם). אני לא אתפלא אם לא ממש טרחתם להקנות להם הרגלים, ככה שלא פלא שזה הופך למלחמה.
קחי אחריות על הילדים שהבאת. שלא לדבר על אלה שאת מביאה בטעות.
קחי אחריות על עצמך. במקום לחשוב רק על עצמך ועל איך את נחה ומתפנקת, אולי תחשבי גם על איך לעזור לילדים שלך שגם להם יהיה טוב במקום לראות רק מה רע אצלם ואיך הם מקשים עלייך לנוח.
גם לא ברור איפה בעלך נמצא. גם עכשיו כשהוא לומד שלושה ימים בערב הוא יכול לעזור בשאר הימים. ולא ברור איפה הוא היה לפני הלימודים. זה שלא אכפת לו מזה שאת מתמוטטת בכלל מעורר תהיות על איזה זוגיות יש לכם בכלל.
בקיצור, כל הבסיס ההורי והזוגי שלכם נראה רעוע ודורש התערבות חיצונית דחופה. ותכלס - תדאגו קודם לילדה שלכם. כי נראה שהיא הסובלת העיקרית פה.
והכי גרוע - לא לוקחת אחריות.
במקום לחשוב איך את פותרת את המצב ולהתייעץ מה לעשות, השאלה שלך היא איפה את יכולה להתנתק ולנוח. כלומר (לא מפתיע) - בורחת. בדיוק כמו הפוסט שלך.
מה זה 'התבשרתי על הריון לא צפוי שנפל עלי פתאום'? זה כמו מישהו שמבזבז כסף בלי אבחנה ואומר 'התבשרתי על מינוס גדול בבנק שנפל עלי פתאום'. לא ידעת שיחסי מין לא מוגנים יכולים 'להפיל' עלייך הריון 'ממש לא צפוי'? לא צפוי? באמת לא ציפית שלא יקרה כלום?
מעבר לזה, את מתייחסת לכל דבר בצורה שלילית. הבת שלך עם בעיות ויסות ריגשי. במקום שנשמע כמה כואב לך שקשה לה וכמה את רוצה מישהו שיעזור לה, אז לא. את מתבכיינת על כמה היא מקשה עלייך. מה עשית (או עושה) כדי לעזור לה חוץ מלהתלונן עליה? חשבת שאולי הקושי בויסות הרגשי מגיע מהאמא המפונקת שלה שחושבת רק על עצמה ומתייחסת אל הבת שלה כאל מטרד דבר שמקשה עליה עוד יותר? חשבת אולי לקחת אותה לטיפול שיעזור לה? (לצד טיפול הורי לך ולבעלך). את ממשיכה להתלונן על הילד השני (גם הוא נפל עלייך?) שנמצא לפני גיל שנתיים הנורא. כל העולם נגדך.
זה שיש לך קושי באוכל-מקלחת-שינה מראה רק על הכשלון שלך בתור אמא ושל בעלך בתור אבא. כי אני מתאר לעצמי שהכל נעשה בעצבים ולחץ ובלי טיפת סבלנות. איך את רוצה שהילדים שלך יהיו רגועים כשהם רואים אמא כמוך? נכון שלא תמיד זה אמור ללכת בקלות, אבל בטח ובטח לא להיות 'מלחמה קיומית' (זה שאת מתייחסת לזה ככה נותן תמונה של בדיוק מה מתרחש שם). אני לא אתפלא אם לא ממש טרחתם להקנות להם הרגלים, ככה שלא פלא שזה הופך למלחמה.
קחי אחריות על הילדים שהבאת. שלא לדבר על אלה שאת מביאה בטעות.
קחי אחריות על עצמך. במקום לחשוב רק על עצמך ועל איך את נחה ומתפנקת, אולי תחשבי גם על איך לעזור לילדים שלך שגם להם יהיה טוב במקום לראות רק מה רע אצלם ואיך הם מקשים עלייך לנוח.
גם לא ברור איפה בעלך נמצא. גם עכשיו כשהוא לומד שלושה ימים בערב הוא יכול לעזור בשאר הימים. ולא ברור איפה הוא היה לפני הלימודים. זה שלא אכפת לו מזה שאת מתמוטטת בכלל מעורר תהיות על איזה זוגיות יש לכם בכלל.
בקיצור, כל הבסיס ההורי והזוגי שלכם נראה רעוע ודורש התערבות חיצונית דחופה. ותכלס - תדאגו קודם לילדה שלכם. כי נראה שהיא הסובלת העיקרית פה.