תעתיק זה עסק מורכב.
ישנן מספר שיטות לתעתיקים מלטינית, למשל טרנסקריפציה וטרנסליטרציה. בטרנסקריפציה אנו כותבים מה שאנחנו שומעים, שיטת התעתיק הזאת יוצרת בעיות מכיוון שחוקי הקריאה (במיוחד בעברית) שונים מאוד מחוקי הכתיבה (כך הוגים ט' כמו ת', למרות שלכתוב ט' במקום ת' תהיה שגיאה). בטרנסליטרציה אנו יוצרים התאמה בין האות הלטינית לאות מקבילה בכתב העברי, ובמידה שאין כזאת, ניתן לייצר תו חדש בעזרת סימנים מקובלים. (ישנה עוד מערכת תעתיק שנקראת תעתיק פונמי שמשתמשת בסימנים מוסכמים כדי לפתור את כל הבעיות הנ"ל, אבל היא לא הכי מעשית ליום-יום.) התעתיק "שוודיה" (או "שבדיה") הגיע לעברית מן הגרמנית ("Schweden") דרך היידיש ("שוועדן"), שהרי התעתיק העברי היה צריך להיות סווידן או סוואריה, וכך התקבעה ש' בראש המילה. האותיות U וW נכנסו מאוחר לאל"ף בי"ת הלטיני כאשר התעורר הצורך באבחנה בין V לתנועות שמקורן בשפות שהתפצלו מהלטינית, בדומה לאותיות J וG למשל. כך לפני כניסת האותיות הנ"ל אל הלטינית, בזמנו של גאיוס יוליוס קיסר למשל, שמו נכתב כך CAIVS IVLIVS CAESAR. בעברית האבחנה בין U,V וW נעשית באמצעות ניקוד ומשקל המילה כלומר וִי, יוּ וְוו . לכן לדעתי הצורה הנכונה היא שוודיה, כמו שהגיעה מהיידיש. מדוע התקבעה שבדיה? אין לי מושג, אני מודה שלפעמים גם אני כותב כך.
