לקונה בחוק?

[עוד יוסף פנדריך]

לקונה בחוק?

לשכת עורכי הדין טוענת שהמשטרה מחזיקה במידע על אנשים שהתיקים שלהם נסגרו מחוסר אשמה, וכי המשטרה מנצלת לקונה בחוק. לטענת הלשכה חוק סדר הדין הפלילי לא מחייב את המשטרה למחוק נתונים שהושגו בחקירת חשודים שהתיק שלהם נסגדר בעילה של חוסר אשמה. האמנם?

ס' 62 לחוק קובע- (ב) על החלטה שלא להעמיד לדין תימסר לחשוד הודעה בכתב שבה תצוין עילת סגירת התיק והחשוד יהיה רשאי לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה; תיק שנסגר בשל חוסר אשמה, יימחק רישומו מרישומי המשטרה.

ברור שמחיקת הרישום אמורה למחוק כל מידע מכל סוג שהוא.

אדם שלא נמצא רבב במעשיו זכאי שלא יהיה עליו שום רישום משטרתי וכך יש לפרש את החוק.

החוק אם כך אוסר על המשטרה להחזיק תיק על אדם, לאחר שהוא נסגר בעילה של חוסר אשמה. כל מה שיש בתיק חייב להמחק.

לכן אם אכן הלשכה טענה את הטענות המופיעות בכתבה, אזי טענה טענות חסרות שחר ולא זאת הנורמה המצופה מהנציגים שלה.

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-384024-00.html

 

[Arana]

האם אתה מדבר על אמצעי זיהוי (ט.א., DNA, תצלום)

או על תיק החקירה עצמו? כי הכתבה מדברת רק על נתוני זיהוי, והסעיף שאתה ציטטת מתייחס לרישום פלילי שבעניינו דן חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים.

לעניין נתוני זיהוי: חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) מייחד פרק לנושא מחיקת הנתונים מהמאגר, ואף אחת מהעילות אינה סגירת התיק מחוסר אשמה.
לגבי חשוד יימחקו הנתונים בתום שבע שנים מיום שניטל ממנו אמצעי הזיהוי או בתום 60 ימים מיום שהסתיים ההליך הפלילי בענינו בלא הרשעה, לפי המאוחר.
"ללא הרשעה" מוגדר באותו פרק בסע' 11כב:
(1) התקבלה החלטה שלא להעמיד אדם לדין בשל העבירה שבקשר אליה ניטל ממנו אמצעי הזיהוי;
(2) בית משפט זיכה אדם מן העבירה שבקשר אליה ניטל ממנו אמצעי הזיהוי ופסק הדין נעשה חלוט;
(3) תובע חזר בו מכתב האישום לפי סעיף 93 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (בסעיף זה – חוק סדר הדין הפלילי);
(4) עוכבו ההליכים נגד אדם לפי סעיף 231 בחוק סדר הדין הפלילי ולא ניתן לחדשם עוד כאמור בסעיף 232 באותו חוק;

כלומר, אדם שהתיק כנגדו נסגר מחוסר אשמה עומד בקריטריון הראשון - הוחלט שלא להעמידו לדין, והחוק לא עושה הבחנה בין עילות הסגירה השונות.
אפשר לראות שסע' 11כב גוזר גזירה שווה בין אדם שהתיק כנגדו נסגר במשטרה (ושוב, לא משנה מאיזו עילה), לבין זיכוי בפס"ד חלוט. לגבי שניהם כאחד יימחקו הנתונים בתום שבע שנים מיום שניטל אמצעי הזיהוי, או בתום 60 ימים מיום שהסתיים ההליך הפלילי בענינו בלא הרשעה, לפי המאוחר.

 

[עופר בן אברהם]

טביעות אצבע וצילומים אין חובה למחוק

כתבתי על כך לפני כשנה ולפני כשנתיים באתר אחר:
פה (סעיף 1) וקודם לכן שם (החוק כאן).

 

[prizman]

חבל על הזמן. פנדריך יושב ומהגג הגיגים, כנראה מתוך שעמום,

אבל לא טורח לענות לתגובות להגיגיו.
כבר מזמן אני מתייחס להגיגיו כפי שהוא מתייחס לתגובות,
פשוט מתעלם ממנו פרט למקרים חריגים כפי שקרה השבוע.

 

[Arana]

אבל לפי ההגדרה שניתנת בסימן ד' - "מחיקת נתוני זיהוי"

"הגדרות (תיקון מס' 1) תשס"ה-2005
11כב. בסימן זה – "אמצעי זיהוי" – אמצעי זיהוי שניטל מאדם לפי הוראות פרק ב' או לפי הוראות סימן ב' לפרק ג' או לפי הוראות סעיף 245א1 לחוק השיפוט הצבאי"

סימן ב' לפרק ג' מדבר על נטילת "אמצעי זיהוי, אחד או יותר" מבלי לעשות הבחנה בין ט.א., צילום ו-DNA ומבלי לפרט מהם "אמצעי זיהוי".

ההגדרה של "אמצעי זיהוי" בפרק ההגדרות לחוק כולו הינו כל אחד מאלה:
(1) טביעת אצבעות;
(2) דגימה ביולוגית שהיא אחת מאלה: (א) דגימת תאי לחי; (ב) דגימת שיער; (ג) דגימת דם מזערית;
(3) תצלום;

לכן, להבנתי, ההוראה על מחיקת נתוני הזיהוי מתייחסת גם לט.א. וצילום.

 

[עופר בן אברהם]

אבל אין הוראה למחוק אמצעי זיהוי

אלא נתונים לזיהוי גנטי בלבד (כהגדרתם בחוק).
טביעות אצבע וצילומים אינם נתונים לזיהוי גנטי.

 

[Arana]

אההה, מצאתי את הדיוק שאתה מתכוון אליו