מתל אביב לטורונטו
New member
עם PR ופתאום לא רואה סיבה לעבור
הודעה כזו בדיוק כתב "שם בדוי לבינתיים" בחורף 2016 לפני שנתיים:
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1712/180197662[/URL]
והתשובה שלי לאותו בדוי:
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1712/180203542[/URL]
מריץ קדימה שנתיים להיום, ואני מרגיש באותו מקום בדיוק כמוהו.
אחרי לנדינג משפחתי (זוג+3) שכלל חרישה של טורונטו מצד לצד בחודש נובמבר, ביקורים אצל חברים ישראלים בתורנהיל, ר'יצמונד היל, מיד דאון, דאון טאון, מגדל CN ועוד שלל אטרקציות לתיירים חזרנו לארץ עייפים ומבולבלים.
או במילים אחרות, קיבלתי רגליים קרות.
המחשבה על האנרגיה הדרושה להתאקלם במקום מגורים חדש, סביבה חברתית חדשה, קליטת ילדים במערכת החינוך, גרמה לי להזדהות עם "שם בדוי" למעלה. הנקודה הכואבת ביותר היא הגיל. פתאום הרגשתי על בשרי את הקושי להשתנות. כדברי הפילוסוף האנגלי, מורפאוס:
We have a rule...we never free a mind once it reaches a certain age. It's dangerous, and the mind has trouble letting go."
באופן די משעשע, יצא לי לחוות את ה walkin clinic בטורונטו (במשפט אחד, לא משהו), לשמוע ברדיו תשדירי שירות קנדיים על הזקנה במסדרון בית החולים שאין מספיק כח אדם לטפל בה (נשבע שזה אמיתי), להתלונן על עומסי התנועה הפסיכיים בכבישי טורונטו, לנסוע בתחבורה הציבורית (רכבת ואוטובוס עם חוט כמו מפעם) ולהבין שהיא לא הפתרון לכל בעיות התחבורה בעולם. לראות חילונים גמורים שגרים ב"מיני ישראל" בטורן היל, ועושים קידוש רק כדי שיהיה משהו יהודי בבית, להבין שברוב מקומות העבודה נמצאים אנשים עם רקע תרבותי אחר, ואת הקשרים עם חברים עושים מחוץ לעבודה, וזה קשה כשהם רחוקים ועסוקים.
המילה שעלתה לראש הכי הרבה היא "שייכות". לא פשוט להשתלב במקום, שמעודד את תושביו באופן פעיל לחזק את שפת אימם. נוצרות גטאות של תרבויות שונות, כל אחד ועולמו התרבותי. הרגשתי מאוד ישראלי בין ישראלים לשעבר, וההרגשה הייתה מוזרה, כמו דג מחוץ למים
אפילו קטנות כמו לשבת עם אוהדי הראפטורס במשחק NBA (הפסידו בסוף) שלא מעיזים להרים את הקול, שלא לדבר על לקלל. זו מאוד תרבותי, ומאוד מאוד משעמם.
התסכול על שלוש שנים של מאמץ בלתי פוסק עד ל PR. עשרות תכתובות בפורום, שליפות EE, הרשמה והמתנה ל OINP שהוסיפו שנה שלמה להתהליך, אין סוף מסמכים, תרגומים וכסף, שבסוף מסתכמים ב"לא רואה סיבה לעבור".
מתסכל מאוד. אשמח לשמוע ולהקשיב לפורום
הודעה כזו בדיוק כתב "שם בדוי לבינתיים" בחורף 2016 לפני שנתיים:
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1712/180197662[/URL]
והתשובה שלי לאותו בדוי:
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1712/180203542[/URL]
מריץ קדימה שנתיים להיום, ואני מרגיש באותו מקום בדיוק כמוהו.
אחרי לנדינג משפחתי (זוג+3) שכלל חרישה של טורונטו מצד לצד בחודש נובמבר, ביקורים אצל חברים ישראלים בתורנהיל, ר'יצמונד היל, מיד דאון, דאון טאון, מגדל CN ועוד שלל אטרקציות לתיירים חזרנו לארץ עייפים ומבולבלים.
או במילים אחרות, קיבלתי רגליים קרות.
המחשבה על האנרגיה הדרושה להתאקלם במקום מגורים חדש, סביבה חברתית חדשה, קליטת ילדים במערכת החינוך, גרמה לי להזדהות עם "שם בדוי" למעלה. הנקודה הכואבת ביותר היא הגיל. פתאום הרגשתי על בשרי את הקושי להשתנות. כדברי הפילוסוף האנגלי, מורפאוס:
We have a rule...we never free a mind once it reaches a certain age. It's dangerous, and the mind has trouble letting go."
באופן די משעשע, יצא לי לחוות את ה walkin clinic בטורונטו (במשפט אחד, לא משהו), לשמוע ברדיו תשדירי שירות קנדיים על הזקנה במסדרון בית החולים שאין מספיק כח אדם לטפל בה (נשבע שזה אמיתי), להתלונן על עומסי התנועה הפסיכיים בכבישי טורונטו, לנסוע בתחבורה הציבורית (רכבת ואוטובוס עם חוט כמו מפעם) ולהבין שהיא לא הפתרון לכל בעיות התחבורה בעולם. לראות חילונים גמורים שגרים ב"מיני ישראל" בטורן היל, ועושים קידוש רק כדי שיהיה משהו יהודי בבית, להבין שברוב מקומות העבודה נמצאים אנשים עם רקע תרבותי אחר, ואת הקשרים עם חברים עושים מחוץ לעבודה, וזה קשה כשהם רחוקים ועסוקים.
המילה שעלתה לראש הכי הרבה היא "שייכות". לא פשוט להשתלב במקום, שמעודד את תושביו באופן פעיל לחזק את שפת אימם. נוצרות גטאות של תרבויות שונות, כל אחד ועולמו התרבותי. הרגשתי מאוד ישראלי בין ישראלים לשעבר, וההרגשה הייתה מוזרה, כמו דג מחוץ למים
אפילו קטנות כמו לשבת עם אוהדי הראפטורס במשחק NBA (הפסידו בסוף) שלא מעיזים להרים את הקול, שלא לדבר על לקלל. זו מאוד תרבותי, ומאוד מאוד משעמם.
התסכול על שלוש שנים של מאמץ בלתי פוסק עד ל PR. עשרות תכתובות בפורום, שליפות EE, הרשמה והמתנה ל OINP שהוסיפו שנה שלמה להתהליך, אין סוף מסמכים, תרגומים וכסף, שבסוף מסתכמים ב"לא רואה סיבה לעבור".
מתסכל מאוד. אשמח לשמוע ולהקשיב לפורום
