אני חושבת שאנחנו הצלחנו....
אני לא מומחית או משהו, אבל אני חושבת שהצלחנו לעשות את זה טוב ולייצר אופטימיות.
הפרידה אצלנו היא די טרייה. 3 שבועות סה"כ.... אז אני עוד לא יודעת עד כמה המצב יחזיק ככה... אבל נכנסנו לתהליך הזה בשמחה וברצון וזה גם המסר שעבר לילדים.
קודם כל, הסברנו לילדים שאף אחד לא נפרד מהם, ואלא שאנחנו פשוט לא רוצים להיות יותר בני זוג. שעשינו מאמצים רבים כדי למנוע את המהלך הזה (מה שלא לגמרי נכון, אבל נשמע טוב
) אבל זה לא עלה יפה, ומכיוון שהכי חשוב זה בית שמח, הורים שמחים וילדים שמחים- זה הפתרון שבחרנו.
סיפרנו שאבא עובר לגור בבית חדש, שיהיה גם ביתם במחצית מהזמן.
במעמד ההודעה הלכנו כולנו יחד (כן, גם אני ..) לבית החדש שנמצא במרחק 2 דקות הליכה מביתנו , עשינו חלוקת חדרים.
בימים שאחרי זה בעלי השקיע המון אנרגיה בריהוט ואיבזור הבית כך שיהיה להם את כל מה שהם אוהבים. בחלק מהדברים גם שיתף אותם והם הלכו לבחור ביחד.
תרומתי הסתכמה בכך שמידי פעם הלכתי לקבל מובילים שבאו עם ריהוט כשבעלי לא היה בסביבה.
הסברנו להם בצורה ברורה מאוד מה הולכת להיות חלוקת הימים, וגם מה ההגיון שהכתיב לנו את החלוקה הזו.
אמרנו להם שהשקענו המון מחשבה באיך לבנות את זה נכון, ושנראה איך זה עובד בשטח ומקסימום נעשה שינויים.....
האוירה הכללית היא של חברות ושיתוף פעולה.... ואלו לא רק מילים. הם רואים את זה באמת קורה.
והם רואים אותנו שמחים ומרוצים מהחיים החדשים. וזה מחלחל גם אליהם.
אנחנו גם שומרים על חלק מהמסגרת המשותפת ... למשל בארוחות משפחתיות אצל סבתא, או באירוח חג אצל חברים- מגיעים ביחד.
זה חשוב לילדים מאוד. ואנחנו לא ממש סובלים מזה גם.
מצד שני, אנחנו כן נותנים מקום לבטא את הקושי.
את הרגעים הפחות נעימים , לדבר על זה ולהוציא את זה.....
וגם לתת קצת את הדין בפניהם...
אבל הנקודה המרכזית בעיני היא האוירה הטובה והעובדה שהם רואים שאנחנו עדיין רתומים ביחד בצורה מלאה בכל הקשור אליהם ולרווחתם. וזה מרגיע אותם.
