שתי גדות לירדן
כָּעַמּוּד הַתִּיכוֹן לָאַפֶּדֶן,
אַף כְּחוּט-הַשִּׁדרָה לֶאֱנוֹשׁ,
לְאַרצִי קַו-הַצִּיר וְהָאֶדֶן
הוּא יַרדֵּן, הַיַּרדֵּן הַקָּדוֹשׁ.
אִם אַרצִי דָלְלָה וְקָטֹנָה,
הִיא שֶׁלִּי מֵרֹאשָׁהּ עַד קִצָּהּ:
מִשׂתָּרַעַת מִיָּם יְשִׁימוֹנָה,
וְיַרדֵּן – הַיַּרדֵּן בָּ אֶ מ צַ ע!
שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:
זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן!
שָׁם יִרוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע, מֵאֹשֶׁר
בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבנִי:
כִּי דִגלִי, דֶּגֶל טֹהַר וָיֹשֶׁר
יְטַהֵר שׁתֵּי גְדוֹת יַרדֵּנִי.
שׁתֵּי יָדַי לָךְ הִקדַּשׁתִּי, מוֹלֶדֶת,
שׁתֵּי יָדַי – לְמַגָּל וּמָגֵן:
אַךְ תִּשׁכַּח יְמִינִי הַבּוֹגֶדֶת,
אִם אֶשׁכַּח אֶת שְׂמֹאל הַיַּרדֵּן!
שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:
זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן!
