אז איך יוצאים מהקופסה? או מאיזור הנוחות???

[Message inaBottle]

אז איך יוצאים מהקופסה? או מאיזור הנוחות???

לאחרונה קראתי את רשימת המשאלות, ספר שכתוב כמו סרט דרמה אמריקאי עם סוף ידוע מראש אבל למרות זאת (אישית, מעדיפה סרטים אנגלים )
הוא גם מעניין, מפתיע וסוחף והוא אכן נוגע חזק ב עניין הצורך ביציאה מאיזור הנוחות כדי לעשות שינוי.

מהו איזור הנוחות עבורכם?
מתי יצאתם ממנו לאחרונה אם בכלל?
איך עושים את זה?
מה גרם לכם לעשות את הצעד?
מה הפסדתם?
מה הרווחתם?
עשיתם את זה לבד או שהזדקקתם למישהו שיתן לכם בעיטה חזקה בתחת לכיוון היציאה?
איך זה שינה אתכם???

 

[dori78]

או, את זה אני יודעת.

בגיל 29 החלטתי שנמאס לי למצוא תירוצים ללמה אני לא ניידת.
היה לי הכי נוח להישאר בבית, מרוחה על הספה מול הטלויזיה. בשביל זה לא צריך רכב.
אבל כשאני מרוחה על הספה - אין דייטים, אין אפילו אנרגיה לאתרי היכרויות. גם לא ליציאה עם חברות.

אין לי ליד הבית חניה, ככה שרכב לא בא בחשבון. מדו"ג פחדתי.
הרבה זמן חשבתי על זה עד שעשיתי את הצעד - הוצאתי רישיון לקטנוע 125 סמ"ק.
בחצי השנה הראשונה חישבתי את קיצי לאחור ותהיתי מתחת לאיזו משאית אני אגמור.
אח"כ הבנתי שכמו כל דבר - גם רכיבה על דו"ג זה משהו שיש בו סכנות, אבל גם יש דרכים למזער את הסכנה.
התחלתי לרכב למקומות מרוחקים יותר, להגיע עם הקטנוע לדייטים.
בכלל - כשפתאום גיליתי שעם גלגלים משלי אני יכולה לזוז מהר יותר, לא זקוקה לטרמפים - זה פתח לי עולם שלם של פעילויות בלו"ז.
התחלתי ללכת למקומות חדשים, שקודם לא היה לי אומץ אבל בעיקר היה לי תירוץ נוח למה לא להגיע אליהם - כי לא היה לי איך.
הכרתי אנשים חדשים, גיליתי שבמרבית המקומות - אם אני מחייכת תמיד יהיה מי שיחייך אלי בחזרה.

היום אני רוכבת על אופנוע CBR250 (אם זה אומר משהו למישהו).
אני מאמינה שהקטנוע הראשון פתח לי את הדלת לחיי חברה חדשים. זה שינוי, לא?

 

[Message inaBottle]

שינוי בהחלט אז היציאה מאיזור הנוחות עבורך דווקא הפכה את

הכל להרבה יותר נוח !!!
כיף!

 

[Matzeket]

ניסתי לחשוב מה 'אזור הנוחות' שלי

ואני לא מצליחה לשרטט אותו לעצמי עד הסוף.

יש נקודות שקשורות למראה וללבוש שבהן אני בהחלט יכולה לשים את האצבע על מה נח לי ואיפה אני מעזה לעשות דברים
ובמקום הזה אני לא חושבת שיש 'הפסד' , אלא רק רווח של קבלה עצמית ותעוזה
אבל צריך להיות מוכנים לתת לעצמך את הקבלה העצמית הזו (אם החלטת ללבוש בגד מסוים - אל תרדי על עצמך כמה את נראית נורא למשל, אלא צריך לעודד את עצמך , להגיד לעצמך כל הכבוד ואיזה יופי שאני עושה את זה ואני 'פורצת את הגבולות' של עצמי)
וצריך גם למצוא את התמיכה מבחוץ שתעודד את הצעד הזה , תעריך אתכם בגלל שעשיתם אותו ותדחוף אתכם קדימה

באופן כללי המוטיבציה שלי לעשות דברים מגיעה הרבה פעמים מבחוץ ומהסביבה-
אני אחפש ואשמור לידי אנשים שמצד אחד יהיו כנים ומצד שני יתמכו בי וידחפו אותי קדימה לעשות את הדברים שאני רוצה.

אני לא יודעת אם הדוגמאות שאני יכולה לחשוב עליהן שינו אותי בצורה קיצונית-
אבל אין ספק שהקבלה העצמית שלי קיבלה עוד חיזוק קטן וזה חשוב לי
[מאד מאד קשה לי עם שנאה עצמית וירידות עצמיות- קשה לי לראות אחרים עושים את זה לעצמם וקשה לי כשאני עושה את זה לעצמי ]

תאהבו את עצמכם!!!!! זה ידבק אנשים אחרים

 

[Message inaBottle]

זה לא חייב להיות שינוי קיצוני קחי לדוגמה את

מה שהנץ השחר סיפרה, שהיא הצליחה להגיע לשיחה עם מר בחור
ושהיא מתכננת בפעם הבאה לתת את הטלפון שלה
זאת יציאה מאיזור הנוחות!
ואיזה כיף מרגישים אחרי שעושים את הצעד הזה.
בלי קשר ל אם יש המשך או לא,
עצם ההתגברות על קושי, היציאה מעצמנו.

 

[dory141]

תשובה

אזור הנחות עבורי היה ומאז ומעולם בריחה לאזור הפנטזיה. בגיל צעיר (עד גיל 14) הייתי תולעת ספרים ומעדיף פגישה עם דמויות בדיוניות ע"פ פגישה עם חברים, כי לא הייתי מקובל חברתית.כנ"ל טלוויזיה מאותו גיל ואילך, התחלתי להיפגש עם 3 חברים טובים (עד היום, למרות שאחד כבר כמה שבועות בחו"ל, לדבריו לשנתיים אבל גם אפשרי שלתמיד) ולצאת לסרטים, מסעדות, באולינג וכדומה. בשנים 2002-2011 עדיין יצאתי עם חברים (וגם עם בנות לדייטים), אבל מרכז הכובד העיקרי היה הלימודים והעבודה. לא לקחתי קורסים שיעשירו אותי וכדומה, מחשש לפגיעה בלימודים. בשנים האחרונות, לקחתי 3 קורסים שונים: צילום, רדיו ובימים אלה ניהול מדיה חברתית. מדובר באנשים שמעולם לא פגשתי קודם בשום מסגרת ואין לי מושג האם אהיה איתם בקשר עתידי, אבל האינטרקציה איתם (אני עובד עם עוד 2 אנשים במשרד וזהו) היא לכשעצמה מפרה. זה הרווח. כמובן שההפסד בא לידי ביטוי בזמן שעליי להשקיע בהכנת המטלות בסופ"ש במקום לשבת בטן גב ולקרוא ספרים להנאתי, אבל כתלמיד חרוץ אני לא מוותר על דיוק ועל ביצוע המשימות ועושה את הכל על הצד הטוב ביותר.
עוד סוג של יציאה מאזור הנוחות הוא מכון הכושר שבו אני מתאמן (בעיקר בפילטיס ומתיחות). אני מקפיד על 3 פעמים בשבוע, 3 שנים כמעט ברצף (באמצע הייתי פצוע בכתף 5 חודשים) וזה עבורי מצויין משתי סיבות. הראשונה, שאני מחשל את עצמי גופנית (למרות שיש לי עדיין כמה וכמה, קילוגרמים עודפים בגלל נטייה לזללנות) והשנייה, שאני פוגש אנשים , מחליף איתם דעות ולא מסתגר בקונכייה של עצמי. גם במקרה של האימונים וגם במקרה של הקורסים, היוזמה הייתה שלי.
אזור נוחות שעוד לא חיסלתי הוא המישור הרומנטי. הסיבה היא שאני מאוד ביקורתי כלפי עצמי ומשוכנע, שנשים לא ירצו אותי בגלל רשימה ארוכה של תכונות שליליות שיש לי. אני מודע לתכונות החיוביות שלי, אבל משער שהן לא יעריכו אותן מספיק. סיבה נוספת, היא שלמרות שהתקשחתי בהשוואה לפעם, אני עדיין בקטגוריה של "בחור נחמד".

 

[יפחדש]

עזיבת הבית

מבחינתי הצעד הגדול שעשיתי עד היום היה היציאה מהבית והמעבר לדירה משלי.
אני חושב שלא היה מישהו או משהו חוץ ממני עצמי שממש דחף אותי לעשות את זה, אבל זה היה צעד טוב למדי בשבילי, גם אם לא פתר את כל (או אפילו לא את רוב) הבעייות שלי.
איו ספק שיש משהו חיובי ביציאה מאזור הנוחות, כדי לגרום לעצמך להתחיל לשחות והלדחף קדימה.

 

[הנץ השחר]

מה הוציא אותי מאיזור הנוחות קשה להגיד

אבל מה שהשאיר אותי באיזור הנוחות אני דווקא כן יודעת: העובדה שאני אל-הורית (=כלומר שבחרתי שלא להביא ילדים לעולם) גרמה לזה שמעולם לא הייתי לחוצה להכיר מישהו ולהקים משפחה. בדיעבד, הלוואי שהיה משהו שהיה מעיר אותי מוקדם יותר..

 

[Message inaBottle]

לא הבנתי

עכשיו את כן רוצה להקים משפחה?

 

[הנץ השחר]

התכוונתי שהלוואי ומשהו היה מעיר אותי הרבה יותר מוקדם

למצוא זוגיות ואהבה. היום מצטערת על כל השנים שביזבזתי.. לגבי ילדים - הרצון (יותר נכון אי הרצון) שלי נשאר בעינו כבר כמעט 15 שנה

 

[Message inaBottle]

אהבה וזוגיות אפשר למצוא בכל גיל!

בגדול, נראה לי עדיף להביט קדימה, לעסוק בבניית העתיד.
אין טעם להצטער על העבר, פשוט כי לא ניתן לשנות אותו.

פחות "לבכות" על מה לא עשיתי בעבר,
יותר לחשוב מה אני יכולה לעשות עכשיו, כדי להגשים את העתיד שלי.

אם אין לך את הלחץ של גיל הפוריות, כי אינך רוצה ילדים,
את יכולה לקחת את הזמן בכיף למצוא זוגיות כלבבך.