אלכסנדר דיומא הבן - ביוגרפיה.
מחזאי וסופר, בנו הבלתי חוקי של אלכסנדר דיומא האב. נולד בפאריס ב - 1824 לאמו - תופרת צעירה שילדה אותו מחוץ למסגרת הנישואין. "למירב המזל", כותב דיומא הבן, "היתה אמי אשה ישרה והגונה, ועמלה בפרך במטרה לגדל אותי ולהעניק לי חינוך והשכלה". עובדת היותו ממזר רדפה אחריו, והוא חש על בשרו פעמים רבות את לגלוגם של עמיתיו בבית הספר ושל מכריו ברחוב. יחס מחפיר זה התבטא ברבות מיצירותיו, וגם באפיו. כשהכיר דיומא האב באבהותו, התהדקו היחסים בינייהם. הם הרבו לבלות ולהתהולל בפאריס. דיומא הבן הסתנוור מחיי ההוללות והסתבך בחובות רבים. בצר לו, הוא החל לכתוב. יצירתו הראשונה נקראת דיג נעורים, והיא התפרסמה ב - 1847. לאחר מכן התפרסמה יצירתו הידועה ביותר: האשה עם הקמליות. דיומא עיבד את הרומן למחזה. הצנזורה עיכבה את הצגת המחזה, ורק לאחר התערבותו של שר הפנים של נפוליאון, הדוכס דה מורניי - ניתן היה להציג את המחזה, שזכה להצלחה מסחררת. (אגב, הסופר אלפונס דודה היה מזכירו האישי של הדוכס דה מורניי). מצבו הכלכלי של דיומא השתפר מאד, ושוב לא ריחפה מעליו סכנת עוני. ב-1853 פרסם את היצירה דיאנה דה-ליי, ב-1855 - הפילגש, ב-1857 - שאלה של ממון, ב-1858 - הממזר, ב-1859 - האב הגדול. אביו אמר עליו:"אלכסנדר הצעיר מטיף יותר מידי". ואכן, היו לו דעות נחרצות ובהחלט קיצוניות. למשל: הוא הדגיש את רשותו של בעל נבגד להרוג את מפתה אשתו ללא משפט, לרצוח את האשה שרימתה אותו. כמו כן, שלל את זכויותיו של בעל בוגד. דיומא המחיז חלק ניכר מהרומנים שכתב. חלק ניכר מפרסומו נובע מכשרון הבמה שלו. הוא ידע ליצור מצבים דרמטיים, לעצב טיפוסים שונים, ולהניח מרחב פעולה לשחקנים כדי לאפשר להם לבטא את כישורי המשחק שלהם. טובי השחקנים, כולל שרה ברנארד, כיכבו במחזותיו. בניגוד לאביו, נבחר דיומא כחבר באקדמיה הצרפתית. הוא נפטר ב - 1895.
מחזאי וסופר, בנו הבלתי חוקי של אלכסנדר דיומא האב. נולד בפאריס ב - 1824 לאמו - תופרת צעירה שילדה אותו מחוץ למסגרת הנישואין. "למירב המזל", כותב דיומא הבן, "היתה אמי אשה ישרה והגונה, ועמלה בפרך במטרה לגדל אותי ולהעניק לי חינוך והשכלה". עובדת היותו ממזר רדפה אחריו, והוא חש על בשרו פעמים רבות את לגלוגם של עמיתיו בבית הספר ושל מכריו ברחוב. יחס מחפיר זה התבטא ברבות מיצירותיו, וגם באפיו. כשהכיר דיומא האב באבהותו, התהדקו היחסים בינייהם. הם הרבו לבלות ולהתהולל בפאריס. דיומא הבן הסתנוור מחיי ההוללות והסתבך בחובות רבים. בצר לו, הוא החל לכתוב. יצירתו הראשונה נקראת דיג נעורים, והיא התפרסמה ב - 1847. לאחר מכן התפרסמה יצירתו הידועה ביותר: האשה עם הקמליות. דיומא עיבד את הרומן למחזה. הצנזורה עיכבה את הצגת המחזה, ורק לאחר התערבותו של שר הפנים של נפוליאון, הדוכס דה מורניי - ניתן היה להציג את המחזה, שזכה להצלחה מסחררת. (אגב, הסופר אלפונס דודה היה מזכירו האישי של הדוכס דה מורניי). מצבו הכלכלי של דיומא השתפר מאד, ושוב לא ריחפה מעליו סכנת עוני. ב-1853 פרסם את היצירה דיאנה דה-ליי, ב-1855 - הפילגש, ב-1857 - שאלה של ממון, ב-1858 - הממזר, ב-1859 - האב הגדול. אביו אמר עליו:"אלכסנדר הצעיר מטיף יותר מידי". ואכן, היו לו דעות נחרצות ובהחלט קיצוניות. למשל: הוא הדגיש את רשותו של בעל נבגד להרוג את מפתה אשתו ללא משפט, לרצוח את האשה שרימתה אותו. כמו כן, שלל את זכויותיו של בעל בוגד. דיומא המחיז חלק ניכר מהרומנים שכתב. חלק ניכר מפרסומו נובע מכשרון הבמה שלו. הוא ידע ליצור מצבים דרמטיים, לעצב טיפוסים שונים, ולהניח מרחב פעולה לשחקנים כדי לאפשר להם לבטא את כישורי המשחק שלהם. טובי השחקנים, כולל שרה ברנארד, כיכבו במחזותיו. בניגוד לאביו, נבחר דיומא כחבר באקדמיה הצרפתית. הוא נפטר ב - 1895.
