סיקור אסיפת אורתם סהר, כולל תאור מרתק של ענף הנדלן
התכנסנו בחדר ישיבות לא גדול, שהיה מלא לחלוטין (אני ושמעון אפילו ישבנו מאחורה) במוסדיים, פרטיים ונציגי החברה. כיבוד רציני לא היה, רק מים וקולה.
מעבר לסקירה של אורתם, היה מעניין ומרתק לשמוע תאור של מצב הנדלן בישראל מפי האתון, זה שתכל'ס עושה את העבודה פה:
 
נאמן יוסי רזניק: בתקופה קודם לאסיפה דיברו עם מחזיקים גדולים בסדרות השונות. מינו את עו"ד אופיר נאור לייצג את כלל הסדרות. אין מומחה מטעם בית המשפט כרגע. יש מומחה כלכלי - איציק ועומר מבייקר טילי. הם מונו אחרי התייעצות עם המחזיקים הגדולים.
 
אמיר נחום (בעל השליטה ומנהל החברה זה 16 שנה):
- עד 2014 היינו חברת ביצוע לאחרים, הרבה עבור המדינה: רכבת, חיל אויר, בתי חולים ויזמים פרטיים: אזורים, נווה גד, הגינדים, רייסדור.
- אחרי שחטפנו מהלומות ב 2014 כקבלן מבצע - בי"ח רמב"ם בחיפה שהיה בשותפות עם מנרב - מכה של 100 מלש"ח, חלקנו 50. אז נכנסנו לריב משפטי, ניסינו להיות "מנשים" לסיים את הפרוייקט ולתבוע את המזמין (המדינה/בית החולים), אחרי שיאוכלס, ואכן סיימנו. למנרב, כחברה יותר גדולה, זה היה פחות משמעותי. בפרוייקט הזה אורתם הוציאה 50 מיליון יותר ממה שקיבלה.
- אחרי זה בנינו לגינדי את הבניינים בחדרה, שבאחד מהם נפלה מרפסת. בלי להכנס מי אשם שיחקנו תפקיד מבוגר אחראי ולקחנו על עצמנו לתקן, ממסד ועד טפחות, והשקענו שם 26 מלש"ח שעדיין לא קיבלנו מהביטוח (הראל למשל, שיושבים פה בחדר). בפרוייקט הזה יש פוליסות גדולות של 70-80 מלש"ח שצריכות לכסות הכל, אך חברות הביטוח מתנהלות בציניות. אנחנו משלמים פוליסות אך לא מקבלים את הפיצוי. גם גינדי הוציאו מכיסם 20-30 מיליון והביטוח עדיין לא מכסה גם אותם.
- באמצע 2014 נחטפו 3 נערים בגוש עציון ובתגובה משרד הבטחון סגר את יו"ש. תבינו, אני צרכן של פועלים. אין פועלים זרים יותר בישראל. אולי 2000-3000. רק באורתם עובדים כ 5000. פעם היו 80,000 פועלים. שטייניץ וש"ס הוציאו אותם, והשאירו אותם רק בחקלאות וסיעוד. אז עם מה אני אמור לתפעל את פס הייצור שלי? רק פועלי שטחים. צה"ל סגר את יו"ש הרמטית במשך 3 חודשים. מצאו את הגופות ואז החל צוק איתן. חודשיים עם 0 פועלים. היו לנו 54 אתרים. יולי אוגוסט 0 פרודוקציה. רק המשכורות לצוות הישראלי זה 14 מלש"ח לחודש. כל הציוד באתרים - יש 50 מנופים, 40 בשכירות, כל תבניות המתכת - הכל בשכירות. זה מייצר חודשיים איחור במערכת, כשהיו 5500 יח"ד בבנייה. כלומר קנס פיגורים של 30 מלש"ח לחודש. החוזה הקבלני הוא חוזה דרקוני. בכל דבר אני אשם.
בסה"כ כל המכות ביחד היו 150 מלש"ח. לכן, זהו, נמאס, גמרנו לעבוד בשביל אחרים. שינינו את האופי של החברה ועברנו למודל דימרי - יזם שבונה לעצמו.
- התחלנו לרכוש קרקעות, כשמתמקדים בפריפריות, כי הממוצע לצרכן שם הוא 1 מלש"ח. נוריד מהם מע"מ זה 850, נוריד קרקע 650, נוריד 150 שזה רווח ומימון ונשאר 500 שזה עלות הביצוע, שזה מה שעשינו פעם. אבל הפעם נשאיר את ה 150 אצלנו ולכן אפשר לעבוד. בחומש הקרוב, וכנראה גם בזה אחריו, אין סיכון שיווקי בפריפריה. גם חריש היום זה מיליון. ב 1-1.2 מיליון אין בעיה שיווקית.
- התחלנו עם יקנעם, אריאל, חריש ואז הגיעה המדינה ופתחה לנו אצטדיון של הזדמנויות: המחיר למשתכן. התחלנו עם ראש העין, שהיה פרוייקט של יאיר לפיד. ואז התחילו לפנות אלינו יזמים גדולים.
- החלטנו שבמקום לבנות 5000 יח"ד עבור אחרים נצטמצם ונבנה אלפיים בשבילנו. נקצץ 50% בכ"א ובתקורות וזה יחסוך הון. תבינו, נושא הכשרה כ"א לוקח הרבה זמן וכסף.
ירדנו לפס ייצור של אלפיים, מתוכו מוסרים כל שנה 600 יח"ד. לפי ifrs מכירים ברווח רק במסירה. עם דירה צריך להרוויח 150 אלש"ח אחרת לא עוברים בנק. כלומר 600-700 דירות שנתי מביא לנו 100 מיליון גולמי, לשנה. קרקע בפריפריה זה 100-300 אלף במחיר למשתכן וזה כולל פיתוח. בראש העין בגלל הקרקע הסלעית זה יותר יקר.
- פה נוצרה סינרגיה עם יזמים גדולים. בלעדנו הם לא במשחק. בהתחלה היו אפי קפיטל, שזו חברה פרטית מקסימה. הקמנו חברה משותפת חצי חצי ורכשנו קרקע בראש העין וקרית מוצקין. אז באו גינדי אחזקות ואמרו שגם הם רוצים. הם שמים 100 מלש"ח ראשוני ולאחר מכן הם יעמידו 75% ואנחנו 25% הון. אנחנו חצי חצי ברווח + דמי ביצוע. אז גם וילאר קפצו עלינו ושלמה טיסר ביקש בוא לך איתי. וילאר מממנת 70% (או 90%, לא ברור מה רשמתי) ואורתם 30 (או 10). חצי חצי ברווחים. אז הגיע רייסדור, איתו קנינו קרקע ל 600 יח"ד בקרית גת וחריש. הוא מממן 100% עד קבלת היתר ואז עוברים למודל גינדי.
- לכן במצגת בעבר חשבתי שנגיע ל 1500 וכיום אני באלפיים, כלומר מודל השותפויות מצליח. לכל היזמים הללו יש הערכה רבה לאורתם סהר כקבלן מבצע.
- הבעיה של אורתם היא שתוכנית העבודה מתממשת. זו חברה שתרוויח 100 מיליון שנתי גולמי, ונשאר חצי אחרי מס. אין שום סיבה שזה לא יתממש
- במקביל לזה, אנחנו סוגרים קבלנות לאחרים של פעם. היינו ב 2.7 מיליארד צבר ועם הזמן גומרים ונשאר 700 מיליון. כל חודש סוגרים 70 בערך כלומר בפברואר 2017 אנחנו לא קבלן מבצע יותר עבור אחרים. אין לקוחות שלא משלמים השאלה רק באיזה קצב. רק עם המדינה לא יודעים מתי משלמים. בינינו לה את תחנת הרכבת בעמק יזרעאל - תחנת כפר יהושע.
- תראו לי חברה קבלנית אחת שסגרה פרוייקטים. זה בלתי אפשרי אלא אם כן מנהלי הפרוייקטים בנוי בצורה מקצועית
- הלקוחות עובדים עם אשראי קצר. שוטף 30 עד שוטף 60. יש לקוחות טובים עם שוטף 15.
- הבאנו הביתה 1.7 מיליארד חשבונות סופיים (ירידה מ 2.4 ל 700 מיליון). מתוך ה 1.8 מיליארד יש 130 מיליון של נוולים שלא רוצים לשלם. אין פרוייקט אחד טוב שאורתם לא היתה קבלן טוב אחרת תיקנו. מסרנו פרוייקטים טובים.
- אורי דורי הוא היו"ר ואנחנו בונים לו בחדרה. גם ממנו לוקח זמן לקבל חשבון סופי, 8-10 חודש. זו עבודה קשה להביא חשבון סופי. החברים משלמים חשבון סופי תוך 8 חודשים, הנוולים לוקחים אותנו לבי"מ. גם המדינה חייבת לאורתם סכומי עתק, אבל כרגע אין דיונים בבית המשפט. נתיבי איילון חייבים לנו 25 מיליון. זה הגשרים במודיעין. בתי חולים חייבים 50 מיליון.
- ב Q2 2017 אין יותר פעילות קבלנית, ואז יש לנו צבר 800 מיליון עבור עצמי. כלומר תוכנית העבודה שלי התממשה.
- זה רלוונטי לדיון היום. אין לי את הפריווילגיה לא לשלם לפועלים. הם לא עשירים ולא יכולים לתת לי אשראי. אני נותן צ'ק דחוי לבנאי והוא בא לנאוי עם צ'ק 60 יום ונאוי נותן לו מזומן. הגדולים הולכים לבנקים כד לסלוק. אם אני לא אשלם האתרים יעצרו, ואז חבל על המפגש הזה
- עשינו תוכנית תזרימית ל 2016. שמנו ברקס על הביצוע ותכננו לשלם את האגחים. המאי שילמנו את ה' ותכננו לשלם את ד' באוקטובר. התוכנית היתה לצמצם חוב, לרדת מ 280 ל 150-160. הוצ' המימון שלנו 15-20 מלשח בשנה. אנחנו יודעים לשרת חוב, וזה למרות שהאגח לא מדורג ובריבית גבוהה יותר. לא חשבנו לבוא אליכם למחזר חוב אלא לפרוע. החוב ירד ל 200. אבל החיים מפתיעים.
- לא השתנה כלום בפעילות למעט 2 דברים:
1. הלחץ לשרת תזרים אגח דורש להביא חשבונות סופיים הביתה, וזה אומר להתפשר. אם התפשרתי 3% על 1.8 מיליארד זה יוצא 60 מיליון. 30 פרוייקטים שכל אחד זה 3 מיליון פשרה יוצא 100 מיליון. בתחילת 2016 הבנתי שאם לא אפר קובננטים לא אשרוד. דיברתי עם הבנקים וקיבלתי הסכמה. עכשיו אני מבקש ממכם. על מנת לשלם לכם אני צריך להתפשר עם הלקוחות.
2. ארועים חיצוניים שגרמו לשינוי גדול. נושא המעילה שהחברה פרסמה. המעצר המתוקשר שלי. אתם הסמן הימני של השוק. ברגע שבסס"ח, bdi, נאוי ואחרים חוששים לספקים אז הלך עלינו.
אין לנו יותר שוטף 90. גג שוטף 30. במקום להיות פתוח מול ספקים ב 10-15 מיליון זה ירד ב 60-70% וזה למרות שלא קרה שום דבר בפעילות.
 
- המשכנו לרכוש קרקעות. השותפים לא נבהלו, גם אחרי העיתונות הצהובה. מצאנו מקורות לשרת את אגח ד' באוקטובר. הבנתי שצריך לחזק את בסיס ההון. התחלנו לשכנע משקיעים, למשל, צחי נחמיאס של מגה אור בשנה שעברה. אבל אז היה לחץ של מוסדי אחד שמנע ממנו להכנס לאורתם. עשינו עבודה שקטה עם עוד 3-4 משקיעים ובסוף אחד איתו חתמנו בשבוע שעבר. נדבקשנו לא לפרסם את שמו, וזה כי יש "נשמות טובות" שמנסות להפריע
הוא מקבל את החברה. 85%. אני מפסיד אותה. הוא מביא 85 מיליון, 50 בסגירה ועוד 35 בהמשך. ברור שהוא ימנה הנהלה חדשה ואותי בוודאות הוא יחליף. אחרי שהתהליך יושלם יהיה פה בעל שליטה AAA
 
שאלה מהקהל - מה הוודאות? קשה להגיד. 70-90%. הם יושבים איתנו חודשים והיו איתנו בתקופות הקשות בתקשורת. הם יזמים גדולים. יש להם אלפי יח"ד ואין להם קבלן ביצוע. הם צריכים פלטפורמה ציבורית. הם בעצם קונים את החברה בסנט.