חוב מס' 2 : "חולה על סקי" סיכום חופשה בארק אקסטרים
מי שיודע, יודע, ומי שלא ידע עכשיו, שאני כבר הרבה זמן סוחב מחלה שבעיקר פגעה לי והחלישה לי את שרירי הרגליים.
לא נדבר על שאר הבעיות שלה, כגון שם שאין לה, כן על חוסר היכולת להתאמן אירובית לקראת החופשה או בכלל לאורך הרבה זמן.
בסיכום רק חולה על סקי מסוגל לנסוע חולה לסקי, עד כדי מחלת נפש.
בסוף חודש ינואר יצאתי לחופשה בקלאב מד ארק-אקסטרים (בסה"כ פעם שלישית, אז גלידה) שהוזמנה במבצע ההזמנה המוקדמת שמתקיים במרץ כל שנה.
חופשה עם הנער שביקש לפני גיוסו לצאת לחופשת סקי טרום גיוס.
אין הרבה מה להוסיף כאן או לפרט, כמעט הכל כלול, כולל שירות מעולה של מעוז כמשווק רשמי של הקלאב, במחיר הכי משתלם שניתן למצוא.
לקחנו את החבילה עם טיסות לואו קוסט של טרנסאוויה לליאון שמקנה יתרון במחיר, ביציאה מאוחרת, ובזמן ההעברה לאתר שעתיים וחצי בלבד.
מנגד התשלום הוא בהגעה מאוחרת לקלאב שסוגרת את היום הראשון עד תומו.
אפשר להוסיף עוד כ-100 יורו לאדם ולצאת ולהגיע מוקדם.
קלאב-מד זה קלאב-מד אז רוב הסיכום שלי יתרכז ברכישת נעל סקי לראשונה בחיי.
ציוד סקי לנער לקחתי בסקימיום. היה מעולה גם במחיר גם בשירות, גם בציוד, גם בקרבה לקלאב, גם באין תור.
הרבה יותר טוב מלפני 3 שנים בסקיסט, נזכור שההשכרה מתבצעת בין ארוחת הבוקר לתחילת השיעור ביום הראשון.
ברמה 1 השיעור מתחיל ב-9:30 ככה ששום לחץ לא היה כאשר החנות נפתחה ב-8:45 והיינו שם לבד.
לעצמי לא שכרתי שם, למה?
כי רציתי לקנות נעלי סקי סוף סוף. לכן ניסיתי לברר מראש היכן יש שירותי בוט פיטינג טובים באזור, מה שלא פשוט, וקיבלתי המלצה על חנות ב- 1950 בשם Precision Ski.
שכרתי אצלם מגלשיים, וקיוויתי בתוספת חשש רב למצוא שם נעל סקי מתאימה.
לצורך העניין תכננתי מראש לוותר על שיעורי סקי, שאליהם לא אצליח להגיע. כמו כן ויתרתי על סיור חנויות והשוואות, מה שהיה לוקח לי מלא זמן עד כדי ייאוש וויתור על רכישה.
הסיפור של גבי עם הבוט פיטר המקצועי ב-1800 הפחיד אותי, ויתרתי מראש גם על שירות כ"כ רחוק מהקלאב.
היו מחשבות על שכירת נעליים ליום הראשון ואז בצהריים או בערב לטפל ברכישה, טוענים שהרגל מתנפחת במשך היום וזה פחות טוב, אני יותר חששתי שזה יגרום בפעם השלישית לביטול כל העניין.
מה ששיחק לרגלי זו המחלה, ממילא אין לי מושג איך ומה אצליח לגלוש, אז ליוויתי את הנער להשכרה ואף לשיעור שלו, ומרגע שפגש במדריכים ירדתי ל-1950 בכיף.
כאן אספר את תולדות רכישת נעלי הסקי.
הגעתי לחנות וסיכמנו די מהר לבדוק ראשית את עניין הנעליים.
בחור צרפתי צעיר שעובד גם בהשכרה מדד את 2 הרגליים שלי, גם אורך וגם רוחב, במדוייק.
לאחר מכן פנה למחברת עבה שם מתואר לו אילו דגמים מתאימים לרגל באורך ורוחב הנדרשים, והתחלנו למדוד.
הנעל הראשונה אוי לי אני לא סגור מה היא הייתה, קשיחות 100 אני זוכר, אבל הייתה צפופה מדי – עם כל הבדיקה בעמידה קצות האצבעות נוגעות ובעמידת סקי לא. מבחינת רוחב די לחץ.
עברנו לדגם השני של Technica Mach 1 בקשיחות 110. נכנסה טוב לרגל וגם הרגישה טוב מכל הכיוונים.
כשמסתכלים על הנתונים הטכניים שלה אז היא תומכת עד לרוחב רגל כפי שהייתי צריך (100) וניתן לבצע פיטינג C.A.S גם לליינר וגם לשל הקשיח החיצוני.
די נסגרתי עליה, אבל הפריע לי בעיקר מה שאנחנו אומרים כאן: בחו"ל יש המון מגוון לעומת הארץ, אז מה מדדתי רק דגם אחד?
שאלתי האם יש עוד משהו שיתאים, אז הבחור הביא לי נעל של HEAD אבל היא הרגישה לי פחות טוב בחליקות שלה על הרגל, שמתי בצד.
אני מודה שהיו לי חששות מכל הסיפורים, שיכאב אח"כ, שיציק, לא יודע מה.
בסיכום זה היה או עכשיו או לעולם לא, אז במחיר 360 יורו (ענה לציפיות) לדגם כזה, סגרתי עסקה.
מבחינת החנות הוא אמר שיש לו התאמה לליינר, יש לו גם את המכונה של המדרסים המותאמים אישית (אולי פעם הבאה) ורק אם אצטרך התאמה לשל איאלץ ללכת למקום אחר כי אצלו אין.
שכרתי מגלשיים, ולאחר שנשאלתי האם אני מעוניין ב-all mountain, אמרתי רק למסלולים ולכן נתן לי משהו יותר לקארוינג.
בשעה 10 בבוקר כבר הייתי בחוץ, עם דפיקות לב, לאן זה יוביל אותי עכשיו.
לנעל תיכף אחזור, עוד מעט.
התחלתי לגלוש בחשש כפול, אחד לגופי ושניים כרגיל כי לוקח טיפה זמן לרגליים לחזור לגלישה.
אבל בזכות השיפור ברמה הכללית בשנים האחרונות, עם תודות ליוטיוב, הביטחון היותר גבוה פיצה.
אז ללא כושר, עם שרירים חלשים, הצלחתי לא רע ואפילו יותר מכל ציפייה, רק בעצימות יותר נמוכה.
היו לנו 3 ימים של שמש, ואז יום של סערה, ואז עוד יום בהיר ועוד יום מעונן כזה באמצע.
והנעליים?
ביום הראשון ואולי אף בשני עוד לחץ טיפה פה או שם.
בערב היום השני עשינו סיבוב ב-1950, אז שאלתי בחנות לגבי חימום הנעל.
רגע, רגע, הרי כל הסיפור של חו"ל הוא שמחממים את הנעל, מתאימים לך אותה, תיארתי לעצמי שצריך חנות עם ממש בית מלאכה.
כמו כן לא פעם נתקלתי בערב בישראלים שרכשו נעל והסתובבו איתה כי ככה צריך, חיממו ועכשיו צריך להסתובב איתה שתתקרר.
אני לא התלוננתי בפני המוכר על כלום, לחץ או כאב במקום מסויים, כזה אני, לא מתלונן, גם לא כאב, אז לא חיממו לי את הנעל.
עכשיו הם אמרו לי שאין שום בעיה שאכנס אליהם בבוקר, ויחממו אותה.
כמו כן נזכרתי בהחזר מס, אז הם סידרו לי את העניין, אמור להגיע בכרטיס אשראי, נראה (תיקפתי בשדה התעופה ביציאה).
ביום השלישי הנעל כבר ישבה עלי ממש טוב – אני אזכיר עכשיו שוב: חובה ללמוד לסגור אותה!
לחנוק את האזור התחתון בחוזקה זה ממש טעות, שנים של סבל....
הנעל הרגישה כ"כ נוחה שכל מי שניסיתי להתייעץ איתו אמר, שמה שעובד לא נוגעים, לחמם רק בשביל ההרגשה שזה מה שאמורים לעשות?
פה אני חייב לומר בקטע הזה של רכישה בארץ או בחו"ל – זה פחות חד משמעי ממה שזה היה נשמע לי עד עכשיו.
במקרה שלי ובגודל שלי זה לא שהיו להם המון דגמים להציע לי, בחנות הזו לפחות. כמו כן כל עניין ההתאמה שהטריד אותי רבות לא נזקקתי לו, אז?
בנוסף הגיע ידידי תומרסי שקנה משיעמום בסקימולטור נעל, ובמחיר מבצע, וכאשר הציקה לו מצא פתרון והתאמה ב-15 יורו בלזארק.
אז אני רכשתי בחו"ל, אבל כדי להרגיע את רגשות האשמה בצבע כחול-לבן, הייתי חייב לומר שכל העניין הזה הוא לא רק שחור ולבן.
המשך החופשה.
היה יותר מדי טוב.
יותר מדי חברה טובה, יותר מדי אוכל, יותר מדי שתייה, יותר מדי גלישה, יותר מדי כיף, הבנו.
שיהיה ברור, כל סקי פס מעל 3 ימים למרחב אחד (לזארק או לה-פלאן) כולל בתוכו יום אחד במרחב השני ללא עלות נוספת.
אני עברתי פעם אחת להיכרות, בפעם השנייה עם הנער זה עלה 37 יורו, והיה שווה כל הנאה שלו ושלי גם.
מבחינת המעבר זה לוקח קצת זמן, אז מתאים לגולשים היותר מהירים, אחרת חבל.
היציאה מהקלאב בקומה 4 סידרו אותה, היא משמשת רק ליציאה כי מבחוץ אין פתיחה.
גילינו כל מיני מסדרנות אפלים ומוזרים, כגון מעלית ליד דלת היציאה שמובילה לצורך כניסה במעבר בתוך הבניין למדרגות שעולות ללובי.
ממש מבוכים וקלאבים.
נראה לי שבזה אסיים, היה מעולה, נארגן מפגש אפרה סקי ונתחיל לחשוב על הפעם הבאה.
מי שיודע, יודע, ומי שלא ידע עכשיו, שאני כבר הרבה זמן סוחב מחלה שבעיקר פגעה לי והחלישה לי את שרירי הרגליים.
לא נדבר על שאר הבעיות שלה, כגון שם שאין לה, כן על חוסר היכולת להתאמן אירובית לקראת החופשה או בכלל לאורך הרבה זמן.
בסיכום רק חולה על סקי מסוגל לנסוע חולה לסקי, עד כדי מחלת נפש.
בסוף חודש ינואר יצאתי לחופשה בקלאב מד ארק-אקסטרים (בסה"כ פעם שלישית, אז גלידה) שהוזמנה במבצע ההזמנה המוקדמת שמתקיים במרץ כל שנה.
חופשה עם הנער שביקש לפני גיוסו לצאת לחופשת סקי טרום גיוס.
אין הרבה מה להוסיף כאן או לפרט, כמעט הכל כלול, כולל שירות מעולה של מעוז כמשווק רשמי של הקלאב, במחיר הכי משתלם שניתן למצוא.
לקחנו את החבילה עם טיסות לואו קוסט של טרנסאוויה לליאון שמקנה יתרון במחיר, ביציאה מאוחרת, ובזמן ההעברה לאתר שעתיים וחצי בלבד.
מנגד התשלום הוא בהגעה מאוחרת לקלאב שסוגרת את היום הראשון עד תומו.
אפשר להוסיף עוד כ-100 יורו לאדם ולצאת ולהגיע מוקדם.
קלאב-מד זה קלאב-מד אז רוב הסיכום שלי יתרכז ברכישת נעל סקי לראשונה בחיי.
ציוד סקי לנער לקחתי בסקימיום. היה מעולה גם במחיר גם בשירות, גם בציוד, גם בקרבה לקלאב, גם באין תור.
הרבה יותר טוב מלפני 3 שנים בסקיסט, נזכור שההשכרה מתבצעת בין ארוחת הבוקר לתחילת השיעור ביום הראשון.
ברמה 1 השיעור מתחיל ב-9:30 ככה ששום לחץ לא היה כאשר החנות נפתחה ב-8:45 והיינו שם לבד.
לעצמי לא שכרתי שם, למה?
כי רציתי לקנות נעלי סקי סוף סוף. לכן ניסיתי לברר מראש היכן יש שירותי בוט פיטינג טובים באזור, מה שלא פשוט, וקיבלתי המלצה על חנות ב- 1950 בשם Precision Ski.
שכרתי אצלם מגלשיים, וקיוויתי בתוספת חשש רב למצוא שם נעל סקי מתאימה.
לצורך העניין תכננתי מראש לוותר על שיעורי סקי, שאליהם לא אצליח להגיע. כמו כן ויתרתי על סיור חנויות והשוואות, מה שהיה לוקח לי מלא זמן עד כדי ייאוש וויתור על רכישה.
הסיפור של גבי עם הבוט פיטר המקצועי ב-1800 הפחיד אותי, ויתרתי מראש גם על שירות כ"כ רחוק מהקלאב.
היו מחשבות על שכירת נעליים ליום הראשון ואז בצהריים או בערב לטפל ברכישה, טוענים שהרגל מתנפחת במשך היום וזה פחות טוב, אני יותר חששתי שזה יגרום בפעם השלישית לביטול כל העניין.
מה ששיחק לרגלי זו המחלה, ממילא אין לי מושג איך ומה אצליח לגלוש, אז ליוויתי את הנער להשכרה ואף לשיעור שלו, ומרגע שפגש במדריכים ירדתי ל-1950 בכיף.
כאן אספר את תולדות רכישת נעלי הסקי.
הגעתי לחנות וסיכמנו די מהר לבדוק ראשית את עניין הנעליים.
בחור צרפתי צעיר שעובד גם בהשכרה מדד את 2 הרגליים שלי, גם אורך וגם רוחב, במדוייק.
לאחר מכן פנה למחברת עבה שם מתואר לו אילו דגמים מתאימים לרגל באורך ורוחב הנדרשים, והתחלנו למדוד.
הנעל הראשונה אוי לי אני לא סגור מה היא הייתה, קשיחות 100 אני זוכר, אבל הייתה צפופה מדי – עם כל הבדיקה בעמידה קצות האצבעות נוגעות ובעמידת סקי לא. מבחינת רוחב די לחץ.
עברנו לדגם השני של Technica Mach 1 בקשיחות 110. נכנסה טוב לרגל וגם הרגישה טוב מכל הכיוונים.
כשמסתכלים על הנתונים הטכניים שלה אז היא תומכת עד לרוחב רגל כפי שהייתי צריך (100) וניתן לבצע פיטינג C.A.S גם לליינר וגם לשל הקשיח החיצוני.
די נסגרתי עליה, אבל הפריע לי בעיקר מה שאנחנו אומרים כאן: בחו"ל יש המון מגוון לעומת הארץ, אז מה מדדתי רק דגם אחד?
שאלתי האם יש עוד משהו שיתאים, אז הבחור הביא לי נעל של HEAD אבל היא הרגישה לי פחות טוב בחליקות שלה על הרגל, שמתי בצד.
אני מודה שהיו לי חששות מכל הסיפורים, שיכאב אח"כ, שיציק, לא יודע מה.
בסיכום זה היה או עכשיו או לעולם לא, אז במחיר 360 יורו (ענה לציפיות) לדגם כזה, סגרתי עסקה.
מבחינת החנות הוא אמר שיש לו התאמה לליינר, יש לו גם את המכונה של המדרסים המותאמים אישית (אולי פעם הבאה) ורק אם אצטרך התאמה לשל איאלץ ללכת למקום אחר כי אצלו אין.
שכרתי מגלשיים, ולאחר שנשאלתי האם אני מעוניין ב-all mountain, אמרתי רק למסלולים ולכן נתן לי משהו יותר לקארוינג.
בשעה 10 בבוקר כבר הייתי בחוץ, עם דפיקות לב, לאן זה יוביל אותי עכשיו.
לנעל תיכף אחזור, עוד מעט.
התחלתי לגלוש בחשש כפול, אחד לגופי ושניים כרגיל כי לוקח טיפה זמן לרגליים לחזור לגלישה.
אבל בזכות השיפור ברמה הכללית בשנים האחרונות, עם תודות ליוטיוב, הביטחון היותר גבוה פיצה.
אז ללא כושר, עם שרירים חלשים, הצלחתי לא רע ואפילו יותר מכל ציפייה, רק בעצימות יותר נמוכה.
היו לנו 3 ימים של שמש, ואז יום של סערה, ואז עוד יום בהיר ועוד יום מעונן כזה באמצע.
והנעליים?
ביום הראשון ואולי אף בשני עוד לחץ טיפה פה או שם.
בערב היום השני עשינו סיבוב ב-1950, אז שאלתי בחנות לגבי חימום הנעל.
רגע, רגע, הרי כל הסיפור של חו"ל הוא שמחממים את הנעל, מתאימים לך אותה, תיארתי לעצמי שצריך חנות עם ממש בית מלאכה.
כמו כן לא פעם נתקלתי בערב בישראלים שרכשו נעל והסתובבו איתה כי ככה צריך, חיממו ועכשיו צריך להסתובב איתה שתתקרר.
אני לא התלוננתי בפני המוכר על כלום, לחץ או כאב במקום מסויים, כזה אני, לא מתלונן, גם לא כאב, אז לא חיממו לי את הנעל.
עכשיו הם אמרו לי שאין שום בעיה שאכנס אליהם בבוקר, ויחממו אותה.
כמו כן נזכרתי בהחזר מס, אז הם סידרו לי את העניין, אמור להגיע בכרטיס אשראי, נראה (תיקפתי בשדה התעופה ביציאה).
ביום השלישי הנעל כבר ישבה עלי ממש טוב – אני אזכיר עכשיו שוב: חובה ללמוד לסגור אותה!
לחנוק את האזור התחתון בחוזקה זה ממש טעות, שנים של סבל....
הנעל הרגישה כ"כ נוחה שכל מי שניסיתי להתייעץ איתו אמר, שמה שעובד לא נוגעים, לחמם רק בשביל ההרגשה שזה מה שאמורים לעשות?
פה אני חייב לומר בקטע הזה של רכישה בארץ או בחו"ל – זה פחות חד משמעי ממה שזה היה נשמע לי עד עכשיו.
במקרה שלי ובגודל שלי זה לא שהיו להם המון דגמים להציע לי, בחנות הזו לפחות. כמו כן כל עניין ההתאמה שהטריד אותי רבות לא נזקקתי לו, אז?
בנוסף הגיע ידידי תומרסי שקנה משיעמום בסקימולטור נעל, ובמחיר מבצע, וכאשר הציקה לו מצא פתרון והתאמה ב-15 יורו בלזארק.
אז אני רכשתי בחו"ל, אבל כדי להרגיע את רגשות האשמה בצבע כחול-לבן, הייתי חייב לומר שכל העניין הזה הוא לא רק שחור ולבן.
המשך החופשה.
היה יותר מדי טוב.
יותר מדי חברה טובה, יותר מדי אוכל, יותר מדי שתייה, יותר מדי גלישה, יותר מדי כיף, הבנו.
שיהיה ברור, כל סקי פס מעל 3 ימים למרחב אחד (לזארק או לה-פלאן) כולל בתוכו יום אחד במרחב השני ללא עלות נוספת.
אני עברתי פעם אחת להיכרות, בפעם השנייה עם הנער זה עלה 37 יורו, והיה שווה כל הנאה שלו ושלי גם.
מבחינת המעבר זה לוקח קצת זמן, אז מתאים לגולשים היותר מהירים, אחרת חבל.
היציאה מהקלאב בקומה 4 סידרו אותה, היא משמשת רק ליציאה כי מבחוץ אין פתיחה.
גילינו כל מיני מסדרנות אפלים ומוזרים, כגון מעלית ליד דלת היציאה שמובילה לצורך כניסה במעבר בתוך הבניין למדרגות שעולות ללובי.
ממש מבוכים וקלאבים.
נראה לי שבזה אסיים, היה מעולה, נארגן מפגש אפרה סקי ונתחיל לחשוב על הפעם הבאה.
