ולא מחו"ל כדי שאנשים נוספים יוכלו להזדהות... ההיכרות שלי עם מסעדות התחילה בגיל מאד מאוחר ולכן אני לא יכול ללכת עד כדי כך אחורה אבל אם יש כאן חובבי אוכל ותיקים - אז ברור שנשמח לשמוע מהם גם על חמישים שנה אחורה.
יכול להיות שאחרי שיזכירו לי מסעדות נוספות אני אשנה את הרשימה אבל מה שקופץ לי בראש... 1) רוני ג'יימס - כל כך אהבנו לבלות שם ערבי שישי מדי פעם כשההורים היו מבריזים. משהו באוירה של המקום. באוכל הלא מתיימר מדי ובכל זאת מיוחד וטעים. ובמחשבה שהפאקינג שף המוכשר של המקום הזה מעולם לא למד לבשל באופן "רשמי". 2) אל באריו - האמת כל כך מעט ביקרנו בה ובכל זאת השאירה טעם של עוד. אולי בגלל שהוא היה ה-מקום לקפוץ אליו בשביל "סתם" לטעום איזה משהו על כוס של יין ואולי בגלל שזה אחד המקומות היחידים שאיכשהו עונה להגדרה של מסעדת שף ובכל זאת ישמח לקבל אותך גם עם פיג'מה וכפכפים. חבל רק שהעיצוב שם היה כזה מנחס. 3) את המקום השלישי יחלקו בינתיים שה רומי וקפריצ'וזה. שה רומי בגלל הפילה המצויין שלהם וקפריצ'וזה בגלל שזו היתה המסעדה ה"אמיתית" הראשונה שאי פעם אכלתי בה ובגלל הסקרנות לדעת אם גם היום היא היתה יכולה "לעשות" לי את זה. עכשיו נשמע אתכם?
ביג מאמא - המחשבה לצלוח את שוק הכרמל בלילה הייתה מצמררת, אבל בסוף חיכה הפרס: פיצה מהבילה עם קישואים (כן, סטייה פרטית). בצק קריספי וגבינה ששורפת את הלשון כי אי אפשר לחכות עד שיתקרר, והקישואים עוד טיפה קשים באמצע. תענוג. פירושקי - מסעדת הבית שלי כתיכוניסטית בלייט אייטיז. כל שנה הייתה מגיעה לקראת יום ההולדת הזמנה למנה חינם, שאף אחד לא חלם לפספס. היום הכיסון הענק עם תועפות מילוי ושמנת חמוצה ליד בטח היה נחשב כפרי במובן הרע של המילה. צ'ימיצ'נגה - כי עוד לא קם יורש לפרשנות המקסיקנית של קונפורטי. בצעירותנו היינו מפקירים את הפעוטה עם בייביסיטר אחת לירח כחול, בורחים לשעה של מרגריטות ונאצ'וס על הבר ומרגישים שדפקנו את הסיסטם. ותודה לגרר שהביאנו עד הלום עם המשחק הזה
גם אני זוכר את המראה הבלתי נשכח של דוכני השוק צבועים בכחול מתקלף ואת התחושה הלא נעימה של עיר רפאים שאתה צריך לחצות ולך תדע רוח של מי מחכה לך מעבר לפינה... הפיצה עם הקישואים זכורה גם לי כולל השריפה בלשון. יאממי.
1) צ'ימיצ'אנגה - קונפורטי 2) אלי אולי של אנטוניו מנסה - הסניף הישן בפינת אלנבי 3) מתגעגעת למקום קטן של קרפים שהיה בירושלים ליד חנות הרמוני (איזור כיכר החתולות).
1) המסעדה של השף אנטואן במבצר שוני - לא שהיה כל כך מופלא, פשוט עניין של נוסטלגיה 2) תפוח זהב 3) גיליז המקורית בירושלים - כי הגרסא התל אביבית זה ממש לא זה...
קשה להצטמצם לשלוש אבל הנה בכל זאת: - התרווד הורוד - בית האוכל של דודי - פסטהלינה נ.ב. המתעניינים בנוסטלגיה מוזמנים לבקר באתר RestBC שם אני מתעד את הקולנאריה הישראלית
מתוקה "המקורית" ברח' שד"ל, כשהיא עוד היתה מסעדה של ממש. קרני-בר (ליד ביג מאמא בשוק) - זכורה לי לטובה מטעמי נוסטלגיה, אחי הגדול לקח אותי לשם להבין מה זה בשר טוב. וצ'ימיצ'נגה...
לא דווקא איכות, חלק נוסטלגיה: בירנבאום ומנדלבאום טיה מאריה (בין אילניה לצומת גולני) ספגיצה (רמת גן) והייתה עוד מסעדת בשרים דרום-אמריקאית צנועה ברחוב אחוזה ברעננה, שם אכלתי את הדבר שהיה הכי טעים לי מעולם על האש - חזה עוף במרינדת לימון.