אפשר משחק געגועים קטן?

  • פותח הנושא Gרר
  • פורסם בתאריך

Gרר

New member
אפשר משחק געגועים קטן?

נורא פשוט: שלוש המסעדות שלא קיימות עוד ואתה הכי מתגעגע אליהן...
 

Gרר

New member
כמה שיותר - יותר טוב אבל רצוי שיהיה מהארץ

ולא מחו"ל כדי שאנשים נוספים יוכלו להזדהות... ההיכרות שלי עם מסעדות התחילה בגיל מאד מאוחר ולכן אני לא יכול ללכת עד כדי כך אחורה אבל אם יש כאן חובבי אוכל ותיקים - אז ברור שנשמח לשמוע מהם גם על חמישים שנה אחורה.
 

Gרר

New member
אז הנה אני אתחיל

יכול להיות שאחרי שיזכירו לי מסעדות נוספות אני אשנה את הרשימה אבל מה שקופץ לי בראש... 1) רוני ג'יימס - כל כך אהבנו לבלות שם ערבי שישי מדי פעם כשההורים היו מבריזים. משהו באוירה של המקום. באוכל הלא מתיימר מדי ובכל זאת מיוחד וטעים. ובמחשבה שהפאקינג שף המוכשר של המקום הזה מעולם לא למד לבשל באופן "רשמי". 2) אל באריו - האמת כל כך מעט ביקרנו בה ובכל זאת השאירה טעם של עוד. אולי בגלל שהוא היה ה-מקום לקפוץ אליו בשביל "סתם" לטעום איזה משהו על כוס של יין ואולי בגלל שזה אחד המקומות היחידים שאיכשהו עונה להגדרה של מסעדת שף ובכל זאת ישמח לקבל אותך גם עם פיג'מה וכפכפים. חבל רק שהעיצוב שם היה כזה מנחס. 3) את המקום השלישי יחלקו בינתיים שה רומי וקפריצ'וזה. שה רומי בגלל הפילה המצויין שלהם וקפריצ'וזה בגלל שזו היתה המסעדה ה"אמיתית" הראשונה שאי פעם אכלתי בה ובגלל הסקרנות לדעת אם גם היום היא היתה יכולה "לעשות" לי את זה. עכשיו נשמע אתכם?
 

lady_anne

New member
Trip down memory lane

ביג מאמא - המחשבה לצלוח את שוק הכרמל בלילה הייתה מצמררת, אבל בסוף חיכה הפרס: פיצה מהבילה עם קישואים (כן, סטייה פרטית). בצק קריספי וגבינה ששורפת את הלשון כי אי אפשר לחכות עד שיתקרר, והקישואים עוד טיפה קשים באמצע. תענוג. פירושקי - מסעדת הבית שלי כתיכוניסטית בלייט אייטיז. כל שנה הייתה מגיעה לקראת יום ההולדת הזמנה למנה חינם, שאף אחד לא חלם לפספס. היום הכיסון הענק עם תועפות מילוי ושמנת חמוצה ליד בטח היה נחשב כפרי במובן הרע של המילה. צ'ימיצ'נגה - כי עוד לא קם יורש לפרשנות המקסיקנית של קונפורטי. בצעירותנו היינו מפקירים את הפעוטה עם בייביסיטר אחת לירח כחול, בורחים לשעה של מרגריטות ונאצ'וס על הבר ומרגישים שדפקנו את הסיסטם. ותודה לגרר שהביאנו עד הלום עם המשחק הזה
 

Gרר

New member
ביג מאמא בשוק - אכן טריפ מהיותר הזויים

גם אני זוכר את המראה הבלתי נשכח של דוכני השוק צבועים בכחול מתקלף ואת התחושה הלא נעימה של עיר רפאים שאתה צריך לחצות ולך תדע רוח של מי מחכה לך מעבר לפינה... הפיצה עם הקישואים זכורה גם לי כולל השריפה בלשון. יאממי.
 

SHIRLEYNO

New member
הזכרת לי נשכחות - פירושקי

גם אני הייתי מגיעה למנה חינם ביומולדת...... היה פירושקי אחד עם פטריות ...מדהים!!!
 
הנה:

1) צ'ימיצ'אנגה - קונפורטי 2) אלי אולי של אנטוניו מנסה - הסניף הישן בפינת אלנבי 3) מתגעגעת למקום קטן של קרפים שהיה בירושלים ליד חנות הרמוני (איזור כיכר החתולות).
 
אני חושבת שאת מתכוונת לצ'וקלד סופ בירושלים.

בכל מקרה זה היה מקום קסום. היו שם קרפים ומנה שנקראה צ'וקלד סופ.
 

amirhir

New member
יופי של משחק

1) המסעדה של השף אנטואן במבצר שוני - לא שהיה כל כך מופלא, פשוט עניין של נוסטלגיה 2) תפוח זהב 3) גיליז המקורית בירושלים - כי הגרסא התל אביבית זה ממש לא זה...
 

מיתר44

New member
אנטואן לפני שוני

אאל״ט הוא התחיל בערד, המשיך בבאר שבע - בה סעדתי, כולל הגימיק של ירקות שלמים על השולחן. לא הרגשתי החמצה כשהוא עבר לשוני.
 

amirhir

New member
זה היופי בנוסטלגיה

היא לא צריכה להיות מבוססת על שום פרמטר אוביקטיבי...
 

galnachum

New member
נוסטלגיה

קשה להצטמצם לשלוש אבל הנה בכל זאת: - התרווד הורוד - בית האוכל של דודי - פסטהלינה נ.ב. המתעניינים בנוסטלגיה מוזמנים לבקר באתר RestBC שם אני מתעד את הקולנאריה הישראלית
 

yogi3127

New member
זה פשוט

רושפלד - הביסטרו המקורי בשאול המלך תפוח זהב הצרפתית של אהרוני השם יקום דמה קרן
 

גברת בץ

New member
המממ

מתוקה "המקורית" ברח' שד"ל, כשהיא עוד היתה מסעדה של ממש. קרני-בר (ליד ביג מאמא בשוק) - זכורה לי לטובה מטעמי נוסטלגיה, אחי הגדול לקח אותי לשם להבין מה זה בשר טוב. וצ'ימיצ'נגה...
 
המסעדות שלי

לא דווקא איכות, חלק נוסטלגיה: בירנבאום ומנדלבאום טיה מאריה (בין אילניה לצומת גולני) ספגיצה (רמת גן) והייתה עוד מסעדת בשרים דרום-אמריקאית צנועה ברחוב אחוזה ברעננה, שם אכלתי את הדבר שהיה הכי טעים לי מעולם על האש - חזה עוף במרינדת לימון.
 

passioneta

New member
פנגיאה, טקאמארו

ולא בדיוק מסעדות אבל - מקס ברנר, כשהפרלינים היו באמת שווים, וארנו, כשהעוגות היו באמת שוות.
 

ו שתי

New member
יו, הימים שעודד ברנר בכבודו עבד ברחוב הנגב

ברעננה, מתחת למדרגות. והייתי קונה פרלין אחד או שניים, ואוכלת אותם בהנאה צרופה בדרך הביתה מהאוניברסיטה.
 
למעלה