לאס ווגאס על קצה המזלג
שבועיים בערך, חלקם עם חברים בסטריפ, חלקם לבד בדאוןטאון. בעיקרון, נראה לי שאחלק לאיזורים, ומשם לפי רמות מחיר פחות או יותר.
סטריפ:
MOZEN BISTRO - ממוקם במלון מנדרין, שהוא אולי המלון הכי יקר בווגאס, וגם אחד מהפחות מעניינים בו, סטרילי, קר ויקר. בעיקרון במלון הזה יש גם אחלה בר שמשקיף על העיר, אבל לא לשם כך התכנסנו אלא לשם האוכל. והמסעדה הזאת היא מהגרועות שאכלתי בהן בווגאס ובכלל, למרות שהיא לא זולה בכלל.
בעיקרון מדובר במסעדה אסיאתית שמגישה ערבוביה של טעמים. גם מטבח הודי, גם תאילנדי וגם יפני. לא ברור לי בשביל מה זה טוב.
אני לקחתי את ה BENTO EXPRESSION, שהוא בעיקרון צלחת טעימות. מה היה בה? עוף טנדורי בקארי שהיה די טעים אבל סטנדרטי למדי. גרופר (לוקוס?) בנוסח הונג קונג שהיה תפל לגמרי. שלוש חתיכות קטנטנות של סאשימי סטנדרטי , נאן בינוני ומן סלט קר של מדוזה עם חתיכת פיצית של סרטן. המדוזה אגב נטולת טעם לגמרי, ובעלת מרקם מאכזב למדי. באופן כללי, חרא מנה בשביל 52 דולר.
חלק מהאחרים דווקא נהנו. אם כי יצוין שאחד מאיתנו הזמין אוסובוקו טלה בסגנון הודי, שהיה הרבה, אבל הרבה יותר מדי מלוח.
דירוג: * (בטח ביחס לתמורה למחיר).
MANDARIN BAR - כאמור, הבר. לא בדיוק מקום של אוכל, כי יש בו רק טעימות אבל באמת מדובר באחד הבארים היותר יפים שאני מכיר, עם נוף פנורמי על העיר. אכלתי רק מנה קטנה וסבירה בסך הכל של בטן חזיר ברוטב מתקתק. זאת הפעם הראשונה שאני אוכל בטן חזיר, וקיוויתי לקצת יותר מאשר בייקון עבה. אבל קיבלתי בייקון עבה. מצד שני, אני מניח שזו אשמתי. כאמור, זאת מנה קטנה מאד, וכך גם אמור להיות. בסך הכל, בעבור 15 דולר, ועוד כמה שלא עלה לי הוויסקי, התמורה סבירה.
דירוג: ***
PUBLIC HOUSE - ממוקם במלון וניציאן (בו גם שהיתי חלק מהתקופה, אחלה מלון אגב). ובאופן כללי ,מקום שמאד אהבתי. זה בעיקר מקדש לבירה, עם כמה עשרות ברזים, ואולי מאה בקבוקים (כולל תגלית עצומה שלי , משהו של דוגפיש, שהיא בעיקרון אחלה מבשלה, בשם PALO SANTO, ללא ספק אחת הבירות הטובות ששתיתי בחיי, ובתור חובב בירות עצום ששתה להערכתו קרוב ל 500 בירות שונות, זה הישג לא קטן). בכל מקרה - אוכל: אז ככה, אני מאד מאד אוהב שפונדרה, וכשאני בבית אני כל הזמן מכין אותה. אבל אני אוהב אותה גם בגלל השומן, ואני לא בטוח שאילולי כל השומן הזהוב והפריך הייתי אוהב אותה באותה מידה - אז זהו, שיכול להיות שכן. כן בישלו אותה בפורטר(BRAISED)., יחד עם שני סוגי גזרים. והדבר הזה יצא עם מגוון כל כך עצום של טעמים למרות שהוציאו את כל השומן. פשוט מנה אדירה. הבעייה העיקרית היתה שזאת היתה מנת פאבים בסופו של דבר, 29 דולר למנה שמצריכה עוד משהו בצד בשביל להיות שבע באמת. לקחתי מחבר גם פירוגי אחד (סוג של כיסון, הפעם עם מילוי של לחי, לשון וחמאה. כולם דברים שאני מאד אוהב), שהיה מצוין ומלא בטעמים אף הוא.
בקיצור, המקום יקר (גם הבירה) בלפחות 50 אחוז ממה שאני מצפה, אבל הטעמים מופלאים.
דירוג: ****
GORDON RAMSAY PUB AND GRILL - ביומיים האחרונים שלי בווגאס, הייתי חייב לדגום שני מקומות של גורדון רמזי, בעיקר בגלל הכריזמה המטורפת של האיש הזה. למזלי, יש לו לא פחות משלוש מסעדות בלאס ווגאס, אבל אחת (זאת של הסטייקים) היתה מעל התקציב שלי. וזה סבבה, כי גם זאת היתה מצוינת.
יצוין שבשני המקומות של רמזי, מגוון הבירות (וגם המחירים שלהם, ביחס ללאס ווגאס) מצוין. אולי לא כמו פאבליק האוס, אבל לא רע בכלל. בעיקר עם עשרות בירות מהחבית. בזאת, הממוקמת בסיזר פאלאס, אכלתי אולי את הסנדביץ' הכי טעים שאכלתי בחיים שלי. סאוורדואו פריך ממולא בבשר לחי ושפונדרה פריך אף יותר (לא יודע איך הם עושים את זה כל כך עסיסי מצד אחד ופריך מצד שני). ארוגולה בשביל הצבע, וריבת בצל מתקתקה בשביל הטעם, הפכו גם את הטעמים וגם את המרקם של הסנדביץ' הזה לאחד אדיר באמת. אבל לא זול (23 דולר).
דירוג: ****
GORDON RAMSAY BURGR: מקדש ההמבורגרים של רמזי נמצא בפלאנט הוליווד. גם לו כמו לקודמו יש מגוון בירות טוב וזול למדי.
אז ככה - מצד אחד, צמד ההמבורגרים שאכלתי כאן, היה כנראה הטוב ביותר שאי פעם אכלתי. מצד שני, היה חסר להם משהו קטן לשלמות. מה היה טוב? הלחמניה מצוינת ורכה. הבשר (לא ברור לי איזה, אבל זה לא בקר זול) היה מלא בטעמים ועשוי בדיוק במידת המדיום שרציתי. הגודל - לא גדול מדי, שזה מבחינתי תמיד דבר טוב, כי המבורגר נוטה לפוצץ אותי. ההמבורגר הראשון היה HELL'S KITCHEN עם חליפיניו חרפרף ואבוקדו. ההמבורגר השני היה FARM BURGER עם ביצת עין מושלמת ועם בייקון ברווז (כן, כן, יש דבר כזה מסתבר). שני המבורגרים מדהימים.
ובכל זאת, מה היה חסר? אז זהו שרמזי אוהב לצעוק על החבר'ה בתכניות שלו על דבר אחד - כשחסר להם מלח. וגם כאן עוד קורטוב מלח בשני ההמבורגרים. קצת על האבוקדו בראשון וקצת על הביצה בשני, היה הופך את זה להמבורגר הכי מושלם בהיסטוריה. כך, הוא טוב מאד אבל לא מושלם.
דירוג: ****
MICHAEL MINA 1842 - עוד מזללה יקרה יחסית במלון יקר יחסית, ה MGM. מצד שני, מה אכפת לי, אכלנו, שתינו ושבענו, ושום דבר לא היה על חשבוני. מצד שני, זה גם אומר שהזיכרון שלי מהמקום קצת אפוף באדי אלכוהול. לראשונות הוזמנו כל מיני אגרולים, CORN DOGS' CRAB CAKES ושאר מטוגנים מצוינים. לעיקרית אכלתי חידוש - המבורגר חמאת בוטנים (עם ריבה!). שמצד אחד לא התקרב ברמתו לאלו של גורדון רמזי, ומצד שני אני סאקר לא נורמלי של חמאת בוטנים. ובעיניי היא הוסיפה להמבורגר המון. המקום הזה אגב לא זול בכלל, למרות שכאמור לא שילמתי.
דירוג: ***, אולי אפילו שלוש וחצי, אבל כאמור הייתי מסטול רוב הזמן.
HASH A GO GO - לא יודע למה המקום הזה מקבל ביקורות כל כך מדהימות בילפ ואורבאן ספון. ולמה צריך לחכות חצי שעה בתור, ויש בו מאות אנשים בכל רגע נתון. באמת שלא ברור לי. מדובר במסעדת בראנץ' זולה למדי, במלון זול למדי (QUAD. חרא מלון אגב, אבל באמת זול). אז כמו בכל מקום של בראנץ', ולאחר שחיכינו חצי שעה, יש כל מיני ביצים, תרדים ועניינים. אני לקחתי מקושקשת עם סלמון (שהתברר לאכזבתי ש: א. היה אפוי ולא מעושן. ב: ניתן במשורה, משורה קטנה). לטענתם היתה שם גם גבינת ברי, אבל או שאני לא זוכר אותה בגלל שהיא לא היתה, או שאני לא זוכר אותה בגלל שהיא היתה בלתי זכירה לחלוטין. בקיצור, מקום סתמי לגמרי, ואולי קצת פחות. מצד שני, טוב להגיע למקום בסטריפ, שהוא נטול פוזה לחלוטין.
דירוג: **
זהו עם הסטריפ, ארוחות הבוקר שלי היו אגב בעיקר בקופי בין, שמגיש SPINACH RAP ממש ממש טעים, שאמנם גרם לי לכאב בטן קבוע, אבל בשביל 6 דולר וטעם מצוין גם ברשת בתי קפה, זה בדיוק פתר לי את החור שהיה לי בבקרים.
DOWNTOWN
לא יודע אם למישהו כאן יצא להיות בדאון טאון ווגאס, אבל המקום בגדול קצת מפחיד. זה ממש אבל ממש לא הסטריפ. ואין בו אפילו פרומיל מהכיף שיש בסטריפ. מה שכן יש בו זה אוכל ואלכוהול זול. ואת רחוב פרימונט שהוא סוג של מדרחוב רועש וכשלעצמו מקום לא רע בכלל לדעתי. האמת היא גם שחלק מהדברים שאכלתי באיזור היו מצוינים ומעלה (וכמו תמיד, חלק - הרבה פחות). נתחיל במה שהיה ממש ממש טוב.
אציין גם שכל המקומות האלה נמצאים בסביבות פרימונט, או קצת צפונה או קצת דרומה. אבל בתוך רדיוס של ק"מ. קשה לפספס
PIZZA ROCK - אז עם לגורדון רמזי היה את ההמבורגר הטוב ביותר שאכלתי, למקום הזה היה הפיצה הטובה ביותר שאכלתי. ואם אצל גורדון רמזי, הייתי קצת מסויג לגבי ההמבורגר, אז פה אני ממש לא. הפיצה שאכלתי כאן היא הפיצה הכי טובה ומיוחדת שאכלתי בחיים.
המקום הזה היה ממוקם בדיוק מול המלון שלי, אז אכלתי כאן איזה ארבע פעמים, והאמת היא שזה התחיל לא משהו. נכנסתי, שתיתי בירה טובה (מגוון סביר מאד של בירות) BROTHER THELONIUS, שזאת אגב בירה שחוזרת על עצמה לא מעט בווגאס, והיא באמת טובה למדי ואז הזמנתי המבורגר, שאני זוכר בעיקר כגדול מדי, ועם צ'יפס בינוניים מינוס.
אז למה חזרתי? כי ראיתי שבהאפי האוור הם מגישים איזו פיצה שנשמעה לי נורא טוב, ושאף פעם לא דגמתי. ואני שמח מאד שחזרתי, כי חזרתי לכאן עוד שלוש פעמים אחרי זה. לפיצה קוראים CAL ITALIA. וקשה לי להסביר עד כמה היא טובה. בעיקרון שלוש סוגי גבינה (אסיאגו, גורגונזולה, מוצרלה), על ריבת תאנים מאיכות מאד גבוהה, פרושוטו מצוין, ועל הכל זיגוג בלסמי. כל זה על בצק דק ופריך.
עזבו, מדובר ביצירת מופת. במיוחד לאור העובדה שפיצה אישית גדולה, עולה 7 דולר בהאפי האוור, ויחד עם בירה של 5 דולר , זה פשוט סוגר פינה מצוינת.
ציון: ****1/2
MAIN STREET CASINO BREWING HOTEL BUFFET: אז בסטריפ, בופה עולה 30 דולר או יותר. כאן הוא עולה 12. הייתי בכמה בדאון טאון, אבל זה ללא ספק הטוב שבהם. עכשיו ברור לגמרי שלא מדובר בבשורה קולינרית. הדגים מבושלים הכי בינוני שיש. יש זנב שור שהוא אמנם טעים, אבל ממש קשה להפריד אותו מהעצם. הקינוחים סטנדרטיים, והטאקו עם התוספות, בסדר. לא יותר.
אבל זה לא רע - כי בשביל בופה של אכול כפי יכולתך, אני יכול להעיד ששום דבר גם לא רע בכלל, הכל
שבועיים בערך, חלקם עם חברים בסטריפ, חלקם לבד בדאוןטאון. בעיקרון, נראה לי שאחלק לאיזורים, ומשם לפי רמות מחיר פחות או יותר.
סטריפ:
MOZEN BISTRO - ממוקם במלון מנדרין, שהוא אולי המלון הכי יקר בווגאס, וגם אחד מהפחות מעניינים בו, סטרילי, קר ויקר. בעיקרון במלון הזה יש גם אחלה בר שמשקיף על העיר, אבל לא לשם כך התכנסנו אלא לשם האוכל. והמסעדה הזאת היא מהגרועות שאכלתי בהן בווגאס ובכלל, למרות שהיא לא זולה בכלל.
בעיקרון מדובר במסעדה אסיאתית שמגישה ערבוביה של טעמים. גם מטבח הודי, גם תאילנדי וגם יפני. לא ברור לי בשביל מה זה טוב.
אני לקחתי את ה BENTO EXPRESSION, שהוא בעיקרון צלחת טעימות. מה היה בה? עוף טנדורי בקארי שהיה די טעים אבל סטנדרטי למדי. גרופר (לוקוס?) בנוסח הונג קונג שהיה תפל לגמרי. שלוש חתיכות קטנטנות של סאשימי סטנדרטי , נאן בינוני ומן סלט קר של מדוזה עם חתיכת פיצית של סרטן. המדוזה אגב נטולת טעם לגמרי, ובעלת מרקם מאכזב למדי. באופן כללי, חרא מנה בשביל 52 דולר.
חלק מהאחרים דווקא נהנו. אם כי יצוין שאחד מאיתנו הזמין אוסובוקו טלה בסגנון הודי, שהיה הרבה, אבל הרבה יותר מדי מלוח.
דירוג: * (בטח ביחס לתמורה למחיר).
MANDARIN BAR - כאמור, הבר. לא בדיוק מקום של אוכל, כי יש בו רק טעימות אבל באמת מדובר באחד הבארים היותר יפים שאני מכיר, עם נוף פנורמי על העיר. אכלתי רק מנה קטנה וסבירה בסך הכל של בטן חזיר ברוטב מתקתק. זאת הפעם הראשונה שאני אוכל בטן חזיר, וקיוויתי לקצת יותר מאשר בייקון עבה. אבל קיבלתי בייקון עבה. מצד שני, אני מניח שזו אשמתי. כאמור, זאת מנה קטנה מאד, וכך גם אמור להיות. בסך הכל, בעבור 15 דולר, ועוד כמה שלא עלה לי הוויסקי, התמורה סבירה.
דירוג: ***
PUBLIC HOUSE - ממוקם במלון וניציאן (בו גם שהיתי חלק מהתקופה, אחלה מלון אגב). ובאופן כללי ,מקום שמאד אהבתי. זה בעיקר מקדש לבירה, עם כמה עשרות ברזים, ואולי מאה בקבוקים (כולל תגלית עצומה שלי , משהו של דוגפיש, שהיא בעיקרון אחלה מבשלה, בשם PALO SANTO, ללא ספק אחת הבירות הטובות ששתיתי בחיי, ובתור חובב בירות עצום ששתה להערכתו קרוב ל 500 בירות שונות, זה הישג לא קטן). בכל מקרה - אוכל: אז ככה, אני מאד מאד אוהב שפונדרה, וכשאני בבית אני כל הזמן מכין אותה. אבל אני אוהב אותה גם בגלל השומן, ואני לא בטוח שאילולי כל השומן הזהוב והפריך הייתי אוהב אותה באותה מידה - אז זהו, שיכול להיות שכן. כן בישלו אותה בפורטר(BRAISED)., יחד עם שני סוגי גזרים. והדבר הזה יצא עם מגוון כל כך עצום של טעמים למרות שהוציאו את כל השומן. פשוט מנה אדירה. הבעייה העיקרית היתה שזאת היתה מנת פאבים בסופו של דבר, 29 דולר למנה שמצריכה עוד משהו בצד בשביל להיות שבע באמת. לקחתי מחבר גם פירוגי אחד (סוג של כיסון, הפעם עם מילוי של לחי, לשון וחמאה. כולם דברים שאני מאד אוהב), שהיה מצוין ומלא בטעמים אף הוא.
בקיצור, המקום יקר (גם הבירה) בלפחות 50 אחוז ממה שאני מצפה, אבל הטעמים מופלאים.
דירוג: ****
GORDON RAMSAY PUB AND GRILL - ביומיים האחרונים שלי בווגאס, הייתי חייב לדגום שני מקומות של גורדון רמזי, בעיקר בגלל הכריזמה המטורפת של האיש הזה. למזלי, יש לו לא פחות משלוש מסעדות בלאס ווגאס, אבל אחת (זאת של הסטייקים) היתה מעל התקציב שלי. וזה סבבה, כי גם זאת היתה מצוינת.
יצוין שבשני המקומות של רמזי, מגוון הבירות (וגם המחירים שלהם, ביחס ללאס ווגאס) מצוין. אולי לא כמו פאבליק האוס, אבל לא רע בכלל. בעיקר עם עשרות בירות מהחבית. בזאת, הממוקמת בסיזר פאלאס, אכלתי אולי את הסנדביץ' הכי טעים שאכלתי בחיים שלי. סאוורדואו פריך ממולא בבשר לחי ושפונדרה פריך אף יותר (לא יודע איך הם עושים את זה כל כך עסיסי מצד אחד ופריך מצד שני). ארוגולה בשביל הצבע, וריבת בצל מתקתקה בשביל הטעם, הפכו גם את הטעמים וגם את המרקם של הסנדביץ' הזה לאחד אדיר באמת. אבל לא זול (23 דולר).
דירוג: ****
GORDON RAMSAY BURGR: מקדש ההמבורגרים של רמזי נמצא בפלאנט הוליווד. גם לו כמו לקודמו יש מגוון בירות טוב וזול למדי.
אז ככה - מצד אחד, צמד ההמבורגרים שאכלתי כאן, היה כנראה הטוב ביותר שאי פעם אכלתי. מצד שני, היה חסר להם משהו קטן לשלמות. מה היה טוב? הלחמניה מצוינת ורכה. הבשר (לא ברור לי איזה, אבל זה לא בקר זול) היה מלא בטעמים ועשוי בדיוק במידת המדיום שרציתי. הגודל - לא גדול מדי, שזה מבחינתי תמיד דבר טוב, כי המבורגר נוטה לפוצץ אותי. ההמבורגר הראשון היה HELL'S KITCHEN עם חליפיניו חרפרף ואבוקדו. ההמבורגר השני היה FARM BURGER עם ביצת עין מושלמת ועם בייקון ברווז (כן, כן, יש דבר כזה מסתבר). שני המבורגרים מדהימים.
ובכל זאת, מה היה חסר? אז זהו שרמזי אוהב לצעוק על החבר'ה בתכניות שלו על דבר אחד - כשחסר להם מלח. וגם כאן עוד קורטוב מלח בשני ההמבורגרים. קצת על האבוקדו בראשון וקצת על הביצה בשני, היה הופך את זה להמבורגר הכי מושלם בהיסטוריה. כך, הוא טוב מאד אבל לא מושלם.
דירוג: ****
MICHAEL MINA 1842 - עוד מזללה יקרה יחסית במלון יקר יחסית, ה MGM. מצד שני, מה אכפת לי, אכלנו, שתינו ושבענו, ושום דבר לא היה על חשבוני. מצד שני, זה גם אומר שהזיכרון שלי מהמקום קצת אפוף באדי אלכוהול. לראשונות הוזמנו כל מיני אגרולים, CORN DOGS' CRAB CAKES ושאר מטוגנים מצוינים. לעיקרית אכלתי חידוש - המבורגר חמאת בוטנים (עם ריבה!). שמצד אחד לא התקרב ברמתו לאלו של גורדון רמזי, ומצד שני אני סאקר לא נורמלי של חמאת בוטנים. ובעיניי היא הוסיפה להמבורגר המון. המקום הזה אגב לא זול בכלל, למרות שכאמור לא שילמתי.
דירוג: ***, אולי אפילו שלוש וחצי, אבל כאמור הייתי מסטול רוב הזמן.
HASH A GO GO - לא יודע למה המקום הזה מקבל ביקורות כל כך מדהימות בילפ ואורבאן ספון. ולמה צריך לחכות חצי שעה בתור, ויש בו מאות אנשים בכל רגע נתון. באמת שלא ברור לי. מדובר במסעדת בראנץ' זולה למדי, במלון זול למדי (QUAD. חרא מלון אגב, אבל באמת זול). אז כמו בכל מקום של בראנץ', ולאחר שחיכינו חצי שעה, יש כל מיני ביצים, תרדים ועניינים. אני לקחתי מקושקשת עם סלמון (שהתברר לאכזבתי ש: א. היה אפוי ולא מעושן. ב: ניתן במשורה, משורה קטנה). לטענתם היתה שם גם גבינת ברי, אבל או שאני לא זוכר אותה בגלל שהיא לא היתה, או שאני לא זוכר אותה בגלל שהיא היתה בלתי זכירה לחלוטין. בקיצור, מקום סתמי לגמרי, ואולי קצת פחות. מצד שני, טוב להגיע למקום בסטריפ, שהוא נטול פוזה לחלוטין.
דירוג: **
זהו עם הסטריפ, ארוחות הבוקר שלי היו אגב בעיקר בקופי בין, שמגיש SPINACH RAP ממש ממש טעים, שאמנם גרם לי לכאב בטן קבוע, אבל בשביל 6 דולר וטעם מצוין גם ברשת בתי קפה, זה בדיוק פתר לי את החור שהיה לי בבקרים.
DOWNTOWN
לא יודע אם למישהו כאן יצא להיות בדאון טאון ווגאס, אבל המקום בגדול קצת מפחיד. זה ממש אבל ממש לא הסטריפ. ואין בו אפילו פרומיל מהכיף שיש בסטריפ. מה שכן יש בו זה אוכל ואלכוהול זול. ואת רחוב פרימונט שהוא סוג של מדרחוב רועש וכשלעצמו מקום לא רע בכלל לדעתי. האמת היא גם שחלק מהדברים שאכלתי באיזור היו מצוינים ומעלה (וכמו תמיד, חלק - הרבה פחות). נתחיל במה שהיה ממש ממש טוב.
אציין גם שכל המקומות האלה נמצאים בסביבות פרימונט, או קצת צפונה או קצת דרומה. אבל בתוך רדיוס של ק"מ. קשה לפספס
PIZZA ROCK - אז עם לגורדון רמזי היה את ההמבורגר הטוב ביותר שאכלתי, למקום הזה היה הפיצה הטובה ביותר שאכלתי. ואם אצל גורדון רמזי, הייתי קצת מסויג לגבי ההמבורגר, אז פה אני ממש לא. הפיצה שאכלתי כאן היא הפיצה הכי טובה ומיוחדת שאכלתי בחיים.
המקום הזה היה ממוקם בדיוק מול המלון שלי, אז אכלתי כאן איזה ארבע פעמים, והאמת היא שזה התחיל לא משהו. נכנסתי, שתיתי בירה טובה (מגוון סביר מאד של בירות) BROTHER THELONIUS, שזאת אגב בירה שחוזרת על עצמה לא מעט בווגאס, והיא באמת טובה למדי ואז הזמנתי המבורגר, שאני זוכר בעיקר כגדול מדי, ועם צ'יפס בינוניים מינוס.
אז למה חזרתי? כי ראיתי שבהאפי האוור הם מגישים איזו פיצה שנשמעה לי נורא טוב, ושאף פעם לא דגמתי. ואני שמח מאד שחזרתי, כי חזרתי לכאן עוד שלוש פעמים אחרי זה. לפיצה קוראים CAL ITALIA. וקשה לי להסביר עד כמה היא טובה. בעיקרון שלוש סוגי גבינה (אסיאגו, גורגונזולה, מוצרלה), על ריבת תאנים מאיכות מאד גבוהה, פרושוטו מצוין, ועל הכל זיגוג בלסמי. כל זה על בצק דק ופריך.
עזבו, מדובר ביצירת מופת. במיוחד לאור העובדה שפיצה אישית גדולה, עולה 7 דולר בהאפי האוור, ויחד עם בירה של 5 דולר , זה פשוט סוגר פינה מצוינת.
ציון: ****1/2
MAIN STREET CASINO BREWING HOTEL BUFFET: אז בסטריפ, בופה עולה 30 דולר או יותר. כאן הוא עולה 12. הייתי בכמה בדאון טאון, אבל זה ללא ספק הטוב שבהם. עכשיו ברור לגמרי שלא מדובר בבשורה קולינרית. הדגים מבושלים הכי בינוני שיש. יש זנב שור שהוא אמנם טעים, אבל ממש קשה להפריד אותו מהעצם. הקינוחים סטנדרטיים, והטאקו עם התוספות, בסדר. לא יותר.
אבל זה לא רע - כי בשביל בופה של אכול כפי יכולתך, אני יכול להעיד ששום דבר גם לא רע בכלל, הכל
