EatingCookingFoodi
New member
רפאל - מסעדה עילית?
ביקורת מלאה עם תמונות באתר
הגענו לרפאל לארוחת ערב רומנטית אחרי ששנינו לא היינו במקום שנים והביקורות האחרונות מחולקות. מבחינת האווירה, רפאל קולע בול. מקום חמים ונעים, לא מהודר מדי (אין אפילו מפות על השולחן) אבל עדיין מעודן ומעוצב ברמה גבוהה מאוד. התרשמתי מכלי הסכו"ם היפים ואז הגיע התפריט. שנינו הסתכלנו עליו ארוכות ולא ידענו מה להזמין. האמת היא ששום דבר לא משך אותי בתפריט כולל הספיישלים שהמלצר הוסיף על התפריט. הכל נשמע די משעמם. כמעט קמנו בויתור אבל החלטנו להישאר כדי לטעום במו פיותנו למה רפאל ממוקמת בכל הדירוגים כאחת המסעדות הטובות בתל אביב.
החלטנו ללכת על ארבע מנות ראשונות כי הן נשמעו מעניינות יותר מהעיקריות. מבחינת המלצר, לא היתה כל בעיה לחלק את הארוחה לשתי ראשונות ואז עוד שתי ראשונות. בתפריט היינות הסתכלתי ארוכות גם כן, ולא מצאתי את עצמי שם. החלטנו לחזור אליו אח"כ. קיבלנו די מהר סלסלת לחמים שכלולה במחיר הארוחה והייתה נהדרת. לחם תמרינדי, לחם מחמצת ובהמשך גם הגיעה לשולחן פוקאצ'ה טרייה וחמה מהתנור. לחמים מעולים עם חמאה צהובה רכה ופנכה של שמן זית עם בקבוקון בלסמי מיושן על השולחן לשימושנו האישי. טאצ' חמוד ולחם מעולה שבמעולים. הייתי רוצה ששאר הארוחה תמשיך את הטון הגבוה הזה.
הגיעו שתי מנות ראשונות לשולחננו: מקרל טרי כבוש עדין עם עגבניות, בצל סגול ושמן זית (68 ש"ח) - הייתה מנה מאוד פשוטה, עשויה טוב אבל לא המריאה, פשוטתה לא מכרה אותה. רביולי של גבינות עיזים טריות, עם תרד בשרני בחלב עיזים וחמאה מלוחה (68 ש"ח) - גם כאן, מנה טעימה אבל מעט אנמית, שום דבר מרגש לא קרה בצלחת הזאת. התרד היה סמלי ורחוק מלהיות בשרני, הרוטב היה סה"כ חלב מחומם עם חמאה ומלח. כשמשהו כל כך פשוט הוא צריך להיות גאוני, וגאוני הוא לא היה.
בהפסקה בין המנות החלטנו להזמין קוקטייל במקום יין. לא חיכינו הרבה זמן למנות הבאות שהגיעו: קישוא בלאדי ממולא באורז בסמטי ובשר טלה עם צימוקים אוזבקים בחמאה חומה ויוגורט עיזים אורגני (65 ש"ח) - שלושה מיני קישואים ממולאים הגיעו, שלושה צימוקים אוזבקיים ומקל כרישה יחיד. מבחינת הטעם - סתם. פשוט סתם ממולאים בלי שום ייחוד. היה בסדר, טעים, אבל ממש מתחת לציפיות מרפאל. סבתא שלי עושה ממולאים הרבה יותר מרגשים ממה שקרה שם. המנה הרביעית היתה לזניה פתוחה של סרטנים כחולים עם חמאת ים (85 ש"ח) - לזניה פתוחה זה שם כולל לדפי פסטה מבולגנים אבל אם נתעלם מהסמנטיקה, היתה זאת המנה הטובה בארוחה. הרוטב היה מענג ונהדר והיא עמדה ברף לו קיווינו כל הארוחה. לצערנו, הקוקטיילים בוששו לבוא ולא הגיעו גם כשסיימנו את כל האוכל.
ואז אחרי שסיימנו הם הגיעו: ג'אז תותים - אבסולוט, קוואנטרו, תותים טריים, וניל וג'ינג'ר אייל (48 ש"ח) - הוניל הייתה תוספת נחמדה. הנדריקס ספיישל - ג'ין הנדריקס, בזיליקום סגול, חמוציות, פטל וטוניק (54 ש"ח) - החמוציות השתלטו על הטעם לחלוטין. אני לא אוהבת לשתות קוקטייל עם קינוחים לכן הרגשתי שאנחנו צריכים לשתות את הקוקטייל מהר ולמעשה התחרטתי שבכלל הזמנו אותם. בקינוחים קיבלנו את התפריט והחלטנו לקחת את צלחת הפטיפורים תוצרת בית ועוד קינוח. המלצר מאוד מאוד המליץ על קינוח ספיישל של קרם פטיסייר, פירות יער, שברי עוגיות, מרנג ורוטב תות. בגלל שמדובר בספיישל היינו צריכים לשאול כמה עולה המנה. "בערך 45 אבל אני אבדוק שוב". שאר המנות היו סביבות 45-55 ש"ח ובגלל ההמלצה החמה של המלצר החלטנו ללכת על הקינוח שהוא המליץ. מעט זמן אחרי זה חזר המלצר ואמר שבעצם הקינוח עולה 64 ש"ח, סבבה? התלבטנו אבל כבר לא זכרנו מה הוא כלל ומה היו שאר הקינוחים (כבר נלקחו תפריטנו) אז החלטנו להישאר עם הבחירה למרות ההבדל במחיר.
במהרה הגיעה אלינו צלחת קינוח ה"ספיישל" ואני פשוט לא האמנתי למה שקיבלנו. הקינוח היקר ביותר במסעדה היה יציקה של קרם פטיסייר עם שלושה תותים במצבם הטבעי, אוכמניות ספורות ושרידים של אבקה כלשהי ומרנג מעל זה כמה טיפות לא אסתטיות של מיץ תות. הייתי בשוק, זה היה קינוח עלוב. אולי יש משהו מתחבא מתחת לקרם? קיווינו, אבל לא. זה היה מביך מאוד. הרגשתי שנפלנו לפח של תיירים. למרות שהקינוח של הפטיפורים היה טוב מאוד - מבחר של עוגות קטנות וטארטלטים בטעמים שונים ואפילו מרציפן, כולם מעולים, עדיין הארוחה הסתיימה בטון מאוד שלילי.
מה שעוד הציק לי שבשלב זה כל המלצרים פתאום נעשו עסוקים מידי ואף אחד לא שאל אם אנחנו מרוצים ואם טעים לנו אפילו כשניסיתי לתפוס את תשומת לב המלצר שלנו. אף אחד לא בדק ולא התעניין. בסופו של דבר ביקשתי חשבון, והקינוח ספיישל, שאותו מלצר בדיוק המליץ לי מאוד היה כמעט בשלמותו על הצלחת, לא אכול. קיוויתי שישאל אם יש בעיה אבל שום מילה. החשבון הגיע. החלטתי להגיד לו בשלב זה שהייתי מאוד לא מרוצה מהקינוח שלא היה בו משהו לא בסדר, אלא שרק אכזב אותנו מאוד ולא נהנינו ממנו. המלצר התנצל וביקש לא לחייב אותנו על המנה. הודתי לו וגם ביקשתי שיעביר את המסר למטבח.
מה שבעיקר הפריע לי הייתה תחושת המבוכה שהקינוח הזה גרם לנו, ואין לכך הצדקה. יצאתי מרפאל בתחושה שלא היה בשביל מה לבוא, ואין בשביל מה לחזור.
לסיכום - הציון שלי לרפאל הוא 14/20:
הטוב: אווירה רומנטית, לחם מעולה כחלק מהארוחה ללא תוספת תשלום, לזניה פתוחה של סרטנים כחולים, מבחר פטיפורים תוצרת בית, לא חייבו אותנו על מנה שלא היינו מרוצים ממנה (קינוח ספיישל).
הרע: שאר המנות היו סתמיות ולא הרגישו שוות את המחיר, קוקטיילים הגיעו מאוחר והיו מיותרים, קינוח ספיישל בעלות של 64 ש”ח הומלץ בחום ע”י המלצר אך למעשה היה קינוח מאכזב ומביך, שירות מקצועי אבל לא מתעניין כמה אנחנו מרוצים והמלצר נעלם כשצריך אותו, value for money נמוך.
תאריך הביקור: דצמבר 2013
ביקורת מלאה עם תמונות באתר
הגענו לרפאל לארוחת ערב רומנטית אחרי ששנינו לא היינו במקום שנים והביקורות האחרונות מחולקות. מבחינת האווירה, רפאל קולע בול. מקום חמים ונעים, לא מהודר מדי (אין אפילו מפות על השולחן) אבל עדיין מעודן ומעוצב ברמה גבוהה מאוד. התרשמתי מכלי הסכו"ם היפים ואז הגיע התפריט. שנינו הסתכלנו עליו ארוכות ולא ידענו מה להזמין. האמת היא ששום דבר לא משך אותי בתפריט כולל הספיישלים שהמלצר הוסיף על התפריט. הכל נשמע די משעמם. כמעט קמנו בויתור אבל החלטנו להישאר כדי לטעום במו פיותנו למה רפאל ממוקמת בכל הדירוגים כאחת המסעדות הטובות בתל אביב.
החלטנו ללכת על ארבע מנות ראשונות כי הן נשמעו מעניינות יותר מהעיקריות. מבחינת המלצר, לא היתה כל בעיה לחלק את הארוחה לשתי ראשונות ואז עוד שתי ראשונות. בתפריט היינות הסתכלתי ארוכות גם כן, ולא מצאתי את עצמי שם. החלטנו לחזור אליו אח"כ. קיבלנו די מהר סלסלת לחמים שכלולה במחיר הארוחה והייתה נהדרת. לחם תמרינדי, לחם מחמצת ובהמשך גם הגיעה לשולחן פוקאצ'ה טרייה וחמה מהתנור. לחמים מעולים עם חמאה צהובה רכה ופנכה של שמן זית עם בקבוקון בלסמי מיושן על השולחן לשימושנו האישי. טאצ' חמוד ולחם מעולה שבמעולים. הייתי רוצה ששאר הארוחה תמשיך את הטון הגבוה הזה.
הגיעו שתי מנות ראשונות לשולחננו: מקרל טרי כבוש עדין עם עגבניות, בצל סגול ושמן זית (68 ש"ח) - הייתה מנה מאוד פשוטה, עשויה טוב אבל לא המריאה, פשוטתה לא מכרה אותה. רביולי של גבינות עיזים טריות, עם תרד בשרני בחלב עיזים וחמאה מלוחה (68 ש"ח) - גם כאן, מנה טעימה אבל מעט אנמית, שום דבר מרגש לא קרה בצלחת הזאת. התרד היה סמלי ורחוק מלהיות בשרני, הרוטב היה סה"כ חלב מחומם עם חמאה ומלח. כשמשהו כל כך פשוט הוא צריך להיות גאוני, וגאוני הוא לא היה.
בהפסקה בין המנות החלטנו להזמין קוקטייל במקום יין. לא חיכינו הרבה זמן למנות הבאות שהגיעו: קישוא בלאדי ממולא באורז בסמטי ובשר טלה עם צימוקים אוזבקים בחמאה חומה ויוגורט עיזים אורגני (65 ש"ח) - שלושה מיני קישואים ממולאים הגיעו, שלושה צימוקים אוזבקיים ומקל כרישה יחיד. מבחינת הטעם - סתם. פשוט סתם ממולאים בלי שום ייחוד. היה בסדר, טעים, אבל ממש מתחת לציפיות מרפאל. סבתא שלי עושה ממולאים הרבה יותר מרגשים ממה שקרה שם. המנה הרביעית היתה לזניה פתוחה של סרטנים כחולים עם חמאת ים (85 ש"ח) - לזניה פתוחה זה שם כולל לדפי פסטה מבולגנים אבל אם נתעלם מהסמנטיקה, היתה זאת המנה הטובה בארוחה. הרוטב היה מענג ונהדר והיא עמדה ברף לו קיווינו כל הארוחה. לצערנו, הקוקטיילים בוששו לבוא ולא הגיעו גם כשסיימנו את כל האוכל.
ואז אחרי שסיימנו הם הגיעו: ג'אז תותים - אבסולוט, קוואנטרו, תותים טריים, וניל וג'ינג'ר אייל (48 ש"ח) - הוניל הייתה תוספת נחמדה. הנדריקס ספיישל - ג'ין הנדריקס, בזיליקום סגול, חמוציות, פטל וטוניק (54 ש"ח) - החמוציות השתלטו על הטעם לחלוטין. אני לא אוהבת לשתות קוקטייל עם קינוחים לכן הרגשתי שאנחנו צריכים לשתות את הקוקטייל מהר ולמעשה התחרטתי שבכלל הזמנו אותם. בקינוחים קיבלנו את התפריט והחלטנו לקחת את צלחת הפטיפורים תוצרת בית ועוד קינוח. המלצר מאוד מאוד המליץ על קינוח ספיישל של קרם פטיסייר, פירות יער, שברי עוגיות, מרנג ורוטב תות. בגלל שמדובר בספיישל היינו צריכים לשאול כמה עולה המנה. "בערך 45 אבל אני אבדוק שוב". שאר המנות היו סביבות 45-55 ש"ח ובגלל ההמלצה החמה של המלצר החלטנו ללכת על הקינוח שהוא המליץ. מעט זמן אחרי זה חזר המלצר ואמר שבעצם הקינוח עולה 64 ש"ח, סבבה? התלבטנו אבל כבר לא זכרנו מה הוא כלל ומה היו שאר הקינוחים (כבר נלקחו תפריטנו) אז החלטנו להישאר עם הבחירה למרות ההבדל במחיר.
במהרה הגיעה אלינו צלחת קינוח ה"ספיישל" ואני פשוט לא האמנתי למה שקיבלנו. הקינוח היקר ביותר במסעדה היה יציקה של קרם פטיסייר עם שלושה תותים במצבם הטבעי, אוכמניות ספורות ושרידים של אבקה כלשהי ומרנג מעל זה כמה טיפות לא אסתטיות של מיץ תות. הייתי בשוק, זה היה קינוח עלוב. אולי יש משהו מתחבא מתחת לקרם? קיווינו, אבל לא. זה היה מביך מאוד. הרגשתי שנפלנו לפח של תיירים. למרות שהקינוח של הפטיפורים היה טוב מאוד - מבחר של עוגות קטנות וטארטלטים בטעמים שונים ואפילו מרציפן, כולם מעולים, עדיין הארוחה הסתיימה בטון מאוד שלילי.
מה שעוד הציק לי שבשלב זה כל המלצרים פתאום נעשו עסוקים מידי ואף אחד לא שאל אם אנחנו מרוצים ואם טעים לנו אפילו כשניסיתי לתפוס את תשומת לב המלצר שלנו. אף אחד לא בדק ולא התעניין. בסופו של דבר ביקשתי חשבון, והקינוח ספיישל, שאותו מלצר בדיוק המליץ לי מאוד היה כמעט בשלמותו על הצלחת, לא אכול. קיוויתי שישאל אם יש בעיה אבל שום מילה. החשבון הגיע. החלטתי להגיד לו בשלב זה שהייתי מאוד לא מרוצה מהקינוח שלא היה בו משהו לא בסדר, אלא שרק אכזב אותנו מאוד ולא נהנינו ממנו. המלצר התנצל וביקש לא לחייב אותנו על המנה. הודתי לו וגם ביקשתי שיעביר את המסר למטבח.
מה שבעיקר הפריע לי הייתה תחושת המבוכה שהקינוח הזה גרם לנו, ואין לכך הצדקה. יצאתי מרפאל בתחושה שלא היה בשביל מה לבוא, ואין בשביל מה לחזור.
לסיכום - הציון שלי לרפאל הוא 14/20:
הטוב: אווירה רומנטית, לחם מעולה כחלק מהארוחה ללא תוספת תשלום, לזניה פתוחה של סרטנים כחולים, מבחר פטיפורים תוצרת בית, לא חייבו אותנו על מנה שלא היינו מרוצים ממנה (קינוח ספיישל).
הרע: שאר המנות היו סתמיות ולא הרגישו שוות את המחיר, קוקטיילים הגיעו מאוחר והיו מיותרים, קינוח ספיישל בעלות של 64 ש”ח הומלץ בחום ע”י המלצר אך למעשה היה קינוח מאכזב ומביך, שירות מקצועי אבל לא מתעניין כמה אנחנו מרוצים והמלצר נעלם כשצריך אותו, value for money נמוך.
תאריך הביקור: דצמבר 2013
