אוסף השבוע שאחרי פסח - בראסרי, טוטו ונאפיס
- פותח הנושא Czerniak
- פורסם בתאריך
בראסרי
"אני אדם פשוט סוניה" שר לו דני סנדרסון בראשית שנות התשעים ותמיד נמדה לי שהוא התכוון בין היתר גם אלי. מזווה מלא, אין ספור גאדג'טים של מטבח שמאפשרים להכין בריושים, פנקייקים, פבלובות, בליני, חביתות תפוחות, שטוחות, מרובעות וכל סוג מזון אחר ועדיין בסוף השבוע כשיש לי הכי הרבה זמן פנוי איכשהו תמיד אעדיף מוזלי עם סילאן, והגיוון משתנה בין מיץ תפוזים לקפה הפוך. וכך גם בפאבים – איכשהו בין ברזי הבירות, תמיד אחזור לגינס – כזה אני, אדם פשוט, סוניה.
ובהתאם לאותו הגיון ב- 90% ארוחת צהריים שהיא מעבר לזו של יום עבודה, לאחר דקות ארוכות של דיונים, תמיד תסתיים באחת מהמסעדות של הזוג ברודו – הבראסרי, הוטל מונטיפיורי או הקופי בר. אז נכון חלק גדול מהמנות חוזרות עצמן, אין שם פרזנטציות מרהיבות או בשורה קולינרית, אבל כמו במוזלי – יש בהן משהו מאוד בטוח, במקצוענות, בטעם ובאווירה הכללית. מה גם שאלו מבין המסעדות הבודדות שאכן משקיעות בהכשרה נאותה של צוות המלצרים – הסטנדרט והידע של המלצרים במרכיבי במנות ובאופן עשייתן ראוי לציון (ובהחלט איתגרנו אותם). לצערי, זה לא הנוף השכיח בארץ וכך כמעט כל ביקורת שמתייחסת לשירות במסעדה אחרת נתונה לחסדי המקריות ולא לשום דבר אחר.
אז מה אכלנו:
לראשונות כרובית צלויה עם תפו"א וקרם כרובית, יאמר לזכות המלצר שהזהיר שזו מנה טבעונית – לא התחברתי, מנעד חלש מדי של טעמים וסלט עגבניות (לא משהו מיוחד). בגיזרה השניה של השולחן נרשמה הצלחה גדולה יותר עם רביולי בשר הסרטנים. לעיקריות – בת הזוג נהנתה מהעוף בטרגון אם כי דווקא כאן ציינה שהטרגון היה דומיננטי מדי ואני אכלתי את מנת הפוט דה פה שהייתה שיא הארוחה. הוגשה בקערת נחושת, יחד עם מרק בשר וחזרת בכלי נפרד והייתה פשוט מעולה. שתי חתיכות בשר יפות לצד ירקות (תפו"א, גזר וכרישה) שספגו את טעמי הציר אך שמרו על צורתן – מנה מנצחת, אחת העיקריות הטובות בשנה האחרונה, לא כולל מסעדות המישלן באירופה (אבל כבדה כבדה, לא משהו לצהרי הקיץ/יום עבודה). לקינוח – דקואז עם תותים שהיה במסגרת ספיישלי הכשל"פ שקצת אכזב מבחינת בצק השקדים היבש, ועוגת גבינה על חשבון הבית שהייתה מעולה. לסיכום – נשוב, מנות טבעוניות הן לא בשבילי.
"אני אדם פשוט סוניה" שר לו דני סנדרסון בראשית שנות התשעים ותמיד נמדה לי שהוא התכוון בין היתר גם אלי. מזווה מלא, אין ספור גאדג'טים של מטבח שמאפשרים להכין בריושים, פנקייקים, פבלובות, בליני, חביתות תפוחות, שטוחות, מרובעות וכל סוג מזון אחר ועדיין בסוף השבוע כשיש לי הכי הרבה זמן פנוי איכשהו תמיד אעדיף מוזלי עם סילאן, והגיוון משתנה בין מיץ תפוזים לקפה הפוך. וכך גם בפאבים – איכשהו בין ברזי הבירות, תמיד אחזור לגינס – כזה אני, אדם פשוט, סוניה.
ובהתאם לאותו הגיון ב- 90% ארוחת צהריים שהיא מעבר לזו של יום עבודה, לאחר דקות ארוכות של דיונים, תמיד תסתיים באחת מהמסעדות של הזוג ברודו – הבראסרי, הוטל מונטיפיורי או הקופי בר. אז נכון חלק גדול מהמנות חוזרות עצמן, אין שם פרזנטציות מרהיבות או בשורה קולינרית, אבל כמו במוזלי – יש בהן משהו מאוד בטוח, במקצוענות, בטעם ובאווירה הכללית. מה גם שאלו מבין המסעדות הבודדות שאכן משקיעות בהכשרה נאותה של צוות המלצרים – הסטנדרט והידע של המלצרים במרכיבי במנות ובאופן עשייתן ראוי לציון (ובהחלט איתגרנו אותם). לצערי, זה לא הנוף השכיח בארץ וכך כמעט כל ביקורת שמתייחסת לשירות במסעדה אחרת נתונה לחסדי המקריות ולא לשום דבר אחר.
אז מה אכלנו:
לראשונות כרובית צלויה עם תפו"א וקרם כרובית, יאמר לזכות המלצר שהזהיר שזו מנה טבעונית – לא התחברתי, מנעד חלש מדי של טעמים וסלט עגבניות (לא משהו מיוחד). בגיזרה השניה של השולחן נרשמה הצלחה גדולה יותר עם רביולי בשר הסרטנים. לעיקריות – בת הזוג נהנתה מהעוף בטרגון אם כי דווקא כאן ציינה שהטרגון היה דומיננטי מדי ואני אכלתי את מנת הפוט דה פה שהייתה שיא הארוחה. הוגשה בקערת נחושת, יחד עם מרק בשר וחזרת בכלי נפרד והייתה פשוט מעולה. שתי חתיכות בשר יפות לצד ירקות (תפו"א, גזר וכרישה) שספגו את טעמי הציר אך שמרו על צורתן – מנה מנצחת, אחת העיקריות הטובות בשנה האחרונה, לא כולל מסעדות המישלן באירופה (אבל כבדה כבדה, לא משהו לצהרי הקיץ/יום עבודה). לקינוח – דקואז עם תותים שהיה במסגרת ספיישלי הכשל"פ שקצת אכזב מבחינת בצק השקדים היבש, ועוגת גבינה על חשבון הבית שהייתה מעולה. לסיכום – נשוב, מנות טבעוניות הן לא בשבילי.
סבתא רותרות
New member
אוהבת את הבראסרי מהסיבות שציינת. תודה.
ואגב, פוט או פה לא פוט דה פה..
ואגב, פוט או פה לא פוט דה פה..
טוטו
סכום כסף בלתי צפוי אך כזה שניתן בקלות לבזבוז הוביל אותנו לארוחת צהריים בטוטו. התחושה בטוטו שמלווה לכל אורך הארוחה היא שאתה נמצא במסיבה של מועדון שאתה לא שייך אליו. ואם מי מקוראינו שייך למועדון זה – עימו הסליחה. אני בכל אופן, אדם פשוט. כמה סימני היכר למועדון – גברים מבוגרים, בד"כ בחבורה (הפעם נכחו עדי קייזמן ועופר נמרודי) כמה עיתונאים (אטילה שומפלמבי) ונשים (או צעירות בחברת גבר מבוגר או בחבורה מבוגרת שמזכירה פרסומת לניתוחים פלסטיים – חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות).
כיאה למועדון איכותי, גם לטוטו יש קודי התנהגות וחסמי כניסה – עסקית הצהרים, ראשונה ועיקרית, מתחילה ב – 110 ולרוב המנות ישנה תוספת מחיר. כיאה למועדון – יש בטוטו את המנות הנסתרות – לדוגמה, אם תשאל את המלצרית אם יש עוד מנות מיוחדות מעבר לתפריט המודפס היא תענה בשלילה, אבל אם תמשיך ותשאל שאלה המצביעה על הכרות עם קודי ההתנהגות – נניח אם יש את מנת לחי הלוקוס, גם כאן ייתכן שהיא תשיב בשלילה, אבל מיד תציין שיש לראשונות גם טרטר סלמון שלא כתוב בתפריט.
לראשונות לקחנו סלט חסות שהיה טעים כמו שסלט חסות יכול להיות (אבל גם לזה יש גבול) וסלט מצוין של קלאמרי, חומסים, עגבניות לחות, בצל מקורמל, כוסברה על יוגורט שהייתה מנה מעולה. שילוב של טעמים, מרקמים ושתי טבעות הבצל המקורמלות הטובות שאכלתי מימי. נשמע דבילי, אבל נשבע שאכן כך היה. העיקריות היו ברמה אחת מתחת לסלט קלאמרי – פפרדלה ראגו היתה אומנם טובה מאוד, אבל טיפה מתקתקה מדי, מנה דומה ב- ARIA (פפרדלה זנב שור) ניצחה בנקודות וסלמון על קרם אפונה היה מוצלח, אבל לא נשא בשורה (והוגש יחד עם קריאת ה-סולומון שאני מודה שלא ציפיתי לה ממלצרית בטוטו, אבל מילא). לעומת זאת, הקינוח – נמסיס – עוגת שוקולד עשירה, ביחד עם קרמבל קקאו וגלידת שמנת חמוצה היה אחד מהקינוחים הטובים שאני זוכר שאכלתי אי פעם ואין ספק שהטוב שבהם בשנתיים באחרונות (כולל מסעדות מישלן). המרקם של העוגה היה נכון, הקראמבל היה חולי ונמס, הגלידה איזנה את הטעמים – כאן אין ספק שטוטו הצדיקה את עצמה.
לסיכום – לאירועים מיוחדים ביותר, הייתי הולך על עיקריות אחרות. (סה"כ כ- 330 ₪, 125 ₪ לעיסקיות, כוס יין, קינוח וקפה אחד). שירות – יעיל וקר (ראו השוואה לנאפיס).
סכום כסף בלתי צפוי אך כזה שניתן בקלות לבזבוז הוביל אותנו לארוחת צהריים בטוטו. התחושה בטוטו שמלווה לכל אורך הארוחה היא שאתה נמצא במסיבה של מועדון שאתה לא שייך אליו. ואם מי מקוראינו שייך למועדון זה – עימו הסליחה. אני בכל אופן, אדם פשוט. כמה סימני היכר למועדון – גברים מבוגרים, בד"כ בחבורה (הפעם נכחו עדי קייזמן ועופר נמרודי) כמה עיתונאים (אטילה שומפלמבי) ונשים (או צעירות בחברת גבר מבוגר או בחבורה מבוגרת שמזכירה פרסומת לניתוחים פלסטיים – חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות).
כיאה למועדון איכותי, גם לטוטו יש קודי התנהגות וחסמי כניסה – עסקית הצהרים, ראשונה ועיקרית, מתחילה ב – 110 ולרוב המנות ישנה תוספת מחיר. כיאה למועדון – יש בטוטו את המנות הנסתרות – לדוגמה, אם תשאל את המלצרית אם יש עוד מנות מיוחדות מעבר לתפריט המודפס היא תענה בשלילה, אבל אם תמשיך ותשאל שאלה המצביעה על הכרות עם קודי ההתנהגות – נניח אם יש את מנת לחי הלוקוס, גם כאן ייתכן שהיא תשיב בשלילה, אבל מיד תציין שיש לראשונות גם טרטר סלמון שלא כתוב בתפריט.
לראשונות לקחנו סלט חסות שהיה טעים כמו שסלט חסות יכול להיות (אבל גם לזה יש גבול) וסלט מצוין של קלאמרי, חומסים, עגבניות לחות, בצל מקורמל, כוסברה על יוגורט שהייתה מנה מעולה. שילוב של טעמים, מרקמים ושתי טבעות הבצל המקורמלות הטובות שאכלתי מימי. נשמע דבילי, אבל נשבע שאכן כך היה. העיקריות היו ברמה אחת מתחת לסלט קלאמרי – פפרדלה ראגו היתה אומנם טובה מאוד, אבל טיפה מתקתקה מדי, מנה דומה ב- ARIA (פפרדלה זנב שור) ניצחה בנקודות וסלמון על קרם אפונה היה מוצלח, אבל לא נשא בשורה (והוגש יחד עם קריאת ה-סולומון שאני מודה שלא ציפיתי לה ממלצרית בטוטו, אבל מילא). לעומת זאת, הקינוח – נמסיס – עוגת שוקולד עשירה, ביחד עם קרמבל קקאו וגלידת שמנת חמוצה היה אחד מהקינוחים הטובים שאני זוכר שאכלתי אי פעם ואין ספק שהטוב שבהם בשנתיים באחרונות (כולל מסעדות מישלן). המרקם של העוגה היה נכון, הקראמבל היה חולי ונמס, הגלידה איזנה את הטעמים – כאן אין ספק שטוטו הצדיקה את עצמה.
לסיכום – לאירועים מיוחדים ביותר, הייתי הולך על עיקריות אחרות. (סה"כ כ- 330 ₪, 125 ₪ לעיסקיות, כוס יין, קינוח וקפה אחד). שירות – יעיל וקר (ראו השוואה לנאפיס).
נאפיס באר שבע
לכאורה היא מחוץ למסעדות הפורום המדווחות, מהסוג של לא משהו לכתוב עליו הביתה. אבל הפעם דווקא כן. סידורי יום בבאר שבע הובילו אותנו מורעבים לאוכל פשוט וזריז בביג. זכרתי שנאפיס הפתיעו אותי לטובה בפעם הקודמת, אז אמרנו למה לא? ואכן נאפיס מספקת את מה שהיא אמורה לספק – סלט ירקות וחזה עוף עם מג'דרה וירקות לגברת וחומוס וכבדים על פירה לי.
אז נכון – מנת הכבדים בחדר האוכל טובה בהרבה, והפירה הבהיק משמן (הייתי צריך ללכת על השניצל). אבל החומוס היה טעים והמנה של הגברת הייתה גם היא מוצלחת. אז למה כן לכתוב עליה, בגלל כל מה שמעבר שמתחיל להיות לי חסר מאוד במסעדות תל אביב (פרט לאלו של הזוג ברודו) הכל תקתק, יצא מהר, בזמן לא שרוף, לא קר, כשהמלצרית הציעה תוספות (לחם, חמוצים) היא טרחה לעדכן על המחיר (7 ₪ ו- 5 ₪ בהתאמה) ובשום שלב לא חלפה המחשבה – האם צריך פיצוי, התנצלות או סתם לא לחזור לשם בפעם הבאה – כי למה לעזאזל פיצוי, פשוט עדיף להדיר את רגליך מהמסעדה.
האספרסו הגיע בכוס מחוממת עם שוט סודה ופיסת לימון. וזה היה משמח כי זה נתן את ההרגשה שלמישהו בנאפיס חשוב יותר שתצא מרוצה, מאשר להפגין את כישוריו היצירתיים. אז נכון, אין ממש צילחות, או אוכל שלא נראה קודם במחוזותינו, אבל לחמם את הכוס – זה רק תשומת לב.
בסיום הארוחה חלפנו שלושה אנשי צוות שהודו לנו בחיוך וברכו אותנו לשלום – וזה היה נחמד, בהרבה יותר נחמד מההתעלמות הקרה בטוטו. סתם נקודה למחשבה, אם לטוטו אכפת מהשירות.
ומשהו אחרון לסיום – לפני כמה שנים, הייתי נוהג לעצור בנאפיס כמעט מדי שבוע, באזור אחת עשרה בלילה בדרך מהבסיס הביתה ולקחת פאתות שנאכל עד תום בקנגו הישנה. כששאלנו את המלצרית לקראת סיום הארוחה איפה הפאתות בתפריט היא ענתה שהרשת החליטה להוציא אותו לפני כשנתיים. ככה זה, מים גנובים ימתקו ואוכל שלא נעשה עוד יערב גם הוא. אין תחליף לזיכרון של אוכל שלא ישוב עוד.
נשוב רעבים מתשיהו. (123 לשתי עיסקיות הכוללות ראשונה, עיקרית שתיה קרה וחמה וצלחת חמוצים).
לכאורה היא מחוץ למסעדות הפורום המדווחות, מהסוג של לא משהו לכתוב עליו הביתה. אבל הפעם דווקא כן. סידורי יום בבאר שבע הובילו אותנו מורעבים לאוכל פשוט וזריז בביג. זכרתי שנאפיס הפתיעו אותי לטובה בפעם הקודמת, אז אמרנו למה לא? ואכן נאפיס מספקת את מה שהיא אמורה לספק – סלט ירקות וחזה עוף עם מג'דרה וירקות לגברת וחומוס וכבדים על פירה לי.
אז נכון – מנת הכבדים בחדר האוכל טובה בהרבה, והפירה הבהיק משמן (הייתי צריך ללכת על השניצל). אבל החומוס היה טעים והמנה של הגברת הייתה גם היא מוצלחת. אז למה כן לכתוב עליה, בגלל כל מה שמעבר שמתחיל להיות לי חסר מאוד במסעדות תל אביב (פרט לאלו של הזוג ברודו) הכל תקתק, יצא מהר, בזמן לא שרוף, לא קר, כשהמלצרית הציעה תוספות (לחם, חמוצים) היא טרחה לעדכן על המחיר (7 ₪ ו- 5 ₪ בהתאמה) ובשום שלב לא חלפה המחשבה – האם צריך פיצוי, התנצלות או סתם לא לחזור לשם בפעם הבאה – כי למה לעזאזל פיצוי, פשוט עדיף להדיר את רגליך מהמסעדה.
האספרסו הגיע בכוס מחוממת עם שוט סודה ופיסת לימון. וזה היה משמח כי זה נתן את ההרגשה שלמישהו בנאפיס חשוב יותר שתצא מרוצה, מאשר להפגין את כישוריו היצירתיים. אז נכון, אין ממש צילחות, או אוכל שלא נראה קודם במחוזותינו, אבל לחמם את הכוס – זה רק תשומת לב.
בסיום הארוחה חלפנו שלושה אנשי צוות שהודו לנו בחיוך וברכו אותנו לשלום – וזה היה נחמד, בהרבה יותר נחמד מההתעלמות הקרה בטוטו. סתם נקודה למחשבה, אם לטוטו אכפת מהשירות.
ומשהו אחרון לסיום – לפני כמה שנים, הייתי נוהג לעצור בנאפיס כמעט מדי שבוע, באזור אחת עשרה בלילה בדרך מהבסיס הביתה ולקחת פאתות שנאכל עד תום בקנגו הישנה. כששאלנו את המלצרית לקראת סיום הארוחה איפה הפאתות בתפריט היא ענתה שהרשת החליטה להוציא אותו לפני כשנתיים. ככה זה, מים גנובים ימתקו ואוכל שלא נעשה עוד יערב גם הוא. אין תחליף לזיכרון של אוכל שלא ישוב עוד.
נשוב רעבים מתשיהו. (123 לשתי עיסקיות הכוללות ראשונה, עיקרית שתיה קרה וחמה וצלחת חמוצים).
רוזי וקיידי
New member
תודה רבה ל המקבץ...
לא ידעתי שיש נאפיס בבאר שבע...
אני מאוד או את המקום ודיווחתי עליו כמה פעמים...
לי, בתור סטודנטית, המקום מתאים כשאין זמן לבשל ורוצים משהו מושחת, טעים ולא יקר
לא ידעתי שיש נאפיס בבאר שבע...
אני מאוד או את המקום ודיווחתי עליו כמה פעמים...
לי, בתור סטודנטית, המקום מתאים כשאין זמן לבשל ורוצים משהו מושחת, טעים ולא יקר
אמא עמיתית
New member
מסכימה לגבי נאפיס
האוכל תמיד טוב,השירות תמיד מצוין והתמורה לכסף תמיד תמיד שווה.
אנחנו הולכים לסניף האשדודי ותמיד יוצאים מרוצים.
האוכל תמיד טוב,השירות תמיד מצוין והתמורה לכסף תמיד תמיד שווה.
אנחנו הולכים לסניף האשדודי ותמיד יוצאים מרוצים.
רוזי וקיידי
New member
המקום גם ידידותי לילדים...
אמא עמיתית
New member
נכון מאד
רוזי וקיידי
New member
גם אני אהבתי....עם צהובה ובולגרית...
חשבתי שרק בסניף של ראשון עשו כל מיני שינויים...
לפחות עדיין יש את המאפה נאפיס....
נחמה קטנה של נוסולגיה...
חשבתי שרק בסניף של ראשון עשו כל מיני שינויים...
לפחות עדיין יש את המאפה נאפיס....
נחמה קטנה של נוסולגיה...
בסניף חולון יש פתות
הזמנתי לא מזמן. זה אפילו באתר המשלוחים
אוי להם אם יבטלו את זה. סגרתי כבר 15 שנה של הנאה מהמאכל הזה.
הזמנתי לא מזמן. זה אפילו באתר המשלוחים
אוי להם אם יבטלו את זה. סגרתי כבר 15 שנה של הנאה מהמאכל הזה.
רוזי וקיידי
New member
בדקתי וגם בראשון יש....הרבה זמן לא אכלתי את
המנה הזאת...
אני מזמינה לרוב פיצה או טוסט שמנת פטריות....
המנה הזאת...
אני מזמינה לרוב פיצה או טוסט שמנת פטריות....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.