בר יין בנחלת בנימין
אז אחרי הרבה זמן חזרתי לבר-יין בנחלת בניימין, בו התחלתי לפני שנתיים סבב של ברי יין, כשכל פעם ניסיתי ללכת למקום אחר.
האמת, לא כ"כ זוכרת מה חשבתי על המקום אז, אבל נראה לי כאילו הגעתי למסקנות דומות לאלו שהגעתי אליהן אתמול - תחושת בלבול קלה.
דבר ראשון, בשעה 10:30 בלילה של יום שישי המקום היה ריק כמעט לחלוטין, אני חושבת שהיו 3 או 4 אנשים, ואחרי שהתיישבנו הצטרף עוד זוג אחד.
אז נכון שיש לו אווירה של בר-יין שכונתי, אבל זה אמור להיות סוד הקסם שלו. מקום קטן, הייתי מצפה שעוד יהיה שוקק חיים בעשר וחצי, וברחוב עצמו היה בר שהיה מפוצץ באנשים. לפעמים מבאס אותי לשבת במקומות חצי ריקים.
קיבלה אותנו המלצרית המקסימה שלהם, שזכרתי עוד מהפעם שעברה. למרות שהזמנו לבחוץ התיישבנו בפנים (כאמור, היה ריק) על הבר מול המטבח, והתחלנו לאכול:
פתחנו בלחם שיאור וג'בטה עם עגבניות, זיתים, צילי ירוק ושמן זית. הלחם שיאור היה פשוט מקסים וטעים (וניגוד צורם ללחם היבש המזעזע של טאפאס אחד העם מלפני שבועיים), אבל ה-ממרח? טפאנד? היה בינוני למדי. זה היה עגבניות חצי מרוסקות עם יתר המרכיבים, והריסוק היה כ"כ קליל, שהיו שם צ'אנקים של עגבניות. אי אפשר היה לנגב עם זה את הלחם, וזה בהחלט הפריע.
למנות העיקריות. את חברה שלא אוכלת פירות ים אבל מאוד אוהבת חצילים כיוונתי לכיוון הפולנטה, שאני אוהבת אותה בסגנון הקרמי יותר שלה ופחות בסגנון החביתי שלה, אבל היא מאוד נהנתה מהמנה שלה ואכלה אותה בתיאבון. העלות הייתה 56 ש"ח, ביוני 2013 לפי הביקורת שראיתי בסלונה היא עלתה 52 ש"ח, לא בטוחה האם המנה מצדיקה מבחינת מרכיביה את העליה במחיר, אבל היא מנה בגודל יפה.
אני לקחתי את התמנון הקריספי ופירה מזלג יווני, מנגולד, עגבניות, שמן זית וצ'ילי, ומאוד נהניתי לראות אותם מכינים אותה במטבח. היה תמנון-שניים שבעיני היו יכולים להיות עשויים קצת פחות, אבל המנה הייתה בגודל יפה, חתיכות תפוחי האדמה השתלבו יפה במנה והיה לי לגמרי משחק טעמים ומרקמים טוב בפה. שבעתי מהמנה, שעלותה 78 ש"ח (עליה של 4 ש"ח משנה שעברה), ואני חושבת שביחס למרכיבים זה כנראה די עדיין סביר.
שתינו גוורצ' וקינחנו במילפיי בר יין שלא הגיע כשכבת בצק-פטסייר,שכבת-בצק-פטסייר אלא כשלוש שכבות בצק נפרדות שמונחות על מצע פטסייר. אני לא כ"כ אוהבת את הפרשנות הזו אבל גם השכבות וגם הפטסייר היו מאוד טעימים. אבל מה - מחירה הוא 42 ש"ח. ביוני 2013 הוא עלה 36 ש"ח. כאן יש לנו כבר עליה של 6 ש"ח תוך שנה ואני לא ממש רואה את הסיבה לכך במנה עצמה.
התמונות הן שלי, חוץ מהתמונה של המילפיי ששלא צילמתי ושלפתי מהביקורת בסלונה.
אז אחרי הרבה זמן חזרתי לבר-יין בנחלת בניימין, בו התחלתי לפני שנתיים סבב של ברי יין, כשכל פעם ניסיתי ללכת למקום אחר.
האמת, לא כ"כ זוכרת מה חשבתי על המקום אז, אבל נראה לי כאילו הגעתי למסקנות דומות לאלו שהגעתי אליהן אתמול - תחושת בלבול קלה.
דבר ראשון, בשעה 10:30 בלילה של יום שישי המקום היה ריק כמעט לחלוטין, אני חושבת שהיו 3 או 4 אנשים, ואחרי שהתיישבנו הצטרף עוד זוג אחד.
אז נכון שיש לו אווירה של בר-יין שכונתי, אבל זה אמור להיות סוד הקסם שלו. מקום קטן, הייתי מצפה שעוד יהיה שוקק חיים בעשר וחצי, וברחוב עצמו היה בר שהיה מפוצץ באנשים. לפעמים מבאס אותי לשבת במקומות חצי ריקים.
קיבלה אותנו המלצרית המקסימה שלהם, שזכרתי עוד מהפעם שעברה. למרות שהזמנו לבחוץ התיישבנו בפנים (כאמור, היה ריק) על הבר מול המטבח, והתחלנו לאכול:
פתחנו בלחם שיאור וג'בטה עם עגבניות, זיתים, צילי ירוק ושמן זית. הלחם שיאור היה פשוט מקסים וטעים (וניגוד צורם ללחם היבש המזעזע של טאפאס אחד העם מלפני שבועיים), אבל ה-ממרח? טפאנד? היה בינוני למדי. זה היה עגבניות חצי מרוסקות עם יתר המרכיבים, והריסוק היה כ"כ קליל, שהיו שם צ'אנקים של עגבניות. אי אפשר היה לנגב עם זה את הלחם, וזה בהחלט הפריע.
למנות העיקריות. את חברה שלא אוכלת פירות ים אבל מאוד אוהבת חצילים כיוונתי לכיוון הפולנטה, שאני אוהבת אותה בסגנון הקרמי יותר שלה ופחות בסגנון החביתי שלה, אבל היא מאוד נהנתה מהמנה שלה ואכלה אותה בתיאבון. העלות הייתה 56 ש"ח, ביוני 2013 לפי הביקורת שראיתי בסלונה היא עלתה 52 ש"ח, לא בטוחה האם המנה מצדיקה מבחינת מרכיביה את העליה במחיר, אבל היא מנה בגודל יפה.
אני לקחתי את התמנון הקריספי ופירה מזלג יווני, מנגולד, עגבניות, שמן זית וצ'ילי, ומאוד נהניתי לראות אותם מכינים אותה במטבח. היה תמנון-שניים שבעיני היו יכולים להיות עשויים קצת פחות, אבל המנה הייתה בגודל יפה, חתיכות תפוחי האדמה השתלבו יפה במנה והיה לי לגמרי משחק טעמים ומרקמים טוב בפה. שבעתי מהמנה, שעלותה 78 ש"ח (עליה של 4 ש"ח משנה שעברה), ואני חושבת שביחס למרכיבים זה כנראה די עדיין סביר.
שתינו גוורצ' וקינחנו במילפיי בר יין שלא הגיע כשכבת בצק-פטסייר,שכבת-בצק-פטסייר אלא כשלוש שכבות בצק נפרדות שמונחות על מצע פטסייר. אני לא כ"כ אוהבת את הפרשנות הזו אבל גם השכבות וגם הפטסייר היו מאוד טעימים. אבל מה - מחירה הוא 42 ש"ח. ביוני 2013 הוא עלה 36 ש"ח. כאן יש לנו כבר עליה של 6 ש"ח תוך שנה ואני לא ממש רואה את הסיבה לכך במנה עצמה.
התמונות הן שלי, חוץ מהתמונה של המילפיי ששלא צילמתי ושלפתי מהביקורת בסלונה.
