EatingCookingFoodi
New member
פרונטו, ביקורת חדשה
אפשר לקרוא את הביקורת המלאה פלוס תמונות באתר שלי
בחרנו לחגוג הפעם בפרונטו כי עוד לא יצא לי לאכול במקום, שנחשב למוסד קולינרי רב בשנים (יחסית לתל אביב). הסיבה היא שכשנותנים לי לבחור, אני לא בוחרת באיטלקי. זה נטייה שלי שלא ברור לי מה המקור שלה. אבל הפעם הגיע הזמן ללכת ואפילו ביוזמתי. נתחיל מהסוף: היה מעולה. כל המנות היו טעימות, נאות, מעודנות. השירות היה מקצועי ואדיב, האווירה היתה נחמדה. ערב נהדר. אם היה אפשר להסתפק בביקורת כזאת, הייתי מסתפקת הפעם. אבל הפרטים חשובים. אז זה מה שהיה לנו…
החלטנו על הארוחה בפרונטו בספונטניות, הזמנו מקום לרביעי בערב באותו אחה”צ, חשבתי שיהיה בעייתי למצוא מקום ושמחתי שלא. כשהגענו לשם הבנתי שהמסעדה יותר ריקה ממלאה. היו כמה שולחנות תפוסים וכאלה שנתפסו במשך הערב אבל ממש פחות ממה שציפיתי. המארחת קידמה אותנו לשולחן הזוגי שבצידו האחד קרוב לבר ומשקיף מצידו השני לזכוכית החיצונית של המסעדה, דרכה אפשר לראות את הסועדים באיזור המקורה בחוץ. על השולחן חיכה לנו בקבוק שמן זית וחומץ בלסמי, למה לא באמת? אבל כשאני נזכרת בארוחה, לא היה בהם צורך וגם לא היה ממש איפה למזוג אותם אם התעורר הצורך. התפריט הגיע והיה מחולק לשני חלקים עיקריים – התפריט הקלאסי והתפריט החורפי של פרונטו. האמת, החורף כבר עבר וזה היה טיפה לא מעודכן, אבל לא נתעקש על זוטות. התלבטנו רבות על איזה כיוון לקחת ומה להזמין, ובנקודה הזאת המלצרית לא התערבה. זה טוב מצד אחד שלא הרגשנו לחץ או השתלטות מצידה ומצד שני, מלאכת הבחירה היתה קשה. הגזמנו והזמנו שני פתיחים, שלוש ראשונות, עיקריות וקינוח. בהחלט מישהו צריך לרסן אותנו באירועים כאלה! החלטנו להתחלק על כוס יין לבן: לנגה ארנייז, פיימונטה, איטליה (41 ש”ח) שנבחר אחרי שעשינו טעימה עיוורת בין יין ישראלי לאיטלקי. אני אהבתי את האיטלקי ועומר את הישראלי אז לקחנו את האיטלקי. היין היה פירותי, עדין וכייפי.
לחם הבית (18 ש”ח) – הגיעו שלושה סוגי לחם וגריסיני תוצרת המקום עם זיתים ואיולי ירוק. אנחנו ביקשנו גם חמאה, כי איך אפשר בלי חמאה? האמת שטיפה התאכזבתי שמנת הלחם, עליה קראתי בביקורות שמוגשת על חשבון הבית, מצאה את דרכה לתפריט במחיר “סמלי”. בכל זאת היתה זאת מנת לחם ראויה, אם כי פתאום התחוור לי שהמשיכה העזה שלי ללחמים חמצמצים מותירה את הלחם האיטלקי הפושר קצת משעמם.
ארנצ’יני עם מבחר מטבלים (34 ש”ח) – הגיעו שלושה כדורי ריזוטו ממולאים בגבינה ומטוגנים טיגון עמוק עם איולי צלפים שהיה עדין ונעים ורסק עגבניות טיפה סתמי. המנה עשויה כהלכה אבל לא ריגשה אותי.
קפלטי זנב שור עם פטריות יער צלויות ובצלים (59 ש”ח) – המנה המעולה של הערב. פסטה עשויה בול, מילוי מתובל ומבושל בול, ברוטב התחבאו גם כמה ארטישוקים, בצל ירוק קלוי וקינואה קריספית. אני אוהבת לגלות הפתעות במנה שלא כתובות בתפריט. הציר המצומצם של עגל החמיא למנה ועטף כל ביס בהרגשה של עוד. נזכרתי במנה של טורטליני זנב שור בטוטו שהיא מנה מעולה וביני לבין עצמי תהיתי איזה מהמנות אני מעדיפה.
ויטאלו טאנטו, פרוסות עגל עם קרם טונה וצלפים (58 ש”ח) – התלבטתי ארוכות אם לקחת את המנה שראיתי ביקורות מעורבות לגביה. הייתי חייבת לבדוק בעצמי. בסופו של דבר היתה זו מנה מאוד לטעמי. חששתי שהיא תהיה בגודל מזערי ושאני אתאכזב, אבל הפלא ופלא, המנה הגיע בגודל סביר והטעמים השתלבו באופן מיוחד מאוד. עגל-קרם טונה-צלפים. השילוב הזה של הטעם המעודן של העגל עם הטעמים האגרסיביים יותר היה מוצלח מאוד.
טליוליני ואינטיאס בחמאת לימון (69 ש”ח) – הגיע באותו יום עם דג חרב צרוב על הגריל, מעט עשוי מידי לטעמי עם פסטה מעולה ברוטב מענג של חמאת לימון. כה פשוט, כה טעים.
לוקוס לבן ניוקי חמאה מלוחה וסוכריות סלק (158 ש”ח) – קצת התבאסתי על המנה הזאת שהיתה יכולה להיות מושלמת לולא בישלו את הדג טיפה יותר מדי. כל כך קל להרוס לוקוס ולייבש אותו. לא שהרסו, אבל זה לא היה בישול מושלם, וחבל כי הרוטב והניוקי ונגיעות קטנות של סלק מרענן בין לבין היו מבורכות. באמצע גם גילינו כמה פרחי-אויסטר כייפים.
לקינוח היינו חייבים משהו קטן למרות שהארוחה היתה כבדה וממלאת מאוד. סורבה שוקולד ולרונה, אדמת אגוזים, מלח ים אטלנטי ושמן זית (36 ש”ח) – היה טעים אבל טיפה מינימליסטי. הפעם לא היו שום הפתעות שלא רשומות בתפריט, ולמעשה קיבלנו כדור גלידה (משובחת, ללא ספק) ב-36 ש”ח. קצת התחרטנו שלא בחרנו פנה קוטה או טירמיסו.
לסיכום, יצאנו בחשבון של 473 ש”ח לפני טיפ, שזה לא מעט בכלל, אבל כיף לפעמים לחזור לקלאסי ולאכול בקלאסה ופרונטו מצויינים בזה. הם יודעים את המלאכה ומרגישים את זה. יש בשביל מה לחזור, ובהחלט מתכננת לחזור.
תאריך הביקור: אפריל 2014
אפשר לקרוא את הביקורת המלאה פלוס תמונות באתר שלי
בחרנו לחגוג הפעם בפרונטו כי עוד לא יצא לי לאכול במקום, שנחשב למוסד קולינרי רב בשנים (יחסית לתל אביב). הסיבה היא שכשנותנים לי לבחור, אני לא בוחרת באיטלקי. זה נטייה שלי שלא ברור לי מה המקור שלה. אבל הפעם הגיע הזמן ללכת ואפילו ביוזמתי. נתחיל מהסוף: היה מעולה. כל המנות היו טעימות, נאות, מעודנות. השירות היה מקצועי ואדיב, האווירה היתה נחמדה. ערב נהדר. אם היה אפשר להסתפק בביקורת כזאת, הייתי מסתפקת הפעם. אבל הפרטים חשובים. אז זה מה שהיה לנו…
החלטנו על הארוחה בפרונטו בספונטניות, הזמנו מקום לרביעי בערב באותו אחה”צ, חשבתי שיהיה בעייתי למצוא מקום ושמחתי שלא. כשהגענו לשם הבנתי שהמסעדה יותר ריקה ממלאה. היו כמה שולחנות תפוסים וכאלה שנתפסו במשך הערב אבל ממש פחות ממה שציפיתי. המארחת קידמה אותנו לשולחן הזוגי שבצידו האחד קרוב לבר ומשקיף מצידו השני לזכוכית החיצונית של המסעדה, דרכה אפשר לראות את הסועדים באיזור המקורה בחוץ. על השולחן חיכה לנו בקבוק שמן זית וחומץ בלסמי, למה לא באמת? אבל כשאני נזכרת בארוחה, לא היה בהם צורך וגם לא היה ממש איפה למזוג אותם אם התעורר הצורך. התפריט הגיע והיה מחולק לשני חלקים עיקריים – התפריט הקלאסי והתפריט החורפי של פרונטו. האמת, החורף כבר עבר וזה היה טיפה לא מעודכן, אבל לא נתעקש על זוטות. התלבטנו רבות על איזה כיוון לקחת ומה להזמין, ובנקודה הזאת המלצרית לא התערבה. זה טוב מצד אחד שלא הרגשנו לחץ או השתלטות מצידה ומצד שני, מלאכת הבחירה היתה קשה. הגזמנו והזמנו שני פתיחים, שלוש ראשונות, עיקריות וקינוח. בהחלט מישהו צריך לרסן אותנו באירועים כאלה! החלטנו להתחלק על כוס יין לבן: לנגה ארנייז, פיימונטה, איטליה (41 ש”ח) שנבחר אחרי שעשינו טעימה עיוורת בין יין ישראלי לאיטלקי. אני אהבתי את האיטלקי ועומר את הישראלי אז לקחנו את האיטלקי. היין היה פירותי, עדין וכייפי.
לחם הבית (18 ש”ח) – הגיעו שלושה סוגי לחם וגריסיני תוצרת המקום עם זיתים ואיולי ירוק. אנחנו ביקשנו גם חמאה, כי איך אפשר בלי חמאה? האמת שטיפה התאכזבתי שמנת הלחם, עליה קראתי בביקורות שמוגשת על חשבון הבית, מצאה את דרכה לתפריט במחיר “סמלי”. בכל זאת היתה זאת מנת לחם ראויה, אם כי פתאום התחוור לי שהמשיכה העזה שלי ללחמים חמצמצים מותירה את הלחם האיטלקי הפושר קצת משעמם.
ארנצ’יני עם מבחר מטבלים (34 ש”ח) – הגיעו שלושה כדורי ריזוטו ממולאים בגבינה ומטוגנים טיגון עמוק עם איולי צלפים שהיה עדין ונעים ורסק עגבניות טיפה סתמי. המנה עשויה כהלכה אבל לא ריגשה אותי.
קפלטי זנב שור עם פטריות יער צלויות ובצלים (59 ש”ח) – המנה המעולה של הערב. פסטה עשויה בול, מילוי מתובל ומבושל בול, ברוטב התחבאו גם כמה ארטישוקים, בצל ירוק קלוי וקינואה קריספית. אני אוהבת לגלות הפתעות במנה שלא כתובות בתפריט. הציר המצומצם של עגל החמיא למנה ועטף כל ביס בהרגשה של עוד. נזכרתי במנה של טורטליני זנב שור בטוטו שהיא מנה מעולה וביני לבין עצמי תהיתי איזה מהמנות אני מעדיפה.
ויטאלו טאנטו, פרוסות עגל עם קרם טונה וצלפים (58 ש”ח) – התלבטתי ארוכות אם לקחת את המנה שראיתי ביקורות מעורבות לגביה. הייתי חייבת לבדוק בעצמי. בסופו של דבר היתה זו מנה מאוד לטעמי. חששתי שהיא תהיה בגודל מזערי ושאני אתאכזב, אבל הפלא ופלא, המנה הגיע בגודל סביר והטעמים השתלבו באופן מיוחד מאוד. עגל-קרם טונה-צלפים. השילוב הזה של הטעם המעודן של העגל עם הטעמים האגרסיביים יותר היה מוצלח מאוד.
טליוליני ואינטיאס בחמאת לימון (69 ש”ח) – הגיע באותו יום עם דג חרב צרוב על הגריל, מעט עשוי מידי לטעמי עם פסטה מעולה ברוטב מענג של חמאת לימון. כה פשוט, כה טעים.
לוקוס לבן ניוקי חמאה מלוחה וסוכריות סלק (158 ש”ח) – קצת התבאסתי על המנה הזאת שהיתה יכולה להיות מושלמת לולא בישלו את הדג טיפה יותר מדי. כל כך קל להרוס לוקוס ולייבש אותו. לא שהרסו, אבל זה לא היה בישול מושלם, וחבל כי הרוטב והניוקי ונגיעות קטנות של סלק מרענן בין לבין היו מבורכות. באמצע גם גילינו כמה פרחי-אויסטר כייפים.
לקינוח היינו חייבים משהו קטן למרות שהארוחה היתה כבדה וממלאת מאוד. סורבה שוקולד ולרונה, אדמת אגוזים, מלח ים אטלנטי ושמן זית (36 ש”ח) – היה טעים אבל טיפה מינימליסטי. הפעם לא היו שום הפתעות שלא רשומות בתפריט, ולמעשה קיבלנו כדור גלידה (משובחת, ללא ספק) ב-36 ש”ח. קצת התחרטנו שלא בחרנו פנה קוטה או טירמיסו.
לסיכום, יצאנו בחשבון של 473 ש”ח לפני טיפ, שזה לא מעט בכלל, אבל כיף לפעמים לחזור לקלאסי ולאכול בקלאסה ופרונטו מצויינים בזה. הם יודעים את המלאכה ומרגישים את זה. יש בשביל מה לחזור, ובהחלט מתכננת לחזור.
תאריך הביקור: אפריל 2014
