PantherettePitz
New member
הרובע השישי - ארוחת ערב עם קופון
אתמול אחרי יום מתיש של עבודה ולימודים בן-הזוג יצא מוקדם במפתיע מהעבודה. קפצתי על ההזדמנות והצעתי שנלך לאכול "במקום נחמד" שישמח אותי ויחסוך ממני את הסיום הצפוי לאותו ערב: ללמוד עד 10, לחכות שעה לאוטובוס מהאוניברסיטה ואז להיזכר שאין אוכל בבית ולבחור אם להזמין משהו או ללכת לישון רעבה. למרות החשש שתמיד קיים במקרה של קופונים, הצעתי שננסה את הרובע השישי עם הקופון שמוכרים אליה בבאליגם, כי זו מסעדה שמאוד רציתי לנסות וללא קופון לא נראה לי שיצא לנו.
הזמנו מקום ל-8 וחצי, הגענו ב-8 ורבע והושבנו מיד במסעדה כמעט ריקה. כשהגענו היו לדעתי רק שני שולחנות תפוסים, ועד שיצאנו הצטרפו בסך הכל עוד שניים. בהתחשב בארוחה שקיבלנו, זה ממש חבל לדעתי.
במסגרת הקופון, שמחירו 99 ש"ח לסועד, מקבלים: פרוסות בגט עם חמאה, מנה עיקרית לבחירה מבין לא מעט אפשרויות, קינוח לכל סועד ו"שתייה קיצית" שיכולה להיות אלכוהולית או קלה. הזמנתי מחוץ לקופון מרק בצל כמנה ראשונה - לאור הדיווחים עליו הצעתי לבן-הזוג לחלוק בו אבל הוא אמר שהוא לא רוצה, ומאחר שהנחתי שהמנה שלי לא תהיה גדולה הזמנתי אותו בכל זאת.
לשתייה הוא הזמין יין אדום (נדמה לי שזה היה קוט דה רון, לא יודעת יותר פרטים מעבר לזה), ואני החלטתי להזמין קיר רויאל למרות חוסר החיבה הניכרת שלי לאלכוהול.
השתייה הגיעה ראשונה. אין לי מושג איך היה היין, הקיר רויאל היה בסדר אבל עדיין אלכוהולי כך שהתקשיתי להתגבר עליו ושתיתי אותו לאורך הארוחה, עם סיוע מבן-הזוג שגמר את היין שלו עוד לפני שהגיע האוכל, לדעתי.
אחר-כך הגיע מרק בצל (40 ש"ח) ואיתו סלסלת בגטים וחמאה. המרק היה נפלא. אני לא חושבת שאי פעם אכלתי, לפחות בארץ, מרק בצל כזה. נתתי לבן-הזוג לטעום כי פתאום הוא נזכר שהוא רעב, ומצאתי את עצמי בדיעבד מקיימת את ההצעה לחלוק איתו את המרק. בזמן שהוא חיסל את החצי השני של המרק, אני טעמתי מהבגטים. אני לא בטוחה כמה איכותית הייתה החמאה אבל אני אף-פעם לא מתלוננת כשנותנים לי כל סוג של לחם עם חמאה וגם הפעם לא. הבגט היה טרי וטעים מאוד אבל יחסית רך בחוץ - אני מעדיפה בגט קשה מבחוץ ורך מאוד מבפנים. כשנגמרה החמאה ביקשנו תוספת והמלצרית אמרה שבעצם היא יכולה להביא לנו גם עוד בגט. עדיין מונעת מהאמונה שהמנות העיקריות יהיו קטנות יחסית הרשיתי לעצמי להתפרע (לרוב אני עוצרת את עצמי, כי אם אני לא אשים לב אני אוכל אך ורק לחם וחמאה ולא יישאר לי מקום לכלום).
ואז - אז הגיע האוכל. סטייק טרטר הוגש בצורה יפה עם חלמון נחמד וצהבהב למעלה. טעמתי ממש קצת, אבל היה טעים. היה טעם מובחן של חרדל אבל הוא לא היה מוגזם אלא השתלב בצורה מדויקת.
המנה שלי - ניוקי סרטנים כחולים, הייתה מצוינת. הבעיה היחידה שלה היא שהיא הייתה הרבה, אבל הרבה יותר גדולה ממה שציפיתי. היא לא מנה ענקית בצורה חסרת היגיון, אבל אני אישית הייתי מסוגלת לאכול רק אותה וקינוח ולשבוע לחלוטין. הבעיה היא שלמרות שלרוב אני משתדלת לאכול רק עד שאני שבעה ולא אוהבת להרגיש שאני לא יכולה לזוז בסוף ארוחה, המנה הזו הייתה כל-כך טובה שלא יכולתי שלא לאכול אותה עד הסוף וגם לנגב קצת רוטב עם פרוסת בגט שנשארה. הייתה בה גם כמות מרשימה של פירות ים (5 שרימפים, הרבה קלמארי, 4-5 מולים וסקאלופ אחד), אבל כאן היה החלק הפחות מוצלח: הקלמארי היה די צמיגי ברובו, השרימפס היו עשויים נכון אבל פשוט לא מוצלחים במיוחד, הסקאלופ היה מאכזב והמולים היו בחלקם נהדרים אבל חלקם לא משהו. בכל זאת זו הייתה מנה מעולה בעיני כי הרוטב שלה היה פשוט נפלא והניוקי היו בדיוק כמו שניוקי צריכים להיות - רכים ואווריריים, אבל גם יציבים ולא רופסים.
אחרי התאוששות קצרה הזמנו קינוחים: טארט טאטן לי ומוס יוגורט לו. משהו אמר לי שזה מקום ששווה לבדוק בו את המקרונים ולכן ביקשתי להזמין אחד מחוץ לקופון. המלצרית פירטה את הטעמים השונים שיש, אני לא זוכרת אותם חוץ משניים - פירות יער ומנגו. למרות קריאות העידוד של המלצרית כשבחרתי - "מנגו, מנגו", זה לא עבד ובחרתי בפירות היער (שהוזכרו ראשונים ולכן גם לא הקשבתי בכלל לשאר), לאכזבתה של המלצרית שאמרה שההיפנוזה לא הצליחה לה. בדיעבד היא כן, כי בן-הזוג שמע "מנגו" ומיד החליט שגם הוא רוצה מקרון.
טארט טאטן היה מוצלח ועשוי טוב, אבל לא מעניין או מרגש במיוחד. בכל זאת, בעיר שבה בכל מקום אחר טארט טאטן משמעו "הדבר הזה שקיבלנו עם בצק פריך וקצת תפוחים ועכשיו נפשיר אותו ונפזר עליו אבקת סוכר וגלידה זולה", טארט טאטן שמגיע עם אזהרה שלוקח רבע שעה להכין אותו כי אופים אותו במקום (צוין על-ידי המלצרית מיד עם ההזמנה), בכלל לא מובן מאליו לקבל גם את זה.
מוס יוגורט עם שמן נענע ועוד דברים ששכחתי על עוגיית פיננסייר היה נחמד, אבל כמו שציפיתי במקום כזה - הצד החזק הוא ביצוע טוב ומדויק של מנות קלאסיות, ופחות חידוש והפתעות (וזה כנראה אחד המקומות הבודדים בתל-אביב שקרא לעצמו ביסטרו ומצדיק את השם מהבחינה הזו). טעמתי ממנו והוא באמת היה טעים, אבל עדיין נראה לי שאם נותנים לך לבחור קינוח במקום כזה עדיף לבחור משהו אחר.
מקרונים (6 ש"ח ליחידה) - הו, וואו. בירח הדבש כשטסנו לפריז לא ממש התכוננו מראש עם המלצות למקומות שכדאי לאכול בהם, וגם לא למקומות לקנות בהם מקרונים. כתוצאה, ברוב המקומות שבהם קנינו אותם הם היו סתמיים ולא הבנתי מה הסיפור הגדול. כאן אפשר לומר שהבנתי. אני בטוחה שלנסיעה הבאה לפריז אוכל לאסוף רשימה של לא מעט מקומות שיעשו מקרונים טובים יותר מאלה של הרובע השישי, אבל אני בספק ממה ששמעתי עד עכשיו שאמצא בכזו קלות מקומות כאלה בארץ. דווקא את מילוי המנגו פחות הבנתי - טעמתי, ולא ממש הרגשתי מנגו (למרות שעדיין היה טעים). פירות היער היו נהדרים ובהחלט פירות יער (החיסרון היחיד אולי הוא שלפחות בתאורה של המקום המילוי היה סגול אבל המקרון עצמו נראה אפרפר - פחות מושך).
חשבון - מעבר לקופון שהצגנו איפשהו במהלך הארוחה, הוספנו עוד 52 ש"ח לפני טיפ, והרבה טיפ (ראיתי שהיה פה דיון על גובה הטיפ בארוחה עם קופון, וכאן היה מקרה שהרגשתי שראוי לשלם טיפ בהחלט מעבר ל-10% מהקופון).
הסתכלתי קצת בתפריט הרגיל וראיתי את המחירים הרגילים של המנות. אם אני לא טועה, מנת הניוקי לבדה מתומחרת ב-120 ש"ח - יותר מהמחיר שעלתה כל הארוחה עם הקופון. יכול להיות שללא קופון המחירים היו נראים לי קצת יקרים ביחס לתמורה (בעיקר איכות פירות הים במנת הניוקי), אבל באופן כללי מאוד-מאוד נהניתי מהארוחה בלי שום קשר לעובדה שהיא מאוד משתלמת (כי גם אם היא לא הייתה כ"כ מוצלחת, אני לא חושבת שיש מסעדה בתל-אביב שאוכל לקבל בה בלי קופון מנת לחם, מנת ניוקי/פסטה עם פירות ים, קינוח ושתייה בפחות מ-100 ש"ח). אני מאוד חשדנית בדרך-כלל לגבי ארוחות קופונים כאלה אבל כאן I was proven wrong, לגמרי.
והשירות - כמו שכתבתי, החלטתי להשאיר טיפ גבוה. השירות היה נעים וידידותי, ואהבתי את זה שהמלצרית הרשתה לעצמה להביע את דעתה ולא סתם לקחה הזמנות בצורה רובוטית (אמנם בעיקריות כבר החלטנו לבד מה להזמין אבל בקינוחים זה בהחלט היה נעים). בנוסף, בדרך-כלל במקום לא גדול ולא מאוד מלא שיש בו יותר אנשי צוות ממה שהסועדים צריכים כמו שקרה קצת אתמול, יוצא שמקבלים שירות מכל המלצרים במקום. כאן זה לא קרה, וקיבלנו שירות מאותה מלצרית כל הזמן. חוץ מזה, לאורך כל הארוחה היה ברור לי שאני מכירה אותה מאיפשהו ובסוף הארוחה התגברתי על המבוכה ושאלתי, כי זה פשוט הוציא אותי מדעתי. המלצרית אמרה "כן, גם את מוכרת לי", ולאחר בירור קצר גילינו מאיפה ואפילו החלפנו פייסבוקים. אני מספרת את זה כי כבר הייתי במקומות שבהם המלצר/ית העלו שאלות כאלה בעצמם תוך כדי הארוחה, וכאן זה לא קרה, וזו דוגמה לשירות שמשתלב מאוד באופי המקום - נחמד, אבל בלי לכפות עליך קרבה אם אתה לא רוצה (סגנון שהשיא שלו הוא כנראה ההתיישבות לצדך בשולחן בעת ההזמנה).
לסיכום - זו באמת מסעדה מצוינת, שהמילה "קופון" לא מצליחה לקלקל אותה. אני בטוחה שאנסה למצוא דרך לחזור לשם אם יהיה קופון, ואשקול את המסעדה גם למקרים שיהיה לי תקציב לארוחה נטולת קופון. לכו גם אתם - חבל לראות מקום כזה ריק.
אתמול אחרי יום מתיש של עבודה ולימודים בן-הזוג יצא מוקדם במפתיע מהעבודה. קפצתי על ההזדמנות והצעתי שנלך לאכול "במקום נחמד" שישמח אותי ויחסוך ממני את הסיום הצפוי לאותו ערב: ללמוד עד 10, לחכות שעה לאוטובוס מהאוניברסיטה ואז להיזכר שאין אוכל בבית ולבחור אם להזמין משהו או ללכת לישון רעבה. למרות החשש שתמיד קיים במקרה של קופונים, הצעתי שננסה את הרובע השישי עם הקופון שמוכרים אליה בבאליגם, כי זו מסעדה שמאוד רציתי לנסות וללא קופון לא נראה לי שיצא לנו.
הזמנו מקום ל-8 וחצי, הגענו ב-8 ורבע והושבנו מיד במסעדה כמעט ריקה. כשהגענו היו לדעתי רק שני שולחנות תפוסים, ועד שיצאנו הצטרפו בסך הכל עוד שניים. בהתחשב בארוחה שקיבלנו, זה ממש חבל לדעתי.
במסגרת הקופון, שמחירו 99 ש"ח לסועד, מקבלים: פרוסות בגט עם חמאה, מנה עיקרית לבחירה מבין לא מעט אפשרויות, קינוח לכל סועד ו"שתייה קיצית" שיכולה להיות אלכוהולית או קלה. הזמנתי מחוץ לקופון מרק בצל כמנה ראשונה - לאור הדיווחים עליו הצעתי לבן-הזוג לחלוק בו אבל הוא אמר שהוא לא רוצה, ומאחר שהנחתי שהמנה שלי לא תהיה גדולה הזמנתי אותו בכל זאת.
לשתייה הוא הזמין יין אדום (נדמה לי שזה היה קוט דה רון, לא יודעת יותר פרטים מעבר לזה), ואני החלטתי להזמין קיר רויאל למרות חוסר החיבה הניכרת שלי לאלכוהול.
השתייה הגיעה ראשונה. אין לי מושג איך היה היין, הקיר רויאל היה בסדר אבל עדיין אלכוהולי כך שהתקשיתי להתגבר עליו ושתיתי אותו לאורך הארוחה, עם סיוע מבן-הזוג שגמר את היין שלו עוד לפני שהגיע האוכל, לדעתי.
אחר-כך הגיע מרק בצל (40 ש"ח) ואיתו סלסלת בגטים וחמאה. המרק היה נפלא. אני לא חושבת שאי פעם אכלתי, לפחות בארץ, מרק בצל כזה. נתתי לבן-הזוג לטעום כי פתאום הוא נזכר שהוא רעב, ומצאתי את עצמי בדיעבד מקיימת את ההצעה לחלוק איתו את המרק. בזמן שהוא חיסל את החצי השני של המרק, אני טעמתי מהבגטים. אני לא בטוחה כמה איכותית הייתה החמאה אבל אני אף-פעם לא מתלוננת כשנותנים לי כל סוג של לחם עם חמאה וגם הפעם לא. הבגט היה טרי וטעים מאוד אבל יחסית רך בחוץ - אני מעדיפה בגט קשה מבחוץ ורך מאוד מבפנים. כשנגמרה החמאה ביקשנו תוספת והמלצרית אמרה שבעצם היא יכולה להביא לנו גם עוד בגט. עדיין מונעת מהאמונה שהמנות העיקריות יהיו קטנות יחסית הרשיתי לעצמי להתפרע (לרוב אני עוצרת את עצמי, כי אם אני לא אשים לב אני אוכל אך ורק לחם וחמאה ולא יישאר לי מקום לכלום).
ואז - אז הגיע האוכל. סטייק טרטר הוגש בצורה יפה עם חלמון נחמד וצהבהב למעלה. טעמתי ממש קצת, אבל היה טעים. היה טעם מובחן של חרדל אבל הוא לא היה מוגזם אלא השתלב בצורה מדויקת.
המנה שלי - ניוקי סרטנים כחולים, הייתה מצוינת. הבעיה היחידה שלה היא שהיא הייתה הרבה, אבל הרבה יותר גדולה ממה שציפיתי. היא לא מנה ענקית בצורה חסרת היגיון, אבל אני אישית הייתי מסוגלת לאכול רק אותה וקינוח ולשבוע לחלוטין. הבעיה היא שלמרות שלרוב אני משתדלת לאכול רק עד שאני שבעה ולא אוהבת להרגיש שאני לא יכולה לזוז בסוף ארוחה, המנה הזו הייתה כל-כך טובה שלא יכולתי שלא לאכול אותה עד הסוף וגם לנגב קצת רוטב עם פרוסת בגט שנשארה. הייתה בה גם כמות מרשימה של פירות ים (5 שרימפים, הרבה קלמארי, 4-5 מולים וסקאלופ אחד), אבל כאן היה החלק הפחות מוצלח: הקלמארי היה די צמיגי ברובו, השרימפס היו עשויים נכון אבל פשוט לא מוצלחים במיוחד, הסקאלופ היה מאכזב והמולים היו בחלקם נהדרים אבל חלקם לא משהו. בכל זאת זו הייתה מנה מעולה בעיני כי הרוטב שלה היה פשוט נפלא והניוקי היו בדיוק כמו שניוקי צריכים להיות - רכים ואווריריים, אבל גם יציבים ולא רופסים.
אחרי התאוששות קצרה הזמנו קינוחים: טארט טאטן לי ומוס יוגורט לו. משהו אמר לי שזה מקום ששווה לבדוק בו את המקרונים ולכן ביקשתי להזמין אחד מחוץ לקופון. המלצרית פירטה את הטעמים השונים שיש, אני לא זוכרת אותם חוץ משניים - פירות יער ומנגו. למרות קריאות העידוד של המלצרית כשבחרתי - "מנגו, מנגו", זה לא עבד ובחרתי בפירות היער (שהוזכרו ראשונים ולכן גם לא הקשבתי בכלל לשאר), לאכזבתה של המלצרית שאמרה שההיפנוזה לא הצליחה לה. בדיעבד היא כן, כי בן-הזוג שמע "מנגו" ומיד החליט שגם הוא רוצה מקרון.
טארט טאטן היה מוצלח ועשוי טוב, אבל לא מעניין או מרגש במיוחד. בכל זאת, בעיר שבה בכל מקום אחר טארט טאטן משמעו "הדבר הזה שקיבלנו עם בצק פריך וקצת תפוחים ועכשיו נפשיר אותו ונפזר עליו אבקת סוכר וגלידה זולה", טארט טאטן שמגיע עם אזהרה שלוקח רבע שעה להכין אותו כי אופים אותו במקום (צוין על-ידי המלצרית מיד עם ההזמנה), בכלל לא מובן מאליו לקבל גם את זה.
מוס יוגורט עם שמן נענע ועוד דברים ששכחתי על עוגיית פיננסייר היה נחמד, אבל כמו שציפיתי במקום כזה - הצד החזק הוא ביצוע טוב ומדויק של מנות קלאסיות, ופחות חידוש והפתעות (וזה כנראה אחד המקומות הבודדים בתל-אביב שקרא לעצמו ביסטרו ומצדיק את השם מהבחינה הזו). טעמתי ממנו והוא באמת היה טעים, אבל עדיין נראה לי שאם נותנים לך לבחור קינוח במקום כזה עדיף לבחור משהו אחר.
מקרונים (6 ש"ח ליחידה) - הו, וואו. בירח הדבש כשטסנו לפריז לא ממש התכוננו מראש עם המלצות למקומות שכדאי לאכול בהם, וגם לא למקומות לקנות בהם מקרונים. כתוצאה, ברוב המקומות שבהם קנינו אותם הם היו סתמיים ולא הבנתי מה הסיפור הגדול. כאן אפשר לומר שהבנתי. אני בטוחה שלנסיעה הבאה לפריז אוכל לאסוף רשימה של לא מעט מקומות שיעשו מקרונים טובים יותר מאלה של הרובע השישי, אבל אני בספק ממה ששמעתי עד עכשיו שאמצא בכזו קלות מקומות כאלה בארץ. דווקא את מילוי המנגו פחות הבנתי - טעמתי, ולא ממש הרגשתי מנגו (למרות שעדיין היה טעים). פירות היער היו נהדרים ובהחלט פירות יער (החיסרון היחיד אולי הוא שלפחות בתאורה של המקום המילוי היה סגול אבל המקרון עצמו נראה אפרפר - פחות מושך).
חשבון - מעבר לקופון שהצגנו איפשהו במהלך הארוחה, הוספנו עוד 52 ש"ח לפני טיפ, והרבה טיפ (ראיתי שהיה פה דיון על גובה הטיפ בארוחה עם קופון, וכאן היה מקרה שהרגשתי שראוי לשלם טיפ בהחלט מעבר ל-10% מהקופון).
הסתכלתי קצת בתפריט הרגיל וראיתי את המחירים הרגילים של המנות. אם אני לא טועה, מנת הניוקי לבדה מתומחרת ב-120 ש"ח - יותר מהמחיר שעלתה כל הארוחה עם הקופון. יכול להיות שללא קופון המחירים היו נראים לי קצת יקרים ביחס לתמורה (בעיקר איכות פירות הים במנת הניוקי), אבל באופן כללי מאוד-מאוד נהניתי מהארוחה בלי שום קשר לעובדה שהיא מאוד משתלמת (כי גם אם היא לא הייתה כ"כ מוצלחת, אני לא חושבת שיש מסעדה בתל-אביב שאוכל לקבל בה בלי קופון מנת לחם, מנת ניוקי/פסטה עם פירות ים, קינוח ושתייה בפחות מ-100 ש"ח). אני מאוד חשדנית בדרך-כלל לגבי ארוחות קופונים כאלה אבל כאן I was proven wrong, לגמרי.
והשירות - כמו שכתבתי, החלטתי להשאיר טיפ גבוה. השירות היה נעים וידידותי, ואהבתי את זה שהמלצרית הרשתה לעצמה להביע את דעתה ולא סתם לקחה הזמנות בצורה רובוטית (אמנם בעיקריות כבר החלטנו לבד מה להזמין אבל בקינוחים זה בהחלט היה נעים). בנוסף, בדרך-כלל במקום לא גדול ולא מאוד מלא שיש בו יותר אנשי צוות ממה שהסועדים צריכים כמו שקרה קצת אתמול, יוצא שמקבלים שירות מכל המלצרים במקום. כאן זה לא קרה, וקיבלנו שירות מאותה מלצרית כל הזמן. חוץ מזה, לאורך כל הארוחה היה ברור לי שאני מכירה אותה מאיפשהו ובסוף הארוחה התגברתי על המבוכה ושאלתי, כי זה פשוט הוציא אותי מדעתי. המלצרית אמרה "כן, גם את מוכרת לי", ולאחר בירור קצר גילינו מאיפה ואפילו החלפנו פייסבוקים. אני מספרת את זה כי כבר הייתי במקומות שבהם המלצר/ית העלו שאלות כאלה בעצמם תוך כדי הארוחה, וכאן זה לא קרה, וזו דוגמה לשירות שמשתלב מאוד באופי המקום - נחמד, אבל בלי לכפות עליך קרבה אם אתה לא רוצה (סגנון שהשיא שלו הוא כנראה ההתיישבות לצדך בשולחן בעת ההזמנה).
לסיכום - זו באמת מסעדה מצוינת, שהמילה "קופון" לא מצליחה לקלקל אותה. אני בטוחה שאנסה למצוא דרך לחזור לשם אם יהיה קופון, ואשקול את המסעדה גם למקרים שיהיה לי תקציב לארוחה נטולת קופון. לכו גם אתם - חבל לראות מקום כזה ריק.
