אל אסאלה - מ. מזרחית ליד הסחנה
המסעדה עם השם הכי גרוע בישראל, מצויה בתחנת הדלק סונול ליד הכניסה לגן השלושה (הסחנה) קרוב לניר דוד.
בפועל מדובר במסעדה מזרחית בסיסית ולא רעה - אבל גם לא משהו ששווה נסיעה מיוחדת.
למיטב ידיעתי שייכת בקונסטלציה מסויימת למשפחת עדאווי המפורסמת מטורעאן - מה שאומר בישול פחות מעודן ומורכב מבישול לבנוני קלאסי ויותר נוטה לכיוון הירדני הגס יותר.
גם המסעדה עצמה לא מעוצבת באופן מרשים במיוחד נראה כמו אוסף של תמונות משפחה ותצ"אות שהתקבלו כמתנה, וכמובן כלוב עם תוכון שנראה די אומלל בגלל המזגן וחתיכות השניצל שמישהו פיזר בתחתית הכלוב
ולאוכל:
הזמנו חומוס עם גרגרים - נחמד מאוד - הגרגרים רכים ונפלאים שוחים בשמן זית איכותי - החומוס עשיר בטחינה מעט מריר בסיומת - מוצלח אם כי לא מתחרה בחומוסים המובילים בארץ ובהחלט לא מצדיק את ההפרזה במחירו 27 ש"ח ( באבו שאקר ופרג' מנה של חומוס מעולה עולה 24 ש"ח ויחד איתה מקבלים גם מג'דרה, שולבטו, פלאפל, חמוצים ולפעמים גם סלט או צ'יפס).
אני הזמנתי במיה - אשר היתה טעימה - הוגשה במין סוג של גרייבי (רוטב חום) שלא ממש הצלחתי להבין ממה הוא עשוי - הבמיה עצמה היתה רכה ונראה שנעשתה מבמיה טריה ולא קפואה - תמורה טובה ל- 25 ש"ח שעלתה המנה.
אחמיג'אד (כמעט 4) הזמין שיפוד לבבות (1/2 מנה) אשר תומחרה ב- 25 ש"ח ונראה נדיבה מאוד.
נסראללה (9 וחצי) הזמין מיקס גריל - שיפוד כבש, שיפוד קבב ושיפוד פרגיות אשר נטרפו על ידי הגדול 80 ש"ח.
ואילו אישתתי החליטה לנסות דניס בגריל - 80 ש"ח שנראו הוגנים מאוד.
לקינוח קיבלנו על OTH קפה, אבטיח ובקלאוות - ומאחר והמלצר קלט שהקטן לא יכול לאכול את הבקלאווה בגלל האגוזים הוא הביא לו בנוסף צלחת ענבים ומישמשים - כל הכבוד .
ביחד עם קנקן לימודה גדול - הכל הסתכם ב- 257 ש"ח - הוגנים ביחס בין עלות לתמורה.
ושוב, אין מה לבנות ציפיות על המקום - מדובר במסעדה מזרחית פשוטה בתחנת דלק אשר מספקת אוכל טעים במחירים הוגנים (יחסית) למקובל ברמת המחירים המטורפת אליה הגיעו מסעדות ארצנו.
המסעדה עם השם הכי גרוע בישראל, מצויה בתחנת הדלק סונול ליד הכניסה לגן השלושה (הסחנה) קרוב לניר דוד.
בפועל מדובר במסעדה מזרחית בסיסית ולא רעה - אבל גם לא משהו ששווה נסיעה מיוחדת.
למיטב ידיעתי שייכת בקונסטלציה מסויימת למשפחת עדאווי המפורסמת מטורעאן - מה שאומר בישול פחות מעודן ומורכב מבישול לבנוני קלאסי ויותר נוטה לכיוון הירדני הגס יותר.
גם המסעדה עצמה לא מעוצבת באופן מרשים במיוחד נראה כמו אוסף של תמונות משפחה ותצ"אות שהתקבלו כמתנה, וכמובן כלוב עם תוכון שנראה די אומלל בגלל המזגן וחתיכות השניצל שמישהו פיזר בתחתית הכלוב
ולאוכל:
הזמנו חומוס עם גרגרים - נחמד מאוד - הגרגרים רכים ונפלאים שוחים בשמן זית איכותי - החומוס עשיר בטחינה מעט מריר בסיומת - מוצלח אם כי לא מתחרה בחומוסים המובילים בארץ ובהחלט לא מצדיק את ההפרזה במחירו 27 ש"ח ( באבו שאקר ופרג' מנה של חומוס מעולה עולה 24 ש"ח ויחד איתה מקבלים גם מג'דרה, שולבטו, פלאפל, חמוצים ולפעמים גם סלט או צ'יפס).
אני הזמנתי במיה - אשר היתה טעימה - הוגשה במין סוג של גרייבי (רוטב חום) שלא ממש הצלחתי להבין ממה הוא עשוי - הבמיה עצמה היתה רכה ונראה שנעשתה מבמיה טריה ולא קפואה - תמורה טובה ל- 25 ש"ח שעלתה המנה.
אחמיג'אד (כמעט 4) הזמין שיפוד לבבות (1/2 מנה) אשר תומחרה ב- 25 ש"ח ונראה נדיבה מאוד.
נסראללה (9 וחצי) הזמין מיקס גריל - שיפוד כבש, שיפוד קבב ושיפוד פרגיות אשר נטרפו על ידי הגדול 80 ש"ח.
ואילו אישתתי החליטה לנסות דניס בגריל - 80 ש"ח שנראו הוגנים מאוד.
לקינוח קיבלנו על OTH קפה, אבטיח ובקלאוות - ומאחר והמלצר קלט שהקטן לא יכול לאכול את הבקלאווה בגלל האגוזים הוא הביא לו בנוסף צלחת ענבים ומישמשים - כל הכבוד .
ביחד עם קנקן לימודה גדול - הכל הסתכם ב- 257 ש"ח - הוגנים ביחס בין עלות לתמורה.
ושוב, אין מה לבנות ציפיות על המקום - מדובר במסעדה מזרחית פשוטה בתחנת דלק אשר מספקת אוכל טעים במחירים הוגנים (יחסית) למקובל ברמת המחירים המטורפת אליה הגיעו מסעדות ארצנו.
