עוד 3 איטלקיות- מל ומישל, טרנקווילה ואמורה מיו

[oreldi]

עוד 3 איטלקיות- מל ומישל, טרנקווילה ואמורה מיו

 

[oreldi]

נתחיל עם מל ומישל

לדיווח המלא בבלוג פה גדול
מל ומישל, בן יהודה 155 תל אביב, לא כשר

מל ומישל היא המסעדה של השף ניר ויימן. באתר המסעדה נכתב כי "ויימן מקפיד על תפריט עונתי, תוך שימוש בחומרי גלם מהשורה הראשונה, הן מהשווקים המקומיים והן בייבוא אישי.
התפריט כולל קלאסיקות איטלקיות לצד מנות בפרשנות אישית ויצירתית. שולחנות עטויי מפות לבנות, נרות ותאורה רכה יוצרים אווירה אינטימית ומלטפת, המשלימה את האוכל המעודן שמגיע מהמטבח.
המסעדה קטנה ומכילה מספר שולחנות בודדים. האווירה מאוד רומנטית.

כשנכנסים למסעדה, שוכחים מכל הכיעור שאופף את רחוב בן יהודה בחוץ. המקום חשוך, עם נרות על השולחן, ומפות לבנות שעוטפות את השולחנות. כל זה יוצר אווירה רומנטית להפליא.

אבל העיקר זה האוכל אז ככה :

• התחלנו עם לחם הבית: לפתיחה קיבלנו לחם הבית, על חשבון הבית. לחם מעולה ממש. פריך מאוד, עבה ומתקתק. הזכיר פרנץ' טוסט שאכלתי לאחרונה בדיינר מצוין באמריקה, רק עבה יותר. הוגש עם שמן זית ובלסמי וחוסל מייד.

• ארטישוקים צרובים על פולנטה רכה ופירורי לחם סיצילאניים (58): פולנטה נפלאה, לא כבדה מדי (כמות סבירה בהחלט. יותר מזה היה עלול להיות כבד מדי) בעלת טעם עשיר, עם הרבה חמאה ופרמזן במרקם סמיך. גם הארטישוק היה מצוין, חמצמץ מעט. פירורי הלחם היו טוויסט טעים בהחלט. פתיחה מצוינת לארוחה

• ארנצ'יני: כדורים במילוי אפונה ואורז (23): הגיעו 2 כדורים גדולים. מילוי מוצלח, עם טעמים מודגשים של אפונה ושל המנטה. וריאציה מעניינת לארנצ'יני המוכר שכולל בדרך כלל גבינה. יחד עם רוטב הפסטו זו היתה מנה קלילה, טובה וטעימה מאוד. באופן אישי אני נשאר עם ההעדפה לארנצ'יני עם גבינה אבל גם זה היה נהדר.

• ניוקי פריזאי: בצקניות גבינה מוזהבות בקרם כמהין לבנות (84) : אחת ממנות הדגל של המסעדה שלא איכזבה. הניוקי, אשר נצרבו מעט והיו מעט קשים, היו עם טעם עשיר של גבינה קרם הכמהין, שבין היתר כלל יין לבן ושמנת בנוסף לכמהין, היה מתקתק ועשיר ולא מתוק מדי (בשונה לניוקי מרוסטיקו למשל). איזון טעמים מושלם. זו היתה מנה טעימה וטובה. מצידו השני של השולחן נרשמה הסתייגות קלה, והאישה פחות אהבה את המרקם המעט קשה של הניוקי אך עדיין טענה שהמנה טעימה.

• טורטליני תוצרת בית במילוי אנטריקוט וכבדי עוף בציר עגל ולימון (88): כאן היתה תמימות דעים: מנה לא מוצלחת. הבצק היה טוב ועם הרבה מילוי, אך הטעם היה אנמי והטעם היה חלש. זה הזכיר לנו קרפלעך חסר טעם של פולנים שאכלנו בעבר הרחוק והשתדלנו להדחיק. גם הרוטב הלימוני העדין לא תרם במיוחד.

• טירמיסו (38): טירמיסו מצוין. אמנם ההגשה מעט לא אסתטית, אך הטעם... אוי הטעם! הוא היה מתוק במידה, במרקם קרמי ואוורירי,עם טעם קפה מודגש בהחלט (בשונה ממסעדות רבות שאכלתי לאחרונה. לא יכותי להפסיק לאכול ממנו.

• קרפ מסקרפונה (36): הקרפ הגיע עם ריבת חלב, ודובדבנים. גבינה מתוקה, קרפ רך, עם רוטב שנותן טוויסט חביב. מנה קלילה ונהדרת גם כן.

לסיכום: נהנינו מאוד. זו היתה ארוחה מוצלחת מאוד. חששתי ממנות מיניאטוריות שמתומחרות בהגזמה אך זה לא קרה. האווירה היתה רומנטית, השירות נעים, מוקפד מאוד וגם יפה (מלצריות מצודדות מראה) והכי חשוב- האוכל היה נהדר.

 

[oreldi]

עוד תמונות -מל ומישל

 

[ו י ק י 3]

יאמממ..

 

[oreldi]

אמורה מיו

לדיווח המלא בבלוג פה גדול

אמורה מיו , אבן גבירול 100 תל אביב. לא כשר

אמורה מיו היא המסעדה של שלומי סלמון אותה הקים עם אשתו האיטלקיה סוזאנה.
באתר המסעדה נכתב כי "אמורה מיו מביאה עימה ניחוחות של טרטוריה איטלקית מסורתית. התפריט מגוון ומציע שפע של מנות מהמטבח האיטלקי האותנטי. באמורה מיו מקפידים על חומרים איכותיים המיובאים מאיטליה.
ערכתי שני ביקורים במסעדה. במקום יש אפשרות ישיבה בחוץ ויש בפנים. בפנים יש שני חללים, אחד במרכז המסעדה ואחד פנימי יותר שהיה יותר שקט.

• בפתיחה לקחנו ברוסקטה פומודורו - לחם קלוי עם שמן זית, שום ועגבניות ובזיליקום (28). הברוסקטה היתה פריכה מאוד וקראנצ'ית ולא קשה כפי שנתקלתי לא פעם והטופינג היה מוצלח, עם טעמים מודגשים של כל המרכיבים. מנה פתיחה קלילה שהיוותה פתיחה ראויה וטובה לארוחה.

• אנטיפסטי קטן: חצילים בפרמזן שעועית ירוקה בטטה, פטריות, ארטישוק, פלפל קלוי, בצל וגבינת פטה (36): עוד מנה טובה. הירקות היו קלויים היטב, לא סמרטוטיים, לא שמנוניים ובטמפרטורת החדר. הארטישוק היה חמצמץ ופיקנטי, השעועית הירוקה היתה מלווה כנראה במעט שום והיתה טובה, הבטטה החמה צרובה קלות , והחצילים בפרמזן חמים וטובים. הטעמים היו מגוונים והיתה זו עוד מנת פתיחה טובה מאוד.

• ציה ג'ודיטה: פטוצ'יני ברוטב עגבניות, תרד ומסקרפונה (58): מנה מ-צ-ו-י-נ-ת. הפסטה היתה עשויה היטב, רוטב העגבניות היה עשיר מאוד, ויחד עם המסקרפונה והתרד שהורגש היטב, יצר שילוב טעמים נהדר. זו היתה פסטה לכאורה פשוטה, אך מצוינת וממש ממכרת

• ציה לופטו : ניוקי עם פילה בקר, ברוקולי, מעט בצל, פטריות, עגבניות מיובשות, ברנדי וטבסקו (69): המנה הפחות מוצלחת בארוחה אשר הוזמנה בעקבות המלצת המלצרית. הניוקי היו דחוסים ולא אווריריים, ומהסוג הלא מוצלח שנדבק לחיך. הרוטב המתקתק היה סתמי, לא חריף ולא תרם. נתחי הפילה היו טובים ורכים, אך שאר מרכיבי המנה גם כן לא התחברו יחד. יצוין שהמנה ענקית וכפולה ממנת ניוקי ממוצעת.

• ציו מרקו: ספגטי בשמן זית, שום, בשר טחון, בצל, גמבה אדומה, קישואים, חצילים, גבינת פטה ופטרוזיליה (60): מנה סבירה. הפסטה היתה פיקנטית (הרבה שום כנראה) ועשויה היטב, אך הטעמים לא היו חדים מספיק. הבשר הטחון נבלע בין כל המרכיבים וקשה היה להרגיש בטעמו. זו היתה מנה לא רעה, אך לא כזאת שהייתי חוזר בשבילה. אכלתי לאחרונה כמה פסטות בשמן זית טובות יותר. גם פה, המנה היתה ענקית, כפולה מהממוצע (אך לא אסתטית בעליל)

• ציה סרנלה - רביולי בטטה בשמנת, פסטו ומוסקט (66): מנה נהדרת. רביולי בדיוק במרקם הנכון, עם טעם חזק של פסטו ובטטה. השמנת הורגשה מעט וטוב שכך. שמחתי לגלות שלא הציפו את המנה בשמנת וברוטב. הרוטב ליווה את הרביולי ולא הטביע אותו. מנה מעודנת, לא כבדה מדי, בה הורגשה נוכחות של טעמים שונים באופן מושלם.

• אלף עלים- בצק עלים עם קרם פטיסייר ושקדים (36): שכבות דקות של בצק עלים עם קרם פטיסייר באמצע. הבצק דק וקראנצ'י ויחד עם הקרם, שעליו היו גרגירי וניל, זו היתה מנה מעולה, לא מתוקה מדי ומענגת. קינוח מפתיע, מעולה ומומלץ בחום.

לסיכום: הארוחות היו טובות וטעימות, ושתי מנות ממש אדירות (הקינוח והפטוצ'יני מסקרפונה). לא הכל מושלם באמורה מיו, אבל האוכל הרובו היה טעים טעים ועשוי היטב, אמורה מיו היא אחד המקומות היותר מוצלחים. היתה אווירה טובה (בביקור הראשון כל כמה דקות מישהו חגג יומולדת אבל זה לא הפריע) המוזיקה האיטלקית השקטה והעיצוב החמים- נהנינו. בהחלט נחזור

 

[oreldi]

תמונות נוספות- אמורה מיו

 

[רוזי וקיידי]

הודתי לך כבר בבלוג, אבל לדיווחים כאלה

מגיע שוב
&nbsp
תודה רבה על הסקירה ועל התמונות המגרות...

 

[oreldi]

בשמחה

 

[ו י ק י 3]

תודה על הדיווח

מל ומישל נראה הכי...

 

[Gרר]

גם לדעתי אין בכלל מה להשוות

אמורה מיו יש לה את הכבוד שלה. מסעדה ונראה לי שזו היתה המסעדה הראשונה שיצא לי לאכול בה פסטה קרבונרה... אבל מל ומישל זה משהו יותר מיוחד בעיניי. הלחם שם מושחת לחלוטין. הניוקי הפריזאי מצדיק את המוניטין. בפעם השניה שאכלנו שם הרגיש לנו פחות שפיץ ולכן מאז אנחנו בהפסקה מהם אבל סך הכל מקום ראוי ביותר.

 

[oreldi]

מל ומישל אכן סגנון אחר מאמורה מיו

מל ומישל מכוונת למקום אחר. אמורה מיו יותר "עממית" אבל מספקת את הסחורה

 

[salo22]

תודה רבה !! נהנתי לקרוא

 

[oreldi]

בשמחה