סמואל ספייד
New member
מיט -מרקט+הדוכן של שמואל מהקבבים וסטולץ' מהטורקי
בדיוק באוגוסט לפני חמישים שנה נערך באקרון שבאוהיו קרב אגרוף דרמטי, סוני ליסטון גבר גדול וגבוה וחסון עם אגרופי-ברזל וצוואר בהיקף של פר , סוני הזה נולד באיזו מחוות-כותנה וגדל בשכונה קשה בשיקגו וכל ילדותו רב קטטות רחוב עם כנופיות ואף עשה תקופה בבתי כלא, מולו התמודד אחד בשם: קסיוס קליי, לעומת ליסטון הוא היה מפונק שגדל במשפחה נורמטיבית ממעמד הביניים, אמנם הוא היה חורז חרוזים ורברבן אולם לא נתנו לו שביב של סיכוי ותקווה מול ליסטון המגודל והבריון, אלא שקרב זה כמו מלחמה יודעים איך נכנסים, אולם לעולם אי אפשר לדעת מה התוצאה הסופית.
למה אני מבלבל לכם על קרב אגרוף מלפני חמישים שנה?
ובכן היום בתל אביב ראיתי מלא שלטי עידוד ותמיכה בתושבי-הדרום ובחיילים, זה חימם את הלב אולם גם צרם לי שחבל שבסתם ימי-חולין אין לנו את הביחדנס הזה וההדדיות, כאמור עד כמה שלא יפה לתת תוצאה לקרב צבאי אני בכל זאת אקבע שזה הסתיים בתיקו, במלחמה אין מנצחים לעולם, תמיד שני הצדדים מפסידים, נותר לי לאחל לנו רק ימים של שקט ושלווה והנאה מאוכל טוב ושתייה הגונה.
אז בצהריים שוק הכרמל לא היה עמוס יחסית, בכל זאת כבר יום רביעי והשבת בפתח, ציפיתי ליותר תנועה של קונים, לדעתי חלק מהאנשים היו ועדיין מסוחררים ומעורפלים מהחודש הנוראי שעבר עלינו, תחושה של בלבול ומשהו מוזר היתה באוויר, נקווה שהחיים ישובו למסלולם במהרה,
אז בסמטת הקצבים המיט-מרקט בולט בשילוט שלו, אותיות בפונט גדול אמריקאי שהזכירו לי את הסדרה מהטלוויזיה החינוכית שהייתי ילד, צוות של 8 עובדים משרת את הלקוחות, הבעיה שמלבד אמא ובת שישבו שם בשולחן לאכול בשר ולגמו בירה עם תגית מוזרה(מיד אסביר) לא ככ היה את מי לשרת. אני ניצבתי מול הויטרינה שמחולקת כפי שתום שלמוני הסביר ל2 קטגוריות:
בצד ימין הנתחים הזולים יותר לכאורה ובצד השמאלי הנתחים המובחרים,
לי קרץ האונגלה(נתח-קצבים) שאלתי אם אפשר להתקין לי לאכול בצלחת במקום ונעניתי בחיוב ובחיוך , נשאלתי מה תשתה? וכמו טמפיט עניתי :בירה, לא שאל אותי איזה בירה ואני גם לא ביקשתי בירה מסויימת, עוד לא הספקתי להגיד אבראקדאבא והוגשה לי בירה בשם: החתול השמן, תגית מצחיקה והטעם? וואלה לא הטעם שלי, בירה בסגנון של מרק פירות אלכוהולי, אני מעדיף לאגר פושטי שמחליק בגרון, ממש הצטערתי שלא הזמנתי יין אדום, רק לאחר בעצם תוך כדי האכילה ולגימת הבירה ראיתי שיש להם בקבוקי יין אדום על המדפים, לא נתקלתי בשרות מתנשא או מנוכר, הכל נעשה בסבר פנים נאות ובמקצועיות.
בגלל שנתח הקצבים שביקשתי שקל כ 600 גרם ביקשתי לחצות אותו ולהכין לי רק חצי ממנו,
הטעם? וואלה גן-עדן , נהניתי מכל רצועה, הנתח הוגש לי חתוך למפרע לרצועות דקות כי קצת קשה לחתוך אותו זה שריר כזה אמנם ללא עצם אבל לא הכי נוח לחיתוך קליל, כמו כן בצד היו תפוחי אדמה מעולים, במקום יש אשנב קטנטן ששם ניצב הגריל מן ומכין האומצה, אני ביקשתי מדיום-מדיום רייר, הוגש לי לבסוף מדיום, גם טוב, העיקר היה לי ממש טעים.
אפילו החתול מתגית הבירה כמעט וזינק מהבקבוק והצטרף לזלילה שלי,
מקום סבבה לגמרי, תודה לתום שעשה לי חשק לבדוק אותו.
בדיוק באוגוסט לפני חמישים שנה נערך באקרון שבאוהיו קרב אגרוף דרמטי, סוני ליסטון גבר גדול וגבוה וחסון עם אגרופי-ברזל וצוואר בהיקף של פר , סוני הזה נולד באיזו מחוות-כותנה וגדל בשכונה קשה בשיקגו וכל ילדותו רב קטטות רחוב עם כנופיות ואף עשה תקופה בבתי כלא, מולו התמודד אחד בשם: קסיוס קליי, לעומת ליסטון הוא היה מפונק שגדל במשפחה נורמטיבית ממעמד הביניים, אמנם הוא היה חורז חרוזים ורברבן אולם לא נתנו לו שביב של סיכוי ותקווה מול ליסטון המגודל והבריון, אלא שקרב זה כמו מלחמה יודעים איך נכנסים, אולם לעולם אי אפשר לדעת מה התוצאה הסופית.
למה אני מבלבל לכם על קרב אגרוף מלפני חמישים שנה?
ובכן היום בתל אביב ראיתי מלא שלטי עידוד ותמיכה בתושבי-הדרום ובחיילים, זה חימם את הלב אולם גם צרם לי שחבל שבסתם ימי-חולין אין לנו את הביחדנס הזה וההדדיות, כאמור עד כמה שלא יפה לתת תוצאה לקרב צבאי אני בכל זאת אקבע שזה הסתיים בתיקו, במלחמה אין מנצחים לעולם, תמיד שני הצדדים מפסידים, נותר לי לאחל לנו רק ימים של שקט ושלווה והנאה מאוכל טוב ושתייה הגונה.
אז בצהריים שוק הכרמל לא היה עמוס יחסית, בכל זאת כבר יום רביעי והשבת בפתח, ציפיתי ליותר תנועה של קונים, לדעתי חלק מהאנשים היו ועדיין מסוחררים ומעורפלים מהחודש הנוראי שעבר עלינו, תחושה של בלבול ומשהו מוזר היתה באוויר, נקווה שהחיים ישובו למסלולם במהרה,
אז בסמטת הקצבים המיט-מרקט בולט בשילוט שלו, אותיות בפונט גדול אמריקאי שהזכירו לי את הסדרה מהטלוויזיה החינוכית שהייתי ילד, צוות של 8 עובדים משרת את הלקוחות, הבעיה שמלבד אמא ובת שישבו שם בשולחן לאכול בשר ולגמו בירה עם תגית מוזרה(מיד אסביר) לא ככ היה את מי לשרת. אני ניצבתי מול הויטרינה שמחולקת כפי שתום שלמוני הסביר ל2 קטגוריות:
בצד ימין הנתחים הזולים יותר לכאורה ובצד השמאלי הנתחים המובחרים,
לי קרץ האונגלה(נתח-קצבים) שאלתי אם אפשר להתקין לי לאכול בצלחת במקום ונעניתי בחיוב ובחיוך , נשאלתי מה תשתה? וכמו טמפיט עניתי :בירה, לא שאל אותי איזה בירה ואני גם לא ביקשתי בירה מסויימת, עוד לא הספקתי להגיד אבראקדאבא והוגשה לי בירה בשם: החתול השמן, תגית מצחיקה והטעם? וואלה לא הטעם שלי, בירה בסגנון של מרק פירות אלכוהולי, אני מעדיף לאגר פושטי שמחליק בגרון, ממש הצטערתי שלא הזמנתי יין אדום, רק לאחר בעצם תוך כדי האכילה ולגימת הבירה ראיתי שיש להם בקבוקי יין אדום על המדפים, לא נתקלתי בשרות מתנשא או מנוכר, הכל נעשה בסבר פנים נאות ובמקצועיות.
בגלל שנתח הקצבים שביקשתי שקל כ 600 גרם ביקשתי לחצות אותו ולהכין לי רק חצי ממנו,
הטעם? וואלה גן-עדן , נהניתי מכל רצועה, הנתח הוגש לי חתוך למפרע לרצועות דקות כי קצת קשה לחתוך אותו זה שריר כזה אמנם ללא עצם אבל לא הכי נוח לחיתוך קליל, כמו כן בצד היו תפוחי אדמה מעולים, במקום יש אשנב קטנטן ששם ניצב הגריל מן ומכין האומצה, אני ביקשתי מדיום-מדיום רייר, הוגש לי לבסוף מדיום, גם טוב, העיקר היה לי ממש טעים.
אפילו החתול מתגית הבירה כמעט וזינק מהבקבוק והצטרף לזלילה שלי,
מקום סבבה לגמרי, תודה לתום שעשה לי חשק לבדוק אותו.
