חנן מרגילן, רוטשילד 12 וקצת בישולים ביתיים.
אחרי המון זמן שאני מתכנן להגיע לחנן מרגילן, יצא שהייתי שם פעמיים באותו השבוע.
פעם אחת בצהרי יום שלישי, שבהם המסעדה היתה ריקה כמעט לגמרי (כנראה שלא רק בגלל הצהריים, אלא בגלל תשעה באב ובכלל התפלאתי שהיה פתוח) ובפעם השניה בחמישי בערב ואז המסעדה היתה מלא לגמרי במשפחות גדולות.
בחמישי היו חסרות הרבה מנות מהתפריט והבנו שבחמישי ושישי הם לא מכינים הכל וצריך להגיד מראש בטלפון מה רוצים כדי שהם יכינו במיוחד. נדע לפעם הבאה.
בקצרה, הואכל הבוכרי שם הרבה יותר טעים ומעודן מזה שאני זוכר ממסעדת סמרקנד באור יהודה (שלא הייתי בה שנים), כל השאר קצת פחות מעניין.
"מבחר סלטים" לפתיחה כוללים טחינה וסלט חצילים חביבים אם כי סטנדרטיים לחלוטין, סלט של גפרורי גזר פיקנטיים ממש טעים, רסק עגבניות טיפה פיקנטי שהולך טוב על הלחם הבוכרי, ועוד כמה סלטים ממש לא מעניינים (כולל אחד של תירס ופטריות משומרות). עדיין בשביל 15 ש"ח (לא לסועד אם כי לנגלה אחת של צלוחיות) זה סבבה לגמרי כדי שיהיה מה לשים על הלחם.
המנטו מצוינים. קצת קטנים יחסית למה שאני מכיר, אבל הבצק עדין ונהדר והמילוי המאוד "כבשי" מלא בפלפל שחור ומאוד טעים. בהחלט שווה את ה-5 שקלים שכל אחד מהם עולה.
מרק הדושפרה בעיניי הוא המנה הבאמת אדירה (למרות שרוב מי שאני מכיר מגיע בשביל המנטו). מרק בשר עז טעם ומאוד מיוחד, כנראה בגלל הבישול עם חמוציות מיובשות, עם קוביות זעירות של בשר, והמון כיסונים קטנים שמזכירים קראפלעך, כשמעל הכל תועפות כוסברה (אפשר לבקש בלי). אני לא מת על מרקים בקיץ, אבל מוכן לאכול קערה כזו בכל יום. המחיר המצחיק של 25 שקלים בכלל מעלה את קרנה.
שמעתי גם טובות על מרק הלגמן שכולל אטריות ביתיות במקום הכיסונים, אבל לא ניסיתי עדיין.
הצ'בורק שקצת מזכירים סוג של סמבוסק מטוגן, רק עם בצק יותר דק ולא תפוח, היו קצת פחות מוצלחים, אבל כל בצק מטוגן הוא די טעים גם ככה.
שתי מנות האורז של הבחש והפלוב מצוינות, לא אגרסיביות כמו אחרות שאני מכיר, והרבה פחות נוטפות שומן ממה שאני זוכר במסעדות אחרות (או בתים).
שיפודי שקדי עגל היו היילייט נוסף, עם שילוב מצוין של שומניות נמסה בפה ופריכות מהגריל.
שיפוד פרגיות היה סטנדרטי, והקבב היה קצת מלוח מדי אבל טעים למדי.
כמו שכתבתי, עדיף להיצמד לאוכל הבוכרי, להתנסות ולהנות מהמחירים הדי נמוכים. בארוחה הראשונה שכללה גם לא מעט וודקה שילמנו כ-100 ש"ח כל אחד ובשניה 60 ומשהו, לפני טיפ.
לפני זה, בחמישי בצהריים, אפיתי סלמון שהשרתי לפני כן בתערובת של מיסו בהיר, קצת מירין, ג'ינג'ר ועוד כמה תוספות. כשהוצאתי את הדג מהמשרה כדי לאפות אותו, עירבתתי אותה עם קוביות של תפוחי אדמה ובטטה שנאפו גם הם עם כל המשרה, ויצאו מצוינים.
בשבת, בראנץ' ספונטני עם עוד ארבעה חברים ברוטשילד 12, שזה הפעם הראשונה שלי שם. ישבנו בפנים, והתמלאתי פליאה (לאולי הערכה) לכל אלו שיושבים בחוץ בחום ובלחות התל אביבים. הזמנו המון אוכל לחלוק בין כולם והכל היה מוצלח מאוד.
את הרוטב של סלט הקוב אהבתי במיוחד, הקרוק מאדאם היה מושחת וטעים, האגס בנדיקט הוכנו כהלכה, הפרנץ' טוסט עם הסלמון היה טעים, אם כי הייתי מעדיף סלמון נא יותר מזה שהוגש וגם סלט הניסואז היה טוב. סלסלות הלחמים שלהם מוצלחות, במיוחד החלה הלבנה והרכה. הזמנו גם צ'יפס כדי שלא יחסר כולסטרול, וזה היה כיף של בוקר-צהריים. גם קיבלנו על חשבון הבית שני טוסטים עם גבינה, נקניק ועגבניות חתוכים לקוביות שהגיעו עם זיתים מצוינים.
לא ויתרנו גם על קינוחים. עוגת הגבינה של הקופי בר היתה דחוסה וטובה, עוגת הפאדג' היתה מעולה ומוס השוקולד היה טעים, במיוחד כשהוספנו לא את דובדני האמרנה שביקשנו בצד ובכלל שייכים לקינוח אחר.
איכשהו, עם בקבוק רוזה של דלתון (מפתיע כמה הוא טעים והקלילות שלו מתאימה לארוחה כזאת), שני קראפים של סנגרייה קרה וקפה אחד החשבון יצא רק 501 ש"ח (מודה שעברתי עליו רק ברפרוף ולא ראיתי שום דבר שהגיע על חשבון הבית חוץ מהטוסטים, אבל אולי הושמטו ממנו מנה או שתיים ולא שמתי לב). בכל מקרה זה הרגיש לי כמו מחיר מאוד מאוד משתלם לארוחה מאוד טעימה, מפוצצת ורוויות אלכוהול לחמישה.
גם השירות היה מאוד מוצלח וחייכני, כמו רוב הפעמים במפעלות R2M. בתור בונוס, יש גם המון חנייה ממש על רוטשליד עצמו מול המסעדה בשעת צהריים כזו של שבת.