עסקית בהוטל מונטיפיורי, או: איך שירות יכול לקלקל הכל.
באופן די ספונטני הבנזוג עבד היום מהבית והחלטנו לנצל את המצב ולקפוץ לעסקית צהריים זריזה. לאחר התלבטות בין טאיזו להוטל מונטיפיורי הפור נפל על המלון של R2M.
הגענו בלי להזמין מקום בסביבות השעה 14:30. אציין לטובה את שירות החניה שלהם, שבהחלט מאוד מקל על אנשים כמוני ששונאים לחפש חניה במרכז תל אביב (ובכלל). השארנו את המכונית אצל הבחור הנחמד ונכנסנו פנימה.
ישבנו על הבר שהיה חצי-מלא. לקח קצת זמן עד שקיבלנו תפריטים, ועוד קצת זמן עד שהצלחנו להסב את תשומת לבו של הברמן על מנת לשאול כמה שאלות על 2 מנות שלא הכרנו. באופן כללי הברמן הרגיש לנו די חסר סבלנות, לקח את ההזמנות ואפילו לא טרח לשאול אם אנחנו רוצים לשתות משהו (ורצינו מים).
ביקשתי 2 כוסות מים (בדר"כ הן מגיעות ברגע שמתיישבים). במקביל הגיעו באגטונים חמימים עם חמאה רכה ו-2 המנות הראשונות שהזמנו: סלט ויאטנמי שהיה נחמד וחמצמץ, עם פרוסות בקר צלוי במידת MR, וסלט זוקיני, במיה, גבינת פטה ושקדים שהיה מאוד מאוד טעים (וקטנטן
).
המים לא הגיעו גם אחרי שסיימנו את המנות הראשונות ונדרשה תזכורת נוספת לברמן, הפעם על ידי הבנזוג. בשלב הזה כבר קיבלנו 2 כוסות מים צוננים. הכוסות התרוקנו די מהר ולא מולאו מחדש.
לעיקריות לקחנו שניצל עגל שהיה טעים כרגיל ועוף צלוי עם רוטב לימון ומרווה שהיה ממיוחדי היום. העוף היה מעולה ועסיסי. שתי המנות הגיעו עם פירה קרמי ומצוין שאכלנו עד תום.
למרות שאני די שונאת שמלצרים מציקים יותר מדי, היה נחמד אם הברמן היה שואל איך המנות, אפילו סתם בשביל הנימוס והשירותיות, אבל לאורך כל הארוחה היתה התעלמות די בולטת מאיתנו, למרות שכל שאר היושבים סביב הבר זכו להסברים מאוד מפורטים על מנות שלא היו כלולות בתפריט, שינויים של מנות שלא אמרו לנו (ושאלנו אם יש דברים שלא מופיעים בתפריט), פינוקים בצ'ייסרים וכו'. סתם מרגיז ואולי קטנוני (באמת שאני לא באה לשבת על הבר בשביל כל מני "חינמים"), אבל זה באמת לא שירות שהייתי מצפה לו ממקום שאני מגיעה אליו כל כך הרבה ותמיד השירות בו מצוין.
בכל אופן פינו לנו את הצלחות ותוך כמה שניות הניחו מולנו את הקינוחים הקטנים שמגיעים בעסקית. ההרגשה הכללית היתה שדי מנסים להיפטר מאיתנו, כי כמעט ולא היתה אינטראקציה אמתית למעט מעמד לקיחת ההזמנה בהתחלה. יותר מזה - אף אחד גם לא שאל אם נרצה קפה (שגם כלול בעסקית), וכשהברמן שם מולנו את הקינוחים ביקשנו מקיאטו וקפה קר, שהגיעו יחסית מהר. תוך כדי הקינוחים שמעתי את שני הברמנים מדברים לא כל כך בלחש על זה שהקפה הקר לא אמור להיות חלק מהעסקית וש"חבל שלא אמרת לה". לא משהו שלקוח אמור לשמוע (ולא היה מפריע לי לשלם תוספת על קפה קר אם היו אומרים). ניחא.
החשבון עמד על סך 179 ש"ח לפני שירות, כולל שירות החניה (35 ש"ח).
בשורה התחתונה - אין פה איזה מקרה יותר מדי מקומם, אבל להגיד שיצאנו עם חיוך אני באמת לא יכולה. וזה נדיר, כי כאמור מדובר במקום שאנחנו מגיעים אליו בערך פעם בחודש ותמיד-תמיד יוצאים מרוצים מהאוכל וגם מהשירות. הפעם, לצערי, האוכל היה מעולה כרגיל, אבל השירות ממש העיב על ההנאה. קצת הצטערתי שלא הלכנו בסוף לטאיזו.
באופן די ספונטני הבנזוג עבד היום מהבית והחלטנו לנצל את המצב ולקפוץ לעסקית צהריים זריזה. לאחר התלבטות בין טאיזו להוטל מונטיפיורי הפור נפל על המלון של R2M.
הגענו בלי להזמין מקום בסביבות השעה 14:30. אציין לטובה את שירות החניה שלהם, שבהחלט מאוד מקל על אנשים כמוני ששונאים לחפש חניה במרכז תל אביב (ובכלל). השארנו את המכונית אצל הבחור הנחמד ונכנסנו פנימה.
ישבנו על הבר שהיה חצי-מלא. לקח קצת זמן עד שקיבלנו תפריטים, ועוד קצת זמן עד שהצלחנו להסב את תשומת לבו של הברמן על מנת לשאול כמה שאלות על 2 מנות שלא הכרנו. באופן כללי הברמן הרגיש לנו די חסר סבלנות, לקח את ההזמנות ואפילו לא טרח לשאול אם אנחנו רוצים לשתות משהו (ורצינו מים).
ביקשתי 2 כוסות מים (בדר"כ הן מגיעות ברגע שמתיישבים). במקביל הגיעו באגטונים חמימים עם חמאה רכה ו-2 המנות הראשונות שהזמנו: סלט ויאטנמי שהיה נחמד וחמצמץ, עם פרוסות בקר צלוי במידת MR, וסלט זוקיני, במיה, גבינת פטה ושקדים שהיה מאוד מאוד טעים (וקטנטן
).המים לא הגיעו גם אחרי שסיימנו את המנות הראשונות ונדרשה תזכורת נוספת לברמן, הפעם על ידי הבנזוג. בשלב הזה כבר קיבלנו 2 כוסות מים צוננים. הכוסות התרוקנו די מהר ולא מולאו מחדש.
לעיקריות לקחנו שניצל עגל שהיה טעים כרגיל ועוף צלוי עם רוטב לימון ומרווה שהיה ממיוחדי היום. העוף היה מעולה ועסיסי. שתי המנות הגיעו עם פירה קרמי ומצוין שאכלנו עד תום.
למרות שאני די שונאת שמלצרים מציקים יותר מדי, היה נחמד אם הברמן היה שואל איך המנות, אפילו סתם בשביל הנימוס והשירותיות, אבל לאורך כל הארוחה היתה התעלמות די בולטת מאיתנו, למרות שכל שאר היושבים סביב הבר זכו להסברים מאוד מפורטים על מנות שלא היו כלולות בתפריט, שינויים של מנות שלא אמרו לנו (ושאלנו אם יש דברים שלא מופיעים בתפריט), פינוקים בצ'ייסרים וכו'. סתם מרגיז ואולי קטנוני (באמת שאני לא באה לשבת על הבר בשביל כל מני "חינמים"), אבל זה באמת לא שירות שהייתי מצפה לו ממקום שאני מגיעה אליו כל כך הרבה ותמיד השירות בו מצוין.
בכל אופן פינו לנו את הצלחות ותוך כמה שניות הניחו מולנו את הקינוחים הקטנים שמגיעים בעסקית. ההרגשה הכללית היתה שדי מנסים להיפטר מאיתנו, כי כמעט ולא היתה אינטראקציה אמתית למעט מעמד לקיחת ההזמנה בהתחלה. יותר מזה - אף אחד גם לא שאל אם נרצה קפה (שגם כלול בעסקית), וכשהברמן שם מולנו את הקינוחים ביקשנו מקיאטו וקפה קר, שהגיעו יחסית מהר. תוך כדי הקינוחים שמעתי את שני הברמנים מדברים לא כל כך בלחש על זה שהקפה הקר לא אמור להיות חלק מהעסקית וש"חבל שלא אמרת לה". לא משהו שלקוח אמור לשמוע (ולא היה מפריע לי לשלם תוספת על קפה קר אם היו אומרים). ניחא.
החשבון עמד על סך 179 ש"ח לפני שירות, כולל שירות החניה (35 ש"ח).
בשורה התחתונה - אין פה איזה מקרה יותר מדי מקומם, אבל להגיד שיצאנו עם חיוך אני באמת לא יכולה. וזה נדיר, כי כאמור מדובר במקום שאנחנו מגיעים אליו בערך פעם בחודש ותמיד-תמיד יוצאים מרוצים מהאוכל וגם מהשירות. הפעם, לצערי, האוכל היה מעולה כרגיל, אבל השירות ממש העיב על ההנאה. קצת הצטערתי שלא הלכנו בסוף לטאיזו.
