הנמל 24, עיסקית צהרים
עיסקית הצהרים מציעה עיקרית במחיר החל מ-100 ש"ח ומעלה שמקבלים בנוסף לה גם ראשונה ופתיח.
בפתיח אין ממש מבחר - סלט שורשים או מרק. המרק אותו יום היה וישסואז. הוא היה טעים. קטיפתי. עשיר. האישה אמרה שלמרות שטעים חסר לה משהו. דווקא לטעמי לא חסר בו כלום. במרקים אני מסתפק בזה שיהיה עשיר בטעם ולא מחפש משהו מעבר.
הזמנו גם מנת לחם שכוללת גריסיני עם ריפיל לא הגבלה ושלושה מטבלים: סלסת עגבניות די סתמית. מטבל חציל שמאד הזכיר לי את אחד הסלטים הכי חביבים עליי של צבר (החציל בטחינה של רפי כהן). ואיולי עשבי תיבול מעט חריף. מנה מאד סבירה במיוחד ביחס למחיר - 6 ש"ח לסועד.
עד כאן היה בסדר. אבל אז הגיעה הראשונה. לשנינו האופציה הכי מסקרנת בתפריט היה סביצ'ה סלמון ומוסר. המנה מוגשת על צלחת צרה וארוכה והיא מרשימה מאד עד שתוקעים בה את המזלג, אז היא ממחישה איך הורסים סביצ'ה עם רוטב אגרסיבי. בתפריט מופיע וינגרט ליים צ'ילי וניל ומיונז וואסבי - לא יודע את מי מהם להאשים בכל מקרה השילוב היה תוקפני הרבה יותר מדי. אם נוסיף על כך שערמונים שפוזרו במנה היו בלתי לעיסים מקבלים מנה לא מוצלחת בעליל.
בעיקריות דווקא כן החלטנו לגוון... אחת מהים אחת מהיבשה. מנה של בייבי קלמרי וראשי קלמרי, נציגת הים, התגלתה כעוד מנה לא ברורה. שלושה שיריוני צדפה ומתחתם הקלמרי ברוטב שגם הוא סבל מאגרסיביות יתר וגם היה מלוח מדי. טעמתי קצת מזה וקצת מזה דווקא הנתחים היו בסדר אבל המסביב של המנה לא עשה שום חשק לאכול אותם.
נציגת הבשר היתה אולי המנה המוצלחת ביותר בארוחה - נתחי פילה לבן בייקון, פירה ערמונים, קרם אפונה ופטריות. כאן דווקא הטעמים העזים שאיפיינו את כל המנות החמיאו לבשר ולא הסוו אותו.
בשביל הקטנה, מכל מה שהיה שם בתפריט ההמבורגר נראה כומ ללכת על הכי בטוח. ההתלבטות היתה אם להזמין לה את ההמבורגר הרגיל של התפריט או את זה של המנת ילדים. מצד אחד ההמבורגר בתפריט נשמע קצת יותר מדי מתוחכם - בבריוש במקום בלחמניה ועם סלסלת עגבניות שהיא לא אוהבת. מצד שני זה אמור להיות המבורגר איכותי, בעוד שהניסיון המר שיש לנו איתה ועם מנות ילדים אומר שבדרך כלל האיכויות של המנות האלה לא עוברות את רף הטעם שלה.
כדי להוסיף לקושי - ההמבורגר כמנה עצמאית ולא חלק מהעיסקית תומחר במחיר גבוה של 89 שקלים, סכום לא קטן בשביל לסכן על משהו שלא בטוח שהיא תתחבר אליו. המלצר גם הבטיח שההמבורגר ילדים שהם טוחנים בעצמם אמור להיות המבורגר ראוי ביותר.
החלטנו ללכת בכל זאת על ההמבורגר ילדים, והדגשנו שיעשה אותו מדיום, יענו אדום באמצע. אולי מדיום וול? נבהל המלצר מהרעיון שילדה עם שיני חלב תאכל המבורגר ראוי. תקשיב, אמרנו לו. אנחנו מכירים את הילדה שלנו. יותר ממדיום - היא לא תאכל. שיהיה מדיום ושיהיה אדום באמצע. טוב... המלצר השתכנע.
מה לגבי תוספת? צ'יפס אין. יש אורז או פסטה. המבורגר עם אורז או פסטה לא נשמע חיבור מוצלח. שאלנו אולי יוכל לארגן לנו את הצ'יפס בטטה מההמבורגר הרגיל? הלך לברר. חזר עם תשובה שזה לא ממש צ'יפס אלא יותר עלעלים דקים של קישוט. טוב אז פסטה. ברוטב שמנת או עגבניות? עגבניות היא לא אוכלת אז שמנת. סבבה. יש מנת ילדים.
הגיעה צלחת עם המבורגר. קערית פסטה. ומלאאאאאאאאאאאא מלא ירקות. חצינו לה את ההמבורגר והצבע האפרפר במרכזו הבהיר מיד שגם במטבח לא סומכים על אנינותם של ילדים ועשו אותו way beyond מדיום. לא אמרנו כלום, נתנו לה שתנסה. הלחמניה שנראה היה שהם אופים במקום הקיפה את ההמבורגר בלי רוטב, קטשופ או תוספת כלשהי וכל העסק נראה מאד לא מפתה.
כצפוי, הקטנה התייאשה מההמבורגר אחרי שני ביסים. בהתחלה לא היה לה נעים כזה אבל אחרי ששאלנו היא הודתה שלא היה לה טעים. טעמתי בעצמי והאמת - צודקת. המבורגר קשה. לא עסיסי. מצד אחד הייתי מאד גאה בקטנה שלנו. מצד שני חשבתי לעצמי ווי ווי זאת שהתרגלה להמבורגרים של הויטרינה, סרגוס, גוז' ודניאל, שעושים כבוד להמבורגר, הולכת להיות לה בעיה רצינית עם החברות שלה... האישה טעמה את הפסטה, אולי ממנה תבוא הישועה, ועשתה פרצוף. חסר טעם לחלוטין. אמרתי תערבבי אולי הרוטב של השמנת למטה? שום דבר. מנת ילדים כמו שחששתי שתהיה.
בסופו של דבר הקטנה אכלה את הבשר מעיקרית שלנו והוכיחה פעם נוספת שאסור אסור אסור להזמין לה מנות ילדים. יכול להיות שלרוב הילדים פסטה חסרת טעם או עם קצת רוטב עגבניות מעאפן למעלה זה הדבר היחיד שהם יאכלו במסעדה. או השניצל הנצחי עם הצ'יפס. לילד שמגיל קטן מרגילים אותו לאוכל נורמאלי - מנות הילדים האלה הם ביזיון וחבל שבנמל 24, מסעדה שחשבנו שלפחות שם ילכו קצת מעבר, הפגינו את אותו זילזול בטעם של הילדים שלצערנו הוא נחלת רוב המסעדות בארץ.
אמרנו למלצר שאנחנו מאוכזבים מהמנה. שההמבורגר לא הגיע מדיום כפי שביקשנו ושהפסטה חסרת טעם. לזכותו ייאמר שהוא הודה שמדובר על כשל שלהם ובסופו של דבר לא חייבו על המנה ואפילו פיצו אותנו על חשבון הבית בגלידה שהשאירה לקטנה וגם לנו טעם טוב.
ההתייחסות הנאותה שלהם לאינסידנט גרמה לנו להשאיר טיפ נדיב מהרגיל. אלמלא זה - הטיפ היה נוטה להיות פחות מהממוצע כיוון שהשירות היה מאד לא מהוקצע. המלצר היה חביב אבל מאד לא מלוטש בקצע המקצועי, וזו עוד הפתעה לרעה מהנמל 24 שתמיד היו לעילא בתחום הזה. השיא היה בקבוק קולה שלם שהוא התעקש לרוקן במאמצים קשים לתוך הכוס של האישה, במקום למזוג קצת ולהשאיר את הבקבוק כנהוג.
בסיכומו של דבר יצאנו לראשונה מאוכזבים מהנמל 24. שתים מתוך שלוש מנות שאנחנו הזמנו היו מאד לא מוצלחות. על מנת הילדים בכלל אין מה לדבר, החל מרמת הצליה וכלה בעליבות הכללית של המנה.
חוששני שבביקורים הבאים בחיפה נצטרך לחפש אלטרנטיבה אחרת. למי שבכל זאת מתכוון להגיע, וסך הכל זו מסעדה שראוי לתת לה צ'אנס, הייתי ממליץ להתרכז במנות יבשה ולהמנע ממנות של ים. משהו בגישה הכללית שלהם לבישול הוא תוקפני מדי כשמדובר על מנות ים ששם צריך יד מאד רגישה ועדינה עם הטעמים. במנות הבשר זה פחות קריטי ובמחשבה לאחור - הן גן הזכורות לי כמנות שנהנתי מהן שם גם בביקורים הקודמים.
[כשמה כך היא ממוקמת - הנמל 24, חיפה]
מזמן לא היינו בנמל 24. ביקור בתערוכת הספינות והים במדעתק הביא אותנו לשם לראשונה עם הקטנה. האישה שאלה בחשש מה אם זה יתאים עם קטנה בת 4.5 ואמרו לה שבצהרים לא צריכה להיות בעיה.
עיסקית הצהרים מציעה עיקרית במחיר החל מ-100 ש"ח ומעלה שמקבלים בנוסף לה גם ראשונה ופתיח.
בפתיח אין ממש מבחר - סלט שורשים או מרק. המרק אותו יום היה וישסואז. הוא היה טעים. קטיפתי. עשיר. האישה אמרה שלמרות שטעים חסר לה משהו. דווקא לטעמי לא חסר בו כלום. במרקים אני מסתפק בזה שיהיה עשיר בטעם ולא מחפש משהו מעבר.
הזמנו גם מנת לחם שכוללת גריסיני עם ריפיל לא הגבלה ושלושה מטבלים: סלסת עגבניות די סתמית. מטבל חציל שמאד הזכיר לי את אחד הסלטים הכי חביבים עליי של צבר (החציל בטחינה של רפי כהן). ואיולי עשבי תיבול מעט חריף. מנה מאד סבירה במיוחד ביחס למחיר - 6 ש"ח לסועד.
עד כאן היה בסדר. אבל אז הגיעה הראשונה. לשנינו האופציה הכי מסקרנת בתפריט היה סביצ'ה סלמון ומוסר. המנה מוגשת על צלחת צרה וארוכה והיא מרשימה מאד עד שתוקעים בה את המזלג, אז היא ממחישה איך הורסים סביצ'ה עם רוטב אגרסיבי. בתפריט מופיע וינגרט ליים צ'ילי וניל ומיונז וואסבי - לא יודע את מי מהם להאשים בכל מקרה השילוב היה תוקפני הרבה יותר מדי. אם נוסיף על כך שערמונים שפוזרו במנה היו בלתי לעיסים מקבלים מנה לא מוצלחת בעליל.
בעיקריות דווקא כן החלטנו לגוון... אחת מהים אחת מהיבשה. מנה של בייבי קלמרי וראשי קלמרי, נציגת הים, התגלתה כעוד מנה לא ברורה. שלושה שיריוני צדפה ומתחתם הקלמרי ברוטב שגם הוא סבל מאגרסיביות יתר וגם היה מלוח מדי. טעמתי קצת מזה וקצת מזה דווקא הנתחים היו בסדר אבל המסביב של המנה לא עשה שום חשק לאכול אותם.
נציגת הבשר היתה אולי המנה המוצלחת ביותר בארוחה - נתחי פילה לבן בייקון, פירה ערמונים, קרם אפונה ופטריות. כאן דווקא הטעמים העזים שאיפיינו את כל המנות החמיאו לבשר ולא הסוו אותו.
בשביל הקטנה, מכל מה שהיה שם בתפריט ההמבורגר נראה כומ ללכת על הכי בטוח. ההתלבטות היתה אם להזמין לה את ההמבורגר הרגיל של התפריט או את זה של המנת ילדים. מצד אחד ההמבורגר בתפריט נשמע קצת יותר מדי מתוחכם - בבריוש במקום בלחמניה ועם סלסלת עגבניות שהיא לא אוהבת. מצד שני זה אמור להיות המבורגר איכותי, בעוד שהניסיון המר שיש לנו איתה ועם מנות ילדים אומר שבדרך כלל האיכויות של המנות האלה לא עוברות את רף הטעם שלה.
כדי להוסיף לקושי - ההמבורגר כמנה עצמאית ולא חלק מהעיסקית תומחר במחיר גבוה של 89 שקלים, סכום לא קטן בשביל לסכן על משהו שלא בטוח שהיא תתחבר אליו. המלצר גם הבטיח שההמבורגר ילדים שהם טוחנים בעצמם אמור להיות המבורגר ראוי ביותר.
החלטנו ללכת בכל זאת על ההמבורגר ילדים, והדגשנו שיעשה אותו מדיום, יענו אדום באמצע. אולי מדיום וול? נבהל המלצר מהרעיון שילדה עם שיני חלב תאכל המבורגר ראוי. תקשיב, אמרנו לו. אנחנו מכירים את הילדה שלנו. יותר ממדיום - היא לא תאכל. שיהיה מדיום ושיהיה אדום באמצע. טוב... המלצר השתכנע.
מה לגבי תוספת? צ'יפס אין. יש אורז או פסטה. המבורגר עם אורז או פסטה לא נשמע חיבור מוצלח. שאלנו אולי יוכל לארגן לנו את הצ'יפס בטטה מההמבורגר הרגיל? הלך לברר. חזר עם תשובה שזה לא ממש צ'יפס אלא יותר עלעלים דקים של קישוט. טוב אז פסטה. ברוטב שמנת או עגבניות? עגבניות היא לא אוכלת אז שמנת. סבבה. יש מנת ילדים.
הגיעה צלחת עם המבורגר. קערית פסטה. ומלאאאאאאאאאאאא מלא ירקות. חצינו לה את ההמבורגר והצבע האפרפר במרכזו הבהיר מיד שגם במטבח לא סומכים על אנינותם של ילדים ועשו אותו way beyond מדיום. לא אמרנו כלום, נתנו לה שתנסה. הלחמניה שנראה היה שהם אופים במקום הקיפה את ההמבורגר בלי רוטב, קטשופ או תוספת כלשהי וכל העסק נראה מאד לא מפתה.
כצפוי, הקטנה התייאשה מההמבורגר אחרי שני ביסים. בהתחלה לא היה לה נעים כזה אבל אחרי ששאלנו היא הודתה שלא היה לה טעים. טעמתי בעצמי והאמת - צודקת. המבורגר קשה. לא עסיסי. מצד אחד הייתי מאד גאה בקטנה שלנו. מצד שני חשבתי לעצמי ווי ווי זאת שהתרגלה להמבורגרים של הויטרינה, סרגוס, גוז' ודניאל, שעושים כבוד להמבורגר, הולכת להיות לה בעיה רצינית עם החברות שלה... האישה טעמה את הפסטה, אולי ממנה תבוא הישועה, ועשתה פרצוף. חסר טעם לחלוטין. אמרתי תערבבי אולי הרוטב של השמנת למטה? שום דבר. מנת ילדים כמו שחששתי שתהיה.
בסופו של דבר הקטנה אכלה את הבשר מעיקרית שלנו והוכיחה פעם נוספת שאסור אסור אסור להזמין לה מנות ילדים. יכול להיות שלרוב הילדים פסטה חסרת טעם או עם קצת רוטב עגבניות מעאפן למעלה זה הדבר היחיד שהם יאכלו במסעדה. או השניצל הנצחי עם הצ'יפס. לילד שמגיל קטן מרגילים אותו לאוכל נורמאלי - מנות הילדים האלה הם ביזיון וחבל שבנמל 24, מסעדה שחשבנו שלפחות שם ילכו קצת מעבר, הפגינו את אותו זילזול בטעם של הילדים שלצערנו הוא נחלת רוב המסעדות בארץ.
אמרנו למלצר שאנחנו מאוכזבים מהמנה. שההמבורגר לא הגיע מדיום כפי שביקשנו ושהפסטה חסרת טעם. לזכותו ייאמר שהוא הודה שמדובר על כשל שלהם ובסופו של דבר לא חייבו על המנה ואפילו פיצו אותנו על חשבון הבית בגלידה שהשאירה לקטנה וגם לנו טעם טוב.
ההתייחסות הנאותה שלהם לאינסידנט גרמה לנו להשאיר טיפ נדיב מהרגיל. אלמלא זה - הטיפ היה נוטה להיות פחות מהממוצע כיוון שהשירות היה מאד לא מהוקצע. המלצר היה חביב אבל מאד לא מלוטש בקצע המקצועי, וזו עוד הפתעה לרעה מהנמל 24 שתמיד היו לעילא בתחום הזה. השיא היה בקבוק קולה שלם שהוא התעקש לרוקן במאמצים קשים לתוך הכוס של האישה, במקום למזוג קצת ולהשאיר את הבקבוק כנהוג.
בסיכומו של דבר יצאנו לראשונה מאוכזבים מהנמל 24. שתים מתוך שלוש מנות שאנחנו הזמנו היו מאד לא מוצלחות. על מנת הילדים בכלל אין מה לדבר, החל מרמת הצליה וכלה בעליבות הכללית של המנה.
חוששני שבביקורים הבאים בחיפה נצטרך לחפש אלטרנטיבה אחרת. למי שבכל זאת מתכוון להגיע, וסך הכל זו מסעדה שראוי לתת לה צ'אנס, הייתי ממליץ להתרכז במנות יבשה ולהמנע ממנות של ים. משהו בגישה הכללית שלהם לבישול הוא תוקפני מדי כשמדובר על מנות ים ששם צריך יד מאד רגישה ועדינה עם הטעמים. במנות הבשר זה פחות קריטי ובמחשבה לאחור - הן גן הזכורות לי כמנות שנהנתי מהן שם גם בביקורים הקודמים.
