המלצה יוצאת דופן על איזור פחות מתוייר ברומניה

מ צ ד ה

New member
המלצה יוצאת דופן על איזור פחות מתוייר ברומניה


המלצה לא שגרתית על מסעדה בשם MOARA CU NOROC אשר נמצאת ברומניה, איזור טרנסילבניה,"מועצה איזורית" INEU. שעה נסיעה מעיר המחוז ועיר הולדתי - ארד (שנמצאת בין טימישאוארה לאורדיה) ועשרים דק' מהעיירה/כפר פנקוטה בה מתגוררת משפחתי
.

מדובר במבנה ישן ומשופץ בן שתי קומות שמשמש כבית הארחה/מסעדה/אולם אירועים. (אם מדובר ביום ראשון או שני יש לבדוק מראש אם יש אירוע במקום. אתם תתקבלו בחדר מופרד מאורחי המקום אך ההגשה תהיה איטית להחריד)
.

פירוש השם הינו "תחנה ממוזלת/עם מזל" בתרגום חופשי. יש איזה רקע מעמיק יותר לשם (גגלו זאת אם הינכם מעוניינים) ובנוסף במקום יש תחנת מים עתיקה שעדיין עובדת.

התפריט הרומני כתוב ב"ניב כפרי מקומי" עם משחקי מילים. אני אישית לא הצלחתי להבין ממנו מילה בכל הפעמים (3 במס') שהייתי שם ונעזרתי במשפחתי.

התפריט ענק! מכיל הכל מהכל, כולל מנות ייחודיות לאיזור ובשר ציד במשקל ולפי עונה, אותו יש להזמין מראש.

המנות ענקיות (!!!) ומחירן (בהשוואה לארץ) זולות מאוד!

יש מנות מוצלחות יותר ומוצלחות פחות. זו לא מסעדת גורמה אלא מסעדה אותנטית בהיבט הרומני ואף האיזורי. לבוש המלצריות מסורתי אף הוא.

היינו 3 מבוגרים ושני מתבגרים.

בהגיענו ב- 20:30 היה דיי רייק, אח"כ כבר התמלא.

יש טבח אחד שמופקד על הכל (מי אמר שרק בארץ יש מחסור בטבחים)? ואם יש עומס, המנות תצאנה לאט – לאט – לאט... מכיוון שידענו זאת, החלטנו ישר להזמין את מנת הבית – פלטת בשרים קטנה המיועדת ל- 3 – 4 סועדים, המתבגרת לקחה שניצל עוף וצ'יפס והמתבגר פסטה בולונז.

הגיעה פלטה ענקית (!!!) של נתחי חזיר
שונים במספר אופני הכנה – פרוסות צלי חזיר (טעימות אך של דודתי טעימות יותר) מנתח מעורף החזיר, שומן צלוי (היה אלוהי
)!, שניצל וקורדון בלו במילוי גבינה קשה כלשהי ושזיף שנתן חמיצות נפלאה ומרקם נעים!

לצד הבשר הגיעה מנת אורז (סתמית) וכרוב אדום מאודה עם פירות יער ולפי דעתי שוב שזיף, שנתן את חמיצותו נהדרת – הכרוב היה רך ומתקתק - חמצמץ. היו גם תפו"א קטנים צלויים שהיו חביבים.
השניצל צ'יפס היו ביתיים וטובים ומנת הפסטה (ע"ב חזיר לפי דעתי) הייתה ממש לא מוצלחת בעיניי. המתבגר אהב.

שתינו בירה רומנית בתוספת לימון בשם צוּ'ק (אני ממש אהבתי!), שתיים קולה ו – 3 משקאות בשם CAPI בטעם אגס (טעם נהדר ותחושה גרגרית וסמיכה של אגס בפה).

לחם מוגש תמיד לשולחן ובסוף הארוחה מחוייבים עליו בעלות סמלית.

כל הנ"ל הסתכם ב- 177 LEI/RON (שני שמות למטבע המקומי) שהם די שווי ערך ל -177 שקלים ישראלים.

אז... אם אתם בסביבה משום מה, באיזור הכפרי של רומניה של פעם, בהם בסוף היום תתקלו באווזים ופרות חוזרות מהמרעה לביתן, בהן בבתים רבים עדיין עושים שימוש במי הבאר שבחצר ועגלות עם סוסים מעכבות את התנועה - תנו קפיצה. חש מקומות בעולם שעדיין חיים ככה ואותי זה מקסים כל פעם מחדש
.

[URL]http://www.hanulmoaracunoroc.ro/pages/01_acasa.html[/URL]

















 

מיתר44

New member
מקומות כאלו אוטנטיים מעוררים

תודה על הדיווח. האם זה היה טיול שורשים?
 

מ צ ד ה

New member
תודה
. לא טיול שורשים. עליתי לארץ בגיל

שנה וחצי עם הוריי וכולם נותרו מאחור.

מאז שאני זוכרת עצמי אני נוסעת כל שנה (ואת כל הקייצים ביליתי ברומניה עם סביי ושאר משפחתי).

השנה הביקור היה קצרצר - נועד להיפרד מסבתי בת ה- 93 שעד לפני חודש תפקדה כרגיל וכנראה ש"הזקנה קפצה עליה" והיא במצב עגום
.

אלא שהשנה החלטתי להעלות דיווח על המקום המיוחד הזה.
 

pinki35

New member
נראה מדהים

חבל שנסעת בנסיבות כאלה, כי המקום נראה ממש נחמד.
התהלבתי נורא מהעיצוב של המקום. מזכיר מרתף יין כזה.
הרבה חזיר ברומניה...
 

מ צ ד ה

New member
נוסעים. בטוב וברע. שמחה שהייתה לי האפשרות

להיפרד ממנה
.

אכן הרבה חזיר ברומניה (כמו שפה אוכלים עוף
). וזה חזיר טעים!!!
 

גסטרו

New member
ארד ! עבדה איתנו יוליה ,שעלתה משם והשם הזה

הושמע כל כך הרבה פעמים בחלל שחשנו שזו העיר הכי חשובה ברומניה....

תודה על הדיווח הצבעוני !
 

יויו13

New member
חזרנו לא מזמן מטיול של שבועים ברומניה ,אין מילים

לתאר את הפתעתנו והתרשמותנו היה מקסים.
בנושא המסעדות, למרות שאני מזה מספר חודשים לומד בישול רומני
ומנסה לשחזר את המטבח של אמא וסבתא ז"ל(תודה לקבוצת "שורשים רומנים " פייסבוק)
לא הצלחתי לצאת מיגדרי מאוכל המסעדות שם .הרוב המוחלט היה בסדר אולי טיפה פחות אולי טיפה יותר
אבל זהו .
המחירים באמת זולים למדי והסך הכל ערך מול תמורה מעולה.
המקום שאת מתארת נשמע בדיוק כמו מה שאהבתי שם אבל לא רק זה כמובן.
תודה על הדיווח היפה.
 
אני התחתנתי בגלל שם של רובע בבוקרשט:pantelimon

ככה שפנקוטה זה עוד כלום,רק אספר שבבילוי מזדמן בדיסקוטק מקומי בבוקרשט בן שתי קומות לטשתי מבטים לעבר ברונטית יהפייה עם שיער שופע שיכולה בקלות לשמש כדוגמנית של "לוריאל" אני אז ידעתי רק מילים ספורות ברומנית , שאלתי אותה מה להזמין לה לשתות? היא באנגליעת קלוקלת:"פנטה-לימון", מפה לשם עבדשכם ניגש נחוץ לברמן וחזר עם פנטה תפוזים, הנערה השתוממה ושאלה למה הבאתי לה משקה כזה? עניתי לה :אני מצטער הפנטה לימון אזל, כאן היא התפקעה מצחוק ואז הוסבר לי שהגברת חשבה ששאלתי אותה היכן היא מתגוררת בבוקרשט, בדיעבד התחוור לי שיש רובע ידוע לשמצה בדרום מזרח בוקרשט שהרבה צוענים ושאר פושעים מתגוררים שם, רובע כל כך מסוכן שנהגי מוניות מסרבים להסיע נוסעים לשם, רצה הגורל וכעבור כמה חודשים אני ואותה נערה התחתנו,
אנסה להעתיק לכאן את הסיפור המופלא:
הכל התחיל מהבניין ההוא שהיום הצבע שלו דהוי והטיח מתקלף כל כמה שעות.
בניין בעיר פועלים שיש הגורסים שהיא מנומנמת ואני טוען שהיא סתם יפהפייה שנרדמה לכמה שעות או....שנים.
זו שכונה פאסטורלית עם בית חולים בתוכה ושני בסיסים של הצבא,בתור ילד אתה פשוט משוכנע שהחיילים האלו עם המדים הצחורים נולדו כדי לשמור עלייך כדי שתוכל להתנשק עם מיכל או סתם לגלוש על גל עם גלשן פלסטיק פשוט וקטן.
...
הכל התחיל מחלקת האדמה שהמשפחה עיבדה במשך עשרות שנים.
באותה תקופה "חשוכה" תרתי משמש מדי פעם התושבים בכפר המנומנם הזה נאלצו להשתמש בעששיות מנפט ולקרוא ספר לילדים או סתם לתנות אהבים זה עם זו.
יש שם שדות מרהיבים ומוריקים ושטחים שלא נגמרים.
יש שם כנסייה מפוארת ואגם ששטים בו לפעמים ברווזים ובעיקר ילדים שנוהגים להתרחץ בימים חמים במיוחד ולחזור לביתם הצנוע מטונפים בבוץ סמיך כזה שלא יורד.
יש בכפר הקטנטן הזה אפילו בית קברות ממש ברחוב הראשי שלו.
הבתים הדלים מוקפים בגדרות עץ שכמו ובאים להגיד:"
כאן אמנם זה לא הבית הכי יפה ובטח לא הבית הכי גדול, אבל זהו ביתי וכאן מתגוררת משפחתי ואל תעז לגנוב לי תרנגולת מהחצר או איזו עז"
בעיקר יש בכפר הזה שלווה ושעון שפשוט עצר מלכת.
זקנים עם ידיים מגויידות שמשחקים ששבש ולוגמים בירה מקומית או קוניאק זול ,כולם כמעט עם חולצות עם כפתורים כמו של עסקנים בהסתדרות,אפילו הצבע של הקוניאק מזכיר את הצבע של כוס התה
------------
כשלושים שנה קדימה בכביש הזמן אותו ילד שגדל בשכונה ליד הים התחיל במסע ההרס הגדול שלו שתמיד היה קיים אבל השתכלל עם הזמן.
בתי מלון מפוארים ונשים מכל הצבעים ובעיקר הרבה הרבה הרבה לילות של הימורים.
נסיעות על קו תל,אביב -בוקרשט בתדירות של חיילת שמתגוררת בחיפה ומשרתת בקריה בתל אביב ונוסעת ברכבת ישראל.
הכל לכאורה היה מושלם, בגדים אופנתיים והרבה פאר ויחס של איזה סולטן (למרות שלא היה לו שפם)
היה מקום מיוחד ששם אותו נער שגדל אהב לשחק במיוחד...
טירה של רוזן מפעם מפוארת שגורמת לך להרגיש כמו כוכב הוליוודי, שומרים עם חליפות נוצצות וחפתים מזהב קדים לעברך ביראה ומחווים לקראתך עם היד במחווה אצילית שכזו.
שלא נדבר על שלל המלצריןות המקסימות שרק מבט עיניים זריז גורם להן לעוט עלייך עם מגשים של קאמפרי אשכולית, סיגריות ומצית או סתם אמריקאן קופי ריחניץ
או אז שאתה חש שהבטן מקרקרת אתה פשוט יורד במורד גרם המדרגות המתעקל וסועד את ליבך במסעדת גורמה מקסימה.
גובלנים של ציורים עם נופים פרושים על הקירות ונברשות בצבע זהוב עוטפים את החדר באור כתום.
אין לך את אותה תחושת זמן שם....
הכל מואר וחגיגי שכזה,רק שאתה יוצא אתה מבחין בפועלים קשיי יום שממתינים למונית או סתם לחשמלית בדרכם לעמל יומם.
..................................................................................................
באותה תקופה על נתיב הזמן,אותה נערה מהכפר המנומנם הגיעה לעיר הגדולה לבקר את אחותה.
הם קבעו למועדון ריקודי מקומי ואחרי לא מעט זמן הנערה השתעממה וביקשה לחזור לביתה.
היא יצאה לאוויר הצונן וחזרה למועדון אחרי שעה קלה כיוון שהחשמלית האחרונה יצאה כבר ליעדה.........
כמה ימים מאוחר יותר היא אמרה את המשפט האלמותי הבא:
" האל סגר לי את דלת החשמלית בפנים ופתח לי דלת ודרך חדרה בחיים."
--------------
כאן במועדון הרועש הם החליפו מבטים מרחוק
הנערה מהכפר והבחור מעיר הפועלים ששונת לאורך הים.
הוא ביקש ממנה מספר טלפון וקבעו להיפגש כעבור יום.
הפגישה הראשונה התקיימה באותו היכל הימורים אריסטוקרטי שלאחריו הם פסעו נרגשים לגלידרייה מקומית שמוקפת במזרקה ענקית ושם הם התנשקו לראשונה.....
הרסיסים של המים מהמזרקה הסמוכה הרטיבו במעט את שיערה השחור כפחם, הבחור שירבט לה על מפית לב עם כמה מילים באנגלית והנערה חייכה במבוכה .
היו עוד כמה נסיעות של הימורים ותענוגות אבל איכשהוא תמיד הוא ביקר אותה והיא חדרה לליבו דיי מהר.
אולי זה הניגוד בין הפשטות והתמימות שלה לעומתו,,,,
אולי זה הפרש הגילאים ואולי זה סתם הגורל של החיים.
לפעמים אלוהים מחלק קלפים כמעט כמו הדילר הרומני בקזינו פאלאס ,במיומנות ובחיוך בזווית שפתיו.
בכל מקרה כעבור כשנה הם נישאו חתונה אזרחית אותו הנער מחיפה והנערה מהכפר.

אכן ברומניה ישנו ניגוד משווע בין כפרים מהמאה ה-18 מבחינת התנאים הסניטריים לבין כל מיני מקומות אקסלוסיביים, זו ארץ מופלאה עם אנשים מסבירי פנים,
בהזדמנות זו אאחל לכל הקוראים, הקוראות, הכותבים והכותבות שנה -טובה, שנה של סעודות טובות במסעדות ולך הקוראת סבתא רות שהבנתי שעברת מהכסא גלגלים לקביים, לך אאחל שבמהרה בימינו תתחילי כבר לרוץ ברחובות עם נעלי ספורט, שנה מתוקה שתהיה לך סבתא רות היקרה .
 

מ צ ד ה

New member
שם העיירה מבוטא אחרת Pâncota
.

זה מזכיר לי שכשהייתי ילדה, ב"גלידה ב"ש" היה טעם בשם "פנקוטה" ומאוד התלהבתי מזה שיש טעם בשם העיירה
.
 
גם אני חזרתי מרומניה

מצרפת תמונה של... ירך חזיר- במסעדה בבוקרשט, שאת שמה איני זוכרת- אבל יחד איתי חגגה שם חבורה עליזה וענקית של ישראלים
וכל הערב התנגנו בכינור נגינות "מבית אבא"

 
למעלה