סוף סוף חזרנו למסה
כבר חודשים ארוכים שאנחנו רוצים לחזור למסה, מאז הביקור המהמם שהיה שם במאי 2013. מחכים לסיבה טובה להוציא סכום נאה על ארוחה בלי נקיפות מצפון. בתחילת אוגוסט ביום הולדתי הבחור הציע לחזור למסעדה, אבל היינו לפני נסיעה לחו"ל עם הילדים, טרודים ועסוקים ובמצברוח עגמומי עקב המצב הבטחוני והצעתי לו לדחות מעט את הביקור.
אז באיחור "קל" הזמנו מקומות, עם הסיבה המוצדקת של ימי ההולדת שלי ושל הבחור שלא חגגנו. רק יום לפני נפל האסימון שבמקרה זה נופל על יום הנישואין שלנו, אז בכלל יש סיבה לחגוג (כמושאמרתי לבחור, אם היינו מחכים עוד קצת אפשר היה לחגוג שם גם את הבר מצווה של הבן הגדול
).
מראש הזמנתי מקומות בשולחנות הצדדיים והאינטימיים - לא אוהבת את שולחנות האבירים שלהם. החיסרון העיקרי של השולחנות הוא התאורה העמומה, מה שמשתקף בתמונות. לידנו ישב זוג שאני משוכנעת שהייתי צריכה לזהות, אבל אני ממש גרועה בזה ולא זיהיתי, על אף המבטים המלוכסנים.
לפתיחה קיבלנו 2 סוגי לחמים (אגוזים וחמוציות, ולחם גרוזיני) - טעימים כרגיל, עם 3 קעריות קטנות - ממרח פלפלים עם לימון כבוש היה חמוץ הרבה מעבר למידה הנעימה ונטשנו אותו אחרי טעימונת, היה סלט סלק עם יותר מידי כמון וגם הוא ננטש עקב זיכרונות לא נעימים מהמטבח הצבאי, שם מוסיפים כמון לכל דבר, ובצלוחית השלישית היה שמן זית ובלסמי.
קיבלנו גם שוט של מרק עגבניות קר עם קרם חצילים בפנים - טעים, מקסים וכייפי מאוד.
לראשונות חלקנו 2 מנות, דומות ככל האפשר למנות הראשונות האגדתיות שאכלנו אז - פולנטה מתירס טרי עם ביצה עלומה, פורטבלו, כמהין ופרמז'ן עדיין מנה מדהימה ומרגשת. הפעם המנה הגיע בצלחת אחרת, קטנה יותר לתחושתנו, וחבל כי הקפדנו לאכול כל טיפה ממנה (כולל ניגובי צלחת בלחם).
המנה השניה היתה ניוקי עם ארטישוק, עגבניות לחות ופונדו גבינה - שוב מנה מהממת, מפתיעה ומרגשת. אפילו הבחור שלא חובב ניוקי ממש התאהב בהם, ושוב ניגבנו כל טיפה מהרוטב בלחם....
בעיקריות החלטנו ללכת על מנות לחלוקה, כדי לא להתפוצץ ולשמור מקום לקינוחים- החלטה נכונה וטובה בדיעבד. חלקנו מנה מוקטנת של ריזוטו עם חצילים, אפונה ורוטב גבינה- מנה עדינה יחסית, עם משחק מעניין בין מרקמים, ולפחות בגרסה הקטנה שלה לא הכבידה עלינו. המנה הנוספת היתה רביולי כמהין וזיתי טאסוס - מנה טובה, חמוצה יחסית - הבחור אהב מאוד, אני פחות מתחברת. הטעמים בה חזקים וסוערים.
לקינוחים, בחרנו בקינוח פירות היער שהגיע בגרסת התותים והיה פשוט מהמם, לא פחות
בפירוש אחד הקינוחים הטובים בארץ לטעמי, מתחרה חזק בקרם ברולה מקדמיה של "מול ים". הקינוח השני היה "סרקוזי" - קינוח שהכיל שוקולד במגוון מרקמים וטעמים. היה שם מלבן גדול של מעין גנאש שוקולד מוצק ורך, עם קוביות של טופי-שוקולד חלב ומריר, קראמבל קקאו ואגוזי לוז מסוכרים יפיפיים, היה כדור של גלידת ריבת חלב, 3 מקרונים קטנים ושברי מרנג צחורים... מנה יפה ומרשימה אבל טיפה שיעממה אותנו ולא סיימנו אותה. לא נזמין אותה שוב, היא החווירה מאוד בהשוואה לקינוח פירות היער.
468 ש"ח, לפני טיפ, כולל בירה ושתיה קלה.
אני מאוד רוצה לכתוב שנחזור בקרוב, אבל אני אמתין לשינוי בתפריט לפני שזה יקרה. עד עתה אכלנו את כל המנות העיקריות הצמחוניות, ואת כל הראשונות שמעניינות אותנו אכלנו פעמיים. כשיהיה גיוון - אשמח מאוד לחזור שוב.
כבר חודשים ארוכים שאנחנו רוצים לחזור למסה, מאז הביקור המהמם שהיה שם במאי 2013. מחכים לסיבה טובה להוציא סכום נאה על ארוחה בלי נקיפות מצפון. בתחילת אוגוסט ביום הולדתי הבחור הציע לחזור למסעדה, אבל היינו לפני נסיעה לחו"ל עם הילדים, טרודים ועסוקים ובמצברוח עגמומי עקב המצב הבטחוני והצעתי לו לדחות מעט את הביקור.
אז באיחור "קל" הזמנו מקומות, עם הסיבה המוצדקת של ימי ההולדת שלי ושל הבחור שלא חגגנו. רק יום לפני נפל האסימון שבמקרה זה נופל על יום הנישואין שלנו, אז בכלל יש סיבה לחגוג (כמושאמרתי לבחור, אם היינו מחכים עוד קצת אפשר היה לחגוג שם גם את הבר מצווה של הבן הגדול
מראש הזמנתי מקומות בשולחנות הצדדיים והאינטימיים - לא אוהבת את שולחנות האבירים שלהם. החיסרון העיקרי של השולחנות הוא התאורה העמומה, מה שמשתקף בתמונות. לידנו ישב זוג שאני משוכנעת שהייתי צריכה לזהות, אבל אני ממש גרועה בזה ולא זיהיתי, על אף המבטים המלוכסנים.
לפתיחה קיבלנו 2 סוגי לחמים (אגוזים וחמוציות, ולחם גרוזיני) - טעימים כרגיל, עם 3 קעריות קטנות - ממרח פלפלים עם לימון כבוש היה חמוץ הרבה מעבר למידה הנעימה ונטשנו אותו אחרי טעימונת, היה סלט סלק עם יותר מידי כמון וגם הוא ננטש עקב זיכרונות לא נעימים מהמטבח הצבאי, שם מוסיפים כמון לכל דבר, ובצלוחית השלישית היה שמן זית ובלסמי.
קיבלנו גם שוט של מרק עגבניות קר עם קרם חצילים בפנים - טעים, מקסים וכייפי מאוד.
לראשונות חלקנו 2 מנות, דומות ככל האפשר למנות הראשונות האגדתיות שאכלנו אז - פולנטה מתירס טרי עם ביצה עלומה, פורטבלו, כמהין ופרמז'ן עדיין מנה מדהימה ומרגשת. הפעם המנה הגיע בצלחת אחרת, קטנה יותר לתחושתנו, וחבל כי הקפדנו לאכול כל טיפה ממנה (כולל ניגובי צלחת בלחם).
המנה השניה היתה ניוקי עם ארטישוק, עגבניות לחות ופונדו גבינה - שוב מנה מהממת, מפתיעה ומרגשת. אפילו הבחור שלא חובב ניוקי ממש התאהב בהם, ושוב ניגבנו כל טיפה מהרוטב בלחם....
בעיקריות החלטנו ללכת על מנות לחלוקה, כדי לא להתפוצץ ולשמור מקום לקינוחים- החלטה נכונה וטובה בדיעבד. חלקנו מנה מוקטנת של ריזוטו עם חצילים, אפונה ורוטב גבינה- מנה עדינה יחסית, עם משחק מעניין בין מרקמים, ולפחות בגרסה הקטנה שלה לא הכבידה עלינו. המנה הנוספת היתה רביולי כמהין וזיתי טאסוס - מנה טובה, חמוצה יחסית - הבחור אהב מאוד, אני פחות מתחברת. הטעמים בה חזקים וסוערים.
לקינוחים, בחרנו בקינוח פירות היער שהגיע בגרסת התותים והיה פשוט מהמם, לא פחות
468 ש"ח, לפני טיפ, כולל בירה ושתיה קלה.
אני מאוד רוצה לכתוב שנחזור בקרוב, אבל אני אמתין לשינוי בתפריט לפני שזה יקרה. עד עתה אכלנו את כל המנות העיקריות הצמחוניות, ואת כל הראשונות שמעניינות אותנו אכלנו פעמיים. כשיהיה גיוון - אשמח מאוד לחזור שוב.
