ביקורת מסעדת האנוי

[Vegeterian123]

ביקורת מסעדת האנוי

חגיגת יום ההולדת הסתיימה בארוחה בהאנוי
כבר המון זמן אנחנו מנסים להגיע לשם, ותמיד מנסים לקבוע מהיום להיום
הפעם, שבוע לפני הוזמנו מקומות והכל היה מתוכנן לקראת הביקור

רציתי להתחיל עם סלט המנגו המלאזי, אבל דווקא אותו לא היה...
נאלצתי להסתפק ב'הר גאו' - דים סאם שרימפס - נחמד מאוד, אבל המנה קצת קטנה...
ספרינג רולז - מעולים, ממש נהנתי מהמנה
בגזרה הצמחונית האישה בחרה להתחיל עם באן-מי צמחוני
ניסינו להבין מהמלצר מה כ"כ מיוחד בלחמנייה, שהיינו בטוחים שהיא מאודה, והוא טוען ש"לא תמצאו לחמניה כזו באף מאפייה"
המנה ממש ממש טעימה, אבל לא נרשם "וואו" מיוחד מהלחמנייה.

המשכנו עם 'צלחת ירק סיני' - באק צ'וי וברוקולי מאודים - לא ממש מנה, יותר נשנוש לסגור את הפינה...
אני לקחתי את הבאן-מי קריספי פורק, שוב עניין הלחמנייה, בפרט הקריספי פורק, שהיה לפי דעתי עובר טוב יותר עם לחמנייה מאודה, ולא יוצר קריספיות של הלחמניה, וגם של הפורק... המנה מאוד טעימה, אבל היו ביסים שהייתי צריך להיאבק כדי לא לחתוך לעצמי את החך...

המשכנו עם בוטנים סצ'ואן - בוטנים עם רוטב צ'ילי חריף מיובשים בתנור, האישה ממש ממש נהנתה מהנשנוש (גם כחובבת חריף - היה לה חריף), ונהנתה לצחוק עלי שאני "לפלף" וחריף לי
לקחנו הביתה את השאריות ועד עכשיו היא נהנית לנשנש את הבוטנים
אני קינחתי במנה אחרונה לפני הקינוח ב'שיפוד מאלזי', מנה מעולה, טעמים ממש טובים, ממש הזכיר "לאפה מאלזית"

לקינוח לקחנו 'גלידה מטוגנת' שהיתה ככה ככה, הציפוי הסתבר כציפוי קוקוס, שאנחנו פחות מתחברים אליו, והגלידה מעט הולכת לאיבוד..
ליווינו את הארוחה עם בירת 'סינגה' שזכורה לנו מהמזרח, ברד אננס שהיה מעולה ובקבוק מים מינרלים להוריד את החריפות של הבוטנים

החשבון יצא 315 כולל טיפ, קצר יקר לטעמנו, אבל סה"כ החוויה היתה מהנה מאוד
סיכמנו עם עצמנו שנחזור למנות המרק, ואולי גם למנת 'ברביקיו פורק', שחשבתי לנסות ולא היה מקום הפעם

רציתי לציין משהו שטיפה הפריע לי, יצא שקיבלנו מקום ממש מול 'חלון' המטבח, וקלטתי לא פעם מלצרים שנכנסים פנימה, תופסים לעצמם איזה חתיכת מלפפון, או כמה בוטנים, מנשנשים, וחוזרים חזרה החוצה
לא חושב שזה מן הראוי שמלצרים, שנוגעים בצלחות, מפנים צלחות, מנקים שולחנות, ואז מכניסים ידיים ל'פס' של השפים...
קצת הפריע, אבל אולי זה סתם 'סטריליות' יתר שלנו

חוצמזה, השירות היה מעולה, האוכל הגיע מהר, הטעמים האסיאתים ממש מורגשים, והחוויה ממש הזכירה את המזרח, נתראה בפעם הבאה עם מנות מרק פו !
בינתיים מצפים ליום ההולדת של האישה, בעוד שבועיים, ככה"נ במסה!

 

[Vegeterian123]

עוד תמונות

 

[אקונומיקה]

משום מה בארץ מתבלבלים לא מעט

באן - לחמניה מאודה
באן מי - סנדוויץ ויאנמי שמבוסס על בגט צרפתי (מאוד מזכיר ברעיון את הפו בוי האמריקני)

 

[Vegeterian123]

השאלה היא

השאלה היא האם הבאגט הוא חם ואוורירי מהתנור, או יבש מאתמול?

 

[אכלן מתחיל]

טוב, זה דומה

איפה נכנס כאן באו?
&nbsp

 

[אקונומיקה]

באו זו לחמניה ממולאת מאודה

בניגוד לבאן שהיא לא ממולאת לפני הבישול

 

[horseradish]

על הדיווח - נהניתי מאוד לקרוא

הייתי בהאנוי עם חברים לפני כשבועיים והזמנו מנות קצת שונות, אם כי הזמנו גם כן את הבאן מי ואת השיפוד המלזי. שתיהן היו מעולות, במיוחד השיפוד המלזי. הבאן מי פשוט הוגש בבגט, רגיל למדי. אנחנו לקחנו את הבאן מי צ'יקן.
אכלנו גם את סלט המנגו החריף שהיה מעולה וכשאנחנו היינו אז לא היה קריספי פורק לצערנו. שמחה לשמוע שנהניתם מהקריספי פורק. מנה נוספת שהזמנו הייתה הפורק ברביקיו שהייתה מעולה וכמובן מרק הפו - עם שייטל, למרות שרצינו עם קריספי פורק - אבל היה מושלם ממש.
מחכה בפעם הבאה להזמין קריספי פורק, ספרינג רולז וכמובן שוב את ברד האננס הטעים בטירוף

 

[salo22]

השפעות הכיבוש הקולוניאלי הצרפתי בדרום מזרח אסיה

הם אלו שגרמו לבאגט להפוך לכוכב במטבח הויאטנמי

מכאן ואריציות הבאן מי ואכן עדיף שיהיו מבאגט טרי לגמרי שנעשה במקום או מובא טרי במיוחד, זה עושה את המנה, יחד עם גורם בשרי שמבושל בישול איטי מאוד, רוטב טוב, מעט ירק וחמוצים (אני לא אוהב את גירסאות המיונז ופטה כבד וכולי), זו מנה נפלאה, לרוב גם זולה.
הדיווח שלך נהדר, אבל משהו בהאנוי לא מרגיש מושך "עד הסוף".. אולי זה נראה קצת פשוט מידי ולא מושקע או מעניין מספיק, לגבי תרבות הסחבק ובוא נעשה משחקיה במטבח וגם לפעמים נשב לידך בזמן שאתה מתלבט מה להזמין ונשים עליך יד חברית ונקרא לך אחי, ממש לא במקום גם לדעתי, לא רוצה לראות צוות נכנס למטבח ומנשנש עם הידיים מהסירים והפסים בזמן שאני אוכל, לא מקצועי, לא מכבד, לא מעורר תאבון.

 

[סבתא רותרות]

מסקנה-לא לשבת במקום ממנו רואים את המטבח

ולמדווח - תודה על הדיווח. נהניתי לקרוא אותו.

 

[salo22]

לפעמים אין ברירה

ודווקא יש לא מעט מקרים שמטבח פתוח הוא קליניקה וחווייה נעימה לעין והנפשות הפועלות עושות רושם אינטיליגנטי והגייני

נכון שלרוב המצב הוא הפוך, לצערינו.

 

[סבתא רותרות]

זה כשהם יודעים שהוא פתוח ולא כשמציצים להם מהחלון...

 

[החתולית]

אני עם סאלו

אוהבת מטבחים פתוחים, במיוחד כי מקפידים בהם יותר על התנהלות נכונה

 

[ארצנוהקטנטונת]

אם טרם ניסית, כדאי.

הסקתי את זה ממה שכתבת שטרם ניסית. הרשה לי דווקא להמליץ לך.
היינו שם כמה פעמים.
לאור העובדה שכל פעם שנבחרת מסעדה בתל אביב נעשות המון רשימות ומחיקות אתה יכול להבין שהיא ממוקמת גבוה.
גם בחופשה הקצרצרה בתל אביב ישבנו בה ובבסטה (ובכרם למרק). היא עקפה את בית תאילנדי (מחירי ערב נורמליים יותר)
אני לא ראיתי סחבקיות אלא שירות מקצועי מעל הממוצע התל אביב. אף אחד לא טפח לי על השכם.
יש בעיה של מלצרים שמאוד עסוקים אחד בשני אבל תמיד עם עין אחת פקוחה על השולחנות.
המסעדה מצ'פרת אם ממתינים ארוכות, גם את אלו שזו אשמתם כי הגיעו ללא הזמנת מקום (והיו הרבה ממתינים).
אחרי אחת עשרה כבר מתחיל להתרוקן ואפשר ללא הזמנת מקום.

 

[salo22]

בהחלט אנסה ללא קשר, תודה

 

[Vegeterian123]

הרשו לי לחדד...

דבר ראשון, אני מאוד אוהב מטבחים פתוחים, זה נותן "גישה" למטבח, ומכניס אותך קצת למה שקורה "מאחורי הקלעים", במיוחד לחובבי המטבח מבינינו.
אבל!
וזה חתיכת "אבל"...
בגלל שבעל עסק מכניס את הלקוח אליו אל מאחורי הקלעים, אני חושב שמצופה ממנו שידע להתנהג בהתאם, וככלל, להסביר לעובדים שהם לא "מתחבאים" כשהם נכנסים למטבח.
יותר מזה, מצופה מהשפים ומהאנשים שנמצאים במטבח להיות יותר "מודעים לעצמם".
יצא לי לראות, לדוגמא, בדלידה, שהיינו בה לפני שבוע וישבנו מול החלון של המטבח, את הטבח טועם את הכרובית המטוגנת, לא אוהב את הטעם לאחר התיבול, וזורק את הכרוביות ומכין חדשות. מאוד אהבתי לראות את זה, ומצד שני, אני מניח שלא היו חסרים המקומות בעיר שהיו מגישים את המנה ה"לא טעימה" החוצה...

אין לי כל בעיה עם מלצרים סחבקים, או עם קצת צחוקים עם המלצר, יש מסעדות שיותר מתאימות ויש שפחות, לאוירה ה"ישראלית", נקרא לזה כך.
דווקא בהאנוי, האוירה מאוד "משפחתית" בעיקר כי אין הרבה מקומות והמקום קצת קטן ואינטימי, ומאוד נהנינו מהיחס של המלצרים.
אני מסכים גם שבהאנוי השירות מעל הממוצע, אבל סה"כ צריכים להיות מודעים לקיומו של "חלון" למטבח.

 

[salo22]

מקבל, לא הבהרתי מספיק את עצמי

אני מאוד אוהב מסעדות עם הרגשה משפחתית אבל שמירה על כללים הגיוניים של אירוח, ברור שכולנו לא אוהבים את האחי או אחותי הישראלי במסעדה ושאר הסתחבקויות אחרות.

 

[סמואל ספייד]

החוויה שלי מהאנוי העיר ולא המסעדה הכה מבוקשת

מה באמת צריך להזמין מקומות שבוע מראש?
זה הורס את כל הספונטניות, היא כבר פתוחה לפחות שנתיים נראה לי, זה טוב שיש לה כזה ביקוש אבל קצת מסרס את הרצון לבקר שם, שאני ביקרתי בהאנוי חרשתי את הרחוב המרכזי שם:קים-אה סטריט ופחות נתקלתי בלחניות המאודות או בבגטים הצרפתיים, מה שכן בכל קרן-רחוב ישבה סבתא ומכרה כל מיני עלים ירוקים ןמזגה לקעריות את מרק הפו הידוע שלהם, עם קשוח, אופי מחוספס וקצת חשדן לזרים,
הנה קצת ממה שעבר עלי שם:

נראה קצת כמו אתר הסרטה של הסרט " מבצע יהונתן" של מנחם גולן בסוף שנות השבעים.
אני מתכוון לאולם של ביקורת הגבולות בהאנוי.
הרבה הרבה חיילים צנומים בעלי בלורית שחורה מוקפדת ועור לבן ובהיר,ניגשים אלייך לתישאול קפדני עם אנגלית עילגת ומבררים היכן בדיוק אתה מעביר את הלילה הראשון בעיר הזו.
אני כהרגלי לא נוטה לשתף זרים במעשיי הליליים הבעתי תרעומת קלה לנוכח התחקיר היסודי שניסו לערך לי,מבט מהיר סביבי וצינה שנזרקה לכיווני תוך כדי אמירה:" אדוני אתה אורח במדינה שלנו, זוהי ארץ קומוניסטית ועלייך לידע אותנו על מעשייך כאן" גרמה לי לסור בזריזות לדלפק של איזו סוכנות נסיעות שקיבלה בלעדיות על הטרמינל ולשלם כמה עשרות אלפי דונג ללילה במלון ברובע העתיק של העיר.
בדרך החשוכה משהו בנסיעה של ארבעים דקות לערך הייתי מוקף בעדת אופנועים שכמו ושיוו לי לרגע הרגשה של נשיא באיזו רפובליקת בננות.
בכל מקרה זה משונה לראות עלמות חן צעירות רוכבות על אופנועים במיטב מחלוצותיהם הלבנות ששיערן קלוע להן בקפידה, לעיתים אלו נערים פוחזים לעיתים זוג אוהב ולעיתים סתם פועל ששב משדות האורז או מהמאהבת ,אבל תמיד הם יעשו את הדרך על אופנוע,
המלון היה ממוקם באיזור מרכזי והשירות הראשוני היה אדיב בשונה משדה התעופה, התמקמתי חיש קל בחדרי ודילגתי לרחוב לחוש מעט את אווירת המקום בשעת לילה מאוחרת.
אין הרבה מועדונים או פאבים גדולים אבל לשמחתי בקרן רחוב סמוכה התגלה לי בר קטנטן ששרף טיפוסים מכל רחבי תבל,הזמנתי לי בירה מקומית( זה תחביב שלי לטעום בירה תוצרת מקומית) וטוגנים ובעלת הבית נכנסה במיוחד למטבח להתקין לי כריך המבורגר כיוון שלטענתה הטבח יושן כבר
ניהלתי כמה שיחות נימוס לא מחייבות עם כמה מיושבי המקום וחזרתי לחדרי לתפוס תנומה הגונה.
נחמד לפעמים גם לישון לבד.........................
התעוררתי השכם בבוקר ממש עם אור ראשון , הסטתי את הוילון ונדהמתי ממראה עיניי...
אלפי אנשים כבר ערים ומוכרים את מרכולתם ממש למרגלות מדרגות המלון .
יצאתי לי לרחובות הסמוכים והתרשמתי מהאנשים השקטים שעורכים צעדת בוקר או מדיטצייה או סתם מותחים רשת בין שני עצים ומשחקים כדור נוצה, לחצות את הכביש בחמש וחצי בבקר דמה להילוך בין הטיפוץ, הרבה אופנועים קלים שמגיעים בדבוקה גדולה וממש מקיפים אותך מכל עבר, התמקמתי לי על ספסל עץ סמוך לנהר שחוצה את האיזור העתיק של העיר ונשמתי לי את האוויר של הבוקר שהתמלא אט אט באדי דלק של הכלים הדו גלגליים שליכלו במעט את השקט והפסטורליה של המקום.
סוכנות נסיעות מקומית קרצה אליי והזמנתי לי טיול של כמה ימים למפרץ טונקין, יש שם איזור שנקרא: האלונג ביי ,מקום מדהים ומרתק ביופיו, סלעי גרניט ענקיים שצפופים זה לזה ומכוסים בצמחייה ירוקה ממש מזדקרים להם ממימי הטורקיז וכמעט מלטפים את הרקיע............
זה איזור תיירותי ועמוס מסעדות וספינות עץ כבדות שמציעות לך דיל של יומיים כולל לינה על הספון בתא זוגי וארוחות של פירות ים שכמה דקות קודם עוד טבלו במימי המפרץ הירקרק.
למזלי על סיפון הספינה מלבד כמה תיירים מצרפת ומצ'ילה היו שני גברות מקוריאה, בעצם ליתר דיוק מדרום קוריאה,אני חייב לציין שאני לא הכי אוהב את היופי האסייאתי אבל אם כבר להתלטף עם מישהי מלוכסנת עיניים אני מעדיף שהיא תהיה מסיאול, הן גבוהות בהירות ומשדרות עדינות , לרובן יש חוכמה שנרכשה במוסדות החינוך שם ואנגלית ברמה טובה מאוד.
לא עבר הרבה זמן עד שזינקתי כאחוז תזזית למי המפרץ מדופן הספינה, אחת הגברות הצטרפה אליי ושחינו כמה עשרות מטרים יחדיו תוך כדי פלירטוט הדדי שרק הדגים היו עדים לו ואיזו מדוזה ארוכה בעלת גוון צהוב ומפחיד שחתכה את המים בדיוק לידינו.
לאחר ארוחת ערב קלילה כמו בתיזמון של במאי או בעצם צלם מדופלם קו הרקיע קיבל גוון של שקיעה והשמיים קיבו לו צבע מדהים, את הספינה הקיפו מלא סירות משוטים קטנטנות עשוייתצ מבמבוק וזפת שהציעו את מרכולתן ( קוקוס,פירות העונה או סתם חטיפים לנשנש ואפילו בקבוקי רום או קוניאק מקומי)
לאחר משא ומתן זריז השכרתי לכמה שעות סירת משוטים קטנה וזעירה ןהפלגתי לי עם הדרום קוריאנית לעבר האופק לא בדיוק חיפשנו את קים איל יונג אבל חיפשנו מקום שקט ואינטימי בין שלל הסירות שהקיפו אותנו על מנת שנוכל לטעום קצת זה מזו.
זו הייתה חוויה מוזרת אפילו עבורי לחתור במרץ בעלטה בסמיכות למצוקי הגרניט האלו ועדיין לחוש את אותו יצר הרסני שטבוע בי או בכל גבר אחר ולרצות אותה עד מאוד.
המעשה עצמו הגשים את הציפיות בכל מובן, הקולות שלנו התמזגו להפליא עם בליל השפות שנשמעו מעשרות ספינות העץ שכולן עוגנות במקום הספציפי הזה לעגינת לילה.
קצת קשה לדמיין שדווקא כאן בצפון המנומנם הזה הייתה פעם מלחמה נוראית ואכזרית במיוחד ואילו לי כרגע יש איזו שריטה קטנטנה בכתף ממעשה חדירה פולשני אמנם אבל ידידותי למדיי