כי מדרום תיפתח הטובה
פעמיים בשבוע אני נוסעת לדרום לכיוון ב"ש.
בכלל, יש לי איזה רומן מתמשך עם העיר הזו - שם שרתתי את רוב שרותי הצבאי, ונשבעתי שאני לא חוזרת אליה.
חזרתי אליה לארבע שנים באוניברסיטה, ונשבעתי שלא עוד.
ובשנתיים האחרונות אני שוב מוצאת את עצמי בדרך המוכרת דרומה, עם קו הנוף שמתחלף בחדות אחרי קרית גת, ונוף השדות הפסטורלי באזור בית קמה, והפקק התמידי והמעצבן בצומת להבים....
ודי מדהים לגלות שוב ושוב שאין איפה לאכול לאורך כל הנסיעה כמעט. אני נוסעת עכשיו רק בכביש שש, כך שההיצע מצומצם עוד יותר. אפילו תחנות דלק בקושי ישנן, והמבחר בהן עוד יותר עלוב מאשר במרכז הארץ.
וכבר כמה חודשים אני עוברת ליד הבוטקה בצד הכביש, בין החיבור של כביש 6 לכביש 40, קצת צפונית לבית קמה, ולא עוצרת כי ממהרים קדימה, ואתמול החלטתי לעצור. גם ככה יצאתי מוקדם, לא הספקתי לקחת אוכל מהבית, וקיוויתי לקנות שם כריך או שקשוקה או משהו דומה.
ואז פגשתי את בני, מושבניק חקלאי שמגדל ענבי מאכל, ומגשים עוד חלום - הדוכן הזה.
בני בדיוק סיים להקים את הדוכן - הוא מקים אותו כל יום, מתחיל ב- 7 בבוקר כדי שב-8 הכל יהיה מוכן, ומפרק כל ערב כשהשמש שוקעת.
הדוכן מקסים, השולחנות מצויירים באהבה גדולה, ויש תחושה (שקיבלה אישור אח"כ) שמושקעת פה המון אהבה.
בני מתנהל ברוגע.... סיכמנו על שקשוקה, ובינתיים הזמין אותי לקפה הפוך על חשבון הבית ("כי את פעם ראשונה פה") - הקפה היה מעולה ממש !!! עם טיפונת קינמון, באמת נפלא והרבה יותר טעים לי מרוב כוסות הקפה ששתיתי מחוץ לבית.
שאלתי אותו על המוזלי שלו, אז הוא מייד נתן לי טעימה - באמת טעים ומוצלח, אין מה לומר.
בינתיים יש עיתון טרי, לעיין בו בזמן שבני מכין את הכריך עם השקשוקה שלי, והרבה שקט מסביב מתובל בנוף מדברי.
בני קצת נעצב מכך שהכריך יאכל רק בצהריים, ומפציר בי להתקשר אליו אח"כ ולספר איך השקשוקה. אני שולחת לו SMS לאחר המעשה.
בינתיים מגיע עוד לקוח, ומבקש בורקס טורקי - בני מציע לו גם ביצה וחריף, בעודו אורז לי את כריך השקשוקה באריזה כ"כ אטומה ומהודקת שלא נזל כלום ממנה עד הצהריים. בינתיים בני נותן לי כרטיס ביקור ומציע לי בפעם הבאה להתקשר מהדרך כדי שהוא כבר יכין לי את השקשוקה, שלא אצטרך לחכות ("ככה עושים הנהגים שעוצרים אצלי").
לא יכולתי לחכות עד הצהריים.... בישיבות מחשבותי נדדו אל הכריך הזה, ההבטחה הגלומה.... ואכן כשהגיעה העת פתחתי בשקיקה את האריזה וקיבלתי שקשוקה נהדרת עם קצת חומוס וחריף וקצת סלט כרוב בלחמניה נהדרת, והתענגתי על כל ביס ולא רציתי שיגמר.
אז כשאתם נוסעים לדרום, תעצרו אצל בני. יש אנשים שאתה פשוט רוצה לתת להם, ומקווה שהם מצליחים להתפרנס מהחלומות שלהם.
https://www.facebook.com/shmura215?ref=ts&fref=ts
פעמיים בשבוע אני נוסעת לדרום לכיוון ב"ש.
בכלל, יש לי איזה רומן מתמשך עם העיר הזו - שם שרתתי את רוב שרותי הצבאי, ונשבעתי שאני לא חוזרת אליה.
חזרתי אליה לארבע שנים באוניברסיטה, ונשבעתי שלא עוד.
ובשנתיים האחרונות אני שוב מוצאת את עצמי בדרך המוכרת דרומה, עם קו הנוף שמתחלף בחדות אחרי קרית גת, ונוף השדות הפסטורלי באזור בית קמה, והפקק התמידי והמעצבן בצומת להבים....
ודי מדהים לגלות שוב ושוב שאין איפה לאכול לאורך כל הנסיעה כמעט. אני נוסעת עכשיו רק בכביש שש, כך שההיצע מצומצם עוד יותר. אפילו תחנות דלק בקושי ישנן, והמבחר בהן עוד יותר עלוב מאשר במרכז הארץ.
וכבר כמה חודשים אני עוברת ליד הבוטקה בצד הכביש, בין החיבור של כביש 6 לכביש 40, קצת צפונית לבית קמה, ולא עוצרת כי ממהרים קדימה, ואתמול החלטתי לעצור. גם ככה יצאתי מוקדם, לא הספקתי לקחת אוכל מהבית, וקיוויתי לקנות שם כריך או שקשוקה או משהו דומה.
ואז פגשתי את בני, מושבניק חקלאי שמגדל ענבי מאכל, ומגשים עוד חלום - הדוכן הזה.
בני בדיוק סיים להקים את הדוכן - הוא מקים אותו כל יום, מתחיל ב- 7 בבוקר כדי שב-8 הכל יהיה מוכן, ומפרק כל ערב כשהשמש שוקעת.
הדוכן מקסים, השולחנות מצויירים באהבה גדולה, ויש תחושה (שקיבלה אישור אח"כ) שמושקעת פה המון אהבה.
בני מתנהל ברוגע.... סיכמנו על שקשוקה, ובינתיים הזמין אותי לקפה הפוך על חשבון הבית ("כי את פעם ראשונה פה") - הקפה היה מעולה ממש !!! עם טיפונת קינמון, באמת נפלא והרבה יותר טעים לי מרוב כוסות הקפה ששתיתי מחוץ לבית.
שאלתי אותו על המוזלי שלו, אז הוא מייד נתן לי טעימה - באמת טעים ומוצלח, אין מה לומר.
בינתיים יש עיתון טרי, לעיין בו בזמן שבני מכין את הכריך עם השקשוקה שלי, והרבה שקט מסביב מתובל בנוף מדברי.
בני קצת נעצב מכך שהכריך יאכל רק בצהריים, ומפציר בי להתקשר אליו אח"כ ולספר איך השקשוקה. אני שולחת לו SMS לאחר המעשה.
בינתיים מגיע עוד לקוח, ומבקש בורקס טורקי - בני מציע לו גם ביצה וחריף, בעודו אורז לי את כריך השקשוקה באריזה כ"כ אטומה ומהודקת שלא נזל כלום ממנה עד הצהריים. בינתיים בני נותן לי כרטיס ביקור ומציע לי בפעם הבאה להתקשר מהדרך כדי שהוא כבר יכין לי את השקשוקה, שלא אצטרך לחכות ("ככה עושים הנהגים שעוצרים אצלי").
לא יכולתי לחכות עד הצהריים.... בישיבות מחשבותי נדדו אל הכריך הזה, ההבטחה הגלומה.... ואכן כשהגיעה העת פתחתי בשקיקה את האריזה וקיבלתי שקשוקה נהדרת עם קצת חומוס וחריף וקצת סלט כרוב בלחמניה נהדרת, והתענגתי על כל ביס ולא רציתי שיגמר.
אז כשאתם נוסעים לדרום, תעצרו אצל בני. יש אנשים שאתה פשוט רוצה לתת להם, ומקווה שהם מצליחים להתפרנס מהחלומות שלהם.
https://www.facebook.com/shmura215?ref=ts&fref=ts