horseradish
New member
אוסף ביקורות שהצטברו להן השבוע ונפתח במסעדת וניה
ובכן, זה היה שבוע מאוד גדוש בבילויים. חברים שהגיעו מחוץ לעיר, אורחים מחו"ל ועוד.
במהלך השבוע הזה יצא לי להיות פעמיים במסעדת "וניה" או "ביסטרו וניה" ליתר דיוק.
גילוי נאות: אני מיודדת עם בעלי המסעדה ולכן נמנעתי עד כה מביקורות עליה, למרות שהרביתי לאכול שם בסמוך לפתיחה ועדיין פעם ב... יוצא לי לאכול שם.
אני אגיד את דעתי האובייקטיבית עד כמה שאפשר על המסעדה: וניה היא מקרה קלאסי של מסעדה עם פוטנציאל קולינרי גדול.
עם שף יצירתי שלא מפחד לבחון ולאתגר את הגבולות ולהצליח - כמעט כל פעם מחדש - להגיע לתוצאות טעימות במיוחד.
זו מסעדה שמציעה המון אופציות מעניינות ומסקרנות לצמחונים ולטבעונים ועם זאת נהדרת גם לקרניבורים ולאוהבי האוכל מהים.
אני חושבת שהיא חיונית בנוף החיפאי הקצת שמרני, למרות מוסדות האוכל המפוארים שיש בחיפה ושאני מעריצה אותם וסוגדת להם, כי היא מציעה משהו קצת יותר קוסמופוליטי ואולי אפילו... תל אביבי (הס מלהזכיר).
אבל - ופה בא אבל גדול - נקודת האכילס של המסעדה היא רמת השירות. השירות אדיב לרוב אך לא מקצועי, מבולבל ומגומגם לעיתים ובמקרים הרעים ממש הורס את החוויה.
לזכותה של המסעדה יאמר שאם מעמידים אותה על טעותה או מתלוננים, הם עושים הכל כדי לתקן ולפצות את הלקוחות, אך פעמים רבות מידי קרה שהמתנו למנות זמן רב, או שכחו אותנו, או הגישו לנו מנה שכלל לא הזמנו.
Having said that - אני יכולה עכשיו לכתוב על שני הביקורים במסעדה בלב שקט יחסית.
ביקור ראשון בוניה
הביקור הראשון היה בשבוע שעבר.
הגיעה אלינו אורחת מפורטוגל ולקחתי אותה לסיור בעיר התחתית. במקרה הזדמנו אל הוניה.
החלטנו לחלוק בסלט רימונים וחצילים (18 ש"ח) שהיא מנה שלאחרונה החלו להגיש. לקחנו גם את מנת הקרוק בורגר שהיא שילוב בין המבורגר לבין קרוק מסייה (65 ש"ח).
אחרי זמן קצר יחסית החלו לערוך לנו את השולחן עם כלים לאכילת סרטנים. העמדנו את המלצר על טעותו והוא מיהר לערוך את השולחן בהתאם למנות שהזמנו.
המנות הגיעו מהר יחסית. קודם הסלט ואחר כך הקרוק-בורגר.
נקודה לזכות השירות הייתה שנשאלנו מה סדר הוצאת המנות שאנחנו רוצות (לנו זה לא מאוד שינה, אז ביקשנו שמה שמוכן קודם - ייצא).
סלט הרימונים והחצילים היה נפלא. ב 18 שקלים קיבלנו צלחת די נדיבה עם לחם קלוי קלות וחמים, טוב מאוד באיכותו (ממאפיית "עיניים"). השילוב בין הרימונים והחצילים היה מופלא, גם מבחינת הטעמים וגם מבחינת המרקמים. העשבים שצורפו למנה השתלבו באופן מושלם (כוסברה בעיקר, אבל גם פטרוזיליה ועוד) ובאופן כללי הכל חרק מפה מרוב טריות.
אבל את ההצגה תפס הקרוק בורגר שהיה לא פחות ממופלא. תיאור המנה הוא כדלהלן: המבורגר מנתחי סינטה, שייטל וצלעות, בין שתי פרוסות חלת שבת, איולי קארי, חסות, שינקן, עגבניה, בצל סגול, בצל מטוגן ואמנטל הולנדית.
בפועל קיבלנו המבורגר שבשתי פרוסות חלה, כשהתחתונה משוחה באיולי קארי תוצרת בית מעולה וממכר, חסה, עליו ההמבורגר המכובד בגודלו (לא צוין משקל) ועליו כל הכבודה המדוברת ומלא מלא בצל מטוגן טעים ברמות. על הפרוסה העליונה הומסה אחרי כבוד פרוסה עבה של גבינת אמנטל.
איכות הבשר הייתה מעולה וההמבורגר הוגש עם מטבלים שהיו: איולי קארי (אותו אחד!), קטשופ תוצרת בית מצוין וברביקיו (סביר). הוגשו גם כמה פרוסות צ'יפס עבות במיוחד שהיו מעולות גם הן. מזמן לא נהניתי ככה מהמבורגר וגם הרגשתי קצת ילדה מושחתת
.
יותר מאוחר הצטרפו אלינו זוג חברים שהזמינו מנת סרטנים (לא זוכרת מחיר, משהו בסיבוב של 70 ש"ח ומשהו) מהספיישלים של אותו יום וסינייה חצילים ועגבניות (50 ש"ח).
לחברים היה קצת פחות מזל מאיתנו בתחום השירות והם נאלצו להתאמץ באופן פעיל כדי להשיג תפריטים, ואז להזמין, ואז לקבל גם מים. ההמתנה גם לקחה יותר זמן.
לא טעמתי מהמנות אך החברים היו מרוצים מאוד.
ביקור שני בוניה
הביקור השני היה בערב מיוחד שנערך במקום ובמסגרתו הוזמן השף של דלאל טאפאס בר בעכו, לבשל יחד עם השף של וניה.
דלאל טאפאס בר היא מקום חדש וקטן בשוק הטורקי בעכו. אוסמה דלאל, השף, מגדיר את המקום כטאפאס בר הערבי הראשון.
יצא לי לטעום במסגרת אחרת ממטעמיו ומאוד אהבתי. במסעדה טרם יצא לי לבקר וראיתי בערב הזה הזדמנות לבדוק את האוכל.
הערב נערך כך שדלאל ניגש לכל שולחן והסביר על המנות באופן אישי ושאל לגבי רגישויות, העדפות וכיוצ"ב. הזהירו אותנו שהקצב עלול להיות איטי מהרגיל, אך לא הרגשנו בכך.
הזמנו שתי מנות מהתפריט של דלאל וקינוח של וניה.
המנות שהזמנו היו טרטר פרחים וגלידת צנוברים שזו מנת פתיחה הכוללת "גלידת" צנוברים קפואה, ועליה פרוסות קיווי, חתיכות פלמוד, מיץ לימון, שמן פרחים ונגיעות כוסברה טרייה (46 ש"ח), מיאר - שזו מנה שכוללת "פירה" חומוס, סלק ומיציו, קצת יוגורט, אפונה, פלמידה מבושלת ואולי עוד משהו ששכחתי (73 ש"ח).
לקינוח לקחנו טארט שוקולד מריר (42 ש"ח) שהוא אחד מהקינוחים הקלאסיים של וניה ומוכן ע"י אביו של השף שהוא קונדיטור מעולה בפני עצמו.
כל המנות ללא יוצא מן הכלל היו מצויינות. הטרטר היה עדין אך לא מידי והדגיש את הטעמים של הדג. באופן כללי הרגשנו כל טעם לחוד ואת השילוב בלי ששום מרכיב ייטמע בשני שזו מומחיות גדולה לדעתי. המיאר היתה מנה מענגת ומנחמת וגם הטעמים שלה היו עשירים והשתלבו מעולה אחד בשני. הטארט היה מצוין כתמיד - דחוס אך לא כבד, נוזלי אך לא מידי, מתוק אך לא מאוד. פשוט עוגת השוקולד האולטימטיבית. משיחה עם הקונדיטור התברר שהקרם מבוסס על קרם אנגלז ולכן הוא כה רך וקטיפתי.
אני חייבת לציין שכל נושא השירות היה מופתי באותו ערב.
אני לא יודעת אם דלאל הביא איתו צוות, אבל יש לי הרגשה שנושא השירות מאוד חשוב לו.
אז כך ביקרתי פעמיים וגם קיבלתי שתיים באחד בביקור השני
ובכן, זה היה שבוע מאוד גדוש בבילויים. חברים שהגיעו מחוץ לעיר, אורחים מחו"ל ועוד.
במהלך השבוע הזה יצא לי להיות פעמיים במסעדת "וניה" או "ביסטרו וניה" ליתר דיוק.
גילוי נאות: אני מיודדת עם בעלי המסעדה ולכן נמנעתי עד כה מביקורות עליה, למרות שהרביתי לאכול שם בסמוך לפתיחה ועדיין פעם ב... יוצא לי לאכול שם.
אני אגיד את דעתי האובייקטיבית עד כמה שאפשר על המסעדה: וניה היא מקרה קלאסי של מסעדה עם פוטנציאל קולינרי גדול.
עם שף יצירתי שלא מפחד לבחון ולאתגר את הגבולות ולהצליח - כמעט כל פעם מחדש - להגיע לתוצאות טעימות במיוחד.
זו מסעדה שמציעה המון אופציות מעניינות ומסקרנות לצמחונים ולטבעונים ועם זאת נהדרת גם לקרניבורים ולאוהבי האוכל מהים.
אני חושבת שהיא חיונית בנוף החיפאי הקצת שמרני, למרות מוסדות האוכל המפוארים שיש בחיפה ושאני מעריצה אותם וסוגדת להם, כי היא מציעה משהו קצת יותר קוסמופוליטי ואולי אפילו... תל אביבי (הס מלהזכיר).
אבל - ופה בא אבל גדול - נקודת האכילס של המסעדה היא רמת השירות. השירות אדיב לרוב אך לא מקצועי, מבולבל ומגומגם לעיתים ובמקרים הרעים ממש הורס את החוויה.
לזכותה של המסעדה יאמר שאם מעמידים אותה על טעותה או מתלוננים, הם עושים הכל כדי לתקן ולפצות את הלקוחות, אך פעמים רבות מידי קרה שהמתנו למנות זמן רב, או שכחו אותנו, או הגישו לנו מנה שכלל לא הזמנו.
Having said that - אני יכולה עכשיו לכתוב על שני הביקורים במסעדה בלב שקט יחסית.
ביקור ראשון בוניה
הביקור הראשון היה בשבוע שעבר.
הגיעה אלינו אורחת מפורטוגל ולקחתי אותה לסיור בעיר התחתית. במקרה הזדמנו אל הוניה.
החלטנו לחלוק בסלט רימונים וחצילים (18 ש"ח) שהיא מנה שלאחרונה החלו להגיש. לקחנו גם את מנת הקרוק בורגר שהיא שילוב בין המבורגר לבין קרוק מסייה (65 ש"ח).
אחרי זמן קצר יחסית החלו לערוך לנו את השולחן עם כלים לאכילת סרטנים. העמדנו את המלצר על טעותו והוא מיהר לערוך את השולחן בהתאם למנות שהזמנו.
המנות הגיעו מהר יחסית. קודם הסלט ואחר כך הקרוק-בורגר.
נקודה לזכות השירות הייתה שנשאלנו מה סדר הוצאת המנות שאנחנו רוצות (לנו זה לא מאוד שינה, אז ביקשנו שמה שמוכן קודם - ייצא).
סלט הרימונים והחצילים היה נפלא. ב 18 שקלים קיבלנו צלחת די נדיבה עם לחם קלוי קלות וחמים, טוב מאוד באיכותו (ממאפיית "עיניים"). השילוב בין הרימונים והחצילים היה מופלא, גם מבחינת הטעמים וגם מבחינת המרקמים. העשבים שצורפו למנה השתלבו באופן מושלם (כוסברה בעיקר, אבל גם פטרוזיליה ועוד) ובאופן כללי הכל חרק מפה מרוב טריות.
אבל את ההצגה תפס הקרוק בורגר שהיה לא פחות ממופלא. תיאור המנה הוא כדלהלן: המבורגר מנתחי סינטה, שייטל וצלעות, בין שתי פרוסות חלת שבת, איולי קארי, חסות, שינקן, עגבניה, בצל סגול, בצל מטוגן ואמנטל הולנדית.
בפועל קיבלנו המבורגר שבשתי פרוסות חלה, כשהתחתונה משוחה באיולי קארי תוצרת בית מעולה וממכר, חסה, עליו ההמבורגר המכובד בגודלו (לא צוין משקל) ועליו כל הכבודה המדוברת ומלא מלא בצל מטוגן טעים ברמות. על הפרוסה העליונה הומסה אחרי כבוד פרוסה עבה של גבינת אמנטל.
איכות הבשר הייתה מעולה וההמבורגר הוגש עם מטבלים שהיו: איולי קארי (אותו אחד!), קטשופ תוצרת בית מצוין וברביקיו (סביר). הוגשו גם כמה פרוסות צ'יפס עבות במיוחד שהיו מעולות גם הן. מזמן לא נהניתי ככה מהמבורגר וגם הרגשתי קצת ילדה מושחתת
יותר מאוחר הצטרפו אלינו זוג חברים שהזמינו מנת סרטנים (לא זוכרת מחיר, משהו בסיבוב של 70 ש"ח ומשהו) מהספיישלים של אותו יום וסינייה חצילים ועגבניות (50 ש"ח).
לחברים היה קצת פחות מזל מאיתנו בתחום השירות והם נאלצו להתאמץ באופן פעיל כדי להשיג תפריטים, ואז להזמין, ואז לקבל גם מים. ההמתנה גם לקחה יותר זמן.
לא טעמתי מהמנות אך החברים היו מרוצים מאוד.
ביקור שני בוניה
הביקור השני היה בערב מיוחד שנערך במקום ובמסגרתו הוזמן השף של דלאל טאפאס בר בעכו, לבשל יחד עם השף של וניה.
דלאל טאפאס בר היא מקום חדש וקטן בשוק הטורקי בעכו. אוסמה דלאל, השף, מגדיר את המקום כטאפאס בר הערבי הראשון.
יצא לי לטעום במסגרת אחרת ממטעמיו ומאוד אהבתי. במסעדה טרם יצא לי לבקר וראיתי בערב הזה הזדמנות לבדוק את האוכל.
הערב נערך כך שדלאל ניגש לכל שולחן והסביר על המנות באופן אישי ושאל לגבי רגישויות, העדפות וכיוצ"ב. הזהירו אותנו שהקצב עלול להיות איטי מהרגיל, אך לא הרגשנו בכך.
הזמנו שתי מנות מהתפריט של דלאל וקינוח של וניה.
המנות שהזמנו היו טרטר פרחים וגלידת צנוברים שזו מנת פתיחה הכוללת "גלידת" צנוברים קפואה, ועליה פרוסות קיווי, חתיכות פלמוד, מיץ לימון, שמן פרחים ונגיעות כוסברה טרייה (46 ש"ח), מיאר - שזו מנה שכוללת "פירה" חומוס, סלק ומיציו, קצת יוגורט, אפונה, פלמידה מבושלת ואולי עוד משהו ששכחתי (73 ש"ח).
לקינוח לקחנו טארט שוקולד מריר (42 ש"ח) שהוא אחד מהקינוחים הקלאסיים של וניה ומוכן ע"י אביו של השף שהוא קונדיטור מעולה בפני עצמו.
כל המנות ללא יוצא מן הכלל היו מצויינות. הטרטר היה עדין אך לא מידי והדגיש את הטעמים של הדג. באופן כללי הרגשנו כל טעם לחוד ואת השילוב בלי ששום מרכיב ייטמע בשני שזו מומחיות גדולה לדעתי. המיאר היתה מנה מענגת ומנחמת וגם הטעמים שלה היו עשירים והשתלבו מעולה אחד בשני. הטארט היה מצוין כתמיד - דחוס אך לא כבד, נוזלי אך לא מידי, מתוק אך לא מאוד. פשוט עוגת השוקולד האולטימטיבית. משיחה עם הקונדיטור התברר שהקרם מבוסס על קרם אנגלז ולכן הוא כה רך וקטיפתי.
אני חייבת לציין שכל נושא השירות היה מופתי באותו ערב.
אני לא יודעת אם דלאל הביא איתו צוות, אבל יש לי הרגשה שנושא השירות מאוד חשוב לו.
אז כך ביקרתי פעמיים וגם קיבלתי שתיים באחד בביקור השני
