קיטשן מרקט - ביקורת
הרבה זמן חשקתי בביקור בקיטשן מרקט, אבל בגלל שהמסעדה נתפסה ככזו שלגיסי אין שם מה לאכול, ומצד שני גם חוג המכרים והחברים שלי לא מתים על שרצים למיניהם והמסעדה לא זולה - לא יצא.
סוף סוף הייתה לי גם הזדמנות וגם קהל מתאים (או היעדר קהל לא מתאים - אחותי וגיסי לא היו) והיינו באזור (תערוכת צילומים של זיו קורן - שווה ביקור), אז ניצלתי את ההזדמנות וקבעתי עובדות בשטח.
פאדיחה מבחינתי להודות - אבל מעולם לא הייתי בשוק האיכרים. לא יודעת איך.
קניתי גבינות, ולצערי הגעתי מאוחר מדי בשביל קצת פירות ים. ועד שדובר סול נראה מסקרן - במחיר של 240 ש"ח לקילו (בערך) ובלי סיבה מיוחדת - זהו, שלא.
המסעדה עצמה מקסימה בעיני, פתוחה ומוארת. ישבנו בשולחן שפונה לשוק רוחש ושוקק, מה שהוסיף לחוויה.
כולנו הזמנו עסקיות (115 לראשונה ועיקרית) ושתינו מים מינרלים.
למנות ראשונות הוזמנו:
סלט סלק ואנטיאס: סלק קצוץ, אגוזי לוז, בצלי פנינה וסשימי אינטיאס.
טאבולה שרימפס - בורגול, שרימפס חלוט, חמוציות, עשבי תיבול, אגוזי מלך ובצלי פנינה
טרטר סלמון עם בצל סגול, קורנישונים ורוי פלפלים 2X
סלט עלים כחול - חסה ערבית, גבינת "דורבלו", סלקים צלויים ואגוזים קלויים
המנות היו עדינות, טעימות, הטרטר הצטיין במיוחד, גם בצורת ההגשה (אין לי תמונות של המנות ראשונות), מין גבעות סלמון קטנות עם איולי כלשהו.
השרימפס בטאבולה שרימפס היו סוג של בייבי שרימפס או שרימפס קצוצים, שהיו קלילים ונעימים בפה.
הטעמים היו עדינים ולא משתלטים, חומרי הגלם עצמם דיברו שם. אני מוצאת שקשה לי לתאר, ואני חושבת שבגלל שחמישה אנשים התחלקו בחמש מנות, וקשה לטעום מספיק מכל מנה כדי לרדת לעומקם של הטעמים.
לחם עולה שם 10 ש"ח, לגמרי מחיר סביר, והגיע עם מטבל שכיח אך תמיד טעים של שמן זית ועגבניות.
בנוסף, קיבלנו על חשבון הבית (ויטמין P בלתי צפוי) פיצה (מוצרלה) שהייתה פשוט מצויינת.
אבל למרות שהראשונות היו טעימות - העיקריות מבחינתי היו המצטיינות.
אני הזמנתי פולנטה פירות ים (פולנטה רכה, ג’מבו שרימפס, קלמרי, עגבניות לחות, שום ושמן זית) שהייתי מבחינתי מצויינת פשוט. היה בה קצת כמהין (שמן, אני מניחה) שלא השתלט על המנה, ואני ממש רגישה לטעם כמהין מודגש במנה.
שאלתי מראש האם הפולנטה קרמית או מהסוג השני (צלויה/מטוגנת?) ושמחתי לגלות שהיא אכן קרמית, אני לא ממש נהנית מהסוג השני. היא אכן הייתה נימוחה, ניתנה בכמות מכובדת, השרימפס היו צרובים מעדנות, הקלמארי היו גדולים והתפוצצו בפה. יאם. הייתה גם אפונה (שלא רשומה בתפריט) ואני מאוד מאוד אוהבת.
מנה נוספת: ריזוטו פריקי, קרם ארטישוק ירושלמי, קונפי שום, דלעת וזיתים שחורים. טעמתי את הדג, היה עסיסי, אני לא מעריצה גדולה של פריקי, אבל אמא שלי, שאכלה את המנה, חשבה שהוא היה מעולה ומתובל היטב.
נלקח גם טרין חם של טלה (+20 ש"ח לעסקית) טלה בבישול ארוך, קרם אפונה וערמונים. המנה מרשימה ויזואלית ומי שאכל אותה בהחלט מצמץ בשפתיו.
שתי מנות הניוקי (ניוקי פטריות של פורצ‘יני, שימאג‘י, פרמז‘ן ושמן כמהין לבנות), וניוקי ושרימפס -(ירקות ירוקים, יין לבן, לימון ושמן זית) אף הן נאכלו בהנאה גדולה על ידי הסועדים, וגם אבא שלי ציין שהמנה הייתה מנה נדיבה וטעימה.
כל המנות יצאו ביחד, והמלצרים היו חמודים ושירותיים. ניגשו פעם אחת לשאול עם הכל בסדר, והכל היה בסדר.
שתינו קאווה (120 ש"ח אאל"ט), ומים מינרלים. ויתרנו על קינוח, קיבלנו על חשבון הבית (אותו ויטמין P מסויים מקודם) 5 פרילינים (אחד לכל סועד) עם אמרטו שהיו ממש מצויינים, לא מתוקים מדי, לא "יייניים" מדי.
הרבה זמן חשקתי בביקור בקיטשן מרקט, אבל בגלל שהמסעדה נתפסה ככזו שלגיסי אין שם מה לאכול, ומצד שני גם חוג המכרים והחברים שלי לא מתים על שרצים למיניהם והמסעדה לא זולה - לא יצא.
סוף סוף הייתה לי גם הזדמנות וגם קהל מתאים (או היעדר קהל לא מתאים - אחותי וגיסי לא היו) והיינו באזור (תערוכת צילומים של זיו קורן - שווה ביקור), אז ניצלתי את ההזדמנות וקבעתי עובדות בשטח.
פאדיחה מבחינתי להודות - אבל מעולם לא הייתי בשוק האיכרים. לא יודעת איך.
קניתי גבינות, ולצערי הגעתי מאוחר מדי בשביל קצת פירות ים. ועד שדובר סול נראה מסקרן - במחיר של 240 ש"ח לקילו (בערך) ובלי סיבה מיוחדת - זהו, שלא.
המסעדה עצמה מקסימה בעיני, פתוחה ומוארת. ישבנו בשולחן שפונה לשוק רוחש ושוקק, מה שהוסיף לחוויה.
כולנו הזמנו עסקיות (115 לראשונה ועיקרית) ושתינו מים מינרלים.
למנות ראשונות הוזמנו:
סלט סלק ואנטיאס: סלק קצוץ, אגוזי לוז, בצלי פנינה וסשימי אינטיאס.
טאבולה שרימפס - בורגול, שרימפס חלוט, חמוציות, עשבי תיבול, אגוזי מלך ובצלי פנינה
טרטר סלמון עם בצל סגול, קורנישונים ורוי פלפלים 2X
סלט עלים כחול - חסה ערבית, גבינת "דורבלו", סלקים צלויים ואגוזים קלויים
המנות היו עדינות, טעימות, הטרטר הצטיין במיוחד, גם בצורת ההגשה (אין לי תמונות של המנות ראשונות), מין גבעות סלמון קטנות עם איולי כלשהו.
השרימפס בטאבולה שרימפס היו סוג של בייבי שרימפס או שרימפס קצוצים, שהיו קלילים ונעימים בפה.
הטעמים היו עדינים ולא משתלטים, חומרי הגלם עצמם דיברו שם. אני מוצאת שקשה לי לתאר, ואני חושבת שבגלל שחמישה אנשים התחלקו בחמש מנות, וקשה לטעום מספיק מכל מנה כדי לרדת לעומקם של הטעמים.
לחם עולה שם 10 ש"ח, לגמרי מחיר סביר, והגיע עם מטבל שכיח אך תמיד טעים של שמן זית ועגבניות.
בנוסף, קיבלנו על חשבון הבית (ויטמין P בלתי צפוי) פיצה (מוצרלה) שהייתה פשוט מצויינת.
אבל למרות שהראשונות היו טעימות - העיקריות מבחינתי היו המצטיינות.
אני הזמנתי פולנטה פירות ים (פולנטה רכה, ג’מבו שרימפס, קלמרי, עגבניות לחות, שום ושמן זית) שהייתי מבחינתי מצויינת פשוט. היה בה קצת כמהין (שמן, אני מניחה) שלא השתלט על המנה, ואני ממש רגישה לטעם כמהין מודגש במנה.
שאלתי מראש האם הפולנטה קרמית או מהסוג השני (צלויה/מטוגנת?) ושמחתי לגלות שהיא אכן קרמית, אני לא ממש נהנית מהסוג השני. היא אכן הייתה נימוחה, ניתנה בכמות מכובדת, השרימפס היו צרובים מעדנות, הקלמארי היו גדולים והתפוצצו בפה. יאם. הייתה גם אפונה (שלא רשומה בתפריט) ואני מאוד מאוד אוהבת.
מנה נוספת: ריזוטו פריקי, קרם ארטישוק ירושלמי, קונפי שום, דלעת וזיתים שחורים. טעמתי את הדג, היה עסיסי, אני לא מעריצה גדולה של פריקי, אבל אמא שלי, שאכלה את המנה, חשבה שהוא היה מעולה ומתובל היטב.
נלקח גם טרין חם של טלה (+20 ש"ח לעסקית) טלה בבישול ארוך, קרם אפונה וערמונים. המנה מרשימה ויזואלית ומי שאכל אותה בהחלט מצמץ בשפתיו.
שתי מנות הניוקי (ניוקי פטריות של פורצ‘יני, שימאג‘י, פרמז‘ן ושמן כמהין לבנות), וניוקי ושרימפס -(ירקות ירוקים, יין לבן, לימון ושמן זית) אף הן נאכלו בהנאה גדולה על ידי הסועדים, וגם אבא שלי ציין שהמנה הייתה מנה נדיבה וטעימה.
כל המנות יצאו ביחד, והמלצרים היו חמודים ושירותיים. ניגשו פעם אחת לשאול עם הכל בסדר, והכל היה בסדר.
שתינו קאווה (120 ש"ח אאל"ט), ומים מינרלים. ויתרנו על קינוח, קיבלנו על חשבון הבית (אותו ויטמין P מסויים מקודם) 5 פרילינים (אחד לכל סועד) עם אמרטו שהיו ממש מצויינים, לא מתוקים מדי, לא "יייניים" מדי.
