טראק דה לוקס - כיכר דיזינגוף
בנפרד משירשור סופ"ש, טראק דה לוקס בכיכר דיזינגוף, באופן משעשע התקשנו למצוא המקום, הגענו לכיכר, הסתכלתי לכיוון, ראיתי מקום עם שולחנות בחוץ די ריק (שמונה בערב), אמרתי לעצמי לא ייתכן, חייב להיות משהו עמוס והומה עם תור, אז התחלנו לעשות סיבובים מסביב לכיכר.. בסופו של דבר הג'יפיאס החזיר אותנו בדיוק לאותו מקום איתו התחלנו, ואז ראינו בפנים את שלד המשאית, משעשע.
המקום מעוצב חמוד מאוד, מוסיקה קצת רועשת מידי, ישבנו בחוץ, שירות לא רע בכלל יחסית למקומות כאלו, לקחנו חצי עוף מעושן, 200 גרם פולד פורק ואותה כמות בריסקט. די מוזר לשבת ולאכול פולד פורק ולראות ממול את מרכז הקבלה, אבל זו תל אביב.
החזיר היה החלש מבין השלושה, בהחלט לא נחזור להזמין שוב, הבשר היה מעט קריר ויבש, הטעמים ניטראליים מידי לברביקיו. הבריסקט היה לא רע אבל רחוק מלהיות מדהים במיוחד, גם הוא הגיע טיפלה קריר ולא חם מספיק. העוף המעושן שלהם, כמו זה שאכלנו ביפו, הוא בהחלט טוב מאוד, אם כי יקר מידי ב 69 ₪ ללא תוספת כלשהי.
מוטיב שקצת חזר והפריע – האוכל בחלקו לא חם מספיק, לקחנו שתי תוספות, השעועית עם בקר טובה מאוד אך סבלה קצת מהעניין, הצ'יפס לטעמי מיותר ולא מוצלח מספיק לתשלום נפרד (14 ₪?), תוספות מעניינות אחרות כמו התירס, היו חסרות.
חצי פאולנר וכוס מיץ אשכוליות, סה"כ 235 ₪ לפני, לטעמי במעבר גבול ה 200 המפורסם, המקום קצת "מחפף" באיכותו, יכול בהחלט להדק ולשפר, או מצד שני מחירים קצת מעודנים יותר לסיגנון.
עדיין עושה רושם כמקום נעים להגיע ולשבת לארוחה לא יומרנית ולא קורעת כיס בכל מקרה, בהחלט נראה לי שיצא לנו עוד לעבור שם, אבל בהחלט לא נכנס לראש רשימת +-200.
כמו שיצא לי לכתוב על הפונדק (שם חוויית האוכל לפחות, הייתה קצת יותר מהודקת ומוצלחת), מי שמתכנן לבקר ונשען על ארוחות ברביקיו נוסטלגיות בארה"ב, לקחת בחשבון שהמקומות האלו כנראה לא היו מצליחים במיוחד גם באליפויות ברביקיו פנימיות לבתי ספר יסודיים בטקסס או ג'ורג'יה, אבל במציאות הישראלית די נטולת הברביקיו שלנו, לפחות במסעדות, הם כנראה בהחלט מהבולטים יותר.
בנפרד משירשור סופ"ש, טראק דה לוקס בכיכר דיזינגוף, באופן משעשע התקשנו למצוא המקום, הגענו לכיכר, הסתכלתי לכיוון, ראיתי מקום עם שולחנות בחוץ די ריק (שמונה בערב), אמרתי לעצמי לא ייתכן, חייב להיות משהו עמוס והומה עם תור, אז התחלנו לעשות סיבובים מסביב לכיכר.. בסופו של דבר הג'יפיאס החזיר אותנו בדיוק לאותו מקום איתו התחלנו, ואז ראינו בפנים את שלד המשאית, משעשע.
המקום מעוצב חמוד מאוד, מוסיקה קצת רועשת מידי, ישבנו בחוץ, שירות לא רע בכלל יחסית למקומות כאלו, לקחנו חצי עוף מעושן, 200 גרם פולד פורק ואותה כמות בריסקט. די מוזר לשבת ולאכול פולד פורק ולראות ממול את מרכז הקבלה, אבל זו תל אביב.
החזיר היה החלש מבין השלושה, בהחלט לא נחזור להזמין שוב, הבשר היה מעט קריר ויבש, הטעמים ניטראליים מידי לברביקיו. הבריסקט היה לא רע אבל רחוק מלהיות מדהים במיוחד, גם הוא הגיע טיפלה קריר ולא חם מספיק. העוף המעושן שלהם, כמו זה שאכלנו ביפו, הוא בהחלט טוב מאוד, אם כי יקר מידי ב 69 ₪ ללא תוספת כלשהי.
מוטיב שקצת חזר והפריע – האוכל בחלקו לא חם מספיק, לקחנו שתי תוספות, השעועית עם בקר טובה מאוד אך סבלה קצת מהעניין, הצ'יפס לטעמי מיותר ולא מוצלח מספיק לתשלום נפרד (14 ₪?), תוספות מעניינות אחרות כמו התירס, היו חסרות.
חצי פאולנר וכוס מיץ אשכוליות, סה"כ 235 ₪ לפני, לטעמי במעבר גבול ה 200 המפורסם, המקום קצת "מחפף" באיכותו, יכול בהחלט להדק ולשפר, או מצד שני מחירים קצת מעודנים יותר לסיגנון.
עדיין עושה רושם כמקום נעים להגיע ולשבת לארוחה לא יומרנית ולא קורעת כיס בכל מקרה, בהחלט נראה לי שיצא לנו עוד לעבור שם, אבל בהחלט לא נכנס לראש רשימת +-200.
כמו שיצא לי לכתוב על הפונדק (שם חוויית האוכל לפחות, הייתה קצת יותר מהודקת ומוצלחת), מי שמתכנן לבקר ונשען על ארוחות ברביקיו נוסטלגיות בארה"ב, לקחת בחשבון שהמקומות האלו כנראה לא היו מצליחים במיוחד גם באליפויות ברביקיו פנימיות לבתי ספר יסודיים בטקסס או ג'ורג'יה, אבל במציאות הישראלית די נטולת הברביקיו שלנו, לפחות במסעדות, הם כנראה בהחלט מהבולטים יותר.
