איזור שוק לוינסקי והתחנה המרכזית
הגענו באוטובוס לתחנה המרכזית החדשה ומיד ניגשנו לשני החנויות הפיליפיניות האהובות עלינו הנמצאות בתוך בניין התחנה. החנויות מציעות מאכלים תוצרת בית הנמכרים בעיקר בסופי שבוע. זכינו לדגום רבים מהם אך פיתחנו התמכרות קשה לעוגות ה- hopia, אלו הם מאפים אישיים מתוקים מבצק עלים/פריך הממולאים במליות על בסיס שעועית מש (מתובל בפאנדאן=ירוק), יאם סגול (ube) או סוג של דלעת (winter melon) בתיבול שומן חזיר. בכל פעם שאנו באים לתל אביב דרך התחנה המרכזית אנו דואגים להצטייד במלאי שלהן. לצערנו, בגלל התכנון האדריכלי המשונה של הבניין אין לנו יכולת להגיד היכן נמצאות החנויות, למצוא אותן זה עניין של תחושת בטן, כמו גם היציאה מבניין התחנה. מלבד אלו, החנויות מוכרות מגוון מוצרים מיובאים מהפיליפניים וירקות ופירות מיוחדים כמו פלנטיין, קסבה ועלים למינהם, אנו רכשנו בקבוק של חומץ קנה סוכר מתובל וקטשופ בננה.
מאיזור התחנה הלכנו על רחוב לוינסקי עד הגיענו לאיזור השוק. שם הסתובבנו הלוך ושוב על רחוב לוינסקי והרחובות החוצים אותו.
נכנסנו ל
פוני לטעום מהבורקסים שאומרים שהם בין הטובים בעיר, כנראה שנכון. המליצו לנו גם על עוגת מוס השוקולד, בילינו את כל היום אתמול בלהתחרט שלא קנינו אותה.
ברחוב החלוצים נמצאות אחת לצד השנייה חנויות כלי מטבח,
פילבו הגדולה המוכרת כלים לבישול, אפייה והגשה,
דאבמי המוכרת מכשירים ייעודיים כגון מכונות פסטה, מחבתות לסטייקים ועוד, ויש את
גרובשטיין שבה ניתן למצוא כל חומר או כלי הדרוש לקונדיטוריה ביתית.
על רחוב לוינסקי עצמו ישנן מעדניות וחנויות תבלינים רבות. ב
פיצוחי קליפורניה הצטיידנו בפירות מיובשים מעניינים: צימוק אוזבקי, אפרסקים, golden berry (שמקוטלג כמזון על, הוא בעיקר חמוץ) ושיזף (או דום) שהרגיש כמו שילוב בין תמר לספוג...
עוד חנות שמוכרת בעיקר פירות מיובשים באוריינטציה בריאותית היא
טעם לחיים שנמצאת על פינת מרחביה. שם ניתן למצוא מגוון גדול של פירות מיובשים ולדרים שחלקם הגדול ללא תוספת סוכר וניתן לטעום מהכל. אנחנו אהבנו וקנינו את הפסיפלורה (שלמה מיובשת, מלאת בשר והגרעינים לעיסים), מנגו, בננה ולדר בננה-אננס.
ארוחת צהריים: לאחר התלבטות בחרנו ב
סאלוף ובניו, חמארה תימנית. שם אכלנו מרק תימני עם בשר ותפוח אדמה הנאכל יחד עם חילבה מוקצף וסאלוף (פיתה דקה על המחבת). כאשר אוכלים אותם כל אחד בנפרד המרק פשוט והחילבה מוזר. כשאוכלים את שלושתם ביחד נוצרת סימביוזה גאונית. הסאלוף, הוא טעים גם בפני עצמו. המנה השנייה שאכלנו היא הקובנה שהגיעה עם שלושה מטבלים: עגבניות, טחינה ושמנת חריפה. הקובנה היא מעין שילוב בין בריוש למלוואח ולכן החלטנו שאין מאפה שמתעלה עליו (מישהו יכול לחשוב על שילוב יותר גאוני?). הקובנה של המקום עצמו אלוהית, כיכר עגולה ושחומה מלאת קפלים, כל קריעה של חתיכה ממנה מפיצה ריח חמאה בשולחן כולו, עם הכנסתה לפה ישנו פיצוח עדין של הקרום והטעם, כבר אמרנו שזה שילוב של בריוש ומלוואח. פונקנו לקינוח בשוט של ארק. מלבד האוכל המעולה מאוד אהבנו את העיצוב העכשווי עם שולחנות ארוכים במרכז ויותר אינטימיים בצד, קירות לבנים חשופות ותקרה תעשייתית גבוהה. סימנו לנו לחזור לערב של שתייה או כאשר הצורך בפחמימות יכריע אותנו.
לקפה וקינוח התיישבנו ב
קפה טוני ואסתר, בית קפה שנמצא בכיכר קטנה הנכנסת מהרחוב. הקפה טוב, טארט השוקולד לבן וריבת השזיפים היה עשוי טוב אך לא התעלה.
עוד מקומות באיזור שסימנו לחזור אליהם:
- תבליני חבשוש שהיה סגור והגיעה השמועה על תבלינים שניתן למצוא רק שם.
- קונדיטוריה אלברט שהיה סגור ומוכר מרציפן משובח בעבודת יד.
- בורקס פנסו.
- מעדנייות יום טוב וחיים רפאל, זו מול זו. בפעם הבאה נבחר באופציית הפיקניק ונצטייד במגוון נקניקים, גבינות, מאפים, וסלטים משם.
- סלימי, מסעדה פרסית.
