קמאו בתחנה - אוי אוי אוי
אתמול הוזמנתי למסיבת יום הולדת בבר/מסעדה קמאו במתחם התחנה בת"א.
המקום עצמו גרנדיוזי וענק, שולחנות ובר בפנים, דק בחוץ + שולחנות ובר עגול בחוץ, בהחלט מעורר ציפיה.
ישבנו בחוץ. אומר כבר כאן, שאני לא זוכרת מתי הייתי בפעם האחרונה במסעדה בה המחירים היו כל כך מוגזמים בלי שום הצדקה אפילו לפוטנציאל הרעיוני של המנות, בלי קשר לאיכות הביצוע.
התחלקתי עם חברה, הזמנו ארטישוק צלוי (סלסת עגבניות ובצלצלי שאלוט, גבינת טולום, קרם זיתים ובוטנים) ב-....54 ש"ח.
הגיעו 4 חתיכות ארטישוק - עשוי היטב, אין ספק, השילוב של הסלסה, גבינת טולו, הזיתים והבוטנים החמיא למנה והיא נאכלה בהתלהבות. אבל מה, לחלוטין לא מצדיק 54 ש"ח, גם בסטנדרט של ת"א זה היה מחיר גבוה לגודל המנה.
בנוסף, הזמנו פיצה קלאסית.
רוטב עגבניות ומוצרלה טרייה, פרמז'ן ב.... 68 ש"ח (!!).
הפיצה היא לחלוטין מנת יחיד(!), בשונה מהרבה פיצות מהסגנון הזה שראיתי במסעדות מקבילות אחרות, שם מגיעה פיצה דקה אבל גדולה.
הקרום היה קשיח מדי, רוטב העגבניות לחלוטין לא הורגש, ולא היה שם דבר שהצדיק תשלום של 68 ש"ח.
אני אוהבת לאכול במסעדות ויצא לי לשלם מאות שקלים על מסעדות מישלן, מזמן לא הרגשתי שנעשקתי עד כדי כך במנות כל כך בסיסיות. אמנם ידעתי שמחיר הפיצה בלתי סביר עוד לפני שהזמנתי אותה, אבל הייתי רעבה, מודה.
האלכוהול בהחלט היה נחמד, גם הוא במחירים מופרכים - 52 ש"ח למרגריטה, 46 ש"ח לגוורצ' (זה איכשהו פחות צרם לי)
אבל הכי גרוע, למרות שגם ב-10:30 המקום היה חצי ריק, השירות היה איטי, לא מסודר (ארבעה מלצרים שונים ניגשו אלינו), הזמנו את האלכוהול לפני האוכל אבל הוא הגיע אחריו וכד'.
הארטישוק היה טוב והאלכוהול היה טוב, אבל ביננו, אין ממש הצדקה לחזור, ואני לא רואה אותם באמת מתחרים בהצלחה של ויקי כריסטינה, שגם היא סובלת ממחירים גבוהים אבל המנות מצליחות להיות יחודיות מספיק כדי לא להרגיש עשוק מה גם שחומרי הגלם שהם משתמשים בהם יותר יקרים.
אתמול הוזמנתי למסיבת יום הולדת בבר/מסעדה קמאו במתחם התחנה בת"א.
המקום עצמו גרנדיוזי וענק, שולחנות ובר בפנים, דק בחוץ + שולחנות ובר עגול בחוץ, בהחלט מעורר ציפיה.
ישבנו בחוץ. אומר כבר כאן, שאני לא זוכרת מתי הייתי בפעם האחרונה במסעדה בה המחירים היו כל כך מוגזמים בלי שום הצדקה אפילו לפוטנציאל הרעיוני של המנות, בלי קשר לאיכות הביצוע.
התחלקתי עם חברה, הזמנו ארטישוק צלוי (סלסת עגבניות ובצלצלי שאלוט, גבינת טולום, קרם זיתים ובוטנים) ב-....54 ש"ח.
הגיעו 4 חתיכות ארטישוק - עשוי היטב, אין ספק, השילוב של הסלסה, גבינת טולו, הזיתים והבוטנים החמיא למנה והיא נאכלה בהתלהבות. אבל מה, לחלוטין לא מצדיק 54 ש"ח, גם בסטנדרט של ת"א זה היה מחיר גבוה לגודל המנה.
בנוסף, הזמנו פיצה קלאסית.
רוטב עגבניות ומוצרלה טרייה, פרמז'ן ב.... 68 ש"ח (!!).
הפיצה היא לחלוטין מנת יחיד(!), בשונה מהרבה פיצות מהסגנון הזה שראיתי במסעדות מקבילות אחרות, שם מגיעה פיצה דקה אבל גדולה.
הקרום היה קשיח מדי, רוטב העגבניות לחלוטין לא הורגש, ולא היה שם דבר שהצדיק תשלום של 68 ש"ח.
אני אוהבת לאכול במסעדות ויצא לי לשלם מאות שקלים על מסעדות מישלן, מזמן לא הרגשתי שנעשקתי עד כדי כך במנות כל כך בסיסיות. אמנם ידעתי שמחיר הפיצה בלתי סביר עוד לפני שהזמנתי אותה, אבל הייתי רעבה, מודה.
האלכוהול בהחלט היה נחמד, גם הוא במחירים מופרכים - 52 ש"ח למרגריטה, 46 ש"ח לגוורצ' (זה איכשהו פחות צרם לי)
אבל הכי גרוע, למרות שגם ב-10:30 המקום היה חצי ריק, השירות היה איטי, לא מסודר (ארבעה מלצרים שונים ניגשו אלינו), הזמנו את האלכוהול לפני האוכל אבל הוא הגיע אחריו וכד'.
הארטישוק היה טוב והאלכוהול היה טוב, אבל ביננו, אין ממש הצדקה לחזור, ואני לא רואה אותם באמת מתחרים בהצלחה של ויקי כריסטינה, שגם היא סובלת ממחירים גבוהים אבל המנות מצליחות להיות יחודיות מספיק כדי לא להרגיש עשוק מה גם שחומרי הגלם שהם משתמשים בהם יותר יקרים.
