שראביכ, כפר ראמה
טיול קצר באיזור כרמיאל בערב החג הביא אותנו למרחק נגיעה מכפר ראמה, אז שמחנו לנצל את ההזדמנות להיכרות עם מסעדת שראביכ המדוברת.
למי שמחפש את המסעדה יש לשים לב שיש שתי כניסות לרחוב הראשי של הכפר. מי שייכנס בכניסה הנכונה (המזרחית, בפניה מכביש 85 לכביש 864), ימצא את המסעדה בלי להסתבך.
מיד אחרי הפניה לכביש 864 יש ככר. פונים בה שמאלה וחמישים מטר לאחר מכן רואים מצד שמאל של הכביש בניין עם שלט שכתוב עליו רמי סנטר. לשם גם הוויז מכוון. ממש מתחת לשלט של רמי יש את השלט של שראביכ. המסעדה לא נמצאת על הכביש אלא מאחרי הבניין. אנחנו חנינו בכביש וירדנו ברגל.
השולחנות בפנים היו מלאים, אז ישבנו בחוץ ושברנו את שיא המקום הכי הזוי שאי פעם אכלנו בו: חניון! בתמונה שהעלה bob68 בדיווח שלו אפילו רואים את השולחן שעליו ישבנו, ואצלנו שלא כמו אצל בוב גם היו מכוניות. אני מסתכל שוב ולא מאמין שפיזיקלי ישבנו בחניון. אבל לפחות זה היה מתחת לגג והיה אוויר טוב, אז הסתגלנו.
מהסלטים בחרנו
- חציל בטחינה עם רוטב רימונים. מעולה. חציל עם טיגון טוב שלא השאיר טיפת שומן מיותרת. אהבתי את הנוכחות המתקתקה של רוטב הרימונים. מנה מאד מיוחדת שהזמנו סיבוב נוסף שלה בסיום.
- כרובית בטחינה. גם כן טעים מאד, עם טאץ' עדין של חמצמצות שמאד הוסיף למנה שבדרך כלל היא מאד בנאלית.
- סלט עולש. כנראה שבדומה לתרד גם עולש זה עניין של טעם נרכש ולי זו היתה פעם ראשונה עם הירק הזה אז הטעם היה לי קצת מוזר ולא התחברתי. האישה סיימה את הצלחת בלי בעיות.
עיקריות
- קובה. מעולים, עם מרקם מצויין של המעטפת על הגבול המדוייק בין רך לפריך. בוב התלונן על תיבול עדין מדי של המילוי. אני דווקא אהבתי את זה ככה.
- קבבים. גם כן מעולים, ואני יודע שאני חוזר על עצמי. תערובת מצויינת עם נוכחות מדוייקת של תבלינים, מספיק בשביל להיות מורגשים (בכל זאת קבב) אבל בלי להגזים כמו שלא פעם קורה עם קבב. גם מבחינת הצליה - בול באמצע.
- צ'יפס. הזמנו בעיקר לקטנה, שיהיה לה מה לאכול עם הקבב, והיו ממש לא מוצלחים בעיניי. לטגן חצילים הם יודעים. לטגן צ'יפס - לא. הם היו רופסים, חסרי פריכות, עם עודפי שומן (אם כי יש כאלה שמתארים בדיוק ככה את הצ'יפס של יומנגס ואומרים שהם מצויינים אז כנראה מי שאוהב שם לא תהיה לו בעיה גם כאן).
מחיר
4 סלטים + 5 קובה + 4 קבב + 3 שתיה + צ'יפס = 120 ש"ח.
שירות
עושה רושם שהמקום הוא מסוג המקומות שמתפקדים טוב רק כשמספר האנשים קטן, ואז הצוות יכול לתת יחס אישי לכל אחד. בערב החג כשהגענו (12:30 בערך) כבר הכל בפנים היה מלא. לקראת אחת כבר עמדו אנשים בחוץ ולטשו עיניים מקנאות על השולחן הדי לא אטרקטיבי שלנו. העומס הזה גרם, ככל הנראה, לאיזו קריסת מערכות שם.
זה התחיל מכך שעמדנו דקות ארוכות בחוץ בלי שממש התייחסו אלינו. הסתכלנו על המלצרים (יעקב ועוד שתים) מתרוצצים משולחן לשולחן כשאנחנו מנסים לקבל את תשומת הלב שלהם כדי להבין אם בכלל מגישים על השולחן המוזר בחוץ או לא. רק אחרי די זמן אמרו לנו שאפשר לשבת שם.
במהלך הארוחה היה קשה למלצרית לגייס את הסבלנות הנדרשת כדי להתגבר על קשיי שפה וכו', מה שביום פחות עומס כנראה לא מהווה בעיה, אבל בעומס של ערב החג כל אי הבנה הסתיימה באיזה משפט עצבני שהמלצרית זורקת ואחריו לא ברור אם כן הבינה או לא הבינה, והיו דברים שאו שהיא לא הבינה או שפשוט נשכחו בדרך, כמו פיתה שביקשנו לקטנה ובסוף מישהו שחלק איתנו את השולחן (כן, עד כדי כך המצב היה קשה) נתן לנו. גם לקבל את מנת החציל הנוספת היה כרוך בייסורים.
מצד שני ויתרו לנו על כמה שקלים חסרים בלי לעשות עניין, וזה גם המקום לציין שהם לא מקבלים אשראי אז בואו מצויידים במזומן.
בוטום ליי
דבר ראשון: להמנע מלשבת בחוץ. עדיף לחכות חצי שעה נוספת ולשבת בפנים, שם אפשר ליצור קשר עין עם המלצריות המתרוצצות, מה שבחוץ צריך להקיז דם בשבילו, וגם כשהיא כבר באה הדבר העיקרי שיש לה בראש זה איך לסיים איתנו כמה שיותר מהר כדי לחזור לארבעה שולחנות שמחכים לה בפנים.
השאלה העיקרית שנותרה פתוחה זה עד כמה העומס שהיה שם באותו יום הוא חריג בהשואה לשבת בצהרים? שזה מן הסתם מתי שבדרך כלל מזדמן לנו להיות באיזור. מן הסתם כדאי להגיע לשם על הפתיחה (12?) אבל כשאנחנו באיזור זה אחרי טיול וטיול אף פעם לא מסתיים ב-11:30... אז אולי יותר נכון לנסות למשוך לסביבות 14:30 בתקווה שעדיין יש אז את כל המנות.
בקיצור, שמישהו מהאיזור ייקח על עצמו לדגום לנו את המקום מסביב לשעון, כי בכל הקשור לאוכל - היינו שמחים להגיע לפעם נוספת, על אחת כמה וכמה שנראה לי שבדרך כלל יש כל מיני מנות ספיישל, על פי מה שיעקוב מקושש בשדות, ושהפעם או שלא הכינו או שבגלל העומס גם זה התפספס.
חשוב רק לציין שלמרות שיש גם חומוס, זה לא המקום לצפות לשני שיפודים ו-20 סלטים ב-20 שקל. לי זה דווקא היה יתרון: אני מאד לא אוהב את השיפודיות שאני יוצא מהן בתחושה כבדה מדי. כאן זה היה בול בשבילי, אבל מישהו שבא "לרדת" על ארוחת שחיתות של בשר וסלטים - שיחפש מקום אחר.
בפעם הבאה ננסה להגיע בזמן שאפשר לדבר עם הצוות קצת יותר בנחת ואני בטוח שזה ישפר את כל החוויה, או שאולי יעקוב ילמד מהמסגר 5 ויתרחב קצת מעבר ל12 מטר מרובע שהקצו לו בחניון של הרמי סנטר
לא הצלחתי להבין איך נותנים טייטל לכל תמונה בגלריה. בכל מקרה הצילומים זה החציל, העולש והכרובית. לא נראה לי שיש בעיה להבחין מה זה מי.
טיול קצר באיזור כרמיאל בערב החג הביא אותנו למרחק נגיעה מכפר ראמה, אז שמחנו לנצל את ההזדמנות להיכרות עם מסעדת שראביכ המדוברת.
למי שמחפש את המסעדה יש לשים לב שיש שתי כניסות לרחוב הראשי של הכפר. מי שייכנס בכניסה הנכונה (המזרחית, בפניה מכביש 85 לכביש 864), ימצא את המסעדה בלי להסתבך.
מיד אחרי הפניה לכביש 864 יש ככר. פונים בה שמאלה וחמישים מטר לאחר מכן רואים מצד שמאל של הכביש בניין עם שלט שכתוב עליו רמי סנטר. לשם גם הוויז מכוון. ממש מתחת לשלט של רמי יש את השלט של שראביכ. המסעדה לא נמצאת על הכביש אלא מאחרי הבניין. אנחנו חנינו בכביש וירדנו ברגל.
השולחנות בפנים היו מלאים, אז ישבנו בחוץ ושברנו את שיא המקום הכי הזוי שאי פעם אכלנו בו: חניון! בתמונה שהעלה bob68 בדיווח שלו אפילו רואים את השולחן שעליו ישבנו, ואצלנו שלא כמו אצל בוב גם היו מכוניות. אני מסתכל שוב ולא מאמין שפיזיקלי ישבנו בחניון. אבל לפחות זה היה מתחת לגג והיה אוויר טוב, אז הסתגלנו.
מהסלטים בחרנו
- חציל בטחינה עם רוטב רימונים. מעולה. חציל עם טיגון טוב שלא השאיר טיפת שומן מיותרת. אהבתי את הנוכחות המתקתקה של רוטב הרימונים. מנה מאד מיוחדת שהזמנו סיבוב נוסף שלה בסיום.
- כרובית בטחינה. גם כן טעים מאד, עם טאץ' עדין של חמצמצות שמאד הוסיף למנה שבדרך כלל היא מאד בנאלית.
- סלט עולש. כנראה שבדומה לתרד גם עולש זה עניין של טעם נרכש ולי זו היתה פעם ראשונה עם הירק הזה אז הטעם היה לי קצת מוזר ולא התחברתי. האישה סיימה את הצלחת בלי בעיות.
עיקריות
- קובה. מעולים, עם מרקם מצויין של המעטפת על הגבול המדוייק בין רך לפריך. בוב התלונן על תיבול עדין מדי של המילוי. אני דווקא אהבתי את זה ככה.
- קבבים. גם כן מעולים, ואני יודע שאני חוזר על עצמי. תערובת מצויינת עם נוכחות מדוייקת של תבלינים, מספיק בשביל להיות מורגשים (בכל זאת קבב) אבל בלי להגזים כמו שלא פעם קורה עם קבב. גם מבחינת הצליה - בול באמצע.
- צ'יפס. הזמנו בעיקר לקטנה, שיהיה לה מה לאכול עם הקבב, והיו ממש לא מוצלחים בעיניי. לטגן חצילים הם יודעים. לטגן צ'יפס - לא. הם היו רופסים, חסרי פריכות, עם עודפי שומן (אם כי יש כאלה שמתארים בדיוק ככה את הצ'יפס של יומנגס ואומרים שהם מצויינים אז כנראה מי שאוהב שם לא תהיה לו בעיה גם כאן).
מחיר
4 סלטים + 5 קובה + 4 קבב + 3 שתיה + צ'יפס = 120 ש"ח.
שירות
עושה רושם שהמקום הוא מסוג המקומות שמתפקדים טוב רק כשמספר האנשים קטן, ואז הצוות יכול לתת יחס אישי לכל אחד. בערב החג כשהגענו (12:30 בערך) כבר הכל בפנים היה מלא. לקראת אחת כבר עמדו אנשים בחוץ ולטשו עיניים מקנאות על השולחן הדי לא אטרקטיבי שלנו. העומס הזה גרם, ככל הנראה, לאיזו קריסת מערכות שם.
זה התחיל מכך שעמדנו דקות ארוכות בחוץ בלי שממש התייחסו אלינו. הסתכלנו על המלצרים (יעקב ועוד שתים) מתרוצצים משולחן לשולחן כשאנחנו מנסים לקבל את תשומת הלב שלהם כדי להבין אם בכלל מגישים על השולחן המוזר בחוץ או לא. רק אחרי די זמן אמרו לנו שאפשר לשבת שם.
במהלך הארוחה היה קשה למלצרית לגייס את הסבלנות הנדרשת כדי להתגבר על קשיי שפה וכו', מה שביום פחות עומס כנראה לא מהווה בעיה, אבל בעומס של ערב החג כל אי הבנה הסתיימה באיזה משפט עצבני שהמלצרית זורקת ואחריו לא ברור אם כן הבינה או לא הבינה, והיו דברים שאו שהיא לא הבינה או שפשוט נשכחו בדרך, כמו פיתה שביקשנו לקטנה ובסוף מישהו שחלק איתנו את השולחן (כן, עד כדי כך המצב היה קשה) נתן לנו. גם לקבל את מנת החציל הנוספת היה כרוך בייסורים.
מצד שני ויתרו לנו על כמה שקלים חסרים בלי לעשות עניין, וזה גם המקום לציין שהם לא מקבלים אשראי אז בואו מצויידים במזומן.
בוטום ליי
דבר ראשון: להמנע מלשבת בחוץ. עדיף לחכות חצי שעה נוספת ולשבת בפנים, שם אפשר ליצור קשר עין עם המלצריות המתרוצצות, מה שבחוץ צריך להקיז דם בשבילו, וגם כשהיא כבר באה הדבר העיקרי שיש לה בראש זה איך לסיים איתנו כמה שיותר מהר כדי לחזור לארבעה שולחנות שמחכים לה בפנים.
השאלה העיקרית שנותרה פתוחה זה עד כמה העומס שהיה שם באותו יום הוא חריג בהשואה לשבת בצהרים? שזה מן הסתם מתי שבדרך כלל מזדמן לנו להיות באיזור. מן הסתם כדאי להגיע לשם על הפתיחה (12?) אבל כשאנחנו באיזור זה אחרי טיול וטיול אף פעם לא מסתיים ב-11:30... אז אולי יותר נכון לנסות למשוך לסביבות 14:30 בתקווה שעדיין יש אז את כל המנות.
בקיצור, שמישהו מהאיזור ייקח על עצמו לדגום לנו את המקום מסביב לשעון, כי בכל הקשור לאוכל - היינו שמחים להגיע לפעם נוספת, על אחת כמה וכמה שנראה לי שבדרך כלל יש כל מיני מנות ספיישל, על פי מה שיעקוב מקושש בשדות, ושהפעם או שלא הכינו או שבגלל העומס גם זה התפספס.
חשוב רק לציין שלמרות שיש גם חומוס, זה לא המקום לצפות לשני שיפודים ו-20 סלטים ב-20 שקל. לי זה דווקא היה יתרון: אני מאד לא אוהב את השיפודיות שאני יוצא מהן בתחושה כבדה מדי. כאן זה היה בול בשבילי, אבל מישהו שבא "לרדת" על ארוחת שחיתות של בשר וסלטים - שיחפש מקום אחר.
בפעם הבאה ננסה להגיע בזמן שאפשר לדבר עם הצוות קצת יותר בנחת ואני בטוח שזה ישפר את כל החוויה, או שאולי יעקוב ילמד מהמסגר 5 ויתרחב קצת מעבר ל12 מטר מרובע שהקצו לו בחניון של הרמי סנטר
לא הצלחתי להבין איך נותנים טייטל לכל תמונה בגלריה. בכל מקרה הצילומים זה החציל, העולש והכרובית. לא נראה לי שיש בעיה להבחין מה זה מי.
