שלישי על הבר בסנטה קטרינה
הרבה זמן אני מתכננת לאכול בסנטה קטרינה, ולא מצליח לי. חברות וחברים סיפרו לי כמה טעים וכיף שם, קראתי כאן דיווחים טובים, ופעמיים ניסיתי להזמין מקום ולא היה.
השבוע הבחור שוב היה בחו"ל, וניצלתי את ההזדמנות עם חברה שכיף לבלות איתה וגם היא מתכננת על סנטה קטרינה מזה זמן רב.
גילוי נאות: החברה מכירה את תומר אגאי.
תקציר מנהלים: אהבתי מאד, ואין לי ספק שאחזור עם הבחור.
החשבון הגיע לכ- 330 ₪ כולל טיפ ואלכוהול (החברה שתתה הרבה יותר ממני), אבל החברה לקחה אותו ואני מסתמכת על הזיכרון והתפריט שצילמתי שניה לפני שהלכנו הביתה. כשהגעתי הביתה גיליתי שהצילומים די נוראיים, וחסרים בהם המחירים.
החברה הגיעה לפני וכשהגעתי כבר ישבה על הבר עם קמפרי. תענוג לשבת על הבר בסנטה קטרינה, לראות את הצוות עובד בדייקנות, קפדנות, ומצב רוח טוב.
כשהגעתי השף בדיוק סיים להכין לה מנה קטנה של סשימי על יוגורט עם פרוסות דקות של ברוקולי טרי ונא וחומץ בלסמי. לטעמי, מנה פשוטה ומצויינת, שמתבססת על חומרי גלם ששולטים במטבח של סנטה קטרינה – יוגורט, טחינה, עשבי תיבול ותוצרת טרייה. שילוב מעניין ומגוון של טעמים ומרקמים, שהיוו פתיחה נחמדה לארוחה מצויינת.
בהמשך בחרנו מהתפריט:
קובהניה – פילה בקר נא קצוץ בסכין עם בורגול וחרדל מתקתק. המנה הוגשה על שני עיגולי פיתה שאופים במקום שנצרבו בטאבון ונמרחו בחמאה. המנה הוכנה במטבח הבר הפתוח, והיה כיף להיות עדה לעבודה עליה, תיקון הטעמים והשאיפה להגיע בדיוק לטעם הרצוי לשף. הבשר נקצץ דק ועורבב עם הבורגול, עד שהיה קשה להבדיל ביניהם בעיסה. החרדל הוסיף טוויסט חרפרף-מתוק, שנתן לעדינות של המנה הזאת מימד נוסף.
פריקסה – לחם טוניסאי, טונה אדומה מקומית משומרת וממרח דלעת. חששתי שהפריקסה יהיה שמנוני, ולא ממש התחשקה לי מנה מטוגנת, אבל חששותי התבדו והפריקסה היווה מעטפה נפלאה ואוורירית לכמות גדולה של טונה קצוצה משובחת ומרח דלעת מתוק-מלוח. ליד הפריקסה שנחצה לשניים הוגש מלפפון חמוץ שהיה פשוט מתוק.
קלאמרי צלוי, תבשיל מנגולד וחומוס פרסי, כדור אורז ועשבי תיבול. כשהמנה הזו הגיעה, כבר לא היינו ממש רעבות. הקלאמרי נצרבו בדייקנות, חלקם נחרכו מעט בכוונה לדעתי, והעניקו למנה טעם מעושן משהו. תבשיל המנגולד והחומוס היווה ניגוד מצויין, רך ועדין לקלאמרי. מהאורז טעמתי רק מעט, והוא היה עשיר בעשבי תיבול וטעים. השילוב של קלמארי עם תבשיל שהזכיר חורשט פרסי של יום שישי אצל אמא של חבר שלי, העלה בי תחושות של געגוע.
ליוויתי את האוכל בכוס יין רוזה פינו נואר, אבל איני זוכרת של איזה יקב. היות שהייתי צריכה לנהוג לבד היתה (40 דקות נהיגה, בערך), שתיתי גם הרבה מים, צ'ייסר אחד של קוקטייל שחולק ליושבים על הבר, וסירבתי בנימוס לצ'ייסרים נוספים.
סיימנו את הארוחה בבסבוסה ובפנה קוטה יוגורט העיזים, שכבר נכתב עליהן לא מעט. אני שתיתי גם קפה שחור, כדי לוודא שאגיע הביתה בשלום (כנראה שעזר, כי הנה אני כאן).
אחת מגולות הכותרת על הערב, היתה כשהציגו בפני את מי שהתיישב לידינו – אלי גרוסמן. איש שיחה מרתק, שאחרי טאקאמארו, אונמי, טפאו ויאמאטויה, כנראה מתכנן לנו משהו בקרוב.
חזרתי הביתה והבטחתי לעצמי לחזור לסנטה קטרינה עם הבחור, כשיחזור מרומניה. מקום שמח, טעים, ולא מאד יקר.
הרבה זמן אני מתכננת לאכול בסנטה קטרינה, ולא מצליח לי. חברות וחברים סיפרו לי כמה טעים וכיף שם, קראתי כאן דיווחים טובים, ופעמיים ניסיתי להזמין מקום ולא היה.
השבוע הבחור שוב היה בחו"ל, וניצלתי את ההזדמנות עם חברה שכיף לבלות איתה וגם היא מתכננת על סנטה קטרינה מזה זמן רב.
גילוי נאות: החברה מכירה את תומר אגאי.
תקציר מנהלים: אהבתי מאד, ואין לי ספק שאחזור עם הבחור.
החשבון הגיע לכ- 330 ₪ כולל טיפ ואלכוהול (החברה שתתה הרבה יותר ממני), אבל החברה לקחה אותו ואני מסתמכת על הזיכרון והתפריט שצילמתי שניה לפני שהלכנו הביתה. כשהגעתי הביתה גיליתי שהצילומים די נוראיים, וחסרים בהם המחירים.
החברה הגיעה לפני וכשהגעתי כבר ישבה על הבר עם קמפרי. תענוג לשבת על הבר בסנטה קטרינה, לראות את הצוות עובד בדייקנות, קפדנות, ומצב רוח טוב.
כשהגעתי השף בדיוק סיים להכין לה מנה קטנה של סשימי על יוגורט עם פרוסות דקות של ברוקולי טרי ונא וחומץ בלסמי. לטעמי, מנה פשוטה ומצויינת, שמתבססת על חומרי גלם ששולטים במטבח של סנטה קטרינה – יוגורט, טחינה, עשבי תיבול ותוצרת טרייה. שילוב מעניין ומגוון של טעמים ומרקמים, שהיוו פתיחה נחמדה לארוחה מצויינת.
בהמשך בחרנו מהתפריט:
קובהניה – פילה בקר נא קצוץ בסכין עם בורגול וחרדל מתקתק. המנה הוגשה על שני עיגולי פיתה שאופים במקום שנצרבו בטאבון ונמרחו בחמאה. המנה הוכנה במטבח הבר הפתוח, והיה כיף להיות עדה לעבודה עליה, תיקון הטעמים והשאיפה להגיע בדיוק לטעם הרצוי לשף. הבשר נקצץ דק ועורבב עם הבורגול, עד שהיה קשה להבדיל ביניהם בעיסה. החרדל הוסיף טוויסט חרפרף-מתוק, שנתן לעדינות של המנה הזאת מימד נוסף.
פריקסה – לחם טוניסאי, טונה אדומה מקומית משומרת וממרח דלעת. חששתי שהפריקסה יהיה שמנוני, ולא ממש התחשקה לי מנה מטוגנת, אבל חששותי התבדו והפריקסה היווה מעטפה נפלאה ואוורירית לכמות גדולה של טונה קצוצה משובחת ומרח דלעת מתוק-מלוח. ליד הפריקסה שנחצה לשניים הוגש מלפפון חמוץ שהיה פשוט מתוק.
קלאמרי צלוי, תבשיל מנגולד וחומוס פרסי, כדור אורז ועשבי תיבול. כשהמנה הזו הגיעה, כבר לא היינו ממש רעבות. הקלאמרי נצרבו בדייקנות, חלקם נחרכו מעט בכוונה לדעתי, והעניקו למנה טעם מעושן משהו. תבשיל המנגולד והחומוס היווה ניגוד מצויין, רך ועדין לקלאמרי. מהאורז טעמתי רק מעט, והוא היה עשיר בעשבי תיבול וטעים. השילוב של קלמארי עם תבשיל שהזכיר חורשט פרסי של יום שישי אצל אמא של חבר שלי, העלה בי תחושות של געגוע.
ליוויתי את האוכל בכוס יין רוזה פינו נואר, אבל איני זוכרת של איזה יקב. היות שהייתי צריכה לנהוג לבד היתה (40 דקות נהיגה, בערך), שתיתי גם הרבה מים, צ'ייסר אחד של קוקטייל שחולק ליושבים על הבר, וסירבתי בנימוס לצ'ייסרים נוספים.
סיימנו את הארוחה בבסבוסה ובפנה קוטה יוגורט העיזים, שכבר נכתב עליהן לא מעט. אני שתיתי גם קפה שחור, כדי לוודא שאגיע הביתה בשלום (כנראה שעזר, כי הנה אני כאן).
אחת מגולות הכותרת על הערב, היתה כשהציגו בפני את מי שהתיישב לידינו – אלי גרוסמן. איש שיחה מרתק, שאחרי טאקאמארו, אונמי, טפאו ויאמאטויה, כנראה מתכנן לנו משהו בקרוב.
חזרתי הביתה והבטחתי לעצמי לחזור לסנטה קטרינה עם הבחור, כשיחזור מרומניה. מקום שמח, טעים, ולא מאד יקר.
