ביקורת: רק בשר
נתחיל בהקדמה קצרה; הרומן שלנו עם רק בשר התחיל בחודש אוגוסט האחרון, בו רכשנו במיטב כספנו גרופון לאכילה במסעדה. ארוחת הגרופון הסתיימה באסון, ארוחת הפיצוי שהוצעה לנו ע"ח הגרופון הסתיימה במפח נפש, ואת כל השתלשלות האירועים תיארתי בפוסט פומבי שהגיע לתפוצה רחבה בפייסבוק:
"לכל המתעניין, חוות הדעת שלי ושל עידן על רק בשר, סניף רמת החייל:
שורה תחתונה – גם אם יציעו לנו היום ארוחה בחינם, לא נחזור למסעדה הזאת.
היינו אני ובן זוגי בתאריך 19/8/15 בסניף ברמת החייל עם גרופון של 149 ש"ח, שכולל 1 קילו של בשר, שמתוכו 400 גרם אנטריקוט (200 גרם לכל אחד).
ביקשנו את האנטריקוט מדיום. של בן זוגי הגיע רייר לגמרי, וכשביקש להחזיר אותו לצלייה חוזרת, הבשר חזר שרוף.
המלצרית הציעה בחצי פה בשר חדש אבל לא התעקשנו, ובן זוגי אכל את הבשר השרוף (ללא הנאה כמובן).
קיבלנו קינוח כפיצוי.
באותו היום אחד מהסועדים במסעדה התעלף והקיא את כל מה שאכל על גבי רצפת המסעדה, מה שלא תרם כמובן לאווירה, אך לא היה באשמת המסעדה.
מנהל המשמרת הציע לנו לקבל את הגרופון בשנית בתאריך אחר, על חשבונם, כדי שנחווה חוויה טובה יותר.
הסכמנו. וכמה שזו הייתה טעות!
הגענו אתמול, 30/8/15, התיישבנו לשולחן, וחיכינו במשך חצי שעה (!) שיזמינו אותנו לויטרינה לבחור בשרים.
חלה טעות מצד אחד המלצרים שהניח על גבי השולחן שלנו פלטת גריל עם בשרים, שכללה אנטריקוטים, פילה, צלעות טלה וקבבים.
מאחר ואמרנו למלצר שלנו (כשהתיישבנו) שאנחנו עם גרופון, והנחנו שהוא יודע שמדובר בארוחת פיצוי, חשבנו שמדובר בפיצוי על חשבון המסעדה.
התחלנו לאכול את הבשר, ואחרי מספר מבטים משותפים וביסים, הגיע אלינו הצוות והבהיר שזו לא הפלטה שלנו והיא למעשה של השולחן שלידנו.
טעות – קורה. חיכינו שיגידו לנו מה לעשות עם הבשר שנשאר, ולאחר לבטים רבים (חוצפה כשלעצמה – מסעדות שמכבדות את עצמן מקבלות על עצמן טעויות שכאלה)
אמרו לנו להמשיך לאכול.
אכלנו.
ההפתעה הכואבת הגיעה בדמות החשבון – מנהל המשמרת אמר שהגרופון שלנו, הפיצוי, בשום פנים ואופן לא יכול לכסות את הבשרים שאכלנו, אמנם בטעות,
ושבגלל ש"הסכמנו" לקבל את הבשרים, אנחנו צריכים לשלם עליהם. כך שבמקום לשלם על שתייה וקינוח, "עשו לנו טובה" בדמות חשבון של 300 שקלים.
אתם מבינים? הגענו בשביל פיצוי ויצאנו עם חוויה עוד יותר גרועה.
כמובן שכל הדברים שאמרנו לא עזרו – ונאלצנו לשלם את הסכום המגוחך הזה.
בסופו של דבר, בשר בינוני, שירות מזעזע. אף מסעדה שמכבדת את עצמה בתל אביב לא מתנהגת ככה ללקוחות שלה.
אני (ובן זוגי) לא נחזור לשם, נדאג שחברים שלנו לא יחזרו לשם, רק כדי שאף שקל מכספנו לא יגיע לכיסים של בעלי המסעדה.
מוזמנים לשתף."
לאחר שהפוסט שלי הגיע לעמוד של "קרניבורים עם חיוך על השפתיים", מהר מאוד חזרה אליי ירדן, מנהלת שירות הלקוחות של רק בשר, שהתנצלה מעמקי נשמתה, זיכתה אותנו על הסכום המלא, והזמינה אותנו להגיע לערב פיצוי על חשבונם.
מאז עברו קצת מים בירקון, עידן ואני התחלנו את הבלוג, ו"ארוחת הפיצוי" של רק בשר התעמעמה בזכרוננו. בשבוע שעבר שאלתי את עידן אם מתחשק לו שנלך לבחון את הנושא, והוחלט הפעם על סניף סלמה בתל אביב, בתקווה שהדברים יהיו שונים. אני יודעת, אמרנו שלא נחזור למסעדה הזאת בחיים, אבל אולי סניף אחר יהיה טוב יותר.
הגענו לסניף סלמה בערב גשום וקר, ולאחר שהבהרנו למלצר את עמדתנו, נאמר לנו שאנחנו מתארחים במסגרת "תפריט פתוח", כלומר, אנחנו יכולים להזמין כל מה שנרצה מהתפריט, ולא נחוייב עליו. הסתכלנו אחד על השני, ואמרנו… טוב. זו ההזדמנות של רק בשר להוכיח מה הם באמת שווים, כמובן בגזרת הבשר, אך גם בגזרות אחרות.
התחלנו עם שתי מנות ראשונות לפתיחה – פטה כבד עוף עם טוסטונים וריבת עגבניות שרי, ואמפנאדס בליווי צ'ימיצ'ורי ביתי ואיולי צ'יפוטלה. אעיד על עצמי שאני בחורה של פטה כבד – זו המנה הראשונה החביבה עליי במסעדות. פטה הכבד הזכור לי ביותר לטובה הוא אותו אחד שאכלנו בערב סגריר וגשום בפאסטל החביבה עלינו; אך לרוב זוהי מנה שאינה מאכזבת אותי. הופתעתי לגלות שגם ברק בשר, פטה הכבד היה טוב מאוד ואפילו מצוין – הוא היה רך, נימוח, מתקתק במידה ועשוי כהלכה. ריבת עגבניות השרי הוסיפה כמובן טעם ומתיקות, ולא הרגשתי צורך למרוח אותו על הטוסטונים, אלא לנשנש אותו סתם כך עם מזלג – וכך באמת נבחן פטה כבד טוב, הוא לא זקוק ללחם לצדו כדי להוכיח את עצמו. זו הייתה הפתעה נעימה. האמפנאדס לא היו הקטע שלי בכלל, אך לא בגלל שלא היו טעימים, אלא פשוט שבשלב זה של חיי, החיבור שלי למנות שומניות ומטוגנות הולך ופוחת ככל שעוברים הימים. אתם יודעים, ניסיון לאכול בריא והכל. טעמתי חצי אמפנאד כדי לגלות מלית עשירה בטעמים של בשר ובצל, ועידן טען שרוטב האיולי כמעט שרף לו את הלשון. כמובן שהייתי צריכה לבחון זאת בעצמי ואני מאששת את טענותיו – כל חיידקי החורף ברחו מרוב חריפות.
ניגשנו לויטרינה על מנת לבחור את בשרי הערב שלנו. מי שאינו מכיר את הקונספט של רק בשר, אציין שבתחילת כל ארוחה ניגשים לויטרינת הבשר, הקצב של המסעדה חותך עבורכם את הנתח שביקשתם, מבקשים מידת עשייה מתאימה ולאחר מכן הבשר מגיע על פלטה רותחת כדי לשמור על החום. בחרנו את הבשרים הכי איכותיים שנראו בויטרינה – כמעט 500 גרם אנטריקוט ישראלי (טרי, בניגוד למופשר), 200 גרם סינטה, 2 צלעות טלה, 2 קבבים ופטריות פורטובלו צלויות. חשוב לציין שהמסעדה מתמחה באירועי "אכול כפי יכולתך", ושמחה להציע מבצעים לחברי מועדון, אך האנטריקוט הישראלי (48 ש"ח ל- 100 גרם, עפ"י מחירון המסעדה) כמעט ולא נכלל במבצעים הללו.
הבשרים הגיעו חיש מהר על פלטה לוהטת, בצירוף תפוחי אדמה קטנים צלויים על המדורה, שהיו קראנצ'ים וטעימים. קיבלנו גם קנקן עצום של יין הבית (יין אדום חצי יבש). האנטריקוט שלנו היה כוכב הערב. הוא הגיע צלוי מדיום לבקשתנו והיה עסיסי ומלא בטעמים טובים. הלוואי וכל המסעדות היו מבינות, שבשר אמיתי וטוב לא זקוק לתבלינים לצדו כדי להיות טעים. הוא פשוט צריך לעבור חוויה טובה על הפלנצ'ה, לקבל מעט מלח-פלפל וזה הכל. גם הסינטה הייתה טובה, אך פחות עסיסית מהאנטריקוט (ואולי כי כבר היינו קהל שבוי שלו). צלעות הטלה היו סטנדרטיות, הקבב היה בסדר (ביחס לאנטריקוט, העדפתי שלא לבזבז עליו תיאבון) והפטריות היו להיט. הרגשתי איך הבטן שלי עומדת להתפקע מרוב נחת ובשר טעים.
כמובן שלא נסיים ארוחת פיצוי ללא דגימה של שני קינוחים: פרפה חלבה וופל בלגי. פרפה החלבה היה טוב ועדין, אך נבלע תחת הררי רוטב שוקולד חם. דווקא שערות החלבה מסביב היו מוצלחות יותר. הוופל הבלגי (ביקשנו בכוונה אחד ולא שניים שמגיעים באופן רגיל במנה) היה טוב ופריך כמתבקש, עם גלידת וניל, המון רוטב שוקולד (למה כל כך הרבה?) ועיטורים של רוטב טופי (הרבה יותר מוצלח). התפנקנו לסיום בתה עם נענע (אני) והפוך גדול (עידן) ושמנו פעמינו אל הקור העז בחוץ, עטופים במעילים אך עם קיבה מלאה ושמחה.
לסיכום, אני חושבת שכל מסעדה שמכבדת את עצמה צריכה לדעת כיצד להתנצל מול הסועדים שלה. לקח אמנם חצי שנה עד שעידן ואני חזרנו לרק בשר כדי לאכול, אך היה שווה, רק בשביל להמתיק את הגלולה המרה שנותרה מהפעם האחרונה. האם נאכל שם שוב? זו שאלה טובה; לא הייתי פוסלת את "רק בשר" מעכשיו על הסף, אלא שיש עוד מסעדות רבות וטובות שמחכות שנבחן אותן, ובלוג שלם שמחכה שנכתוב אותו. אתם אמנם לא יודעים את זה, אבל "רק בשר" היא אחת הסיבות לפתיחת הבלוג שלנו מלכתחילה – העובדה שפוסט שכתבתי הצליח להגיע לתפוצה ויראלית כה רחבה, גרמה לעידן (ולי) להגיע למסקנה שכמו שאנחנו נהנים מאוכל, אנחנו נהנים גם מכתיבה, וכזוג שעובד ומתפרנס מענף השיווק (הוא קופירייטר, אני מנהלת קמפיינים), למה שלא נהפוך את זה לתחביב.
מסקנה נוספת לפעם הבאה: סניף "סלמה" עדיף על סניף "רמת החייל", כך שאם הלכתם, לכו לסלמה. אם אתם חובבי בשר, כנראה שתצליחו למצוא את המנות המתאימות לכם ביותר. מקסימום, יזמינו אתכם לארוחת פיצוי בחינם. כמה גרוע זה כבר יכול להיות?
כרגיל, הפוסט המלא אצלנו בבלוג
נתחיל בהקדמה קצרה; הרומן שלנו עם רק בשר התחיל בחודש אוגוסט האחרון, בו רכשנו במיטב כספנו גרופון לאכילה במסעדה. ארוחת הגרופון הסתיימה באסון, ארוחת הפיצוי שהוצעה לנו ע"ח הגרופון הסתיימה במפח נפש, ואת כל השתלשלות האירועים תיארתי בפוסט פומבי שהגיע לתפוצה רחבה בפייסבוק:
"לכל המתעניין, חוות הדעת שלי ושל עידן על רק בשר, סניף רמת החייל:
שורה תחתונה – גם אם יציעו לנו היום ארוחה בחינם, לא נחזור למסעדה הזאת.
היינו אני ובן זוגי בתאריך 19/8/15 בסניף ברמת החייל עם גרופון של 149 ש"ח, שכולל 1 קילו של בשר, שמתוכו 400 גרם אנטריקוט (200 גרם לכל אחד).
ביקשנו את האנטריקוט מדיום. של בן זוגי הגיע רייר לגמרי, וכשביקש להחזיר אותו לצלייה חוזרת, הבשר חזר שרוף.
המלצרית הציעה בחצי פה בשר חדש אבל לא התעקשנו, ובן זוגי אכל את הבשר השרוף (ללא הנאה כמובן).
קיבלנו קינוח כפיצוי.
באותו היום אחד מהסועדים במסעדה התעלף והקיא את כל מה שאכל על גבי רצפת המסעדה, מה שלא תרם כמובן לאווירה, אך לא היה באשמת המסעדה.
מנהל המשמרת הציע לנו לקבל את הגרופון בשנית בתאריך אחר, על חשבונם, כדי שנחווה חוויה טובה יותר.
הסכמנו. וכמה שזו הייתה טעות!
הגענו אתמול, 30/8/15, התיישבנו לשולחן, וחיכינו במשך חצי שעה (!) שיזמינו אותנו לויטרינה לבחור בשרים.
חלה טעות מצד אחד המלצרים שהניח על גבי השולחן שלנו פלטת גריל עם בשרים, שכללה אנטריקוטים, פילה, צלעות טלה וקבבים.
מאחר ואמרנו למלצר שלנו (כשהתיישבנו) שאנחנו עם גרופון, והנחנו שהוא יודע שמדובר בארוחת פיצוי, חשבנו שמדובר בפיצוי על חשבון המסעדה.
התחלנו לאכול את הבשר, ואחרי מספר מבטים משותפים וביסים, הגיע אלינו הצוות והבהיר שזו לא הפלטה שלנו והיא למעשה של השולחן שלידנו.
טעות – קורה. חיכינו שיגידו לנו מה לעשות עם הבשר שנשאר, ולאחר לבטים רבים (חוצפה כשלעצמה – מסעדות שמכבדות את עצמן מקבלות על עצמן טעויות שכאלה)
אמרו לנו להמשיך לאכול.
אכלנו.
ההפתעה הכואבת הגיעה בדמות החשבון – מנהל המשמרת אמר שהגרופון שלנו, הפיצוי, בשום פנים ואופן לא יכול לכסות את הבשרים שאכלנו, אמנם בטעות,
ושבגלל ש"הסכמנו" לקבל את הבשרים, אנחנו צריכים לשלם עליהם. כך שבמקום לשלם על שתייה וקינוח, "עשו לנו טובה" בדמות חשבון של 300 שקלים.
אתם מבינים? הגענו בשביל פיצוי ויצאנו עם חוויה עוד יותר גרועה.
כמובן שכל הדברים שאמרנו לא עזרו – ונאלצנו לשלם את הסכום המגוחך הזה.
בסופו של דבר, בשר בינוני, שירות מזעזע. אף מסעדה שמכבדת את עצמה בתל אביב לא מתנהגת ככה ללקוחות שלה.
אני (ובן זוגי) לא נחזור לשם, נדאג שחברים שלנו לא יחזרו לשם, רק כדי שאף שקל מכספנו לא יגיע לכיסים של בעלי המסעדה.
מוזמנים לשתף."
לאחר שהפוסט שלי הגיע לעמוד של "קרניבורים עם חיוך על השפתיים", מהר מאוד חזרה אליי ירדן, מנהלת שירות הלקוחות של רק בשר, שהתנצלה מעמקי נשמתה, זיכתה אותנו על הסכום המלא, והזמינה אותנו להגיע לערב פיצוי על חשבונם.
מאז עברו קצת מים בירקון, עידן ואני התחלנו את הבלוג, ו"ארוחת הפיצוי" של רק בשר התעמעמה בזכרוננו. בשבוע שעבר שאלתי את עידן אם מתחשק לו שנלך לבחון את הנושא, והוחלט הפעם על סניף סלמה בתל אביב, בתקווה שהדברים יהיו שונים. אני יודעת, אמרנו שלא נחזור למסעדה הזאת בחיים, אבל אולי סניף אחר יהיה טוב יותר.
הגענו לסניף סלמה בערב גשום וקר, ולאחר שהבהרנו למלצר את עמדתנו, נאמר לנו שאנחנו מתארחים במסגרת "תפריט פתוח", כלומר, אנחנו יכולים להזמין כל מה שנרצה מהתפריט, ולא נחוייב עליו. הסתכלנו אחד על השני, ואמרנו… טוב. זו ההזדמנות של רק בשר להוכיח מה הם באמת שווים, כמובן בגזרת הבשר, אך גם בגזרות אחרות.
התחלנו עם שתי מנות ראשונות לפתיחה – פטה כבד עוף עם טוסטונים וריבת עגבניות שרי, ואמפנאדס בליווי צ'ימיצ'ורי ביתי ואיולי צ'יפוטלה. אעיד על עצמי שאני בחורה של פטה כבד – זו המנה הראשונה החביבה עליי במסעדות. פטה הכבד הזכור לי ביותר לטובה הוא אותו אחד שאכלנו בערב סגריר וגשום בפאסטל החביבה עלינו; אך לרוב זוהי מנה שאינה מאכזבת אותי. הופתעתי לגלות שגם ברק בשר, פטה הכבד היה טוב מאוד ואפילו מצוין – הוא היה רך, נימוח, מתקתק במידה ועשוי כהלכה. ריבת עגבניות השרי הוסיפה כמובן טעם ומתיקות, ולא הרגשתי צורך למרוח אותו על הטוסטונים, אלא לנשנש אותו סתם כך עם מזלג – וכך באמת נבחן פטה כבד טוב, הוא לא זקוק ללחם לצדו כדי להוכיח את עצמו. זו הייתה הפתעה נעימה. האמפנאדס לא היו הקטע שלי בכלל, אך לא בגלל שלא היו טעימים, אלא פשוט שבשלב זה של חיי, החיבור שלי למנות שומניות ומטוגנות הולך ופוחת ככל שעוברים הימים. אתם יודעים, ניסיון לאכול בריא והכל. טעמתי חצי אמפנאד כדי לגלות מלית עשירה בטעמים של בשר ובצל, ועידן טען שרוטב האיולי כמעט שרף לו את הלשון. כמובן שהייתי צריכה לבחון זאת בעצמי ואני מאששת את טענותיו – כל חיידקי החורף ברחו מרוב חריפות.
ניגשנו לויטרינה על מנת לבחור את בשרי הערב שלנו. מי שאינו מכיר את הקונספט של רק בשר, אציין שבתחילת כל ארוחה ניגשים לויטרינת הבשר, הקצב של המסעדה חותך עבורכם את הנתח שביקשתם, מבקשים מידת עשייה מתאימה ולאחר מכן הבשר מגיע על פלטה רותחת כדי לשמור על החום. בחרנו את הבשרים הכי איכותיים שנראו בויטרינה – כמעט 500 גרם אנטריקוט ישראלי (טרי, בניגוד למופשר), 200 גרם סינטה, 2 צלעות טלה, 2 קבבים ופטריות פורטובלו צלויות. חשוב לציין שהמסעדה מתמחה באירועי "אכול כפי יכולתך", ושמחה להציע מבצעים לחברי מועדון, אך האנטריקוט הישראלי (48 ש"ח ל- 100 גרם, עפ"י מחירון המסעדה) כמעט ולא נכלל במבצעים הללו.
הבשרים הגיעו חיש מהר על פלטה לוהטת, בצירוף תפוחי אדמה קטנים צלויים על המדורה, שהיו קראנצ'ים וטעימים. קיבלנו גם קנקן עצום של יין הבית (יין אדום חצי יבש). האנטריקוט שלנו היה כוכב הערב. הוא הגיע צלוי מדיום לבקשתנו והיה עסיסי ומלא בטעמים טובים. הלוואי וכל המסעדות היו מבינות, שבשר אמיתי וטוב לא זקוק לתבלינים לצדו כדי להיות טעים. הוא פשוט צריך לעבור חוויה טובה על הפלנצ'ה, לקבל מעט מלח-פלפל וזה הכל. גם הסינטה הייתה טובה, אך פחות עסיסית מהאנטריקוט (ואולי כי כבר היינו קהל שבוי שלו). צלעות הטלה היו סטנדרטיות, הקבב היה בסדר (ביחס לאנטריקוט, העדפתי שלא לבזבז עליו תיאבון) והפטריות היו להיט. הרגשתי איך הבטן שלי עומדת להתפקע מרוב נחת ובשר טעים.
כמובן שלא נסיים ארוחת פיצוי ללא דגימה של שני קינוחים: פרפה חלבה וופל בלגי. פרפה החלבה היה טוב ועדין, אך נבלע תחת הררי רוטב שוקולד חם. דווקא שערות החלבה מסביב היו מוצלחות יותר. הוופל הבלגי (ביקשנו בכוונה אחד ולא שניים שמגיעים באופן רגיל במנה) היה טוב ופריך כמתבקש, עם גלידת וניל, המון רוטב שוקולד (למה כל כך הרבה?) ועיטורים של רוטב טופי (הרבה יותר מוצלח). התפנקנו לסיום בתה עם נענע (אני) והפוך גדול (עידן) ושמנו פעמינו אל הקור העז בחוץ, עטופים במעילים אך עם קיבה מלאה ושמחה.
לסיכום, אני חושבת שכל מסעדה שמכבדת את עצמה צריכה לדעת כיצד להתנצל מול הסועדים שלה. לקח אמנם חצי שנה עד שעידן ואני חזרנו לרק בשר כדי לאכול, אך היה שווה, רק בשביל להמתיק את הגלולה המרה שנותרה מהפעם האחרונה. האם נאכל שם שוב? זו שאלה טובה; לא הייתי פוסלת את "רק בשר" מעכשיו על הסף, אלא שיש עוד מסעדות רבות וטובות שמחכות שנבחן אותן, ובלוג שלם שמחכה שנכתוב אותו. אתם אמנם לא יודעים את זה, אבל "רק בשר" היא אחת הסיבות לפתיחת הבלוג שלנו מלכתחילה – העובדה שפוסט שכתבתי הצליח להגיע לתפוצה ויראלית כה רחבה, גרמה לעידן (ולי) להגיע למסקנה שכמו שאנחנו נהנים מאוכל, אנחנו נהנים גם מכתיבה, וכזוג שעובד ומתפרנס מענף השיווק (הוא קופירייטר, אני מנהלת קמפיינים), למה שלא נהפוך את זה לתחביב.
מסקנה נוספת לפעם הבאה: סניף "סלמה" עדיף על סניף "רמת החייל", כך שאם הלכתם, לכו לסלמה. אם אתם חובבי בשר, כנראה שתצליחו למצוא את המנות המתאימות לכם ביותר. מקסימום, יזמינו אתכם לארוחת פיצוי בחינם. כמה גרוע זה כבר יכול להיות?
כרגיל, הפוסט המלא אצלנו בבלוג
