נראה לי שכבר שנים שאני "מתכנן" לקפוץ ל-NG וזה לא יוצא. הרעיון המקורי היה להזמין מתישהו את שולחן האבירים שלהם לסעודת ברברים, אבל זה אומר שצריך לארגן הרבה חברים ביחד ושכולם יהיו בראש של לטרוף בשר עם הידיים. איפשהו בתקופת התיכון או הצבא זו כנראה לא הייתה דרישה מסובכת מדי, אבל ככל שמתבגרים (ומתברגנים) שמים לב איך כל החברים נעלמים אט אט אל תוך חיי הנישואים והמשפחה. היכולת להתארגן על בייביסיטר לערב והמוכנות לוותר על סכו"ם עבור ארוחה עלומה כלשהי הופכת פתאום למשקולת נגדית. נו טוב, אז ויתרתי.
כשאורנית ואני דיברנו על רעיונות למסעדה ליום ההולדת שלי העלתי את NG כאופציה. אורנית לא התלהבה בהתחלה, אבל הבחורה אוהבת אותי ואחרי ששכנעתי אותה שהמסעדה מקבלת ביקורות טובות היא התרככה מעט. היא עדיין תיבלה את הסכמתה במשפטים כמו "כנראה שהגבר שלי צריך לקבל את מנת הסטייק שלו ליום ההולדת", אבל לא הייתה לי בעיה לשחק את תפקיד הניאנדרטל הפעם.
ביום האירוע יצאנו אל נווה צדק לכיוון המסעדה, התיישבנו על הבר וחיכינו שהשולחן שלנו יתפנה. מעט הקדמנו אז החלטנו לנצל את הזמן לבדוק את אחד מבקבוקי היין שמגישים במקום. בזמן שאנחנו מעיינים בתפריט, פעמונים התחילו לצלצל ושורה של מלצרים עברו על ידינו סוחבים מגשי עץ ארוכים עמוסים בירקות שורש אפויים וברווזים צלויים. מסתבר שאני לא היחיד שחגגתי יום הולדת באותו היום ושזכינו לחזות איך באמת נפרשת לה ארוחת ברברים. כל פעם שמנה חדשה הגיעה, שאגות שמחה, קריאות קרב ודפיקות על השולחן נשמעו מחלקה הפנימי של המסעדה. העיניים של אורנית נדלקו ונראה לי שרק ברגע הזה היא הבינה למה רציתי שנגיע למסעדה מלכתחילה.
NG עובדת בקונספט של Farm to Table, מה שאומר שחוץ ממספר יוצאי דופן קלים הם אלו שמגדלים, שוחטים, מכינים ומגישים את הבשר. התהליך מאפשר שליטה הדוקה יותר על איכות המרכיבים אשר מוצאים את דרכם לצלחת. ההשלכה הראשונה על הסועד היא נתחים נדיבים בגדלים משתנים המושפעים יותר מהפרה מאשר מהטבח. במקור תכננו לקחת נתח פורטרהאוס ולחלוק אותו בינינו, אבל אחרי שהתבשרנו שהנתח של היום שוקל 1.5 קילו, אורנית החליטה שגם בחלוקה לשניים היא לא באמת תוכל להתמודד עם הנתח שלה. במקום זה אורנית לקחה נתח "מאופק" יותר של 330 גר' אנטריקוט ואני, למרות כל הדיבורים על סטייקים, החלטתי ללכת על מנת ביף בורגניון – מנת נתחי אנטריקוט (200 גר' בערך) שהתבשלו בישול ארוך בתוך פוייקה, בציר יין אדום בצירוף ארבע סוגי פטריות.
הבשר היה טוב, היין זרם והאווירה הייתה משכרת. NG בשום פנים לא איכזבה, אך עם זאת לשנינו היה ברור שלא קיבלנו את הטיפול המלא. בצד השני של המסעדה, קריאות השמחה משולחן האבירים התחלפו במחיאות כפיים עייפות של סועדים שבעים שהמשיכו לקבל מגשים עמוסי בשר למרכז השולחן. אנחנו בינתיים קינחנו בטארט תותים וגלידת פיסטוק בזמן שעוד שורה של מגשי עץ ארוכים חלפו על פנינו. בשלב הזה אורנית הסתובבה אלי ואמרה "אין בעיה, אני יודעת מה אנחנו הולכים לעשות ביום ההולדת הבא שלך."
אם הייתי צריך לסכם את החוויה ב-NG אני יכול להגיד ללא היסוס שהיה פשוט מצוין. כאשר לא נותרו יותר מדי מסעדות בשר שמספקות את הסחורה בישראל, NG בנווה צדק עדיין מספקת גם את הבשר וגם את החוויה. אבל בכל זאת יש כאן הערה. המסעדה היא לא מקום ללכת אליו לארוחה זוגית נעימה; ל-NG מגיעים עבור סעודה, במלוא מובן המילה. בין אם עם משפחה או חברים, התענוג כאן הוא לשבת מספר סועדים סביב נתח שללא ספק גדול מדי עבור אדם אחד ולסעוד את הנפש עד תום. אם חשקה נפשכם בסעודת בשרים עסיסית, ששמה את הבשר במרכז השולחן – תרתי משמע – זה המקום בשבילכם.
הפוסט המלא - בבלוג שלנו
