בדרך כלל כשיוצאים לאכול במסעדת גורמה עילית, כזאת שידוע לך מראש שהחשבון בה יהיה מנופח מהרגיל, יש את הלבטים של האם זה באמת שווה את זה, או במילים אחרות: Value for Money. למרבה שמחתי, שני ביקורים בהוטל מונטיופיורי הוכיחו לי שהשאלה הזאת לא רלוונטית עבורם. גם ארוחת בוקר באמצע השבוע וגם ארוחת ערב שישי, מוכיחה שאין סיבה לתהיות מסוג זה בביקור בהוטל מונטיפיורי. אתה משלם הרבה, לעיתים הרבה מאוד, אבל התמורה ביחס לכסף היא עצומה.
נתחיל מההתחלה. עידן חגג לאחרונה 32 אביבים, וזו הייתה בהחלט סיבה למסיבה. תכננתי לפרטי פרטים את היום הזה, הודעתי לו שייקח חופש מהעבודה, ובשעת בוקר מוקדמת יצאנו לכיוון תל אביב לטובת יום כיף שתחילתו בהוטל מונטיפיורי, אמצעו באסקייפ רום וסופו הפתעה.
הוטל מונטיפיורי היא כמו מסעדה אשר קפאה בשנות העשרים למרות שכל שאר רחוב מונטיפיורי השתנה. בניינים קמים, בניינים נופלים, אבל המסעדה עדיין מספקת את אותו אוכל מהודק ומהוקצע בכל שעות היום. שמעתי על כך שהמסעדה רועשת במיוחד בסופי השבוע, אבל בשעת בוקר מוקדמת של יום שלישי, המסעדה שקטה להפליא ומתחבאת מאחורי וילונות כבדים וכיסאות עץ כהים.
הזמנו את ארוחת "בוקר אחר לשניים", הכוללת ביצה עלומה על ראגו פטריות, סלמון מעושן עם שמנת חמוצה, ז'מבון (סוג של נקניק), שלוש גבינות איכותיות – קרוטן הנוקד, טלג'יו, קומטה שהגיעו מלוות באגס שמנמן שלא ראיתי כמותו בארץ, סלסלת לחמניות ומתוקים, חמאה מלוחה, קונפיטורת חבושים, מיץ תפוזים סחוט טרי (אמיתי) ושתייה חמה.
חששתי שהארוחה תהיה קטנה מדי לשנינו ושקלתי להזמין גם פנקייקים כדי להתפנק באמת, אבל עידן מנע ממני לעשות כן, ואני שמחה שלא עשינו זאת. יצאנו מפוצצים מהארוחה. נתחיל בדברים שאמורים להיות מובנים מאליהם בארוחת בוקר מחוץ לבית, אך עדיין שווה לאזכר – מיץ התפוזים. הרבה זמן שלא שתיתי מיץ תפוזים טרי אמיתי במסעדה מחוץ לבית, כמו ששתיתי בהוטל מונטיפיורי. קיבלנו לכבוד יום ההולדת גם זוג קוקטיילי קיר רויאל שהיו פשוט מצוינים, כנראה כי עשו שימוש בחומרי גלם מעולים (שמפניה וליקר קסיס ממש טוב).
הביצה העלומה הייתה עשויה כהלכה ובשילוב עם הראגו פטריות זו הייתה מנה מיוחדת שקצת הוציאה מהמשוואה את ביצי העין הרגילות של ארוחות בוקר בישראל. הסלמון היה מאיכות טובה (לא כמו במשייה, אמנם, אבל עדיין) ועידן נהנה מאוד מהז'מבון (נקניק בארוחת הבוקר זה כל כך אירופאי, ופחות לטעמי). הגבינות היו מצוינות והגיעו בכמות נדיבה מאוד, הייתי אולי מחליפה את האגס העצום שהגיע פרוס בפרי מיוחד אחר, אבל אין לי באמת טענות על כך.
הלחמים היו ברמה אחרת, וכמובן עם ריפיל חופשי – קראנצ'יים מבחוץ ורכים מבפנים, טריים מאותו הבוקר, ביחד עם מאפינס תפוזים מוצלח מאוד. מריחת ריבת חבושים עם מעט חמאה מלוחה לגמרי סגרה לנו את הפינה.
לסיום, ביקשתי מים רותחים עם נענע וקיבלתי קנקן כסף עצום בגודלו שהזכיר לי את ארוחת יום ההולדת שלי בהוטל מונטיפיורי שם אכלתי את סטייק הפילה הטעים ביותר שאכלתי מימיי. עידן הזמין הפוך וקיבלנו על חשבון הבית זוג פחזניות סנט הונורה עם צלוחית קצפת. הפחזניות היו מתוקות ומעודנות והיו בדיוק אקורד הסיום המוצלח לארוחה שכזאת.
אולי האווירה בהוטל מונטיפיורי משתנה כאשר מבקרים בו ביום שישי או לעסקית צהריים, אבל ללא ספק מדובר במקום מהוקצע עם שירות נהדר ששומר על איכות לאורך זמן. זה לא מקום לארוחת בוקר קזו'אלית של בוקר שישי, אלא יותר מקום לארוחת בוקר מפנקת כדי לחגוג מאורע, להרגיש באמת כמו בית קפה קטן באירופה וקצת לשכוח מכל העומס התל אביבי שמסביב.
הפוסט המלא בבלוג שלנו
