ג'וז ולוז - שף חדש ותפריט חדש, מעניין וטעים
ג'וז ולוז היא מסעדה תל אביבית ותיקה למדי, אם תרצו מוסד קולינרי - לפחות בקרב קהלים תל אביביים מסוימים. (בטיים אאוט מכנים אותה מסעדת אינדי).
לפני שנה ומשהו היא עברה לוקיישן לרחוב גבולות בואך לוינסקי פינת יפו בתל אביב. בחודשים האחרונים היא מתהדרת גם בשף חדש ובתפריט חדש לחלוטין. השף - בחור צעיר בשם עידו קרמסקי שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע לשם.
גיל אקרמן בטיים אאוט וביצה עלומה במאקו עפו לאחרונה על האוכל של הבחור, וגם צילום התפריט שיש בפייסבוק של המסעדה עורר את סקרנותי. כל מסעדה שמגישה מנת מוח עגל ומנות חזיר אסייתיות מקבלת אוטומטית את תשומת לבי...
אז השבוע קפצתי לראשונה לנסות את המסעדה. (לא יצא לי להיות בה מעולם. האוכל שם עד היום לא היה נראה לי מספיק מעניין).
הגענו ביום שני ב-19:30. שלושה אנשים. המקום עצמו קצת בוהמייני וזרוק, אבל בסה"כ נעים לשבת בו.
התפריט כולל מנות אסייתיות לא מעטות, מנות של אוכל ים תיכוני, אוכל ישראלי ואוכל ערבי-פלסטיני. נראה כמו בליל לא קשור, אבל איכשהו זה עובד יפה.
התפריט מאד עמום בניסוחיו וזה דורש מהמלצרים לעבוד קשה על ביאורים והסברים. דוגמאות: צ'יו צ'ונג פן, באן טראנג טרון, ירקות מיריחו, קישואים במים משוגעים, טרטר באדרת דקיקה או פסטה דרומית. לדעתי זה עניין שמחייב תיקון. לא תמיד יש סרוויס שמאפשר למלצר לעבור מנה מנה ולתת הסבר. אנחנו היינו כמעט ראשונים בערב הזה ולכן למלצרית שלנו היה את הזמן ואת הכוח להסביר ולהרחיב. המנות הן קטנות-בינוניות עם כמה מנות מעט יותר גדולות. טווח המחירים נע מ-39 ש"ח עד 98 ש"ח. מתאים מאד לשיירינג.
דגמנו 6 מנות:
מנה ראשונה: טרטר באדרת דקיקה. 65 ש"ח.
לא זוכר איזה נתח של בקר זה היה (פילה? שייטל? לצערי לא הקשבתי). מדובר במנה של טרטר בקר שעטוף בשכבה דקיקה של קרפצ'יו בקר ומונח על רוטב על בסיס חלמון ביצה נוזלי ואני מנחש שגם חרדל ולימון. הגשה מקורית בהחלט. מנה טעימה ומוצלחת. בשר איכותי שתובל בתיבול שאמנם היה מינימליסטי, אבל נעשה ביד טובה ובאיזון מצוין.
מנה שנייה - קצת שחיתות בצלחת:
ספייריבס פריך (שנחתך לנתחים בגודל ביס), צלוחית רוטב (רוטב אסייתי מתקתק-חמצמץ) וצלוחית בוטנים. 69 ש"ח. הסועד צריך לקחת את נתח החזרזיר המטוגן והפריך (קראנץ' נהדר), לטבול ברוטב המצוין ואז בבוטנים הקצוצים. התוצאה נהדרת. מנה כיפית וטעימה מאד.
שלישית - עוד קצת שחיתות. הפעם מנה שכמעט רק אני אכלתי:
מוח עגל, צלפים ופנצ'טה. 67 ש"ח. אני כאמור מת על מוח עגל ולכן סלחתי על עניין הצלפים. הם דווקא היו במינון סביר ולא הפריעו יותר מדי כדרכם. המוח הנימוח הוכן כהלכה. טוגן עם מעטה חיצוני פריך והיה רך ונימוח בפנים. הרוטב היה פשוט נהדר. רוטב עם הרבה שום, על בסיס חמאה וציר עם טעם מעושן מהפנצ'טה. ייתכן שהרוטב הדומיננטי הזה אפילו האפיל מעט בטעמו על המוחות שהם עדינים מאד בטעמם הבסיסי, אבל אני יצאתי מרוצה.
רביעית - קצת ירק:
באן טראנג טרון. 47 ש"ח. מדובר בסלט וייטנאמי שכולל עלים ירוקים שונים (חסה, בצל ירוק, כוסברה, בזיליקום), פיסות דפי אורז רכות, שבבי בצל מטוגן וחצי ביצה קשה. כל הכבודה הזו מוגשת בתוך שקית. ההגשה בהחלט מקורית ומגניבה.
אנחנו ביקשנו צלחת נפרדת כדי לשפוך את כל התכולה לצלחת ולאכול בנוחות. הסלט רענן ומצוין, עם רוטב אסייתי עדין ומאוזן ושילובי מרקמים מוצלחים.
אחרי כל הנ"ל חיכינו ל-2 מנות נוספות שמוגדרות כמנות עיקריות. חיכינו וחיכינו... למעלה מ-1/2 שעה של המתנה... להערכתנו זה לא נבע מהעומס או האיטיות במטבח (את המנות הראשונות תקתקו לנו), אלא מהעובדה שהמלצרית שכחה להודיע למטבח להתחיל לעבוד על המנות, ורק אחרי ששאלנו מה קורה היא נזכרה... לא נורא. סלחנו...
מנה חמישית - כי לא היו מספיק מנות מושחתות:
בטן חזיר סינית. בטן חזיר שהגיעה כנתח אחד די גדול, עם רוטב מתקתק-מלוח על בסיס סויה ומעטה תבלינים פריך (שכלל גרגרי כוסברה, כוכב אניס ואי אילו תבלינים אסייתיים נוספים), ולצדה מנת אורז מאודה. 82 ש"ח. מנה טובה מאד. בטן חזיר שהוכנה במקצועיות. תיבול מצוין גם של הבשר וגם של הרוטב. הייתי שמח אם היו עוד 2-3 כפות רוטב לצורך טבילת שארית האורז.
מנה שישית - בשר אחרון ודי להיום:
ביף רנדנג - קדירת בשר מאלזית ואורז לצדה. 98 ש"ח. רנדנג או רנדאנג זו בדרך כלל מנה אינדונזית. כאן היא הוכנה בסגנון מאלזי (אין לי מושג מה ההבדל הקולינרי בין מאלזיה לאינדונזיה). הבשר היה נתח צ'ך שנצלה/בושל זמן רב עד ריכוך. זה נתח שמטבעו הוא מעט סיבי אבל הוא היה רך וטעים. לי חסרה כאן פיקנטיות. הייתי מעדיף רוטב חריף יותר ודומיננטי יותר, אבל הבנות מאד אהבו אותה. אם אני צריך לדרג - זו כנראה המנה הפחות מוצלחת לטעמי, אם כי גם היא טובה למדי. התמחור שלה לדעתי מוגזם.
גזרת הקינוחים פחות מושקעת. יש היצע של 4 קינוחים בלבד שביחס לתפריט הלא שגרתי והרחב, הם די פשוטים. כנראה שהשף הצעיר לא מתעסק עם מתוקים. לגיטימי. במלוחים הוא בהחלט מוכשר ביותר. הזמנתי את הקינוח הקליל ביותר: מלבי. 32 ש"ח מחירו. הבנתי שזה קינוח דגל שח המסעדה כבר הרבה שנים. המלבי שלהם לא שגרתי והוא פשוט מצוין. אחד הטעימים שניסיתי כאן. הוא חלק ואוורירי במיוחד, עם מתיקות מאוזנת, מתובל בפירות יבשים עם רוטב מוצלח ועדין על בסיס מיץ משמש.
השורה התחתונה היא בהחלט חיובית. היות ולא ניסיתי את ג'וז ולוז במשכנה הישן ובתפריטה הקודם, אין לי מדד להשוואה בין אז לבין היום. מה שיש היום הוא מסעדה טובה, מקורית ומעניינת, שמשלבת בהצלחה ובטבעיות סגנונות קולינריים שונים, ומציעה מנות טעימות ומוצלחות. אם השירות יישר קו עם הרמה של האוכל, והרמה של האוכל תשמור על יציבות, יהיה כאן מקום שהוא אחד הטובים בעיר. נכון שהאווירה הבוהמיינית והזרוקה של המסעדה היא לא לכולם, אבל בשביל האוכל הטוב שבה שווה לנסות אותה.
אני לא יודע מאיפה הגיע השף הזה - עידו קרמסקי - זה שם שלא נתקלתי בו לפני כן, אבל אין ספק שהבחור מוכשר ובעל יד מצוינת, שבהחלט שווה לבוא ולטעום מה שהיא מכינה. מה שבטוח שבפעם הבאה אני אלך על המנות הדגיות והצמחוניות...
לדיווח המלא, כולל צילום לא משהו של התפריט המלא:
http://processing-food.blogspot.co.il/2016/03/blog-post_23.html
ג'וז ולוז היא מסעדה תל אביבית ותיקה למדי, אם תרצו מוסד קולינרי - לפחות בקרב קהלים תל אביביים מסוימים. (בטיים אאוט מכנים אותה מסעדת אינדי).
לפני שנה ומשהו היא עברה לוקיישן לרחוב גבולות בואך לוינסקי פינת יפו בתל אביב. בחודשים האחרונים היא מתהדרת גם בשף חדש ובתפריט חדש לחלוטין. השף - בחור צעיר בשם עידו קרמסקי שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע לשם.
גיל אקרמן בטיים אאוט וביצה עלומה במאקו עפו לאחרונה על האוכל של הבחור, וגם צילום התפריט שיש בפייסבוק של המסעדה עורר את סקרנותי. כל מסעדה שמגישה מנת מוח עגל ומנות חזיר אסייתיות מקבלת אוטומטית את תשומת לבי...
אז השבוע קפצתי לראשונה לנסות את המסעדה. (לא יצא לי להיות בה מעולם. האוכל שם עד היום לא היה נראה לי מספיק מעניין).
הגענו ביום שני ב-19:30. שלושה אנשים. המקום עצמו קצת בוהמייני וזרוק, אבל בסה"כ נעים לשבת בו.
התפריט כולל מנות אסייתיות לא מעטות, מנות של אוכל ים תיכוני, אוכל ישראלי ואוכל ערבי-פלסטיני. נראה כמו בליל לא קשור, אבל איכשהו זה עובד יפה.
התפריט מאד עמום בניסוחיו וזה דורש מהמלצרים לעבוד קשה על ביאורים והסברים. דוגמאות: צ'יו צ'ונג פן, באן טראנג טרון, ירקות מיריחו, קישואים במים משוגעים, טרטר באדרת דקיקה או פסטה דרומית. לדעתי זה עניין שמחייב תיקון. לא תמיד יש סרוויס שמאפשר למלצר לעבור מנה מנה ולתת הסבר. אנחנו היינו כמעט ראשונים בערב הזה ולכן למלצרית שלנו היה את הזמן ואת הכוח להסביר ולהרחיב. המנות הן קטנות-בינוניות עם כמה מנות מעט יותר גדולות. טווח המחירים נע מ-39 ש"ח עד 98 ש"ח. מתאים מאד לשיירינג.
דגמנו 6 מנות:
מנה ראשונה: טרטר באדרת דקיקה. 65 ש"ח.
לא זוכר איזה נתח של בקר זה היה (פילה? שייטל? לצערי לא הקשבתי). מדובר במנה של טרטר בקר שעטוף בשכבה דקיקה של קרפצ'יו בקר ומונח על רוטב על בסיס חלמון ביצה נוזלי ואני מנחש שגם חרדל ולימון. הגשה מקורית בהחלט. מנה טעימה ומוצלחת. בשר איכותי שתובל בתיבול שאמנם היה מינימליסטי, אבל נעשה ביד טובה ובאיזון מצוין.
מנה שנייה - קצת שחיתות בצלחת:
ספייריבס פריך (שנחתך לנתחים בגודל ביס), צלוחית רוטב (רוטב אסייתי מתקתק-חמצמץ) וצלוחית בוטנים. 69 ש"ח. הסועד צריך לקחת את נתח החזרזיר המטוגן והפריך (קראנץ' נהדר), לטבול ברוטב המצוין ואז בבוטנים הקצוצים. התוצאה נהדרת. מנה כיפית וטעימה מאד.
שלישית - עוד קצת שחיתות. הפעם מנה שכמעט רק אני אכלתי:
מוח עגל, צלפים ופנצ'טה. 67 ש"ח. אני כאמור מת על מוח עגל ולכן סלחתי על עניין הצלפים. הם דווקא היו במינון סביר ולא הפריעו יותר מדי כדרכם. המוח הנימוח הוכן כהלכה. טוגן עם מעטה חיצוני פריך והיה רך ונימוח בפנים. הרוטב היה פשוט נהדר. רוטב עם הרבה שום, על בסיס חמאה וציר עם טעם מעושן מהפנצ'טה. ייתכן שהרוטב הדומיננטי הזה אפילו האפיל מעט בטעמו על המוחות שהם עדינים מאד בטעמם הבסיסי, אבל אני יצאתי מרוצה.
רביעית - קצת ירק:
באן טראנג טרון. 47 ש"ח. מדובר בסלט וייטנאמי שכולל עלים ירוקים שונים (חסה, בצל ירוק, כוסברה, בזיליקום), פיסות דפי אורז רכות, שבבי בצל מטוגן וחצי ביצה קשה. כל הכבודה הזו מוגשת בתוך שקית. ההגשה בהחלט מקורית ומגניבה.
אנחנו ביקשנו צלחת נפרדת כדי לשפוך את כל התכולה לצלחת ולאכול בנוחות. הסלט רענן ומצוין, עם רוטב אסייתי עדין ומאוזן ושילובי מרקמים מוצלחים.
אחרי כל הנ"ל חיכינו ל-2 מנות נוספות שמוגדרות כמנות עיקריות. חיכינו וחיכינו... למעלה מ-1/2 שעה של המתנה... להערכתנו זה לא נבע מהעומס או האיטיות במטבח (את המנות הראשונות תקתקו לנו), אלא מהעובדה שהמלצרית שכחה להודיע למטבח להתחיל לעבוד על המנות, ורק אחרי ששאלנו מה קורה היא נזכרה... לא נורא. סלחנו...
מנה חמישית - כי לא היו מספיק מנות מושחתות:
בטן חזיר סינית. בטן חזיר שהגיעה כנתח אחד די גדול, עם רוטב מתקתק-מלוח על בסיס סויה ומעטה תבלינים פריך (שכלל גרגרי כוסברה, כוכב אניס ואי אילו תבלינים אסייתיים נוספים), ולצדה מנת אורז מאודה. 82 ש"ח. מנה טובה מאד. בטן חזיר שהוכנה במקצועיות. תיבול מצוין גם של הבשר וגם של הרוטב. הייתי שמח אם היו עוד 2-3 כפות רוטב לצורך טבילת שארית האורז.
מנה שישית - בשר אחרון ודי להיום:
ביף רנדנג - קדירת בשר מאלזית ואורז לצדה. 98 ש"ח. רנדנג או רנדאנג זו בדרך כלל מנה אינדונזית. כאן היא הוכנה בסגנון מאלזי (אין לי מושג מה ההבדל הקולינרי בין מאלזיה לאינדונזיה). הבשר היה נתח צ'ך שנצלה/בושל זמן רב עד ריכוך. זה נתח שמטבעו הוא מעט סיבי אבל הוא היה רך וטעים. לי חסרה כאן פיקנטיות. הייתי מעדיף רוטב חריף יותר ודומיננטי יותר, אבל הבנות מאד אהבו אותה. אם אני צריך לדרג - זו כנראה המנה הפחות מוצלחת לטעמי, אם כי גם היא טובה למדי. התמחור שלה לדעתי מוגזם.
גזרת הקינוחים פחות מושקעת. יש היצע של 4 קינוחים בלבד שביחס לתפריט הלא שגרתי והרחב, הם די פשוטים. כנראה שהשף הצעיר לא מתעסק עם מתוקים. לגיטימי. במלוחים הוא בהחלט מוכשר ביותר. הזמנתי את הקינוח הקליל ביותר: מלבי. 32 ש"ח מחירו. הבנתי שזה קינוח דגל שח המסעדה כבר הרבה שנים. המלבי שלהם לא שגרתי והוא פשוט מצוין. אחד הטעימים שניסיתי כאן. הוא חלק ואוורירי במיוחד, עם מתיקות מאוזנת, מתובל בפירות יבשים עם רוטב מוצלח ועדין על בסיס מיץ משמש.
השורה התחתונה היא בהחלט חיובית. היות ולא ניסיתי את ג'וז ולוז במשכנה הישן ובתפריטה הקודם, אין לי מדד להשוואה בין אז לבין היום. מה שיש היום הוא מסעדה טובה, מקורית ומעניינת, שמשלבת בהצלחה ובטבעיות סגנונות קולינריים שונים, ומציעה מנות טעימות ומוצלחות. אם השירות יישר קו עם הרמה של האוכל, והרמה של האוכל תשמור על יציבות, יהיה כאן מקום שהוא אחד הטובים בעיר. נכון שהאווירה הבוהמיינית והזרוקה של המסעדה היא לא לכולם, אבל בשביל האוכל הטוב שבה שווה לנסות אותה.
אני לא יודע מאיפה הגיע השף הזה - עידו קרמסקי - זה שם שלא נתקלתי בו לפני כן, אבל אין ספק שהבחור מוכשר ובעל יד מצוינת, שבהחלט שווה לבוא ולטעום מה שהיא מכינה. מה שבטוח שבפעם הבאה אני אלך על המנות הדגיות והצמחוניות...
לדיווח המלא, כולל צילום לא משהו של התפריט המלא:
http://processing-food.blogspot.co.il/2016/03/blog-post_23.html
