יום נישואים מספר 9. הזמן טס כשנהנים
- פותח הנושא Gרר
- פורסם בתאריך
צהרים קל בקפה נולה
[דיזנגוף לא רחוק מארלוזרוב]
קפה בהשראה אמריקאית/ניו אורלינס שהאישה שמעה עליו טובות. הלכנו לצהרים קליל כדי לא להתמלא מדי לערב.
האישה לקחה את ההאוס ספיישל. האש בראון עם גבינות, פטריות ובצל מקורמל. טוסט עם חמאה. שתי ביצי עין. סלטון שהיא ביקשה להוסיף לו ויניגרט כי לא כל כך הורגש טעם הדרסינג.
אני לקחתי בייגל סלמון. הבייגל היה טוב, אבל לא מושלם. קודם כל אני לא בטוח, אבל הוא הרגיש לי כאילו עבר אפיה מחודשת. הוא היה פציח מאד, אבל כבר מאד קרוב להיות אפוי מדי (אפשר גם לראות מהצבע בצילום). בצד הוגשו עגבניות. בצל סגול וצלפים.
שתי המנות היו בסדר, בלי הרבה מה להרחיב עליהן לעומת ההיילייט - ויטרינת הקינוחים.
היינו מרוקנים אותה בשמחה אבל נאלצנו להסתפק בשני קינוחים.
הראשון - סינמון רול. בחשש כבד הזמנתי אותו, אחרי האכזבה שהיתה לי עם חנות הרשת של הסינבון שעברה גיור שהחריב את העסק מבחינתי. כאן הוא היה אלוהי.
אהבתי שהבצק היה מעט ספוגי, והלולאות של השבלול היו פחות מובחנות ויותר "מעוכות" אחת לתוך השניה. קשה קצת לתאר במילים אבל זה נתן למאפה מרקם הרבה יותר כיפי מהרגיל. הציפוי הלבן היה רך ומתמוסס, ושוב כל כך להבדיל מחנות הרשת ההיא שם ליד ככר העיר.
המאפה השני mud פאי. פעם ראשונה שאני סוגד לעוגה הזו שבהשראת המיסיסיפי שעולה על גדותיו ומשאיר אחריו בוץ שרק אלוהים יודע איך הוא נתן השראה דווקא לעוגת שוקולד. החלק הכי מענג היה הבדלי המרקם בין התחתית המוקשה לבין האמצע שהוא ה"בוץ" שהופך לענן בפה. מעל, טוב נו בכל זאת אמריקה, קצפת עם דברים טובים שהכי פשוט לראות בתמונה. במילה אחת – יאמממממממממממממי.
שני המאפים היו מושחתים במיוחד. ללא ספק נשוב, אבל בפעם הבאה כנראה שנוותר על ארוחת הבוקר לטובת המאפים, כי בייגל עם סלמון או טוסט עם שתי עין אפשר לקבל בהרבה מקומות, אבל לטבוע בבוץ של המסיסיפי ולשוט בסירות של קינמון... בשביל זה יש את נולה.
[דיזנגוף לא רחוק מארלוזרוב]
קפה בהשראה אמריקאית/ניו אורלינס שהאישה שמעה עליו טובות. הלכנו לצהרים קליל כדי לא להתמלא מדי לערב.
האישה לקחה את ההאוס ספיישל. האש בראון עם גבינות, פטריות ובצל מקורמל. טוסט עם חמאה. שתי ביצי עין. סלטון שהיא ביקשה להוסיף לו ויניגרט כי לא כל כך הורגש טעם הדרסינג.
אני לקחתי בייגל סלמון. הבייגל היה טוב, אבל לא מושלם. קודם כל אני לא בטוח, אבל הוא הרגיש לי כאילו עבר אפיה מחודשת. הוא היה פציח מאד, אבל כבר מאד קרוב להיות אפוי מדי (אפשר גם לראות מהצבע בצילום). בצד הוגשו עגבניות. בצל סגול וצלפים.
שתי המנות היו בסדר, בלי הרבה מה להרחיב עליהן לעומת ההיילייט - ויטרינת הקינוחים.
היינו מרוקנים אותה בשמחה אבל נאלצנו להסתפק בשני קינוחים.
הראשון - סינמון רול. בחשש כבד הזמנתי אותו, אחרי האכזבה שהיתה לי עם חנות הרשת של הסינבון שעברה גיור שהחריב את העסק מבחינתי. כאן הוא היה אלוהי.
אהבתי שהבצק היה מעט ספוגי, והלולאות של השבלול היו פחות מובחנות ויותר "מעוכות" אחת לתוך השניה. קשה קצת לתאר במילים אבל זה נתן למאפה מרקם הרבה יותר כיפי מהרגיל. הציפוי הלבן היה רך ומתמוסס, ושוב כל כך להבדיל מחנות הרשת ההיא שם ליד ככר העיר.
המאפה השני mud פאי. פעם ראשונה שאני סוגד לעוגה הזו שבהשראת המיסיסיפי שעולה על גדותיו ומשאיר אחריו בוץ שרק אלוהים יודע איך הוא נתן השראה דווקא לעוגת שוקולד. החלק הכי מענג היה הבדלי המרקם בין התחתית המוקשה לבין האמצע שהוא ה"בוץ" שהופך לענן בפה. מעל, טוב נו בכל זאת אמריקה, קצפת עם דברים טובים שהכי פשוט לראות בתמונה. במילה אחת – יאמממממממממממממי.
שני המאפים היו מושחתים במיוחד. ללא ספק נשוב, אבל בפעם הבאה כנראה שנוותר על ארוחת הבוקר לטובת המאפים, כי בייגל עם סלמון או טוסט עם שתי עין אפשר לקבל בהרבה מקומות, אבל לטבוע בבוץ של המסיסיפי ולשוט בסירות של קינמון... בשביל זה יש את נולה.
OCD, יפו
יום נישואים הוא הזדמנות מצויינת לקחת סיכונים ולנסות מקומות יוצאי דופן כמו OCD. החלטנו על המקום בלי לחשוב פעמיים והעדפתי אפילו לא לקרוא לדיווחים לפני, אלא להסתפק במושג כללי ועם זה לקפוץ למים העמוקים. עם זאת, הנמכתי ציפיות גם בגלל שזכרתי דיווחים מעורבים על המקום וגם בגלל שהיה נראה לי משימה בלתי אפשרית לצלוף ב-9 מתוך 9 מנות בארוחה אחת.
היינו הראשונים באותו ערב. למזלנו, שלא כמו אצל בוב, כולם הגיעו בזמן למעט זוג אחד שאיחר קצת ולא חיכו לו. בר עם 18 מקומות. ישיבה נוחה. באמצע שולחן ה"צילחות", שעליו נחו 18 צלחות, מחכות רק לנו, וצוות קטן של שלושה שעסק בהכנות.
לאור העבר האינסטגרמי של רז זו היתה המסעדה שהרגשתי הכי חופשי אי פעם לצלם בה, והיה בזה כיף מסויים. לקחתי את המצלמה, ולא את המצלמה וואנאבי של הטלפון, וצילמתי די הרבה. חבל שתפוז לא מאפשרים לשלב את התמונות בתוך הטקסט אלא מורידים את כולן למטה, כי מטקסט נטו קצת קשה לדמיין את המנות, אבל אני אשתדל לתת תיאורים גרפיים ככל האפשר.
שלא כמו בחלק מהמסעדות שסופרות בתור מנה גם כל מיני פתיחונים ומרענני חיך, כאן היו תשע מנות של ממש. לא מנות ענק, אבל מנות לכל דבר.
(1) ראשונה הגיעה לחמניית פארקר-האוס שהריח המתקתק שלה הורגש בכל חלל המסעדה עוד בטרם יצאה. הוגשו איתה בקערה שחורה שלושה מטבלים: ביצי סלמון כתומות, בווריה ירקרקה של עשבי תיבול וקציפה לבנה של עגבניות. מעל פוזרה אבקת אצות.
הכוכבת של המנה היתה הלחמניה, עם בצק שהזכיר מאד בצק של בריוש. בדיווחים אחרים קראתי שהיא הוגשה עם מנות אחרות בהמשך הארוחה. אני חושב שנכון יותר לצרף אותה למנת הפתיחה. פינטזתי על ריפיל אבל למזלה של הבטן שלי לא הגשימו לי. ביצי הסלמון היו מלוחות מדי, ושני הממרחים האחרים הוסיפו יותר צבע מאשר טעם, אבל כמנת פתיחה היא נרשמה כמנת פתיחה נחמדה.
(2) סשימי פורל אדום ועליהן טבעות של בצל מוחמץ ומלפפון. בצד פופקורן כוסמת ואיולי כלשהו שנועד לחבר את החלקים. למעלה כרגיל קצת אבקות (אבקת לימון, אבקת צלפים). לא האמנתי שהצליחו לגרום לי לאכול כוסמת. בדרך כלל אני נרתע מזה אבל ההגשה כפופקורן טישטשה את הטעם (והריח) האופייני לכוסמת. האישה אמרה שאצלה הפופקורן דווקא לא הצליח להסוות את טעם ה"כלב הרטוב". אם לא הייתי כותב לעצמי מה היה במנה חוץ מהגימיק של פופקורן כוסמת לא בטוח שהייתי זוכר. לא היה בה משהו רע, אבל גם לא משהו בולט במיוחד, והיא עברה לי מתחת לרדאר.
(3) טרטר בקר מתובל באיולי חרדל, שבתמונה מוסתר בדף של קולורבי כבוש שנח מעליו. הוזכרו גם קרם קולורבי ואגוזי ברזיל קצוצים ומעל הכל שוקולד לבן.
השוקולד הלבן לא הורגש במיוחד. האגוזים דווקא מאד הוסיפו והקולורבי לא כל כך הסתדר לי עם המנה אבל לאישה זה דווקא לא הפריע אז זה כנראה טעם אישי.
לזכות המנה אציין שהרכיב המרכזי, הטרטר, היה מצויין, אבל אם הכוונה היתה לקחת את הטרטר הקלאסי ולתת לו את הטוויסט אז דווקא הטוויסט פחות עבד מבחינתי.
לאחר המנות האלה, שאפשר להגדיר כראשונות, החלו להגיע המנות ה"עיקריות".
יום נישואים הוא הזדמנות מצויינת לקחת סיכונים ולנסות מקומות יוצאי דופן כמו OCD. החלטנו על המקום בלי לחשוב פעמיים והעדפתי אפילו לא לקרוא לדיווחים לפני, אלא להסתפק במושג כללי ועם זה לקפוץ למים העמוקים. עם זאת, הנמכתי ציפיות גם בגלל שזכרתי דיווחים מעורבים על המקום וגם בגלל שהיה נראה לי משימה בלתי אפשרית לצלוף ב-9 מתוך 9 מנות בארוחה אחת.
היינו הראשונים באותו ערב. למזלנו, שלא כמו אצל בוב, כולם הגיעו בזמן למעט זוג אחד שאיחר קצת ולא חיכו לו. בר עם 18 מקומות. ישיבה נוחה. באמצע שולחן ה"צילחות", שעליו נחו 18 צלחות, מחכות רק לנו, וצוות קטן של שלושה שעסק בהכנות.
לאור העבר האינסטגרמי של רז זו היתה המסעדה שהרגשתי הכי חופשי אי פעם לצלם בה, והיה בזה כיף מסויים. לקחתי את המצלמה, ולא את המצלמה וואנאבי של הטלפון, וצילמתי די הרבה. חבל שתפוז לא מאפשרים לשלב את התמונות בתוך הטקסט אלא מורידים את כולן למטה, כי מטקסט נטו קצת קשה לדמיין את המנות, אבל אני אשתדל לתת תיאורים גרפיים ככל האפשר.
שלא כמו בחלק מהמסעדות שסופרות בתור מנה גם כל מיני פתיחונים ומרענני חיך, כאן היו תשע מנות של ממש. לא מנות ענק, אבל מנות לכל דבר.
(1) ראשונה הגיעה לחמניית פארקר-האוס שהריח המתקתק שלה הורגש בכל חלל המסעדה עוד בטרם יצאה. הוגשו איתה בקערה שחורה שלושה מטבלים: ביצי סלמון כתומות, בווריה ירקרקה של עשבי תיבול וקציפה לבנה של עגבניות. מעל פוזרה אבקת אצות.
הכוכבת של המנה היתה הלחמניה, עם בצק שהזכיר מאד בצק של בריוש. בדיווחים אחרים קראתי שהיא הוגשה עם מנות אחרות בהמשך הארוחה. אני חושב שנכון יותר לצרף אותה למנת הפתיחה. פינטזתי על ריפיל אבל למזלה של הבטן שלי לא הגשימו לי. ביצי הסלמון היו מלוחות מדי, ושני הממרחים האחרים הוסיפו יותר צבע מאשר טעם, אבל כמנת פתיחה היא נרשמה כמנת פתיחה נחמדה.
(2) סשימי פורל אדום ועליהן טבעות של בצל מוחמץ ומלפפון. בצד פופקורן כוסמת ואיולי כלשהו שנועד לחבר את החלקים. למעלה כרגיל קצת אבקות (אבקת לימון, אבקת צלפים). לא האמנתי שהצליחו לגרום לי לאכול כוסמת. בדרך כלל אני נרתע מזה אבל ההגשה כפופקורן טישטשה את הטעם (והריח) האופייני לכוסמת. האישה אמרה שאצלה הפופקורן דווקא לא הצליח להסוות את טעם ה"כלב הרטוב". אם לא הייתי כותב לעצמי מה היה במנה חוץ מהגימיק של פופקורן כוסמת לא בטוח שהייתי זוכר. לא היה בה משהו רע, אבל גם לא משהו בולט במיוחד, והיא עברה לי מתחת לרדאר.
(3) טרטר בקר מתובל באיולי חרדל, שבתמונה מוסתר בדף של קולורבי כבוש שנח מעליו. הוזכרו גם קרם קולורבי ואגוזי ברזיל קצוצים ומעל הכל שוקולד לבן.
השוקולד הלבן לא הורגש במיוחד. האגוזים דווקא מאד הוסיפו והקולורבי לא כל כך הסתדר לי עם המנה אבל לאישה זה דווקא לא הפריע אז זה כנראה טעם אישי.
לזכות המנה אציין שהרכיב המרכזי, הטרטר, היה מצויין, אבל אם הכוונה היתה לקחת את הטרטר הקלאסי ולתת לו את הטוויסט אז דווקא הטוויסט פחות עבד מבחינתי.
לאחר המנות האלה, שאפשר להגדיר כראשונות, החלו להגיע המנות ה"עיקריות".
OCD - המשך
(4) ריבוע של דג מאודה על ריזוטו של שיבולת שועל וקשיו. מעל הדג שכבה נדיבה של רוטב מטחינה ולמון גראס. בצד, חטיף של קריספי סקין. השיחוק של המנה היתה הקונטרסט בין העדינות של הדג לבין הפציחות של הסקין, כל אחד מהם עשוי נפלא וממש בקצה הסקאלה שלו.
לדעתי הריזוטו היה צריך להיות מוגש בצד, ולא מתחת לדג, כי ריזוטו צריך להיות כוכב בפני עצמו והגשה שלו ככה הורידה אותו מהבמה. אם להיות סופר קפדן וסופר כנה אז גם הרוטב לא צלף לי במדוייק מבחינת הטעם. כך שההנאה העיקרית היתה באמת מהביצוע של הדג ושל הסקין נטו.
אם הצלחתי לבאס, אז המנה הבאה היא אחת מהשתים שאני לוקח מהארוחה הזו.
(5) שיפוד של לבבות ברווז, שעליהם פוזר קראמבל של ג'ינג'רברד. פעם ראשונה שלי עם לבבות כאלה. שונה לחלוטין (לטובה) מלבבות העוף המוכרים מהמנגל, שהם תמיד קצת קטנים לי מדי וקצת צמיגיים לי מדי.
התמונה עושה עוול לתוספת שהוגשה בקערה. פולנטה מתירס טרי, קציפה של סנגריה ותירס מוחמץ. כן נו וכמובן גם עוד איזו אבקה. היה כאן שילוב טעמים מדהים של מתקתק וחמצמץ, והייתי מוכן לאכול גם ציידנית שלמה של זה.
הציניקנים של הפורום לבטח יעשו מטעמים מכך שהמנה הכי פחות פוטוגנית זכתה אצלי להיות המנה הכי "בועטת" בארוחה מבחינת הטעם, אבל אני באמת לא חושב שזה קשור. בכל מקרה – ציון 10 למנה הזו הן מבחינת טעמים והן מבחינת מרקמים.
(6) סינטה טלה שנח על רוטב בקר מצומצם, קראמבל בצל ופירה של גזר. גם זו היתה מנה מאד טעימה, במיוחד בלט לטובה הקראמבל בצל. ההערה היחידה – לטעמנו המנה הוגשה בטמפרטורה נמוכה מדי ועוד כמה מעלות חום היו מקפיצות אותה בעוד שתי דרגות.
(7) מנת מעבר בין העיקריות לקינוחים, מנה בהשראה רוסית וכונתה "ורניקס לעצלנים". בצקניות שעוטפות גבינה, שנחו על קרם של סלק ורימונים, וטוויל של פרמזן על ג'לי של פטל. על הצלחות הונחו גם תותי עץ, מפירות היער האהובים עלי.
את הטוויל אהבתי, את הבצקניות פחות. המנה הוגשה עם צ'ייסר של וודקה שאולי העצים את החוויה הרוסית אבל הפריע לי לקלוט את הטעמים בפה שעדיין היה בהתאוששות ממכת הוודקה, כך שבסופו של דבר לא ממש הבנתי את המנה ויכול להיות שבלי ה"זבנג" של הוודקה הייתי נהנה ממנה יותר.
(4) ריבוע של דג מאודה על ריזוטו של שיבולת שועל וקשיו. מעל הדג שכבה נדיבה של רוטב מטחינה ולמון גראס. בצד, חטיף של קריספי סקין. השיחוק של המנה היתה הקונטרסט בין העדינות של הדג לבין הפציחות של הסקין, כל אחד מהם עשוי נפלא וממש בקצה הסקאלה שלו.
לדעתי הריזוטו היה צריך להיות מוגש בצד, ולא מתחת לדג, כי ריזוטו צריך להיות כוכב בפני עצמו והגשה שלו ככה הורידה אותו מהבמה. אם להיות סופר קפדן וסופר כנה אז גם הרוטב לא צלף לי במדוייק מבחינת הטעם. כך שההנאה העיקרית היתה באמת מהביצוע של הדג ושל הסקין נטו.
אם הצלחתי לבאס, אז המנה הבאה היא אחת מהשתים שאני לוקח מהארוחה הזו.
(5) שיפוד של לבבות ברווז, שעליהם פוזר קראמבל של ג'ינג'רברד. פעם ראשונה שלי עם לבבות כאלה. שונה לחלוטין (לטובה) מלבבות העוף המוכרים מהמנגל, שהם תמיד קצת קטנים לי מדי וקצת צמיגיים לי מדי.
התמונה עושה עוול לתוספת שהוגשה בקערה. פולנטה מתירס טרי, קציפה של סנגריה ותירס מוחמץ. כן נו וכמובן גם עוד איזו אבקה. היה כאן שילוב טעמים מדהים של מתקתק וחמצמץ, והייתי מוכן לאכול גם ציידנית שלמה של זה.
הציניקנים של הפורום לבטח יעשו מטעמים מכך שהמנה הכי פחות פוטוגנית זכתה אצלי להיות המנה הכי "בועטת" בארוחה מבחינת הטעם, אבל אני באמת לא חושב שזה קשור. בכל מקרה – ציון 10 למנה הזו הן מבחינת טעמים והן מבחינת מרקמים.
(6) סינטה טלה שנח על רוטב בקר מצומצם, קראמבל בצל ופירה של גזר. גם זו היתה מנה מאד טעימה, במיוחד בלט לטובה הקראמבל בצל. ההערה היחידה – לטעמנו המנה הוגשה בטמפרטורה נמוכה מדי ועוד כמה מעלות חום היו מקפיצות אותה בעוד שתי דרגות.
(7) מנת מעבר בין העיקריות לקינוחים, מנה בהשראה רוסית וכונתה "ורניקס לעצלנים". בצקניות שעוטפות גבינה, שנחו על קרם של סלק ורימונים, וטוויל של פרמזן על ג'לי של פטל. על הצלחות הונחו גם תותי עץ, מפירות היער האהובים עלי.
את הטוויל אהבתי, את הבצקניות פחות. המנה הוגשה עם צ'ייסר של וודקה שאולי העצים את החוויה הרוסית אבל הפריע לי לקלוט את הטעמים בפה שעדיין היה בהתאוששות ממכת הוודקה, כך שבסופו של דבר לא ממש הבנתי את המנה ויכול להיות שבלי ה"זבנג" של הוודקה הייתי נהנה ממנה יותר.
OCD - קינוחים וסיכום
(8) הקינוח הראשון שהוגש הוא המנצח השני של הארוחה, יחד עם מנה מספר 5.
אוסף של רכביבם שכשהוכרזו העלו בעיקר חשש לקינוח שיהיה מוזר. קרם היביסקוס. סורבה של סלרי ואגסים. ענן רביון. מרנג. אבקה של אגוזי לוז. אתה שומע את הרשימת מכולת הזאת ואומר אוי ואבוי מה הולך ליפול עלי. והנה נוחת הקינוח הזה, שכל חלק ממנו מהנה גם בפני עצמו וגם ביחד עם האחרים. חווייה שלמה בפה. וואו. אני לא איש של קינוחים וזה אחד הקינוחים הכי טובים שאכלתי בזמן האחרון.
(9) קינוח שני, היחיד שלא צולם. גלידה שאם לא היו מגלים לי לא הייתי מנחש בחיים שהיא גלידה של בטטה צלויה. נוגש על קראמבל של עוגת תבלינים ואבקה של קליפות בטטה מסוכרות. הוא היה פחות "מעיף" מהקינוח הקודם. הזכיר לי קצת קינוחים הודים שיש להם מתיקות מוזרה במקצת. קשה היה לו להתבלט אחרי הקינוח הקודם, אבל סך הכל הוא היה לא רע.
נקודת זכות: אף אחת מהמנות לא נרשמה כאיזה כישלון מהדהד, וזה לא בטל בעיניי. בנוסף, כל המנות היו מרשימות והורגשה הרבה מחשבה לא דווקא על איך שהן ייראו (מה שלעד כנראה מבקרים ייחסו לרזי) אלא יותר על איך להעשיר כל מנה במרקמים וטעמים. כמי שהמורכבות והרצון לגוון ולהעשיר זה משהו שמאד מדבר אליי הערכתי את ההשקעה, עם זאת, רק בחלק מהמנות העושר הזה גם תורגם לעושר בטעם.
לטובת אלה שכל פעם עושים לי ספירת מלאי אני אסכם בעצמי:
את הביקורות קראתי, כאמור, בדיעבד. במיוחד הכעיסה אותי הביקורת של שגיא כהן. לא בגלל הדברים שהוא כתב על האוכל, אלא בגלל ששגיא כהן שכותב גם על ספורט, גם על אוכל וגם על טכנולוגיה רואה את עצמו כנראה כבר סמכא גם כפסיכולוג, כשהוא כותב שמישהו שמוציא ארוחה כזאת צריך להיות מאד מלא בעצמו.
להבדיל משגיא, בפסיכולוגיה אני לא חזק, אבל ממה שאני התרשמתי משפת הגוף של האיש – ההיפך הוא הנכון והביקורת של שגיא עושה לו עוול.
משהו שאני כן מסכים עם שגיא, יש שם מישהי שמדי פעם מציעה משקאות וכו' בקול די רם וצוהל וגם אני חטפתי ממנה התקפת לב קטנה או שתים. סך הכל היא נחמדה, וזה משהו שעם קצת תשומת לב לווליום של הקול אפשר לפתור די בקלות.
אבל חוץ מזה אהבתי את האווירה שם ואת ההרגשה שאתה כמו אורח של מישהו להבדיל מ"סועד במסעדה". יש משהו נעים באינטימיות של 18 סועדים שרובם כנראה שרוטים בנוגע לאוכל, כמוך.
שורה תחתונה?
גם אם לא הכל היה מושלם, וגם אם אני לא אזכור את זה כארוחת העשור – החוויה היתה מאד חיובית. אני לא חושב שהמקום הוא גימיק. יש לו פוטנציאל, זה רק עניין של שיוף דק. זה לא מקום מהסוג שהולכים עליו פעם בשבוע. אבל בעתיד, לאיזה אירוע מיוחד ובהחה שהמנות שם מתחלפות די תדיר הייתי בכיף הולך פעם נוספת.
אני רק מקווה שהמקום יחזיק מעמד. 36 סועדים גג בערב. עם תשע מנות מאד מושקעות. בארץ ישראל. צריך לזה ביצים גדולות ואני רוצה לקוות שרזי יודע לעשות את החשבון, כי סך הכל יצאתי משם עם הרבה הערכה על התעוזה וגם במידה רבה על הביצוע. איך אומרים בנולה? I’M A FAN
בתמונות שמראות קצת מהכנת המנות טישטשתי במתכוון את הפנים של האורחים האחרים. זה לא שמשהו במסעדה גורם להם להיראות ככה
(8) הקינוח הראשון שהוגש הוא המנצח השני של הארוחה, יחד עם מנה מספר 5.
אוסף של רכביבם שכשהוכרזו העלו בעיקר חשש לקינוח שיהיה מוזר. קרם היביסקוס. סורבה של סלרי ואגסים. ענן רביון. מרנג. אבקה של אגוזי לוז. אתה שומע את הרשימת מכולת הזאת ואומר אוי ואבוי מה הולך ליפול עלי. והנה נוחת הקינוח הזה, שכל חלק ממנו מהנה גם בפני עצמו וגם ביחד עם האחרים. חווייה שלמה בפה. וואו. אני לא איש של קינוחים וזה אחד הקינוחים הכי טובים שאכלתי בזמן האחרון.
(9) קינוח שני, היחיד שלא צולם. גלידה שאם לא היו מגלים לי לא הייתי מנחש בחיים שהיא גלידה של בטטה צלויה. נוגש על קראמבל של עוגת תבלינים ואבקה של קליפות בטטה מסוכרות. הוא היה פחות "מעיף" מהקינוח הקודם. הזכיר לי קצת קינוחים הודים שיש להם מתיקות מוזרה במקצת. קשה היה לו להתבלט אחרי הקינוח הקודם, אבל סך הכל הוא היה לא רע.
נקודת זכות: אף אחת מהמנות לא נרשמה כאיזה כישלון מהדהד, וזה לא בטל בעיניי. בנוסף, כל המנות היו מרשימות והורגשה הרבה מחשבה לא דווקא על איך שהן ייראו (מה שלעד כנראה מבקרים ייחסו לרזי) אלא יותר על איך להעשיר כל מנה במרקמים וטעמים. כמי שהמורכבות והרצון לגוון ולהעשיר זה משהו שמאד מדבר אליי הערכתי את ההשקעה, עם זאת, רק בחלק מהמנות העושר הזה גם תורגם לעושר בטעם.
לטובת אלה שכל פעם עושים לי ספירת מלאי אני אסכם בעצמי:
- שתי מנות מושלמות, אבל ממש. הלבבות והקינוח הראשון.
- ארבע מנות שכמעט שם: הפתיח, הדג, הסינטה והקינוח האחרון. שיוף של כמה מילימטר לכאן או לשם והן יכולות להיות מעולות.
- שלוש מנות שהיו הפחות בולטות בעיניי, והייתי מציע לחשוב עליהן מחדש. הטרטר. הסשימי והמנה הרוסית.
את הביקורות קראתי, כאמור, בדיעבד. במיוחד הכעיסה אותי הביקורת של שגיא כהן. לא בגלל הדברים שהוא כתב על האוכל, אלא בגלל ששגיא כהן שכותב גם על ספורט, גם על אוכל וגם על טכנולוגיה רואה את עצמו כנראה כבר סמכא גם כפסיכולוג, כשהוא כותב שמישהו שמוציא ארוחה כזאת צריך להיות מאד מלא בעצמו.
להבדיל משגיא, בפסיכולוגיה אני לא חזק, אבל ממה שאני התרשמתי משפת הגוף של האיש – ההיפך הוא הנכון והביקורת של שגיא עושה לו עוול.
משהו שאני כן מסכים עם שגיא, יש שם מישהי שמדי פעם מציעה משקאות וכו' בקול די רם וצוהל וגם אני חטפתי ממנה התקפת לב קטנה או שתים. סך הכל היא נחמדה, וזה משהו שעם קצת תשומת לב לווליום של הקול אפשר לפתור די בקלות.
אבל חוץ מזה אהבתי את האווירה שם ואת ההרגשה שאתה כמו אורח של מישהו להבדיל מ"סועד במסעדה". יש משהו נעים באינטימיות של 18 סועדים שרובם כנראה שרוטים בנוגע לאוכל, כמוך.
שורה תחתונה?
גם אם לא הכל היה מושלם, וגם אם אני לא אזכור את זה כארוחת העשור – החוויה היתה מאד חיובית. אני לא חושב שהמקום הוא גימיק. יש לו פוטנציאל, זה רק עניין של שיוף דק. זה לא מקום מהסוג שהולכים עליו פעם בשבוע. אבל בעתיד, לאיזה אירוע מיוחד ובהחה שהמנות שם מתחלפות די תדיר הייתי בכיף הולך פעם נוספת.
אני רק מקווה שהמקום יחזיק מעמד. 36 סועדים גג בערב. עם תשע מנות מאד מושקעות. בארץ ישראל. צריך לזה ביצים גדולות ואני רוצה לקוות שרזי יודע לעשות את החשבון, כי סך הכל יצאתי משם עם הרבה הערכה על התעוזה וגם במידה רבה על הביצוע. איך אומרים בנולה? I’M A FAN
בתמונות שמראות קצת מהכנת המנות טישטשתי במתכוון את הפנים של האורחים האחרים. זה לא שמשהו במסעדה גורם להם להיראות ככה
הייתה לי הרגשה שתאהב
ביקרתי ב- OCD פעמיים. בפעם השנייה האוכל היה טוב יותר מאשר בפעם הראשונה אבל משהו מחדוות החידוש ו/או הגילוי נעלם והתחושה הכללית הייתה, לפחות מבחינתי, פחות חגיגית. אולי זה גם קשור לעובדה שחלק מהמנות חזרו על עצמן.
גם לי היה קשה עם הביקורת של שגיא, לא בשל הדיוק או חוסר הדיוק אלא בשל תפיסתו הבסיסית שהמקום הזה דינו כמסעדה.
לדעתי סעודה ב- OCD היא מעבר לארוחה במסעדה. זה סוג של אירוע או אפילו מיצג. מקום שלוקח אותך למסע ולכן ראוי להגיע אליו עם קצת הרפתקנות ונכונות להתנסות בשילובים מעניינים ומאתגרים.
זה קצת כמו הופעת רוק בפארק. אתה משלם לא מעט ומקבל תנאים לא מושלמים, שורה של שירים שאת חלקם אתה אוהב יותר וחלק קצת פחות, לפעמים ההופעה מתאחרת והמחשבה על פקק התנועה ביציאה עוד לפני שההופעה הסתיימה גם היא מטרידה אבל כל אלה מתגמדים למול האירוע, האנרגיות העצומות וההתרגשות.
כמוך גם אני לא התחברתי ל- ורניקי לעצלנים, לא מבין את המנה. לא התחברתי גם לריזוטו שיבולת שועל. אני שמח לראות שרז החליף ב-"עיקרית" את הבקר ב-טלה. ב- 2 ההזדמנויות פחות התלהבתי מהטיפול שלהם בבקר.
יחד עם זאת, הסך הכולל היה בהחלט מוצלח ומהנה.
למיטב הבנתי אשת היין "בולטת" משום שהיא חייבת למכור יין. אני מניח שמקום של 36 סועדים בערב (במקרה הטוב שכל המקומות מלאים כפול 280 ₪ לסועד) לא יכול להתקיים ללא מכירת משקאות אגרסיבית. אני מתאר לעצמי שזה חלק מהותי מהתחשיב העסקי.
אהבתי את ההשוואה שלך למופע רוק
ואני באמת חושב שצריך לבוא למקום הזה עם גישה קצת אחרת.
לגבי היין - בהתחלה בדקנו אפשרות להביא בקבוק מהבית אבל היות ודמי החליצה גבוהים מאד (65 ש"ח) ובגלל ששמענו טובות על תפריט היין שם ויתרנו. הוצעו לנו שתי יינות לטעימה ובסופו של דבר אני בחרתי באחד והאישה בשני. שניהם היו "בכיוון" והורגש שהיא מבינה את הטעם שאנחנו מנסים לכוון אליו ולא מביאה משהו על אוטומט. מחיר הכוס של שניהם היה 49 שקלים. לא זול אבל גם לא חריג ביחס למחירי כוסות בתל אביב.
דווקא את התקפת הלב הכי גדולה היא עשתה לי כשבאה לשאול אם רוצים אספרסו או משהו חם. זה כבר היה לקראת סוף הערב. היינו מרוכזים במשהו אחר. בגלל שהיא מגיעה מאחור קשה להרגיש שהיא מתקרבת. ואז היא משחררת את ה"רוצים אספרסו או משהו חם" זה היה קצת מקפיץ אבל אני כותב את זה באמת בקטנה וסתם נקודה למחשבה על משהו שכל מה שצריך לשפר זה קצת מודעות לעניין.
אכן אהבנו, ואני מצטרף לדעתך שהשלם שם הוא חיובי ואפשר להנות ממנו גם אם לא כל החלקים מושלמים. הרשמים שלך מהביקור השני מחזקים אצלי את הרושם שצריך לתת רווח גדול יחסית בין ביקור לביקור.
ואני באמת חושב שצריך לבוא למקום הזה עם גישה קצת אחרת.
לגבי היין - בהתחלה בדקנו אפשרות להביא בקבוק מהבית אבל היות ודמי החליצה גבוהים מאד (65 ש"ח) ובגלל ששמענו טובות על תפריט היין שם ויתרנו. הוצעו לנו שתי יינות לטעימה ובסופו של דבר אני בחרתי באחד והאישה בשני. שניהם היו "בכיוון" והורגש שהיא מבינה את הטעם שאנחנו מנסים לכוון אליו ולא מביאה משהו על אוטומט. מחיר הכוס של שניהם היה 49 שקלים. לא זול אבל גם לא חריג ביחס למחירי כוסות בתל אביב.
דווקא את התקפת הלב הכי גדולה היא עשתה לי כשבאה לשאול אם רוצים אספרסו או משהו חם. זה כבר היה לקראת סוף הערב. היינו מרוכזים במשהו אחר. בגלל שהיא מגיעה מאחור קשה להרגיש שהיא מתקרבת. ואז היא משחררת את ה"רוצים אספרסו או משהו חם" זה היה קצת מקפיץ אבל אני כותב את זה באמת בקטנה וסתם נקודה למחשבה על משהו שכל מה שצריך לשפר זה קצת מודעות לעניין.
אכן אהבנו, ואני מצטרף לדעתך שהשלם שם הוא חיובי ואפשר להנות ממנו גם אם לא כל החלקים מושלמים. הרשמים שלך מהביקור השני מחזקים אצלי את הרושם שצריך לתת רווח גדול יחסית בין ביקור לביקור.
מרתק לקרוא את חליפת הדברים שלכם
שניכם לא רק אוהבים אוכל טוב אלא גם
מכבדים מאוד את עושיו. יש בכתיבה שלכם כבוד
לעושים ליוצרים ואתם, לדידי, מהווים דוגמא
לכיצד פורום זה ראוי שיראה.
תודה לכם.
עוד מילה: למזלנו שיש ימי חגיגה בהם יוצאים למסעדות שבקצה. ועל כך - מזל
טוב וכן ירבו השמחות אצלכם.
שניכם לא רק אוהבים אוכל טוב אלא גם
מכבדים מאוד את עושיו. יש בכתיבה שלכם כבוד
לעושים ליוצרים ואתם, לדידי, מהווים דוגמא
לכיצד פורום זה ראוי שיראה.
תודה לכם.
עוד מילה: למזלנו שיש ימי חגיגה בהם יוצאים למסעדות שבקצה. ועל כך - מזל
טוב וכן ירבו השמחות אצלכם.
ותודה על הדיווח הנפלא של OCD. היה פשוט תענוג לקרוא, לקלוט את האווירה להבין בדיוק למה אתה מתכוון בדברים שכתבת.
 
אוהבת לקרוא את הדברים שלך בגלל הכבוד למקומות, לאוכל ולעושים במלאכה. גם כשאתה אלא נהנה מארוחה, אתה כותב בהגינות ובענייניות ובלי טיפת רוע (להבדיל משגיא כהן).
סבתא רותרות
New member
אני עוד זוכרת שביקשת המלצות בקפריסין...עברו 9 שנים מאז?
אשתו של Gרר
New member
נראה לי את מתלבלת
לא התחתנו בקפריסין...ולא ביקרתי בה עם האיש (גרתי בה 4 שנים-אבל)
אבל כן- אנחנו נשואים 9 שנים ושבוע
לא התחתנו בקפריסין...ולא ביקרתי בה עם האיש (גרתי בה 4 שנים-אבל)
אבל כן- אנחנו נשואים 9 שנים ושבוע
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.