רק בשר, רמת החייל
פעם ראשונה שלי שם לעסקית צהרים.
אתחיל מהשירות: למרות ההשתדלות הרבה הצוות לא עמד בעומס. זה התחיל משולחן שיועד לנו ושלקח הרבה מדי זמן לפנות את הכלים שלו. עמדנו דקות ארוכות עד שהושיבו אותנו. המשיך בזמני המתנה ארוכים לכל דבר. בפועל היינו בתוך המסעדה הרבה למעלה משעה, זמן מאד לא סביר לעסקית צהרים.
העסקית מגיעה בשני מסלולים: סגור ופתוח. במסלול הפתוח בוחרים בשר מהויטרינה ומקבלים תוספת ללא הגבלה של תפוחי אדמה. במסלול הסגור עיקרית לבחירה בשלוש רמות מחיר (42, 54 ו-80) ומקבלים גם מנה ראשונה ושתיה לא מוגזת (+5 למוגזת).
אני בחרתי במסלול הסגור כי רציתי לטעום שם גם את הקרפצ'ו לראשונה. הוא לא היה רע, אבל הרבה מדי מלח והרבה מדי גבינה מגורדת הקהו כמעט לחלוטין את טעם הבשר. הייתי מוריד כמויות מלח וגבינה ומוסיף קצת חמיצות כדי להביא אותו למושלמות.
לעיקרית 200 גרם פיקניה (54) שנחתכה דק כמו למינוט סטייק ונצלתה קצת פחות ממדיום, מה שהיה לי די נחמד. למעט צבירי שומן פה ושם לאורך הנתח היא היתה לי מאד טעימה, עם טעם ממש טוב של הבשר. מולי הלכו דווקא על המסלול הפתוח ובחרו בשייטל, שמהביס שטעמתי היה הרבה פחות מוצלח: סיבי ו-chewy מאד. למזלי הימרתי נכון
לתוספת ביקשתי צ'יפס שמילא שהיו מהסוג הדק שאני פחות אוהב, ומילא שהיו בצבע צהוב כמו הצ'יפס הקנוי שאנשים שמתעקשים שזה כמו צ'יפס מטוגן דוחפים לתנור, אלא שגם נגמר להם המיונז. מסוג הדברים שקצת קשה לי לקבל ממסעדה. זה לא זן נדיר של כמהין שמסעדה עלולה להתקע בלי סטוק שלו עד בוא המשלוח הבא מצרפת. זה כולה מיונז. אתם רואים שהמיונז הולך להגמר תנו קפיצה של חמש דקות לטיב טעם ותקנו חמישה בקבוקי מיונז.
ממש לא אהבתי את החיפוף הזה. בסופו של דבר נאלצתי לאכול צ'יפס דק לא מטוגן מספיק ללא מיונז. זה היה מאמלל בדיוק כמו שזה נשמע.
ההשוואה להאדסון שנמצאת לא רחוק משם מתבקשת. לדעת כל הנוכחים - בהאדסון מקבלים איכות גבוהה יותר אבל גם משלמים הרבה יותר כסף עבורה. לאכול נתח בשר בהאדסון, גם בעסקית צהרים, דורש לתקתק לפחות 100 שקל מהתן ביס, וגם אז לא מובטחת תמיד הצלחה. לכן בדרך כלל בהאדסון הרוב יסתפקו בפילדלפיה או סלאפי ג'ו ולא ילכו על נתח בשר.
ברק בשר אפשר לקבל נתח בשר בסכום הרבה יותר שפוי (אנטריקוט או פילה באיזור ה-80 לעומת 120+++ בהאדסון) אבל מרכיב ההימור הוא גבוה. אם הייתי בוחר דווקא בשייטל ולא בפיקניה הייתי יוצא משם די מבואס. למזלי בחרתי באותו יום בנתח שיצא ממש טוב, אבל מזל זה מזל.
מרכיב מרתיע נוסף הוא הלחץ שהיה שם באותו יום. פעם ראשונה שלי שם אבל לא יודע אם זה היה עומס יתר באותו יום. אם ככה זה נראה שם כל יום אז זו עוד סיבה לותר על ביקור שם לטובת האדסון ששם כמעט חובה להזמין מראש, אלא אם באים ממש ממש על הפתיחה, אבל לפחות כשמתיישבים השירות (בדרך כלל) די מתוקתק. לעבור את השעה ולהרגיש כאילו זה שעתיים עוד לא יצא לי בהאדסון.
בוטום ליין: לא שולל ביקור נוסף במקום מתישהו, אבל אם ההימור והלחץ ימשיכו להיות מרכיבים בעלי משמעות בחוויה אני אוותר.
פעם ראשונה שלי שם לעסקית צהרים.
אתחיל מהשירות: למרות ההשתדלות הרבה הצוות לא עמד בעומס. זה התחיל משולחן שיועד לנו ושלקח הרבה מדי זמן לפנות את הכלים שלו. עמדנו דקות ארוכות עד שהושיבו אותנו. המשיך בזמני המתנה ארוכים לכל דבר. בפועל היינו בתוך המסעדה הרבה למעלה משעה, זמן מאד לא סביר לעסקית צהרים.
העסקית מגיעה בשני מסלולים: סגור ופתוח. במסלול הפתוח בוחרים בשר מהויטרינה ומקבלים תוספת ללא הגבלה של תפוחי אדמה. במסלול הסגור עיקרית לבחירה בשלוש רמות מחיר (42, 54 ו-80) ומקבלים גם מנה ראשונה ושתיה לא מוגזת (+5 למוגזת).
אני בחרתי במסלול הסגור כי רציתי לטעום שם גם את הקרפצ'ו לראשונה. הוא לא היה רע, אבל הרבה מדי מלח והרבה מדי גבינה מגורדת הקהו כמעט לחלוטין את טעם הבשר. הייתי מוריד כמויות מלח וגבינה ומוסיף קצת חמיצות כדי להביא אותו למושלמות.
לעיקרית 200 גרם פיקניה (54) שנחתכה דק כמו למינוט סטייק ונצלתה קצת פחות ממדיום, מה שהיה לי די נחמד. למעט צבירי שומן פה ושם לאורך הנתח היא היתה לי מאד טעימה, עם טעם ממש טוב של הבשר. מולי הלכו דווקא על המסלול הפתוח ובחרו בשייטל, שמהביס שטעמתי היה הרבה פחות מוצלח: סיבי ו-chewy מאד. למזלי הימרתי נכון
לתוספת ביקשתי צ'יפס שמילא שהיו מהסוג הדק שאני פחות אוהב, ומילא שהיו בצבע צהוב כמו הצ'יפס הקנוי שאנשים שמתעקשים שזה כמו צ'יפס מטוגן דוחפים לתנור, אלא שגם נגמר להם המיונז. מסוג הדברים שקצת קשה לי לקבל ממסעדה. זה לא זן נדיר של כמהין שמסעדה עלולה להתקע בלי סטוק שלו עד בוא המשלוח הבא מצרפת. זה כולה מיונז. אתם רואים שהמיונז הולך להגמר תנו קפיצה של חמש דקות לטיב טעם ותקנו חמישה בקבוקי מיונז.
ממש לא אהבתי את החיפוף הזה. בסופו של דבר נאלצתי לאכול צ'יפס דק לא מטוגן מספיק ללא מיונז. זה היה מאמלל בדיוק כמו שזה נשמע.
ההשוואה להאדסון שנמצאת לא רחוק משם מתבקשת. לדעת כל הנוכחים - בהאדסון מקבלים איכות גבוהה יותר אבל גם משלמים הרבה יותר כסף עבורה. לאכול נתח בשר בהאדסון, גם בעסקית צהרים, דורש לתקתק לפחות 100 שקל מהתן ביס, וגם אז לא מובטחת תמיד הצלחה. לכן בדרך כלל בהאדסון הרוב יסתפקו בפילדלפיה או סלאפי ג'ו ולא ילכו על נתח בשר.
ברק בשר אפשר לקבל נתח בשר בסכום הרבה יותר שפוי (אנטריקוט או פילה באיזור ה-80 לעומת 120+++ בהאדסון) אבל מרכיב ההימור הוא גבוה. אם הייתי בוחר דווקא בשייטל ולא בפיקניה הייתי יוצא משם די מבואס. למזלי בחרתי באותו יום בנתח שיצא ממש טוב, אבל מזל זה מזל.
מרכיב מרתיע נוסף הוא הלחץ שהיה שם באותו יום. פעם ראשונה שלי שם אבל לא יודע אם זה היה עומס יתר באותו יום. אם ככה זה נראה שם כל יום אז זו עוד סיבה לותר על ביקור שם לטובת האדסון ששם כמעט חובה להזמין מראש, אלא אם באים ממש ממש על הפתיחה, אבל לפחות כשמתיישבים השירות (בדרך כלל) די מתוקתק. לעבור את השעה ולהרגיש כאילו זה שעתיים עוד לא יצא לי בהאדסון.
בוטום ליין: לא שולל ביקור נוסף במקום מתישהו, אבל אם ההימור והלחץ ימשיכו להיות מרכיבים בעלי משמעות בחוויה אני אוותר.