סוף שבוע גלילי
- פותח הנושא החתולית
- פורסם בתאריך
יום חמישי - ממבו ויקב יזרעאל
ממבו ביקנעם (מי הזכיר כאן את המקום לאחרונה?).
הוא הזמין קרנץ' שוקולד עם קפה קר, ואני קרנץ פרג עם קפה קר.
פעמוני האזהרה היו צריכים להתחיל לצלצל בראשי, כשראיתי את המלצרית ניגשת לאחד המדפים, שולפת עוגה ארוזה ולוקחת אותה למטבח.
הקפה הקר הוגש לנו עם מי סוכר, כפי שצריך, והיה סביר לחלוטין.
אחרי המתנה לא קצרה, הוגשו לכל אחד מאתנו שתי פרוסות קרנץ מכובדות, שנראו מצויין. הבעיה התחילה כאשר טעמנו, וגילינו שהן חוממו במיקרוגל.
למה? איזה קונדיטור שמכבד את עצמו מחמם במיקרוגל עוגת שמרים שהכין ?
העובדה שמילוי הפרג היה מתוק מדי, כבר היתה לא מהותית. אכלתי מהמילוי של פרוסה אחת, והותרתי את השאר על הצלחת. הבחור אכל את שתי הפרוסות שלו, כנראה מפני שחינכו אותו שלא משאירים אוכל בצלחת.
שילמנו 52 ₪ לפני טיפ, ולאף אחד לא היה אכפת שכמעט כל המנה שלי נשארה בצלחת.
זה ילמד אותנו לא לסטות מהתכנון המקורי שהיה לעצור בנדב קינוחים למאפה וקפה.
יקב יזרעאל
אנחנו לא יכולים לנסוע צפונה בלי לבקר לפחות ביקב אחד
. בחרתי ביקב יזרעאל בחנתון, כי אני חברת פייסבוק של אחד מאנשי היקב ומחבבת את הדברים שהוא מעלה.
הסיפורים של קיבוץ חנתון ושל היקב עצמו, מעניינים מאד. יש להם מרכז מבקרים קטן ומסביר פנים, וצריך לתאם מראש את הביקורים בו.
כשהגענו ליקב, בדיוק היו עסוקים בהפרדת אשכולות סירה שנבצרו בימים האחרונים. הריח במרפסת היה פשוט נהדר.
ביקב יזרעאל משתמשים בעיקר בענבי ארגמן, סירה וקריניאן. מתרכזים בעיקר ביינות אדומים, כמו יקבים רבים, אבל מייצרים גם בלנד לבן אחד ורוזה אחד.
היינות שטעמנו (סליחה מראש על שימוש במונחים לא מקצועיים):
לבנים 2015 – בלנד של גוורצטרמינר, פרנץ' קולומברד וסוביניון בלאן. יין קייצי וכייפי, חמיצות מרעננת, וריחות פרי הדר.
רוזה 2015 – רוזה שהכינו מענבי קריניאן, ארגמן, סירה וקצת פרנץ' קולומברד. יין שפחות חיבבתי, פירותי ומעט חמצמץ.
אדומים 2014 – בלנד של ארגמן, קריניאן וסירה. הבקבוק נפתח סמוך לטעימה, ובכל זאת היו רק מעט מאד טנינים. יין נעים מאד (אפילו לי הוא היה נעים, ואני מחובבי היינות הלבנים ולא אוהבת קריניאן). טעם הפלפל השחור שמגיע מהסירה היה בולט, וגם באף אפשר היה לחוש בריחות תבלינים.
היות שלא היו צפויים ביקורים נוספים באותו יום, הציעו לנו לקחת איתנו את הבקבוק שפתחו כבר. מזל שהסכמנו, כי בקבוק יין שמופיע בתחילת היום, יופיע בסופו.
קריניאן 2014 – הוא אהב מאד, אני לא. יין שפשוט קשה ומחוספס מדי לחיך שלי.
סירה 2014 – שוב בלט טעם הפלפל השחור, יין בעל נוכחות שמשאיר בפה טעם מריר מעט שאני מאד אוהבת.
אם אתם נוסעים לכיוון, שווה להרים טלפון ולעצור לביקור ביקב יזרעאל. היינות שלהם טובים, הם נחמדים, ואני מתכוונת לקנות יינות שלהם הביתה.
ממבו ביקנעם (מי הזכיר כאן את המקום לאחרונה?).
הוא הזמין קרנץ' שוקולד עם קפה קר, ואני קרנץ פרג עם קפה קר.
פעמוני האזהרה היו צריכים להתחיל לצלצל בראשי, כשראיתי את המלצרית ניגשת לאחד המדפים, שולפת עוגה ארוזה ולוקחת אותה למטבח.
הקפה הקר הוגש לנו עם מי סוכר, כפי שצריך, והיה סביר לחלוטין.
אחרי המתנה לא קצרה, הוגשו לכל אחד מאתנו שתי פרוסות קרנץ מכובדות, שנראו מצויין. הבעיה התחילה כאשר טעמנו, וגילינו שהן חוממו במיקרוגל.
למה? איזה קונדיטור שמכבד את עצמו מחמם במיקרוגל עוגת שמרים שהכין ?
העובדה שמילוי הפרג היה מתוק מדי, כבר היתה לא מהותית. אכלתי מהמילוי של פרוסה אחת, והותרתי את השאר על הצלחת. הבחור אכל את שתי הפרוסות שלו, כנראה מפני שחינכו אותו שלא משאירים אוכל בצלחת.
שילמנו 52 ₪ לפני טיפ, ולאף אחד לא היה אכפת שכמעט כל המנה שלי נשארה בצלחת.
זה ילמד אותנו לא לסטות מהתכנון המקורי שהיה לעצור בנדב קינוחים למאפה וקפה.
יקב יזרעאל
אנחנו לא יכולים לנסוע צפונה בלי לבקר לפחות ביקב אחד
הסיפורים של קיבוץ חנתון ושל היקב עצמו, מעניינים מאד. יש להם מרכז מבקרים קטן ומסביר פנים, וצריך לתאם מראש את הביקורים בו.
כשהגענו ליקב, בדיוק היו עסוקים בהפרדת אשכולות סירה שנבצרו בימים האחרונים. הריח במרפסת היה פשוט נהדר.
ביקב יזרעאל משתמשים בעיקר בענבי ארגמן, סירה וקריניאן. מתרכזים בעיקר ביינות אדומים, כמו יקבים רבים, אבל מייצרים גם בלנד לבן אחד ורוזה אחד.
היינות שטעמנו (סליחה מראש על שימוש במונחים לא מקצועיים):
לבנים 2015 – בלנד של גוורצטרמינר, פרנץ' קולומברד וסוביניון בלאן. יין קייצי וכייפי, חמיצות מרעננת, וריחות פרי הדר.
רוזה 2015 – רוזה שהכינו מענבי קריניאן, ארגמן, סירה וקצת פרנץ' קולומברד. יין שפחות חיבבתי, פירותי ומעט חמצמץ.
אדומים 2014 – בלנד של ארגמן, קריניאן וסירה. הבקבוק נפתח סמוך לטעימה, ובכל זאת היו רק מעט מאד טנינים. יין נעים מאד (אפילו לי הוא היה נעים, ואני מחובבי היינות הלבנים ולא אוהבת קריניאן). טעם הפלפל השחור שמגיע מהסירה היה בולט, וגם באף אפשר היה לחוש בריחות תבלינים.
היות שלא היו צפויים ביקורים נוספים באותו יום, הציעו לנו לקחת איתנו את הבקבוק שפתחו כבר. מזל שהסכמנו, כי בקבוק יין שמופיע בתחילת היום, יופיע בסופו.
קריניאן 2014 – הוא אהב מאד, אני לא. יין שפשוט קשה ומחוספס מדי לחיך שלי.
סירה 2014 – שוב בלט טעם הפלפל השחור, יין בעל נוכחות שמשאיר בפה טעם מריר מעט שאני מאד אוהבת.
אם אתם נוסעים לכיוון, שווה להרים טלפון ולעצור לביקור ביקב יזרעאל. היינות שלהם טובים, הם נחמדים, ואני מתכוונת לקנות יינות שלהם הביתה.
סחתיין ! חומר קריאה טוב
היינות שלהם נשמעים קרובים לטעמי - סירה, קריניאן, ברינג איט און.. בהחלט תתקיים בדיקה בעניין..
חבל על הממבו הזה, ממש לא מכיר, גם לא מזדמן ליוקנעם.. כן יצא לבקר שבוע שעבר אצל נדב, מאורע די נדיר, יפה להם שהמקום מלא לגמרי בצהריים חמים מאוד של אמצע שבוע.. חיפשתי דברים טעימים לדרך ולקחתי קפה קר ועוגה אישית של מוס שוקולד מריר עם מה שהיה אמור להיות "קרמל דובדבנים", התחשק לי משהו שוקולדי מריר מאוד.. הענין עם גל כנראה כבר התקבע לאורך השנים - בפתיחה היינו יחסית צעירים והאיזור היה דל לגמרי במתוק ובסוג כזה של בתי קפה מושקעים יותר, תוך כדי כמו שקורה גם במסעדות, "לומדים ומתפתחים" והיום גל מרגיש כמו חביב אבל לא יותר מידי בבית ספרנו, חומרי הגלם לטעמי תמיד היו שם בסימן שאלה מסויים, "לא הולכים שם את הדרך" ובסה"כ מקום חמוד עם אפייה מגוונת ופטיסרי די מוגבל, שניהם עם סימנים "מעט ילדותיים" ולא ממש איכות שמשאירה חותם גדול.. אבל, nice to have באיזור ללא ספק..
היינות שלהם נשמעים קרובים לטעמי - סירה, קריניאן, ברינג איט און.. בהחלט תתקיים בדיקה בעניין..
חבל על הממבו הזה, ממש לא מכיר, גם לא מזדמן ליוקנעם.. כן יצא לבקר שבוע שעבר אצל נדב, מאורע די נדיר, יפה להם שהמקום מלא לגמרי בצהריים חמים מאוד של אמצע שבוע.. חיפשתי דברים טעימים לדרך ולקחתי קפה קר ועוגה אישית של מוס שוקולד מריר עם מה שהיה אמור להיות "קרמל דובדבנים", התחשק לי משהו שוקולדי מריר מאוד.. הענין עם גל כנראה כבר התקבע לאורך השנים - בפתיחה היינו יחסית צעירים והאיזור היה דל לגמרי במתוק ובסוג כזה של בתי קפה מושקעים יותר, תוך כדי כמו שקורה גם במסעדות, "לומדים ומתפתחים" והיום גל מרגיש כמו חביב אבל לא יותר מידי בבית ספרנו, חומרי הגלם לטעמי תמיד היו שם בסימן שאלה מסויים, "לא הולכים שם את הדרך" ובסה"כ מקום חמוד עם אפייה מגוונת ופטיסרי די מוגבל, שניהם עם סימנים "מעט ילדותיים" ולא ממש איכות שמשאירה חותם גדול.. אבל, nice to have באיזור ללא ספק..
היינות של של יזרעאל באמת טובים לדעניותי, והסיפור של היקב והקיבוץ רק מוסיפים.
 
יפה לראות יישוב שחיים בו דתיים מזרמים שונים עם חילוניים, בשותפות והסכמה.
 
ביקשתי שישלחו לי הודעות כשהם עושים ימים פתוחים וכדומה, כדי שאוכל להעלות בשירשור השבועי.
מלון וילה גליליי
התלבטתי לא מעט בעניין המלון לסוף השבוע. רצינו שקט, פינוק וחופש אמיתי. שאלתי חברות וחברים, הם שאלו את החברות והחברים שלהם, וקיבלתי המלצה על וילה גליליי בצפת.
 
המלון מגדיר עצמו כמלון בוטיק בניחוח גלילי-צרפתי. יש בו 21 חדרים. אנחנו הזמנו חדר דלקס, עם נוף להרים ואמבטיה. המחיר: 1,190 ₪ לחדר וארוחת בוקר, ולחצי פנסיון – 1,490 ₪.
 
היות שהכוונה היתה לנוח ולא לנהוג יותר מדי, הזמנו חצי פנסיון ללילה הראשון, כלומר אכלנו ארוחת ערב במסעדת המלון (על-כך בהמשך).
 
המלון חביב, יש בו ספרייה לרשות האורחים, פינות ישיבה שונות בלובי ובגינה, בריכה עם הרבה שמשיות ומיטות שיזוף.
 
החדר התגלה כבסיסי ביותר. הדלתות הן דלתות עץ פשוטות, כאשר דלת חדר האמבטיה נפתחה ונסגרה בקושי רב.
חדר האמבטיה לא ראה חומר להסרת אבן כבר הרבה מאד זמן. היה בו רק מתלה אחד למגבות, עליו תלינו את חלוקי האמבטיה, מגבות הפנים והמגבת בה השתמשתי אחרי חפיפת השיער.
 
יש בחדר ארון קיר גדול ונוח, שהדלתות שלו חרקו בצורה יוצאת דופן.
 
ארוחת הבוקר:
יש כל כך הרבה מחלבות בוטיק כשרות בגליל, למה צריך להגיש את הגבינות הפשוטות ביותר שיש לתנובה או טרה להציע? חסכו בכל מקום אפשרי.
 
במקום אריזות חמאה אישיות, הונחו בצלחת על המזנון קוביות חמאה קטנטנות, בלי שום להעביר אותן לצלחת האישית.
 
למזלנו, מכונת הקפה התקלקלה אחרי שהכנו לעצמו את הקפוצ'ינו הראשון. על נוסף כבר לא היה מה לדבר. תקלות קורות, וזה לא נורא, אבל למה לא לתלות פתק בעניין?
 
על השירות אין מה לדבר, משום שהוא בקושי היה קיים. אבל הצוות הצעיר לא אשם בכך, משום שאף אחד מעולם לא לימד אותם מהו שירות ולו הבסיסי ביותר. עניין השירות חזר על עצמו בארוחת הערב.
 
שאלנו בקבלה איפה אפשר לאכול ארוחת צהריים קלה, ושלחו אותנו למקומות מרוחקים, כאשר בבית ליד יש מסעדה חלבית.
התלבטתי לא מעט בעניין המלון לסוף השבוע. רצינו שקט, פינוק וחופש אמיתי. שאלתי חברות וחברים, הם שאלו את החברות והחברים שלהם, וקיבלתי המלצה על וילה גליליי בצפת.
 
המלון מגדיר עצמו כמלון בוטיק בניחוח גלילי-צרפתי. יש בו 21 חדרים. אנחנו הזמנו חדר דלקס, עם נוף להרים ואמבטיה. המחיר: 1,190 ₪ לחדר וארוחת בוקר, ולחצי פנסיון – 1,490 ₪.
 
היות שהכוונה היתה לנוח ולא לנהוג יותר מדי, הזמנו חצי פנסיון ללילה הראשון, כלומר אכלנו ארוחת ערב במסעדת המלון (על-כך בהמשך).
 
המלון חביב, יש בו ספרייה לרשות האורחים, פינות ישיבה שונות בלובי ובגינה, בריכה עם הרבה שמשיות ומיטות שיזוף.
 
החדר התגלה כבסיסי ביותר. הדלתות הן דלתות עץ פשוטות, כאשר דלת חדר האמבטיה נפתחה ונסגרה בקושי רב.
חדר האמבטיה לא ראה חומר להסרת אבן כבר הרבה מאד זמן. היה בו רק מתלה אחד למגבות, עליו תלינו את חלוקי האמבטיה, מגבות הפנים והמגבת בה השתמשתי אחרי חפיפת השיער.
 
יש בחדר ארון קיר גדול ונוח, שהדלתות שלו חרקו בצורה יוצאת דופן.
 
ארוחת הבוקר:
יש כל כך הרבה מחלבות בוטיק כשרות בגליל, למה צריך להגיש את הגבינות הפשוטות ביותר שיש לתנובה או טרה להציע? חסכו בכל מקום אפשרי.
 
במקום אריזות חמאה אישיות, הונחו בצלחת על המזנון קוביות חמאה קטנטנות, בלי שום להעביר אותן לצלחת האישית.
 
למזלנו, מכונת הקפה התקלקלה אחרי שהכנו לעצמו את הקפוצ'ינו הראשון. על נוסף כבר לא היה מה לדבר. תקלות קורות, וזה לא נורא, אבל למה לא לתלות פתק בעניין?
 
על השירות אין מה לדבר, משום שהוא בקושי היה קיים. אבל הצוות הצעיר לא אשם בכך, משום שאף אחד מעולם לא לימד אותם מהו שירות ולו הבסיסי ביותר. עניין השירות חזר על עצמו בארוחת הערב.
 
שאלנו בקבלה איפה אפשר לאכול ארוחת צהריים קלה, ושלחו אותנו למקומות מרוחקים, כאשר בבית ליד יש מסעדה חלבית.
מסעדת צפתא
הדרך למלון מלאה שלטים של מסעדת צפתא, מסעדת שף גלילית-צרפתית. לא ציפינו לאוכל עילי, ואנחנו יודעים שלשירות בגליל יש קצב משלו, אבל לא יכולנו לצפות את לפיאסקו שהיה ארוחת הערב שלנו.
 
מחיר ארוחת הערב היה 150 ₪ לאדם עבור ארוחה מלאה.
 
כמו שתוכלו לראות בתמונת התפריט המצורף, היינו אמורים לקבל לחם, מרק, מנה ראשונה, מנה עיקרית וקינוח (ביקשנו לקבל תפריט לצלם, וקיבלנו את התפריט עם המחירים במקום התפריט נטול המחירים שקיבלנו בתחילת הארוחה).
 
הצלחת והמפית שלי היו מלוכלכים, והוחלפו אחרי שביקשתי להחליפם. הפרצוף לו זכיתי מהמלצר היה פרייסלס.
 
הזמנו לראשונות:
* קרפצ'ו סינטה פרוס דק דק בשמן זית, לימון, בלסמי מצומצם, קרם פלפלים וקרם סלק – קיבלנו קרפצ'ו עצוב, בהיר מאד ודל טעם. היה ברור שהבשר לא מיושן, ושלא היה שם כמעט תיבול. לא היה שם שמן זית, ולא נראו סימני בלסמי מצומצם.
 
* סלט עלים באגוזים עם ויניגרט לימוני – קיבלנו סלט חסה עם פרוסות מלפפון ועגבניה וקצת תערובת גרעינים כלשהי. אם הסלט תובל בויניגרט כלשהו, טעמו לא הורגש.
לחם קיבלנו רק אחרי שביקשנו, מרק לא הוצע לנו למרות שהשולחן נערך עם כפות.
 
היה ברור לנו שאנחנו צריכים להנמיך ציפיות, והיינו זקוקים ליין כדי לעשות זאת, אבל בצפתא מוכרים רק בקבוקים ולא מגישים יין בכוסות. חשבנו על בקבוק היין שמחכה לנו בחדר, והתאפקנו.
 
חיכינו זמן מה למנות העיקריות, והן הגיעו, בלי שפינו מהשולחן את הצלחות והסכו"ם של המנות הראשונות. אמרנו כבר שאף אחד לא טרח ללמד את הצוות מהו שירות.
 
עיקריות:
 
* פילה בורי אפוי בתנור עם עשבי תיבול לצד פירה קונפי (?), ציר דגים, בצל וצלפים – הוגש לי פילט 1 קטן (פחות מ- 100 גרם דג לדעתי), על אורז לבן ולידו שעועית ירוקה. השעועית הירוקה בושלה למוות, היא היתה רכה וחסרת טעם. האורז הלבן, היה... אורז לבן. הדג היה נחמד, מתובל מעט מאד, לא מלוח מדי, ונגמר מהר מאד.
איפה הפירה? המלצר אמר שכנראה שבמטבח שכחו שהמנה מוגשת עם פירה. אם אני רוצה יביא לי קערה עם פירה. ויתרתי.
 
* חזה מולארד במידת עשייה מדיום מוגש עם ריזוטו פטריות (מועתק מהתפריט) – חזה המולארד יובש עד כדי אפרוריות, והריזוטו התגלה כאורז אפור שבושל עד דייסתיות. לידו הונחה אותה שעועית ירוקה שהוגשה לי. המנה היתה פשוט בלתי אכילה והבחור ביקש להחליף אותה.
במקומה הזמין אוסובוקו טלה על מצע פולנטה ברוטב דמי גלאס וירק צלוי. מצע הפולנטה התגלה כקוביית פולנטה שחוממה איכשהו, והאוסובוקו הכיל הרבה שומן ומעט בשר. הגזר והבצל ברוטב דמי גלאס היו לא רעים. מזל שהיה לחם על השולחן.
כמובן שהמנה הוגשה לו אחרי שאני כבר סיימתי את מעט הדג שהיה לי.
 
נעבור על הקינוח בקיצור רב, כי הוא היה עצוב בהתאם לארוחה כולה:
סופלה שוקולד = עוגת שוקולד שנאפתה בכוסית אספרסו והוגשה אחרי חימום במיקרו.
קרם ברולה = פנכה קטנטנה (מאלה שמגישים בהן זיתים בארוחות בוקר) עם קרם ברולה חמים (!) מחלב קוקוס, ועליו קרום כלשהו ומעט סוכר מקורמל.
 
טעמנו טיפה, קמנו ועלינו לחדר, לשתות יין טוב עם קצת פיצוחים שקנינו בסופרמרקט.
 
שורה תחתונה:
וילה גליליי – VFM נמוך, שירות לא מקצועי ולא טוב, אוכל בין רע לסביר.
לא נחזור!
 
הדרך למלון מלאה שלטים של מסעדת צפתא, מסעדת שף גלילית-צרפתית. לא ציפינו לאוכל עילי, ואנחנו יודעים שלשירות בגליל יש קצב משלו, אבל לא יכולנו לצפות את לפיאסקו שהיה ארוחת הערב שלנו.
 
מחיר ארוחת הערב היה 150 ₪ לאדם עבור ארוחה מלאה.
 
כמו שתוכלו לראות בתמונת התפריט המצורף, היינו אמורים לקבל לחם, מרק, מנה ראשונה, מנה עיקרית וקינוח (ביקשנו לקבל תפריט לצלם, וקיבלנו את התפריט עם המחירים במקום התפריט נטול המחירים שקיבלנו בתחילת הארוחה).
 
הצלחת והמפית שלי היו מלוכלכים, והוחלפו אחרי שביקשתי להחליפם. הפרצוף לו זכיתי מהמלצר היה פרייסלס.
 
הזמנו לראשונות:
* קרפצ'ו סינטה פרוס דק דק בשמן זית, לימון, בלסמי מצומצם, קרם פלפלים וקרם סלק – קיבלנו קרפצ'ו עצוב, בהיר מאד ודל טעם. היה ברור שהבשר לא מיושן, ושלא היה שם כמעט תיבול. לא היה שם שמן זית, ולא נראו סימני בלסמי מצומצם.
 
* סלט עלים באגוזים עם ויניגרט לימוני – קיבלנו סלט חסה עם פרוסות מלפפון ועגבניה וקצת תערובת גרעינים כלשהי. אם הסלט תובל בויניגרט כלשהו, טעמו לא הורגש.
לחם קיבלנו רק אחרי שביקשנו, מרק לא הוצע לנו למרות שהשולחן נערך עם כפות.
 
היה ברור לנו שאנחנו צריכים להנמיך ציפיות, והיינו זקוקים ליין כדי לעשות זאת, אבל בצפתא מוכרים רק בקבוקים ולא מגישים יין בכוסות. חשבנו על בקבוק היין שמחכה לנו בחדר, והתאפקנו.
 
חיכינו זמן מה למנות העיקריות, והן הגיעו, בלי שפינו מהשולחן את הצלחות והסכו"ם של המנות הראשונות. אמרנו כבר שאף אחד לא טרח ללמד את הצוות מהו שירות.
 
עיקריות:
 
* פילה בורי אפוי בתנור עם עשבי תיבול לצד פירה קונפי (?), ציר דגים, בצל וצלפים – הוגש לי פילט 1 קטן (פחות מ- 100 גרם דג לדעתי), על אורז לבן ולידו שעועית ירוקה. השעועית הירוקה בושלה למוות, היא היתה רכה וחסרת טעם. האורז הלבן, היה... אורז לבן. הדג היה נחמד, מתובל מעט מאד, לא מלוח מדי, ונגמר מהר מאד.
איפה הפירה? המלצר אמר שכנראה שבמטבח שכחו שהמנה מוגשת עם פירה. אם אני רוצה יביא לי קערה עם פירה. ויתרתי.
 
* חזה מולארד במידת עשייה מדיום מוגש עם ריזוטו פטריות (מועתק מהתפריט) – חזה המולארד יובש עד כדי אפרוריות, והריזוטו התגלה כאורז אפור שבושל עד דייסתיות. לידו הונחה אותה שעועית ירוקה שהוגשה לי. המנה היתה פשוט בלתי אכילה והבחור ביקש להחליף אותה.
במקומה הזמין אוסובוקו טלה על מצע פולנטה ברוטב דמי גלאס וירק צלוי. מצע הפולנטה התגלה כקוביית פולנטה שחוממה איכשהו, והאוסובוקו הכיל הרבה שומן ומעט בשר. הגזר והבצל ברוטב דמי גלאס היו לא רעים. מזל שהיה לחם על השולחן.
כמובן שהמנה הוגשה לו אחרי שאני כבר סיימתי את מעט הדג שהיה לי.
 
נעבור על הקינוח בקיצור רב, כי הוא היה עצוב בהתאם לארוחה כולה:
סופלה שוקולד = עוגת שוקולד שנאפתה בכוסית אספרסו והוגשה אחרי חימום במיקרו.
קרם ברולה = פנכה קטנטנה (מאלה שמגישים בהן זיתים בארוחות בוקר) עם קרם ברולה חמים (!) מחלב קוקוס, ועליו קרום כלשהו ומעט סוכר מקורמל.
 
טעמנו טיפה, קמנו ועלינו לחדר, לשתות יין טוב עם קצת פיצוחים שקנינו בסופרמרקט.
 
שורה תחתונה:
וילה גליליי – VFM נמוך, שירות לא מקצועי ולא טוב, אוכל בין רע לסביר.
לא נחזור!
 
Meirav Flum
New member
לנו היתה חוויה גרועה עד בכי ב"יערות הכרמל"
שני לילות ללא שינה, אוכל גרוע ובלי קפה הביאו אותנו לעזוב בעצבים. משרות הלקוחות התעקשו לקבל את כל הסיפור ועיכבו אותנו כשעתיים ביציאה כשהם מביאים אותי כבר לבכי מתיסכול. לבסוף אחרי שניסו לשכנע אותנו לקבל לילה חינם ביערות הכרמל או במלון אחר של הרשת וסרבנו בתוקף זיכו אותנו במחצית מעלות השהות כמו גם בעלות החבילה המפנקת שהבטיחה פרחים רעננים, צלחת פירות ובקבוק שמפניה ובפועל לא היו פרחים, צלחת הפירות היתה בקושי אכילה ומאד עלובה (כמי שעבדה בשרות חדרים לפני הצבא אני יודעת איך נראית צלחת פירות מפנקת ואנחנו קיבלנו כמות קטנה להעליב כשחצי ממנה לא ראויה למאכל) והשמפניה התגלתה כקאווה (אם אתם מגישים קאווה ציינו זאת ותנו להחליט אם אני מוכנה לשלם על קאווה 500 ש"ח). עוגמת הנפש, ימי החופש המבוזבזים, זמן הנסיעה ועלות המונית נותרו ללא פיצוי.
שני לילות ללא שינה, אוכל גרוע ובלי קפה הביאו אותנו לעזוב בעצבים. משרות הלקוחות התעקשו לקבל את כל הסיפור ועיכבו אותנו כשעתיים ביציאה כשהם מביאים אותי כבר לבכי מתיסכול. לבסוף אחרי שניסו לשכנע אותנו לקבל לילה חינם ביערות הכרמל או במלון אחר של הרשת וסרבנו בתוקף זיכו אותנו במחצית מעלות השהות כמו גם בעלות החבילה המפנקת שהבטיחה פרחים רעננים, צלחת פירות ובקבוק שמפניה ובפועל לא היו פרחים, צלחת הפירות היתה בקושי אכילה ומאד עלובה (כמי שעבדה בשרות חדרים לפני הצבא אני יודעת איך נראית צלחת פירות מפנקת ואנחנו קיבלנו כמות קטנה להעליב כשחצי ממנה לא ראויה למאכל) והשמפניה התגלתה כקאווה (אם אתם מגישים קאווה ציינו זאת ותנו להחליט אם אני מוכנה לשלם על קאווה 500 ש"ח). עוגמת הנפש, ימי החופש המבוזבזים, זמן הנסיעה ועלות המונית נותרו ללא פיצוי.
Meirav Flum
New member
אוף, זה ארוך
הזמנו שני לילות כדי לא להגרר סתם מתל אביב ולמחרת כבר לחזור. הודענו ששנינו סובלים מאלרגיה לאבק אז להכין את החדר בהתאם. ביררנו לגבי האוכל ונאמר לנו שחדר האוכל פועל במתכונת מסעדה עם הזמנה אישית ולא בופה.
כשהגענו קיבלנו חדר לא נקי במיוחד (בטח לא בסטנדרטים שלי) שנראה מוזנח באופן כללי- כתמים על הקירות, שריטות על הרהיטים, וילונות שלא ראו מכונת כביסה מזה זמן מה ומקלחת עם סימני עובש בפינות (בן הזוג לא מרשה לי להביא אקונומיקה ולנקות מקלחות בבתי מלון). בהמשך גילינו כי הקירות דקים במיוחד ולא מבודדים אקוסטית כמובטח. צלילים מענגים כמו עקבים מהתקרה, טלויזיה מהשכנים ופזמון חוזר בדמות הורדת מים בשרותים חזרו במהלך כל שהייתנו.
בחדר האוכל- ערב ראשון היה במתכונת מסעדה עם בר סלטים ולחמים חופשי ועיקרית וקינוח בהזמנה. הזמנו- פילה סלמון בטריאקי שהיה מיובש מרוב בישול, מתוק מדי לאכילה ונותר ברובו בצלחת, פילה בקר שהיה עם סימני חריכה שחורים עם חתיכות מפוחמות עליהם מגריל שלא נוקה כמו שצריך והיה אף הוא לא טעים במיוחד. התמלאנו מלחם וממרח חומוס ועל הקינוח הפרווה אין אפילו מה לדבר מלבד העובדה שכשהוגש המלצרית שפכה אותו עלי ומלבד התנצלות לא היתה שום התייחסות לשמלה שהיתה זקוקה לניקוי יבש אחרי זה.
בארוחת הבוקר היה עומס של אנשים על הבופה אז ניסינו למצוא שולחן ולהזמין קפה לפני שניכנס לשוחות. ההזמנה הקבועה שלי בבתי קפה היא קפה חזק על בסיס אספרסו כפול קצר והרבה קצף. בן הזוג מזמין תמיד אותו הדבר כי הוא מאמין בכוחם של מספרים ומקווה שלפחות אחד מהם יהיה לטעמי והוא יסתדר עם מה שנשאר. הקפה הגיע דלוח וללא קצף. ניסיתי שוב- הזמנתי כוס אספרסו כפול קצר וחלב חם בצד (על הקצף ויתרתי). קיבלתי כוס חלב חם ואספרסו בצד. בנקודה זו די התייאשתי מסיכויי לקבל קפה בשהותי במלון. על בופה ארוחת הבוקר פשוט אין מה לומר.
בארוחת הערב השניה גילינו להפתעתנו שהחליטו להפעיל בופה. לא זוכרת בדיוק מה נטעם אבל ממה שכן זוכרת- קציצות תפלות ולא מבושלות עד הסוף, פרגית מיובשת למוות, שעועית ירוקה חצי חיה וסלט תפל וחסר טעם. שוב מילאתי עצמי בלחם וחומוס. בר הקינוחים הפרווה הפעם היה מעט יותר מוצלח וכלל מרנג ומרמלדה.
בזמן שהותנו תכננתי להזמין טיפול מפנק או שניים. באתר אין תפריט טיפולים או מחירים אז לא הזמנתי מול מוקד ההזמנות כפי שהוצע לי. כשהגענו למלון ירדתי לספא, קיבלתי תפריט טיפולים אך כשביקשתי להזמין טיפול נאמר לי כי יומן הטיפולים מלא לחלוטין וניתן רק לרשום אותי ברשימת ההמתנה. ביום השני התקשרו להציע לי טיפול שהתפנה בשעה שמונה בבוקר ביום העזיבה דבר שהצריך קימה מוקדמת במיוחד לארוחת הבוקר. לאחר התלבטות קלה החלטתי נגד.
בבוקר העזיבה החלטנו לותר על ארוחת הבוקר, לצאת כמה שיותר מהר ולמצוא אוכל חזרה בתל אביב (היינו מורעבים כבר). במהלך הצ'ק אאוט ראו את חוסר שביעות רצוננו וביקשו שנפרט ואף הכניסו אותנו לתוך המשרד על מנת לשוחח בשקט ולרשום את טענותינו. בן הזוג בינתיים הלך להוציא את חפצנו מהחדר רק כדי לגלות שהמפתח כבר בוטל על אף ששעת העזיבה לא התקרבה אפילו, מה שתרם לעלית מפלס העצבים. כשהוא החל כבר להרים את הקול בבקשה שישחררו אותנו ויזמינו לנו מונית לרכבת אני כבר בכיתי מתסכול וחזרתי ואמרתי שאני לא רוצה שום פיצוי, רק שיתנו לי ללכת הביתה.
גם כשהתקשרו מספר ימים לאחר מכן חזרתי ואמרתי שאני לא מחפשת פיצוי, וכי לאחר עוגמת הנפש שנגרמה לנו הדבר האחרון שאנחנו מוכנים לעשות זה לחזור למלון הזה ולכן הציעו לנו החזר בגובה מחצית מהתשלום.
על חבילת האהבה שהזכרתי נאמר לי כי מה שהם מגישים זה קאווה ואנחנו לא היינו יוצאי דופן. על כך השבתי שאם הם מגישים קאווה שיציינו זאת ולא יצרו מצג שוא תוך פרסום החבילה כמכילה שמפניה וכי המחיר שנגבה (500 ש"ח) מרמז יותר על שמפניה (היום ניתן להשיג NV במחירים סבירים לחלוטין, בודאי למלון שרוכש ארגזים ולא בקבוק בודד). כמו כן, הפירות שהוגשו לנו היו בכמות מעליבה (שמינית! אננס בקליפתו, חופן ענבים, שני תפוחים, קיווי ואם אני לא טועה קלמנטינה. חצי מהענבים היו מנוקרים והתפוחים היו מתולעים) ומלבד קישוט המיטה בעלי כותרת לא היו פרחים בחדר. עלות החבילה הוחזרה לנו במלואה.
הזמנו שני לילות כדי לא להגרר סתם מתל אביב ולמחרת כבר לחזור. הודענו ששנינו סובלים מאלרגיה לאבק אז להכין את החדר בהתאם. ביררנו לגבי האוכל ונאמר לנו שחדר האוכל פועל במתכונת מסעדה עם הזמנה אישית ולא בופה.
כשהגענו קיבלנו חדר לא נקי במיוחד (בטח לא בסטנדרטים שלי) שנראה מוזנח באופן כללי- כתמים על הקירות, שריטות על הרהיטים, וילונות שלא ראו מכונת כביסה מזה זמן מה ומקלחת עם סימני עובש בפינות (בן הזוג לא מרשה לי להביא אקונומיקה ולנקות מקלחות בבתי מלון). בהמשך גילינו כי הקירות דקים במיוחד ולא מבודדים אקוסטית כמובטח. צלילים מענגים כמו עקבים מהתקרה, טלויזיה מהשכנים ופזמון חוזר בדמות הורדת מים בשרותים חזרו במהלך כל שהייתנו.
בחדר האוכל- ערב ראשון היה במתכונת מסעדה עם בר סלטים ולחמים חופשי ועיקרית וקינוח בהזמנה. הזמנו- פילה סלמון בטריאקי שהיה מיובש מרוב בישול, מתוק מדי לאכילה ונותר ברובו בצלחת, פילה בקר שהיה עם סימני חריכה שחורים עם חתיכות מפוחמות עליהם מגריל שלא נוקה כמו שצריך והיה אף הוא לא טעים במיוחד. התמלאנו מלחם וממרח חומוס ועל הקינוח הפרווה אין אפילו מה לדבר מלבד העובדה שכשהוגש המלצרית שפכה אותו עלי ומלבד התנצלות לא היתה שום התייחסות לשמלה שהיתה זקוקה לניקוי יבש אחרי זה.
בארוחת הבוקר היה עומס של אנשים על הבופה אז ניסינו למצוא שולחן ולהזמין קפה לפני שניכנס לשוחות. ההזמנה הקבועה שלי בבתי קפה היא קפה חזק על בסיס אספרסו כפול קצר והרבה קצף. בן הזוג מזמין תמיד אותו הדבר כי הוא מאמין בכוחם של מספרים ומקווה שלפחות אחד מהם יהיה לטעמי והוא יסתדר עם מה שנשאר. הקפה הגיע דלוח וללא קצף. ניסיתי שוב- הזמנתי כוס אספרסו כפול קצר וחלב חם בצד (על הקצף ויתרתי). קיבלתי כוס חלב חם ואספרסו בצד. בנקודה זו די התייאשתי מסיכויי לקבל קפה בשהותי במלון. על בופה ארוחת הבוקר פשוט אין מה לומר.
בארוחת הערב השניה גילינו להפתעתנו שהחליטו להפעיל בופה. לא זוכרת בדיוק מה נטעם אבל ממה שכן זוכרת- קציצות תפלות ולא מבושלות עד הסוף, פרגית מיובשת למוות, שעועית ירוקה חצי חיה וסלט תפל וחסר טעם. שוב מילאתי עצמי בלחם וחומוס. בר הקינוחים הפרווה הפעם היה מעט יותר מוצלח וכלל מרנג ומרמלדה.
בזמן שהותנו תכננתי להזמין טיפול מפנק או שניים. באתר אין תפריט טיפולים או מחירים אז לא הזמנתי מול מוקד ההזמנות כפי שהוצע לי. כשהגענו למלון ירדתי לספא, קיבלתי תפריט טיפולים אך כשביקשתי להזמין טיפול נאמר לי כי יומן הטיפולים מלא לחלוטין וניתן רק לרשום אותי ברשימת ההמתנה. ביום השני התקשרו להציע לי טיפול שהתפנה בשעה שמונה בבוקר ביום העזיבה דבר שהצריך קימה מוקדמת במיוחד לארוחת הבוקר. לאחר התלבטות קלה החלטתי נגד.
בבוקר העזיבה החלטנו לותר על ארוחת הבוקר, לצאת כמה שיותר מהר ולמצוא אוכל חזרה בתל אביב (היינו מורעבים כבר). במהלך הצ'ק אאוט ראו את חוסר שביעות רצוננו וביקשו שנפרט ואף הכניסו אותנו לתוך המשרד על מנת לשוחח בשקט ולרשום את טענותינו. בן הזוג בינתיים הלך להוציא את חפצנו מהחדר רק כדי לגלות שהמפתח כבר בוטל על אף ששעת העזיבה לא התקרבה אפילו, מה שתרם לעלית מפלס העצבים. כשהוא החל כבר להרים את הקול בבקשה שישחררו אותנו ויזמינו לנו מונית לרכבת אני כבר בכיתי מתסכול וחזרתי ואמרתי שאני לא רוצה שום פיצוי, רק שיתנו לי ללכת הביתה.
גם כשהתקשרו מספר ימים לאחר מכן חזרתי ואמרתי שאני לא מחפשת פיצוי, וכי לאחר עוגמת הנפש שנגרמה לנו הדבר האחרון שאנחנו מוכנים לעשות זה לחזור למלון הזה ולכן הציעו לנו החזר בגובה מחצית מהתשלום.
על חבילת האהבה שהזכרתי נאמר לי כי מה שהם מגישים זה קאווה ואנחנו לא היינו יוצאי דופן. על כך השבתי שאם הם מגישים קאווה שיציינו זאת ולא יצרו מצג שוא תוך פרסום החבילה כמכילה שמפניה וכי המחיר שנגבה (500 ש"ח) מרמז יותר על שמפניה (היום ניתן להשיג NV במחירים סבירים לחלוטין, בודאי למלון שרוכש ארגזים ולא בקבוק בודד). כמו כן, הפירות שהוגשו לנו היו בכמות מעליבה (שמינית! אננס בקליפתו, חופן ענבים, שני תפוחים, קיווי ואם אני לא טועה קלמנטינה. חצי מהענבים היו מנוקרים והתפוחים היו מתולעים) ומלבד קישוט המיטה בעלי כותרת לא היו פרחים בחדר. עלות החבילה הוחזרה לנו במלואה.
אוי ואבוי, איזו חוויה מתסכלת
החוויה שלנו מתגמדת לעומתה
 
הייתי ביערות הכרמל פעם אחת בשנת 1999 וזו היתה חוויה נפלאה. יש לי בת משפחה שנוסעת לשם ללילה אחד מדי שנה, ונשבעת שזו החוויה הכי טובה שיש.
כשחשבתי לנסוע ליום חופש לבד, השביעה אותי חברה שמכירה את רשת ישרוטל מצויין, שאקח לילה ביערות הכרמל.
מבחינה קולינרית, הוא נחשב למלון הטוב ביותר ברשת.
 
חבל מאד שזו היתה החוויה שלכם, ויפה שהבינו את זה במלון וזיכו אתכם במחיר החבילה ובמחצית ממחיר השהות.
החוויה שלנו מתגמדת לעומתה
 
הייתי ביערות הכרמל פעם אחת בשנת 1999 וזו היתה חוויה נפלאה. יש לי בת משפחה שנוסעת לשם ללילה אחד מדי שנה, ונשבעת שזו החוויה הכי טובה שיש.
כשחשבתי לנסוע ליום חופש לבד, השביעה אותי חברה שמכירה את רשת ישרוטל מצויין, שאקח לילה ביערות הכרמל.
מבחינה קולינרית, הוא נחשב למלון הטוב ביותר ברשת.
 
חבל מאד שזו היתה החוויה שלכם, ויפה שהבינו את זה במלון וזיכו אתכם במחיר החבילה ובמחצית ממחיר השהות.
Meirav Flum
New member
הפכנו את החוויות השליליות לגורם מגבש בנישואים שלנו
צחקנו על זה שבכל שנה השקענו יותר ביום הנישואין והחוויות נהיו גרועות יותר ויותר. שנה ראשונה בן הזוג הזמין לנו סלסלת פיקניק והדגש היחיד שנתן היה "בלי פילפל" וכמובן שמקומו של הפילפל לא נעדר מהפיקניק. שנה שניה הזמנו מקום ל"רוקח 73" למה שהיה הארוחה המאכזבת האחרונה שהיינו מוכנים לסבול במסעדה זו. שנה שלישית נסענו ל"יערות הכרמל". השנה נשב בסלון בפיג'אמה ונזמין פיצה או משהו...
צחקנו על זה שבכל שנה השקענו יותר ביום הנישואין והחוויות נהיו גרועות יותר ויותר. שנה ראשונה בן הזוג הזמין לנו סלסלת פיקניק והדגש היחיד שנתן היה "בלי פילפל" וכמובן שמקומו של הפילפל לא נעדר מהפיקניק. שנה שניה הזמנו מקום ל"רוקח 73" למה שהיה הארוחה המאכזבת האחרונה שהיינו מוכנים לסבול במסעדה זו. שנה שלישית נסענו ל"יערות הכרמל". השנה נשב בסלון בפיג'אמה ונזמין פיצה או משהו...
Meirav Flum
New member
קינוחים זו הממלכה שלי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.