Annabella1
New member
משהו על מלצר ששונא אוכל ועל אוכל בכלל
כידוע, התפקיד של המלצר חוץ מלתזז בין המטבח לשולחן, הוא למכור מנות. לפאר, לרומם, לשבח, ולקלס (זה מההגדה של פסח חשבתי פעם שזה דבר רע, לקלס,אבל מסתבר שלא) את המנה. הגיוני שלא כל מנה תהיה מפוארת ומרוממת נפש, אבל אוכל זה עניין של טעם, כאמור. אבל למה, בשם כל המזלגות שבעולם, שאדם שלא אוהב אוכל יבחר למלצר? זה מה שקרה לנו ביום רביעי בערב בדלידה. המלצר שלנו פשוט לא אוהב אוכל, נקודה.
קולורבי מדורה? "טעם מאד חזק, חמוץ כזה" לגמרי לא נכון אגב.
תאנים עם גורגנזולה? "טעם מאד חזק. זה הגורנגזולה. לא כולם אוהבים" דווקא ממש לא.
דווקא על החציל עם הטחינה הוא לא אמר לנו כלום. והחציל היה חציל, נו חצילי כזה, והטחינה הייתה וואחד יציקה טחינתית עם טעם מאד טחינתי. אתם יודעים, שני דברים דומיננטים.
ועל זה נאמר, תהיה בריא ואולי תשקול קריירה בראיית חשבון.
ועכשיו לסטייה קלה.
לפני אי אלו חודשים יצא לי לבקר חבר ששקוע בטרנד הבריאותי. הכל אצלו בבית אורגני, או כמעט הכל. הטחינה היא טחינה אתיופית משובחת, אורגנית, הלחם הוא לחם קינואה, משובח, החציל הוא חציל אורגני, ולעגבניה שרו שירי ערש כשהיא הייתה קטנה והשקו אותה בטיפטופי מים אורגניים, כמובן. בגלל שאנשים מחבבים אותי מסיבה לא ברורה, הם גם נוטים להאכיל אותי כשאני באה לבקר. אז קיבלתי לחם (קינואה) עם טחינה (אתיופית) וחציל (אורגני) ופרוסת עגבניה דקיקה (שישנה בשקט הס פן תעיר) מלמעלה. כמה חודשים אחרי החוויה הזאת אני עדיין חושבת עליה לפעמים. אתם יודעים איך זה שכל המרכיבים, כל מרכיב בפני עצמו הוא מושלם, וכשכולם מצטרפים להם יחדיו מדובר בחגיגה אמיתית בפה? שלמות. איזון טעמים מושלם, אלוהי שמיימי, ווואלה, בסך הכל מדובר בקצת לחם עם חציל בטחינה עם עגבניה מעל. עצמתי עיניים עם כל ביס ודמיינתי שאני בגן עדן. אורגזמה טחינתית- חצילית. ואני אפילו לא ממש אוהבת חצילים.
זהו, כשהמרכיבים טובים, לא צריך לעשות איתם כלום. תשאלו את הכרובית של איל שני. הם מדברים אליך, שרים אליך, מתפצפצים לך בפה ואסור פשוט אסור להתחכם יותר מידי, לפרק, להרכיב, לעשות פירוש מחדש למנה וכל זה. תעזבו אותם בשקט.
לא ממש ברור לי אם החציל בטחינה בדלידה מנסה להתחכם יותר מידי, או שמישהו חנק אותו לחשוב שהוא כבד קצוץ של פסח. אם אתה מאמין במרכיבים שלך, ואם הם באמת באמת טובים, אל תחפש אותם לכבד קצוץ, אל תתחכם ואל תכביד אותם, תכבד אותם, תנו לחציל לחיות.
כידוע, התפקיד של המלצר חוץ מלתזז בין המטבח לשולחן, הוא למכור מנות. לפאר, לרומם, לשבח, ולקלס (זה מההגדה של פסח חשבתי פעם שזה דבר רע, לקלס,אבל מסתבר שלא) את המנה. הגיוני שלא כל מנה תהיה מפוארת ומרוממת נפש, אבל אוכל זה עניין של טעם, כאמור. אבל למה, בשם כל המזלגות שבעולם, שאדם שלא אוהב אוכל יבחר למלצר? זה מה שקרה לנו ביום רביעי בערב בדלידה. המלצר שלנו פשוט לא אוהב אוכל, נקודה.
קולורבי מדורה? "טעם מאד חזק, חמוץ כזה" לגמרי לא נכון אגב.
תאנים עם גורגנזולה? "טעם מאד חזק. זה הגורנגזולה. לא כולם אוהבים" דווקא ממש לא.
דווקא על החציל עם הטחינה הוא לא אמר לנו כלום. והחציל היה חציל, נו חצילי כזה, והטחינה הייתה וואחד יציקה טחינתית עם טעם מאד טחינתי. אתם יודעים, שני דברים דומיננטים.
ועל זה נאמר, תהיה בריא ואולי תשקול קריירה בראיית חשבון.
ועכשיו לסטייה קלה.
לפני אי אלו חודשים יצא לי לבקר חבר ששקוע בטרנד הבריאותי. הכל אצלו בבית אורגני, או כמעט הכל. הטחינה היא טחינה אתיופית משובחת, אורגנית, הלחם הוא לחם קינואה, משובח, החציל הוא חציל אורגני, ולעגבניה שרו שירי ערש כשהיא הייתה קטנה והשקו אותה בטיפטופי מים אורגניים, כמובן. בגלל שאנשים מחבבים אותי מסיבה לא ברורה, הם גם נוטים להאכיל אותי כשאני באה לבקר. אז קיבלתי לחם (קינואה) עם טחינה (אתיופית) וחציל (אורגני) ופרוסת עגבניה דקיקה (שישנה בשקט הס פן תעיר) מלמעלה. כמה חודשים אחרי החוויה הזאת אני עדיין חושבת עליה לפעמים. אתם יודעים איך זה שכל המרכיבים, כל מרכיב בפני עצמו הוא מושלם, וכשכולם מצטרפים להם יחדיו מדובר בחגיגה אמיתית בפה? שלמות. איזון טעמים מושלם, אלוהי שמיימי, ווואלה, בסך הכל מדובר בקצת לחם עם חציל בטחינה עם עגבניה מעל. עצמתי עיניים עם כל ביס ודמיינתי שאני בגן עדן. אורגזמה טחינתית- חצילית. ואני אפילו לא ממש אוהבת חצילים.
זהו, כשהמרכיבים טובים, לא צריך לעשות איתם כלום. תשאלו את הכרובית של איל שני. הם מדברים אליך, שרים אליך, מתפצפצים לך בפה ואסור פשוט אסור להתחכם יותר מידי, לפרק, להרכיב, לעשות פירוש מחדש למנה וכל זה. תעזבו אותם בשקט.
לא ממש ברור לי אם החציל בטחינה בדלידה מנסה להתחכם יותר מידי, או שמישהו חנק אותו לחשוב שהוא כבד קצוץ של פסח. אם אתה מאמין במרכיבים שלך, ואם הם באמת באמת טובים, אל תחפש אותם לכבד קצוץ, אל תתחכם ואל תכביד אותם, תכבד אותם, תנו לחציל לחיות.
