יהלומה בנמל, שבת בצהרים
שבת בצהרים. נמל תל אביב. מסיבת יום הולדת מהבית ספר של הקטנה הסתימה. יהלומה בנמל נראה לנו ההמשך הכי טבעי. לשבת ברוגע ולהנות מהים. לחלוק כמה צלחות. לנשנש קצת מפה קצת משם. לתת לשלווה של שבת בצהרים לחלחל לאט לאט. בלי דאגות. בלי לחץ.
אז זהו. שלא.
ביהלומה החליטו ששבת בצהרים יום יפה זה העיתוי הנכון לשבור לנו את שיא הארוחה המהירה בהיסטוריה. לא סתם לשבור. לקבע. מאותם שיאים שאתה רואה שוב ושוב בהילוך איטי ויודע שהיית עד לרגע היסטורי. לשיא שעוד חמישים שנה עדין ידברו עליו.
אז נכון שלא הזמנו הרבה. רק סלט ושתי עיקריות. נכון שלא ביקשנו שיוציאו בנפרד כהרגלנו. אבל מינימום הגיון שירותי זה שייצא הסלט. אחרי זה כמה דקות מנוחה. ואז נגיד את שתי המנות החמות?
הסלט אכן הגיע ראשון. הגיוני. חמש שניות אחריו מנה של קלאמרי. פה כבר קלטנו את הכיוון. אמרנו נתפוס מהר את המלצרית נגיד לה שאת המנה הבאה תעצור בינתיים. עוד לא הספקנו לקרוא למלצרית והיא כבר חזרה עם הצלחת השלישית. ניוקי.
לא פעם עולים פה ויכוחים על נושא הטיפים, וכל פעם מחדש אני מנסה להסביר שלדעתי יש הבדל בין שליח של פיצה לבין מלצר. כי השירות של שליח של פיצה מסתכם בלדחוף לך שקית לפרצוף ולתת לך לחתום. על זה לא מגיע טיפ בעיניי. בשביל זה שילמתי משלוח.
מלצר, לעומת זאת, יכול להרוג ארוחה מוצלחת אם הוא רע, או להרים ארוחה בינונית אם הוא טוב. ומה עושה אותו טוב? לא זה שהוא מגייס חיוך פוטו פאראג' כדי לשאול בשביל הפרוטוכול "טעים לכם?!?!". מלצר טוב בעיניי הוא מלצר שחוץ מאשר לשנע מנות (שזה בעצם מה ששליח הפיצה עושה) הוא גם מצליח "לקרוא" את הסועד ולהתאים דברים לסיטואציה הספציפית. אפילו אם זה רק כדי לשאול את השאלה הנכונה – זה כבר עושה את ההבדל.
אם המלצרית שלנו היתה מנסה "לקרוא" אותנו ולא רק להטיס מנות מהמטבח היא אולי היתה שמה לב שאת צלחת הסלט שמנו באמצע לחלוקה, והיה מתעורר לה איזה צל של חשד שזה ששלושה אנשים הזמינו שלוש מנות זה לא אומר שזה מנה לכל אחד אז אולי נשאל אותם אם להוציא לכם כבר את יתר המנות.
אם זה למתקדמים אז משהו יותר בייסיק כמו שלמשל שאם מזמינים מים לילדה בת 6 כנראה שלא מדובר בבקבוק שלם של מים מינראלים אלא בסתם כוס של מי ברז. אז אולי כדאי לשאול ליתר ביטחון.
בין לבין לשאול מה שלומכם. הכל בסדר. הכל טוב.
ביפן כבר יש מסעדות שרובוט מחליף מלצר אנושי. אתה קורא את זה ומגחך, אבל במקרה הזה שמלצרית עובדת על אוטומט – מה כבר ההבדל?
זו אגב הסיבה שאני דווקא כן אוהב שחלק מהתשלום על הארוחה הוא בשליטתי. כי על ארוחה שבה המלצר כן עושה את ה"קריאת שולחן" הזו בצורה טובה אני יכול לשלם טיפה יותר. ולמלצר שלא נותן לך יחס אישי אפשר לתת קצת פחות. למרות שפה דוקא השארנו יותר טיפ ממה שהגיע לה.
כמה מילים בכל זאת על האוכל
מה שקיווינו שיהיה מנה ראשונה: סלט של סינטה כבושה עם נקטרינות תאנים צפתית וויניגרט תפוז. כשאני קראתי את רכיבי המנה היתה לי בראש תמונה מאד ברורה כי אכלתי לא פעם סלטים בסיגנון הזה והמוצלחים שבהם הם דווקא אלה שבהם המרכיבים לא משתלבים לטעם אחיד שהוא המכנה המשותף שלהם, אלא סלטים שבהם כל אחד מהמרכיבים נותן את הקיק שלו, וככה גם בכל ביס זה מקפיץ לך את הלשון בצורה קצת אחרת.
כאן אף אחד מהמרכיבים לא נתן קיק כזה של טעם. הגבינה הייתה אנמית מדי. אולי היה צריך בסלט כזה סוג יותר "חזק" של גבינות. התאנים והנקטרינות לא נתנו את בוסט המתיקות שלהם וגם הם הלכו לאיבוד. ואפילו הויניגרט לא נתן את החמצמצות המקווה. למען הסר ספק - זה לא היה סלט רע במיוחד. הוא היה סביר, אבל הרגיש כאילו מי שהכין אותו הלך על קצות האצבעות מה שגרם לסלט להיות אנמי במקום לתת את הבעיטה המרעננת של פתיחת ארוחה מול הים.
מנת הקלמארי בבלילה היתה המוצלחת מבין השלוש. הקלמארי היו כל כך רכים, שהם ממש השתלבו עם הבלילה. היה כיף לאכול את זה אפילו בלי האיולי שהוגש בצד. אפילו הקטנה שהיתה אחרי פיצה וחטיפים של יום הולדת טרפה כמות נכבדה מהמנה הזו.
מנה שלישית במרתון: ניוקי טחינה וחציל שרוף. בטעם הם לא כל כך הורגשו לי, ובכלל התערובת היתה די אנמית (הוספנו אפילו קצת מלח) למעט פה ושם חריפות קלה. עוד היו שם עגבניות בשני צבעים ומרווה שהאישה זיהתה נכון. מה שאהבתי במנה היתה שכמנת ניוקי שיכולה להיות מאד כבדה היא דווקא היתה קלילה ונחמדה. מה שלא אהבתי זה את המרקם של הניוקי שהיה מאד דביקי.
מראש לא היתה לנו ציפיה למשהו יותר מדי בשמים, בכל זאת מסעדת קז'ואל בנמל. בפועל שום דבר לא היה ממש רע, אבל שתים מתוך השלוש מנות הרגישו מפוספסות, וחבל, כי עם שיפורים קטנים ובמהירות הגשה סבירה זו יכלה להיות ארוחת שבת מאד נחמדה. הידוק קצוות קטן יכול לעשות שם הרבה הבדל.
בוטום ליין.
בדיעבד אני קורא בדיווחים אחרים ששירות זה לא הצד החזק שלהם. אמנם האיזכורים הם דוקא לשירות איטי, אבל שירות לא טוב עובד לשני הכיוונים ומצער לקרוא שמה שחווינו שם כנראה לא מפתיע אף אחד.
בכל הקשור לאוכל – הכיוון של המנות נכון, אבל עם חידוד גם של האוכל וגם של השירות זה יכול להיות מקום מ-א-ד מוצלח. בינתיים – כנראה שלעשות פיקניק מאולתר ממוצרי השוק עדין נותן את התמורה הכי טובה לכסף שם בנמל.
שבת בצהרים. נמל תל אביב. מסיבת יום הולדת מהבית ספר של הקטנה הסתימה. יהלומה בנמל נראה לנו ההמשך הכי טבעי. לשבת ברוגע ולהנות מהים. לחלוק כמה צלחות. לנשנש קצת מפה קצת משם. לתת לשלווה של שבת בצהרים לחלחל לאט לאט. בלי דאגות. בלי לחץ.
אז זהו. שלא.
ביהלומה החליטו ששבת בצהרים יום יפה זה העיתוי הנכון לשבור לנו את שיא הארוחה המהירה בהיסטוריה. לא סתם לשבור. לקבע. מאותם שיאים שאתה רואה שוב ושוב בהילוך איטי ויודע שהיית עד לרגע היסטורי. לשיא שעוד חמישים שנה עדין ידברו עליו.
אז נכון שלא הזמנו הרבה. רק סלט ושתי עיקריות. נכון שלא ביקשנו שיוציאו בנפרד כהרגלנו. אבל מינימום הגיון שירותי זה שייצא הסלט. אחרי זה כמה דקות מנוחה. ואז נגיד את שתי המנות החמות?
הסלט אכן הגיע ראשון. הגיוני. חמש שניות אחריו מנה של קלאמרי. פה כבר קלטנו את הכיוון. אמרנו נתפוס מהר את המלצרית נגיד לה שאת המנה הבאה תעצור בינתיים. עוד לא הספקנו לקרוא למלצרית והיא כבר חזרה עם הצלחת השלישית. ניוקי.
לא פעם עולים פה ויכוחים על נושא הטיפים, וכל פעם מחדש אני מנסה להסביר שלדעתי יש הבדל בין שליח של פיצה לבין מלצר. כי השירות של שליח של פיצה מסתכם בלדחוף לך שקית לפרצוף ולתת לך לחתום. על זה לא מגיע טיפ בעיניי. בשביל זה שילמתי משלוח.
מלצר, לעומת זאת, יכול להרוג ארוחה מוצלחת אם הוא רע, או להרים ארוחה בינונית אם הוא טוב. ומה עושה אותו טוב? לא זה שהוא מגייס חיוך פוטו פאראג' כדי לשאול בשביל הפרוטוכול "טעים לכם?!?!". מלצר טוב בעיניי הוא מלצר שחוץ מאשר לשנע מנות (שזה בעצם מה ששליח הפיצה עושה) הוא גם מצליח "לקרוא" את הסועד ולהתאים דברים לסיטואציה הספציפית. אפילו אם זה רק כדי לשאול את השאלה הנכונה – זה כבר עושה את ההבדל.
אם המלצרית שלנו היתה מנסה "לקרוא" אותנו ולא רק להטיס מנות מהמטבח היא אולי היתה שמה לב שאת צלחת הסלט שמנו באמצע לחלוקה, והיה מתעורר לה איזה צל של חשד שזה ששלושה אנשים הזמינו שלוש מנות זה לא אומר שזה מנה לכל אחד אז אולי נשאל אותם אם להוציא לכם כבר את יתר המנות.
אם זה למתקדמים אז משהו יותר בייסיק כמו שלמשל שאם מזמינים מים לילדה בת 6 כנראה שלא מדובר בבקבוק שלם של מים מינראלים אלא בסתם כוס של מי ברז. אז אולי כדאי לשאול ליתר ביטחון.
בין לבין לשאול מה שלומכם. הכל בסדר. הכל טוב.
ביפן כבר יש מסעדות שרובוט מחליף מלצר אנושי. אתה קורא את זה ומגחך, אבל במקרה הזה שמלצרית עובדת על אוטומט – מה כבר ההבדל?
זו אגב הסיבה שאני דווקא כן אוהב שחלק מהתשלום על הארוחה הוא בשליטתי. כי על ארוחה שבה המלצר כן עושה את ה"קריאת שולחן" הזו בצורה טובה אני יכול לשלם טיפה יותר. ולמלצר שלא נותן לך יחס אישי אפשר לתת קצת פחות. למרות שפה דוקא השארנו יותר טיפ ממה שהגיע לה.
כמה מילים בכל זאת על האוכל
מה שקיווינו שיהיה מנה ראשונה: סלט של סינטה כבושה עם נקטרינות תאנים צפתית וויניגרט תפוז. כשאני קראתי את רכיבי המנה היתה לי בראש תמונה מאד ברורה כי אכלתי לא פעם סלטים בסיגנון הזה והמוצלחים שבהם הם דווקא אלה שבהם המרכיבים לא משתלבים לטעם אחיד שהוא המכנה המשותף שלהם, אלא סלטים שבהם כל אחד מהמרכיבים נותן את הקיק שלו, וככה גם בכל ביס זה מקפיץ לך את הלשון בצורה קצת אחרת.
כאן אף אחד מהמרכיבים לא נתן קיק כזה של טעם. הגבינה הייתה אנמית מדי. אולי היה צריך בסלט כזה סוג יותר "חזק" של גבינות. התאנים והנקטרינות לא נתנו את בוסט המתיקות שלהם וגם הם הלכו לאיבוד. ואפילו הויניגרט לא נתן את החמצמצות המקווה. למען הסר ספק - זה לא היה סלט רע במיוחד. הוא היה סביר, אבל הרגיש כאילו מי שהכין אותו הלך על קצות האצבעות מה שגרם לסלט להיות אנמי במקום לתת את הבעיטה המרעננת של פתיחת ארוחה מול הים.
מנת הקלמארי בבלילה היתה המוצלחת מבין השלוש. הקלמארי היו כל כך רכים, שהם ממש השתלבו עם הבלילה. היה כיף לאכול את זה אפילו בלי האיולי שהוגש בצד. אפילו הקטנה שהיתה אחרי פיצה וחטיפים של יום הולדת טרפה כמות נכבדה מהמנה הזו.
מנה שלישית במרתון: ניוקי טחינה וחציל שרוף. בטעם הם לא כל כך הורגשו לי, ובכלל התערובת היתה די אנמית (הוספנו אפילו קצת מלח) למעט פה ושם חריפות קלה. עוד היו שם עגבניות בשני צבעים ומרווה שהאישה זיהתה נכון. מה שאהבתי במנה היתה שכמנת ניוקי שיכולה להיות מאד כבדה היא דווקא היתה קלילה ונחמדה. מה שלא אהבתי זה את המרקם של הניוקי שהיה מאד דביקי.
מראש לא היתה לנו ציפיה למשהו יותר מדי בשמים, בכל זאת מסעדת קז'ואל בנמל. בפועל שום דבר לא היה ממש רע, אבל שתים מתוך השלוש מנות הרגישו מפוספסות, וחבל, כי עם שיפורים קטנים ובמהירות הגשה סבירה זו יכלה להיות ארוחת שבת מאד נחמדה. הידוק קצוות קטן יכול לעשות שם הרבה הבדל.
בוטום ליין.
בדיעבד אני קורא בדיווחים אחרים ששירות זה לא הצד החזק שלהם. אמנם האיזכורים הם דוקא לשירות איטי, אבל שירות לא טוב עובד לשני הכיוונים ומצער לקרוא שמה שחווינו שם כנראה לא מפתיע אף אחד.
בכל הקשור לאוכל – הכיוון של המנות נכון, אבל עם חידוד גם של האוכל וגם של השירות זה יכול להיות מקום מ-א-ד מוצלח. בינתיים – כנראה שלעשות פיקניק מאולתר ממוצרי השוק עדין נותן את התמורה הכי טובה לכסף שם בנמל.
